אור ברסלב
לבושי מרדכי על חושן משפט לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת › סימן ד

לבושי מרדכי על חושן משפט· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

לבושי מרדכי על חו"מ מה"ת · סימן ד

סימן ג

ב"ה י' ו' עש"ק פ' תצוה תריסר תרנ"ב לפ"ק ברעזאווע יע"א להגאון אב"ד ק"ק פאקש נ"י

מאשר האיר מול פנינו ע"ד כי קושי' הדר"ג ע"ד דברי הרה"מ כי גם חזקת ממון על עבדו עומד נגד חזקת כשרות ולדעת הריב"ש דמחשיב חזק' חי' ותא"א לב' חזקות הה"ד חזקת עבד דמשום אסור וחזקת ממון דמחשבי' לב' חזקות. והנה יש לעיין בממון דלי' אשר הבע"ד מודה בו שאינ' שלו אפי' בלית' כאן משום הוד' בע"ד מ"מ מה חזקת ממון או הוצאות ממון שייך במי שעצמ' מודה שאינ' שלו ועיין בשימ"ק כתובות בסוגי' דמומין דכל עצמת של חזקת ממון הוא שאין לנו להוציא בב"ד מידו בלא ראיי' ברורה ושוא"ת עדיף וכאן אינ' משום זה ועיין בנתיבות סי' פ"ח דסבור' לי' מדנפשי' רק דסיים מ"מ אית ביה חזקת מרא קמא והיא כשאר חזק' דמעיקר' גבי אסורין ומזה ועל זה תסתעיי' שמעתת'. וליישב דברי רהמ"ג דודאי אית לי' דמגו דבידו מהני אפי' עד חזקה כמ"ש במכתבי א' דהיא סברתי בה' יבום וכס"ן הר"ן והרשב"א בקידושין דף ס"ד גבי יש לי בנים דנאמן מה"ט. אלא דיש עוד חזקה כמ"ש פרי"מ והיא חזקת מרא קמא לכן התחכם לומר דאיכ' נמי כנגדו והיא חזקת כשרות דידי' ולא נשאר רק חזקה א' ולזה מהני המגו שבידו אבל בלאו האי חזקה לא הוה מהני המגו אפי' שבידו דמגו אינ' אלא כאומדנא ורובא כמ"ש האחרונים לענין למפטר משבוע' לכן לא מהני כמ"ש בשערי תורה מ"מ אמר' תורה דמדרבנן איכ' לברורי והדברים עתיקי':

ומ"ש הדר"ג לתרץ הקושי' מגיטין ד' מ' באומר פלוני עבדי עשיתי בן חורין דנאמן משום הודאת בע"ד וא"כ ה"כ ול"ל טעמ' דמגו ולמה דמגו בהדיוט דעת הרמב"ם דאינ' נאמן. וע"ז תירוץ דהכ' רק על בן השפח' קאמר ולמפריע ואינו נאמן רק התם בגיטין משים דבידו לשחרר. ולענ"ד תלי' בסבר' מהריב"ל דס"ל דכל הודא' בע"ד משום מגו דאי בעי יהיב לי' במתנה אבל הא ידוע דברי קצוה"ח סי' ל"ד שהוכיח דלאו מטעם זה דאל"כ במקום עדים ממש לא מהני המגו אפי' בידו והא הודא' אפי' נגד ק' עדים אלא מחוורת' כשיטת רש"י ז"ל בקדושין ד' ס"ה דכל הודא' בע"ד משום עדות ממש ומהנ' אפי' גבי כל הפסולי' דגזה"כ הוא דילפינן מכי הוא זה דהאמינ' תורה על הודאת' וחייב' שבוע' כמ"ש במ' בבק"מ ובב"מ ופשיטא דאז אין חילוק בין למפריע להבא. ומ"ש הדר"ג מס' קצוה"ח סי' פ"ח שהוא נגד דעת הטו"ז דבספיק' לא מקרי עבד מוחזק דע"ז אנו דנין דאם הוא עבד אינ' מוחזק דידו כיד רבו. והנה הבאתי דברי התוס' מ' גיטין ד' י"ז בסוגי' דשמא יחפה ושם באר היטב דגם בספיק' מקרי העבד מוחזק דמשו"ה תקנו זמן בבנו שחרור דפעמים אדון מכרו והדר כותב לו שטר שחרור בלא זמן ויאמר העבד דכבר הוא משוחרר ויהא נאמן משום מוחזק בעצמ' והא אם הוא מאוחר לזמן מכירה אין כאן מוחזק ובכל זאת ס"ל דמקרי מוחזק. וחדוש כי הקצוה"ח לא הביא דברי תוס' הנ"ל. ומ"ש הקצוה"ח הראיי' מהרמב"ם פ"ח מה' עבדים ותירץ בזה קושי' לח"מ דנקט האבעי' דלא אפשטא גיטין ד' מ"ד מכרו לנכרי לל' יום ולישראל מומר דהוה ספיק' ואמאי לא פסק דיצא לחירות משום מוחזק. משם ג"כ ראיי' להיפך דהא פסק דאם תפס העבד מרבו ראשון לפי דמיו דאין מוציאי' מידו והא גם בתפיס' זו איכא ספיקא דמה שקנה עבד ק"ר גבי מוכרו לנכרי ואם דפשיטא דלא פקע קנין רבו הראשון ממנו וא"כ הא קנה רבו ראשון. אלא ע"כ דתפיס' מילת' אחריתא דזה עצמ' מה שתופס בין קנה ובין לא קנה דיינינן לי' למוחזק והא דלא נקט הרמב"ם דמספיק' יצא לחרות דמוחזק בעצמ' י"ל דודאי לענין שיעבוד לרבו ראשון דינא הכא אבל לרבו שני שצריך ליתן די דמיו פשיטא דגם רבו ראשון מקרי מוחזק שלא להוציא ממון מחזקתו. וזה פשוט לענ"ד: מענינא דיומא ענותנות' הרבני מטבות' דמר ניהו רבה על דברי הרמב"ם פ"ג מה' שקלים דנותן שקלו מעיר הנדחת לא עשה ולא כלום ובכ"מ מ"ש עה"נ משאר אסורי הנאה דלא נקט. ופרי"מ ירד לחלק עפ"י שיטת הריטב"א בסוכה דאסה"נ מקרי שלו וע"ז מחלק דאסורי עהנ"ד במצוה על הב"ד לאבד ולשרוף. ומעתה בשלמא בשאר אסה"נ דהוה שלו ומקרי שקלו וההקדש נמי אינ' מפסיד דמדאורייתא בטלה ברובא, ועיין בשעה"מ מה' שקלים כהגו"נ לענין שקלי נשים וקטנים. והנה בתוס' חולין ד' ק"מ במ"ש דצ"ע בבהמת עיהנ"ד אם הקריב' אם עולה לכפרתו. ובתשובת מרן חת"ס סי' ק"פ עמדו עליו מהגאון מהר"ח דאת"ל וע"ז נמי קאמר בחת"ס עפ"י דעת ושיטת' דהטעם בתוס' כמוהם דאה"נ מקרי שלו וא"כ דעתו בתוס' אפי' באסורי עהנ"ד כמ"כ ושם דרק בחמץ בפסח דעובר בב"י וב"י הוא דאינו שלי כמ"ש בגמ' אינ' ברשות' של אדם. ובאמת קשה הלשון בגמ' דעל אסור ב"י קאמר אינ' ברשות' של אדם ומשמע דגם בלא לאו דב"י אינ' שלו ולענין אסור ב"י עשאהו כאלו הוה שלו:

והנה בקרבן אם צריך להיות ממש שלו בקנין כמו ולקחתם לכם. ראיתי כי עמד ע"ז ג"כ באות' תשוב' וס"ל מדנפשי' דאין צריך בקנין רק דלא יהי' של חברו. והנה לא זכיתי להבין מ"ט לא הביא גמר' אריכ' במ' ערכין דף כ"א גבי עולה שהפריש שלא מדעת דלעולא יצא ושמואל ג"כ לא פליג רק דצריך דעת דילמ' לא ניח' להכפר רק בממון שלו אבל לכ"ע א"צ א"צ שיהא שלו דמדעולא נשמע לשמואל. ועיין נדרים ד' ל"ה ול"ו דפריך שם לר"י דס"ל דאדם מביא על מחוסרי כפורים שלא מדעת' דכן מביא על אשתו שוט' ובני' הקטנים, ופריך מהפריש חטאת חלב על חבירו דלא עשה נל"כ ומאי פריך שאני חטאת דבעינן שלו אלא ודאי אי"צ וכש"כ לענין שקל דודאי לא בעינן שלו דהא כמה משניות מ' שקלים השוקל ע"י כהן ואשה והשוקל ע"י עני ושכנו, ואין לומר דאיירי בזונ' להון ע"י אחר דהא בנדרים ד' ל"ג גבי המודר הנאה מחבירו דשוקל את שקלו דאינ' אלא מבריח ארי כמו פורע את חובו ואי מזכה לי' פשיטא דאסור גבי המודר הנאה דהוה הנאה מיד ליד דאסור כמ"ש הר"ן גבי הי' מהלכין בדרך דנותן ע"ג סלע דוקא ולא מיד ליד דאפי' במקום מצוה אסור. לכן נלע"ד פשוט דגם רבו ראשון מקרי מוחזק שלא להוציא ממון דכל קרבנות וכש"כ שקלים אינ' אלא כחוב דמלע' שמחייב לפרוע להקדש ולגבוה וכי היכא דפוטר אדם את חבירו מחיבו בממון שלו הה"ד הכ' וברמב"ם הכ' ג"כ מוכח כן דנקט הגונב שקלו של חבירו דהוה להקדש והוא פורע לחבירו ודו"ק. ולעיקר קושי' הכ"מ נלע"ד דהא לא משכחת לה כסף שקלים דאה"נ אלא גבי ע"ז, והא ע"ז תופס דמים א"כ הבהמה הנקחת ממנה יהא נתפס בדמי אסור ע"ז ויהא פסול לקרבן בלא"ה משום מן המשקה לישראל וא"כ בל"ז אין שקלו כלום ובלא"ה אין לו חלק בקרבנות וגם אסירי' אית בי' דפסול להקרבה והכ' לא איירי הרמב"ם ורק משקלי אם יצא לכן נקט עה"נ דאינ' תופס דמים ולא יצא רק משום דאינ' שוה כסף ולא נתן כלום כמו גבי קדושי אשה ומשום בטול לא איירי הרמב"ם ועיין בשוקל שקל הקדש דמועל בשעת שחיט' קרבן וע"כ דאינ' בטול ודו"ק. ואם יאמר האומר במ"ש לעיל דבע"ז יהא נתפס הדמים והקרבן פסול משום מן המשקה ישראל הא הית' לו שעת הכושר ובתוס' חולין ד' ק"מ מדין זה רוצי' להכשיר בהמה עהנ"ד לקרבן. כבר עמדו ע"ז בהגה' רע"א מנחות ד' ו' שסותרי' עצמ' דשם מסקי דבתר דאית לן ג' כתובי' גבי טריפה לאסור אפי' בנטרפ' אחרי כן תו לא מחלקין לענין ילפות' דמן המשקה לישראל ובה"מ פסול. והיטב אשר פירש מרן חת"ס שם באות' ת' ב' דגם דברי תוס' אינ' אמורין לפי האמת רק דצריך קרא לאסור צפורי מצורע בהכי דס"ד דהית' לה שעת הכושר לא יפסל קמשמ"ל אבל לפי האמת אין חלוק עיי"ש. ואם נאמר דהרמב"ם איירי בשקל עיר הנדחת לאח' שהודח' ונאסרו מיושב בפשיטות דהא פסק בפ"ד ה' עכו' דקדשו בדה"ב צריך פדיי' כדי לשרפו ולא כפירש"י ז"ל בפ' החלק והיא כס' הדר"ג הנ"ל. ואם יאמר דמשכחת אסה"נ בשקל כגון שמודר הנאה ממנו והנה אז פשיט' דיצא לפי דברינו הנ"ל דל"צ שיהא שלו וההקדש פשיט' דאינ' מפסיד דלגבי אינ' אסור ורק הוא עביד אסור' דפטר נפשי' באסה"נ וק"ל:

וראיתי בתשוב' חותנו הגאון ז"ל תשוב' ריב"א סי' ב' אשר שם כבוד הדר"ג הקשה קשה כברזל מ"ד חת"ס באות' ת' אשר דעתו בהך דבב"ק דף מ"ה בשיר שלא נגמר דינ' הקדיש' מוקדש ופירש"י ז"ל דנ"מ לענין מעילה והוא ז"ל דאם בדיעבד הקריב לקרבנו ג"כ יצא ידי חובתו דאפי' נגמר דינ' אח"כ אינ' נאסר למפרע. ופלא דהא נגמר דינו פסול לקרבן כמ"כ רובע ונרבע דדרשינן בפ' כל אסורין מן הבקר ומן הצאן ובלא אסור הנא' פוסל כמ"ש במתני' זבחים פ' התערוב' שהמית עפ"י עד א' ועפ"י בעלים דאינ' נסקל ואינו אסור בהנא' ומ"מ פסול ואפי' אם עלה ירד ולמען דלא נשווה ח"ו כטעות מפורסם ורגלי חסידיו ישמור כמ"ש עצמ' בתשו' דצריך למשכונו ולתרץ אפי' לא כוון המחבר ע"ז. לכן נרא' לענ"ד דאם בעל שור חייב קרבן להקריבו וסתמ' עומד וצוח נגד העדים ששורו לא המית ולא נעשה בו עביר' דאטו בשופטני עסקינן. ועיין בכריתות ד' כ"ד בשור שהוזמ' עדיו. וא"כ כי היכא דפסקינן בכריתות ר"פ אמרו כחכמים דפליגי אדר' מאיר וס"ל דאדם נאמן על עצמ' יותר ממאה איש לכן בעדים שא"ל אכלת חלב והוא אימר לא אכלתי פטור וא"כ ה"נ דניהו לאחר שנגמר דינ' לסקל לית דין ולית דיין דמאן משגח בבעלים נגד העדים ודאי השור אסור בהנאה וממילא פסול לקרבן מן הקרא דמן המשקה ישראל דהא לכל ישראל אסור בהנא' אבל הקריב' הבעלים לשם חובתם באמרם במודע לנפשם כי כבר יצא ידי חובתם ואינ' מקריבי' קרבן א' כי תהא חולין בעזרה כי קרבנן כשר הי' למזבח פשיט' דיצאו ידי חובתם כמו נגד עדים שא"ל אכלת חלב וא"כ שפיר קאמר בחת"ס ואם בדיעבד הקריב' קידם גמר דין אפי' אם אחרי כן נגמר דינ' לא נאסר למפרע ואינו פסול משום מן המשקה לישראל רק פסול נוגח ונעשה בו עבירה משום זה נאמן על עצמ' אפי' נגד עדים. ודי לנו ליישב בזה דברי רבינו מרן חת"ס ז"ל. וד' יראינו נפלאות משגיאות ויגל עינינו בתורתו אכי"ר:

ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה