לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תליתאי על או"ח · סימן נב
להרבני הנגיד החו"ב יו"ש וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלויא נ"י אב"י בק"ק קראסנא יצ"ו. ע"ד כי בימי סוכות העל"ט ירדו גשמים רבות בימים בעוה"ר ולא הי' ביד כל לעשות מצות סוכה בשלימות וסוכה של מעכ"ת הוא מעוטר בגג של מתכות שנקרא בלע"ך ובעת ירידת הגשמים סגורים אשר לזמן פסקו הגשמים שוב נפתחים והסכך נגוב ואפשר שפיר לקיים מצות סוכה בלי מצטער וכ"כ האחרונים שראוי לעשות כן וכן הוי אצלי וע"כ בא לידי ספיקא לענין הברכה דלדעת המג"א בס' תרל"ט דוקא ביציאה גמורה כגון לבהכ"נ או שאר דברים שישנו עי"כ היסח הדעת צריך לברך אבל ביציאה לצורך סוכה או לדבר עם חבירו לשעתו ודעתו לחזור לא יברך והאיך נאמר בנ"ז אי חשוב היסח הדעת או לא ומעכ"ת מפלפל בחכמה בסברות ישרות דיש לברך וכן דעתי נוטה מטעמים הנ"ל. והנה הוספתי לומר דדמי למ"ש בסי' קע"ד דכשתיי' בסעודת חבירו צריך לברך על כל כוס וכוס דזה כנמלך כלומר דאינו בידו דילמא לא יושיט לו עוד כוס שני ועיי' בטו"ז שם ובסי' קע"ט דעת הטו"ז דאפי' דעתו ומכוון לפטור עוד כוסות הבאים לא יועיל וא"כ כש"כ וק"ו בדבר שתלוי בידי שמים דודאי אינו בידו ודמי ליציאה גמורה אם כי יושב במקומו הא אי' בהגר"א בשם הרשב"א דה"ט דהתוס' ברכות דף מ"ט דאפי' בלילה ראשונה דחובה דילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות מ"מ אינו חייב לאכול בסוכה רק שאם אפי' כבר אכל בביתו מ"מ אם אח"כ פסקו הגשמים חייב לאכול עוד בסוכה משום חיוב הנ"ל ולא ס"ל כדעת הסמ"ג דאפי' בירידת גשמים חייב לאכול בסוכה דבעת ירידת גשמים אין שם סוכה עלי' וכיון שאין כאן סוכה כלל הו"ל כיצא ממנו כיון דאינו בידו כנ"ל, ועוד לפימ"ש בסי' ס"ה לענין ק"ש דאם הפסיק מחמת אונס לכ"ע חוזר לראש ושם במג"א הביא ג' דעות לשי' הרא"ש ומהרו"מ כל אונס בכלל כגון שהפסיק ע"י אונס מליסטים וכיו"ב ודוקא ע"י שהי' מתקוטט עם חבירו לא מקרי אונס דבידם להשוות דעתן ודעת התוס' דוקא אם האונס מחמת עצמו כמ"ש בגמ' במ"ר שותתין על ברכיו או טינוף בבית ולשאר פי' היכא דפשע הוי דחוי' כגון מים שותתי' דהו"ל למבדק נפשי' אם ראוי לק"ש ואח"כ הביא דברי הרשב"א דלא תלוי בפשיעה רק אם הדחוי' הוא מחמת גברא, וא"כ לפי שי' הרא"ש ומהרמ"מ פשיטא דבנ"ז הוי דחוי והפסק גמור ואפי' לשי' הרשב"א ותוס' י"ל דהוי מחמת עצמו כמ"ש במשנה משל לעבד שמזג כוס לרבו ושופכו על פניו כלומר איני רוצה בשימושך א"כ מעצמו גרם וע' בשו"ת שבו"י ח"ג סי' מ"ה על אותן מחמירים דאפי' בירידת גשמים אינן יוצאי' מסוכה לא די שנקראו הדיוטים אלא שגורמים כעס יותר כיון דאחז"ל דהוי כעבדים ואינו רוצה בשימושו אם מ"מ עומד לשמש כש"כ דכועס עליו יותר א"כ עכ"ח גם הגברא גרם והוי כדחוי' מחמת עצמו והוי הפסק גמור כנ"ל כנלע"ד. ואח"כ ראיתי בס' ברכת הבית שער נ"ב סוס"י ו' הביא הלכה זו ופסק דאם סוגרים את הגג מפני הגשמים בעת הסעודה ואח"כ פסקו ופותחים הגג אין לברך שוב פעם ב' דכיון שהוא יושב שם ודאי לא הסיח דעתו מסוכה וממתין על פסיקת הגשמים וכנראה דסברתו דאלא"ה הו"ל לכנוס לתוך הבית, והנה בזה לאו כל אנפין שוין דאם הסוכה מתוקן כל הצורך שאין מגיע לו שום צינה ולא שום קוצר רוח אפשר דערב לו גם בסוכה כמו בבית וחידוש בעיני שלא הביא דברי שו"ת מהר"ם שיק סי' שכ"ה שהביא מעכ"ת ולד' מהר"ם שיק נראה מסוף התשובה די"ל בין שהגג מנסרים ובין שהוא ממתכות כמובן מדבריו כמ"ש מעכ"ת דגג של מתכות לכ"ע אינו יוצא ודברי מחה"ש ידועים. לבד מכל הנ"ל דפשיטא דמ"ש בס' ברה"ב הנ"ל הוא לשי' הרמ"א בסי' ח' שחולק על המחבר שם שפסק בפשט טליתו אפי' דעתו לחזור להתעטף צריך לברך וראייתו ממס' סוכה דף מ"ו אשר שם סוכה תפילין וציצית בחדא מחתא מחתינהו ובפלוגתא דרבי וחכמים שם דרבי ס"ל בתפילין כ"ז שמניחם מברך עליהם וחכמים ס"ל דאין מברכין רק שחרית וה"ה בסוכה כל שבעה מברכי דאנן כרבי ס"ל ומעיקרא פליגי אביי ורבא אביי אמר הלכה כרבי ורבא ס"ל הלכה כחכמים ואמר ר"מ ברה דב"ש חזינא לי' לרבא דלא עביד כשמעתי אלא מקדים וקאי ועייל לביה"כ ונפיק ומשי ידי' ומנח תפילין ומברך והביא הב"י ראי' דאפי' פשט טליתו אדעתא ללבשו מיד חוזר ומברך דרבא ודאי הי' דעתו להניח לאח"ז מיד ומ"מ הי' מברך ובד"מ וט"ז השיבו עליו דאינו רחי' מרבא דנכנס לביה"כ למקום שאינו רשאי לכנס עם התפילין ע"כ הוי הפסק כמו מים שותתין על ברכיו וסיים בהגר"א דעיקר כד' ש"ע כלומר דאפי' דעתו לחזור וללבוש הטלית מברך וכוונתו ודאי דמ"מ ראי' לב"י כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' א' דהא איתא התם דאמר מר זוטרא חזינא לי' לר"פ דכל אימת דמנח תפילין מברך משמע אפי' בלא נכנס לביה"כ וכן מ"ש שם דרבנן דבי ר"א כל אימת דמשמשי בהו מברכין וא"כ קמה ונצבה פסק הש"ע וא"ש דהא בגמ' מדמה סוכה לתפילין דהכל כרבי ס"ל ובמס' מנחות מדמה ציצית נמי לתפילין וא"כ לכאורה בסוכה ג"כ הכי הלכתא אפי' יוצא לכנס מיד צריך לברך, אלא שזה גופא קושי' המג"א ס"ק ח"י וכן בטו"ז דה"ה לסוכה ובסי' תרל"ט פסק כדברי הרה"מ דבדעתו לחזור מיד אינו מברך וכמ"ש בהגה"מ בשם הראבי"ה וראיתי דברי הרב המחבר שמביא ראיות חזקות וישרות כד' הב"י וההוא דסוכה מתרץ דשאני סוכה אדרבה תשבו כעין תדורו והא הדרך לצאת מביתו ג"כ לעת הצורך ולחזור כדעתו וא"כ ע"ז ג"כ מברך מעיקרא משא"כ בתפילין וציצית אלא שהביא דברי הפרמ"ג דג"כ רמז לחילוק זה אלא ששוב מקשי' בפרמ"ג דא"כ האיך מדמה בגמ' סוכה לתפילין הא חלוקין בהלכתן כנ"ל והוא ז"ל תי' דבגמ' מדמה בסוכה באות' שאין דעתו לחזור מיד, והנה מסברא זו שייך שפיר בדעתו לחזור בזמן שהחיוב סוכה מ"מ עליו בזמן שיוצא ג"כ י"ל שפיר דהוי בכלל תדורו וע"ז גופא מברך משא"כ בירדו גשמים, דאין שום חיוב עליו ואדרבה המחמירים הדיוטים והמברכי' מברכי' ברכה לבטלה ואין שם סוכה עלי' כנ"ל ל"ש לומר דעד"ז מברך דהאיך הברכה קאי עליו אם אין כאן סוכה כלל, א"כ שפיר י"ל דגם בסוכה כה"ג צריך לברך והא גדולי אחרונים הגר"א ותשו' פ"מ פסקו לעיקר כדעת המחבר בהל' ציצית כנ"ל וכיון ה"ט דגם המהר"ם שיק בגג של מתכות מודה א"כ שפיר הי' מברך מעכ"ת ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: