לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תליתאי על או"ח
סימן א
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה מנהם ראזענבערג כ"י דומ"ץ בק"ק דעברעצין יצ"ו. יק"מ בא לידי ע"ד איש שעוסק בעשיית ציצית שלכ"ד ופסלו מדברי ס' ערך שי הלא מדברי הגמ' מס' מנחות דף מ"ב משמע דאפי' מסתם ישראל קונין דוקא טלית מצוייצת כהלכתה בישראל מטעמי' שהרי הוא בחזקתו אבל בציצית עצמה ל"ש חזקה כש"כ אם חשוד להני דברים שנאמרו עליו פשיטא דיש להזהיר שלא לקנות ממנו וע' בתשו' מרן חת"ס או"ח סי' ו' כמה טרח להימן ישראל סתם והביא שם ממס' ע"ז הך דאנשי סוריא דאין לוקחין מהם משום דחשודי וכש"כ בזה דחשוד לאותו דבר שעושה מלאכתו ע"י מחללי ש"ק דמבואר במס' עירובין ומס' חולין דהוי כגוי והרי לענין שחיטה דעת בית הילל דבג' פעמים מוחזק ופסול לשחיטה ובתבו"ש ג"כ מחמיר בזה"ז שנוהגין במ"מ והרי בסי' קי"ט מבואר הכל דמי שחשוד על חמור בעונש כש"כ על קל, ומ"ש מדברי מהרי"א יו"ד סי' כ"ו ידוע מ"ש בזה בס' שבילי דוד בדבר שהוא בפרהסיא לעיני כל א"צ להעיד דאנן סהדי כידוע וע' בשו"ת אבני צדק מ"ש בזה. והנה במחללי ש"ק בפרהסיא גם הוא לא קאמר רק דאין אחריות עלינו מ"ש בערכאות אבל בפנינו ודאי פסול ואין לו נאמנות והרי בעצמו מביא מהך דסי' קי"ט. ב) וראיתי מ"ש בענין בה"כ בחצר והפתח נפתח לפנים והנה הלא כת"ר מברר הדברים ודאי כיו"ב מאן דסמך אדברי מג"א במחיצות גבוהות י"ט אינו מפסיד בפרט בשעת הדחק אלא שראיתי בחיי"א שכ' להחמיר אפי' גבוהות י' מ"מ אם הכותל או המחיצה אינו מיוחד לבה"כ אלא שגם נעשה לבית מתיר בח"א וכן הסכים בתוס"ח וכדעת הט"ז וכ' לפי"ז היתר על מסילת הברזל שהכותל משתמש גם להקאפעע"ן ומותר וא"א לי לצייר אם חצר של כת"ר הוא בכה"ג, וראיתי בבית הגאבד"ק נייטרא שהראה לי במה שיש בהכ"ס במרפסת של עליית ביתו דבוק לכותל הבית מן הצד ועשה כמו וילון מפני פתח בהכנ"ס והשנצים מהודקים למעלה ולמטה ובעת הצורך דוחפים הוילון לצדדים כמובן, וכאן בחצר ביהכ"נ ישנו כמה בהכ"ס ועשו מחיצות לפניהם לבד מחיצות בהכ"ס מפני ברכת קידוש הלבנה נעשה תיקון הנ"ל שזה אין מיוחד לבהכ"ס רק לאויר שבינו לבינה (ועתה הראני הב' כ"ה אברהם נ"י מ"ש בזה בשו"ת לחם שלמה הנד"מ סי' ל"ז ע"ש). וע"ד בהכ"ס שבזה"ז שע"י "וואססער לייטונג" וכן הבהכ"ס על מסילת הברזל שדומה ממש ועוד יותר במעלה מבהכ"ס פרסאי כבר דברתי מזה עם גדול א' ואמר ג"כ התירא הנ"ל. ג) לענין כהן שנשא חלוצה אם יקראו אותו ראשון מה נעשה הלא במג"א סי' קכ"ח ממ"ש המחבר שאם נשא גרושה פסול לנשיאת כפים ואין נוהגין בו קדושה לקרותו ראשון אפי' גרשה או מתה עד שידור הנאה מהם ובמג"א ס"ק נ"ז בשם הרא"ם דהה"ד חלוצה ובמחה"ש דאע"ג דאינו רק איסור דרבנן ומשמע מד' המג"א דאכל דברי המחבר קאי דהוי דינו לגמרי כמו בגרושה שהוא בכלל נושא נשים בעבירה ולא אדע מפני מה תלה כת"ר הדבר במחלוקת שבו"י וחו"י:
ושוב ראיתי בס' שערי אפרים שער א' סעי' ל"ז שכ' להדיא דבין גרושה ובין חלוצה אין לקיים בו וקדשתו לקרותו ראשון [ע' רש"י נדרים ס"ב על וליטול מנה יפה ראשון שפי' ג"כ כשחולק עם אחי' הכהנים בלחה"פ וע' בנדרים שם ועפי"ד י"ל דכשחולק בלחה"פ עם כהנים נושאי נשים בעבירה דל"ש בהם וקדשתו כי פסולים ג"כ לעבודה כמבואר בבכורות מ"ה מחוייבין הם לחלוק כבוד לכהן הכשר להקריב ודו"ק]. ומ"ש כת"ר שהוא שוגג ואונס קשה להאמין וגם מנ"ל שנאמין לו עפ"י עצמו וגם לקרותו בתוך ז' קרואים לבטל עי"כ תקנת חכמים ואפשר למפטיר מותר לקרותו ומ"ש דעי"כ יש לחוש שיבעט ויעבור על איסורי חכמים בזה מחלוקת ביו"ד סי' של"ד בין הרמ"א וט"ז וע' בחת"ס חיו"ד סי' שכ"ב מ"מ בנ"ז לא ראיתי להקל דשאני התם מכמה טעמים כמובן. ד) ולענין עירוב בחצר הקהל הסברא נוטה כמ"ש כת"ר דהא במס' נדרים בפ' אין בין המודר חשוב ביהכ"נ כשותפין לענין שאין המודר יכול ליהנות ממנו ומ"מ לעשות תיקון לכ"ע כמ"ש באו"ח סי' שפ"ב בהניח במקומות הנ"ל דבר מוקצה שאין לטלטל אפי' משום גופו או מקומו ע"ש היינו אם מחללים שבת בפרהסיא אך מעכ"ת אינו מפרש מהו שאין מודה בעירוב וע' בסי' שפ"ה בענין צדוקי ומ"ש המג"א שם. ה) ע"ד בע"ב שדרים בבתים שאינו מניחים אותו לעשות סוכה ואוכלים חוץ לסוכה אם אין חשש במאכלות שלהם ובחורים מבני ישיבה יש להם יום יום כנהוג, הנה לא אדע מה עלה ע"ד לחשוד ממצות עשה ללאו דטריפות וכיו"ב בי"ד סי' קכ"ז דאפי' פסולי עדות כשרים להיות נאמנים לענין איסורי' אם אינו חשוד לאותו דבר. וע' באו"ח סי' תר"מ לענין אם כבו הנרות בליל ש"ק ובביתו דולקים הנרות שמותר לאכול בביתו אם יש טורח גדול לילך לסוכה של חבירו כ"פ הרמ"א וכת"ר מבפנים ויודע גודל הטירחא ע"כ לחשוד על המאכלים איני יודע טעם הלא יש להודע אם שולחים שאלות למורי הוראה. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ב
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה אהרן דוד רובינשטיין נ"י אבד"ק קאוואטשהאזא יצ"ו. יק"מ בא לידי ע"ד הטי"ת אשר הרחיבה הסופר ומתוך כך הראה לתינוק דל"ח ול"ט להבחין אם הוא כצורתה להלכתה ולא הכירה ע"כ עצתו להמשיך ראש ימיני ג"כ להלאה וסופר א' ערער עד"ז שלא יהי' הטיתין שווין וכת"ה השיב דכן הוא בשאר אותיות אשר הסופרים מרחיבים כדי להשוות השיטות או מפני שאר סיבות, והנה כאן סופר מומחה לרבים בקי כמעט בכל ספרי סת"ם המצוים אמר לי כי לדעתו דברי כת"ה כנים אך טוב מזה הי' אם אפשר לגרר אותיות המוקדמים שדרכן להמשיך כמו דל"ת רייש ה"א וכיו"ב דהם בלא שנוי ע"י הרחבה כמובן דאז הי' אפשר לכתוב הטי"ת כשאר טיתין כי טי"ת אם כי מותר להרחיבה מ"מ משתנה ועי"כ אין צורתו עליו וכמו בנ"ז ומי יודע אפי' אם יתקן פמ"ש כת"ה אם יבחין התינוק וכמ"ש באות חי"ת עם חטוטרות דאינו מבחין דלא רגיל בחי"ת כנ"ל ה"ה דאינו רגיל בטי"ת משוכה לרחבה, וראיתי מ"ש דע"כ בא לידי מדה זו להבחין ע"י תינוק מפני דברי טו"ז סי' ל"ב ס"ק כ"א עיין בלב"ש שפי' דברי טו"ז בענין אחר והיינו דנסתפק הטו"ז באם למטה קרוב ולמעלה רחוק אם נחשב כתיבה אחת או לא כיון דלמעלה פרוד ורחוק ע"כ הגיה במ"ש למלאות השיטה וצ"ל למלאות החלק, ובאמת פירושו כמעט מוכרח דאין דרכו של טו"ז לקצר כ"כ ולהבליע דין חדש לענין שנוי אות במה דלא מיירי המחבר כלל. אך בקה"ס וכן בס' מאיר עיני סופרים כותבי' כי כך הלכה וציין שם דברי הרא"ש ופוסקים דבכל ספק בצורת האות מראים לתינוק דל"ח ול"ט. וע"ד אם המשיך יותר מדי דצריך להראות ציין שע"ה ובפי' ר"ת בזה ס' שערי אפרים ומדברי הטו"ז לא הזכיר כלל נראה דגם דעתו כס' לב"ש דלא נתכוון הטו"ז על הנ"ל ומ"ש כת"ה דאפי' אינו דומה לצורה אחרת מ"מ שנוי פוסל כ"כ המחבר רס"י כ"ו והוא מדברי הרא"ש וס' א"ח בשם הרשב"א. ומ"ש בשם אור ישראל דצוואר הלמ"ד צריך להיות כוי"ו ולא יו"ד כ"כ המג"א רסי' ל"ו בשם ב"ש ובקה"ס סי' ה' הביא מחלוקת בזה ובשעה"ד האיך יעשה ע"ש וע' בס' מאיר עיני סופרים בענין זה ואצ"ל, ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ג
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מהו' ישראל חיים סאמעט נ"י בק"ק ק' ווארדיין יצ"ו. יק"מ בא לידי וראיתי מ"ש בדברי מג"א סי' ח סק"ג בשם הכוונות שהאריז"ל הי' מכסה בטלית תש"ר וכתב עליו דעכ"פ לא יהי' מכוסה לגמרי כמ"ש בסי' כ"ז דמצוה שיהיו מגולים כמ"ש בגמ' מס' מנחות דף ל"ה ע"ב וראו כל וגו' רא"א זה תפילין וכן בכ"מ ושוב הביא דברי ט"ז סי' צ"א שהביא דברי זוה"ק פ' ואתחנן דצריך לכסות ראשו ועיניו וכ' בפמ"ג שכן נוהגים וכת"ה דעתו שגם המג"א לא הקפיד אם בתפלת י"ח יהי' מכוסה כנ"ל, לענ"ד אינו מוכרח שיהי' הטלית מכסה גם תש"ר רק דרך הצדדים מהצדעים יהי' מכוסה על ידו וכן ראיתי כ"פ ויען כי קשה לישב הלכה פשוטה מגמ' ופוסקים מפני דברי הנסתרים שאין לנו עסק בנסתרות וכבר כ' המג"א סי' כ"ה בשם כנה"ג האיך דבעלי קבלה חולקים ע"ד הגמ' ופוסקים עבדינן כגמ' דידן והדברים עתיקין, ועוד אפשר לומר דכך הוא עפ"י נסתר שמן הידוע כי אנשי קודש היו מעוטפים בטו"ת כל היום כמ"ש השלה"ק בהל' תשובה בשם האריז"ל שזה מדברים המקדשים את האדם וכן שמעתי על גדול אשכנזי מבני ישיבתו שהי' מתפלל תפלת מנחה בטו"ת ע' במג"א סי' ח"י א"כ השוו מדותיהם אבל אנן דלא נוהגין כן יש בזה חילוקי דעות, וידוע מ"ש הטו"ז סי' תע"ג לענין נט"י לדבר שטיבולו במשקה מפני מה רק בסדר ש"פ נוהגין כן ולא בשאר ימים שבשנה אין זה אלא חסרון זהירות וצריכין להשוות מדותיהם ורבותיי הגאונים זצ"ל שהיו כולם תלמידי מרן החת"ס זי"ע לא ראיתי נוהגין כן רק כפשטות דברי המג"א והא עיקר מצות טו"ת בק"ש ותפלה כמ"ש המחבר סי' ל"ז וע"ש במג"א סק"ב. ב) ומ"ש בשם הרמ"ע לענין ע"ת וע"ח לברך על שניהם כא' כמ"ש בי"א סי' שס"ו ולהזכיר מקודם ע"ח שהוא תדיר גם אני נוהג כן מה"ט ויש לעיין בסי' תרמ"ג בט"ז דחובת היום אם ע"ת מקרי חובת הזמן יותר דמצות עונג דשבת דאורייתא משא"כ ע"ח כמובן. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ד
שלום רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הג' וכו' כש"ת מו"ה מאיר ליב פרייא נ"י אבד"ק שוראן יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי והנה בענין שופעת קבלה בידי רפואה בדוקה דהיינו לפי מדה ישנה כך שני האלב"ע יין אדום שאינו מזוייף ושני לוט פלפלין ארוך (לאכגע"ן פעפפע"ר) ושני קליפת הקשה משני ביצים חרוכים על מחבת (פענדעל) עד שנעשי' געבריינ"ט ולא שר"ף ולכתוש עם הפלפלין הדק היטב ולשרותה בהני שני האלב"ע יין אדום י"ב שעות ואח"כ תשתה מהנ"ל ג' פעמים בכל יום ויום כוס קטן כמו מעט יותר מביצה ואפשר כי במיחוש מבעבוע' לא יועיל או אפשר שמזיק חלילה בזה יכול לשאול לרופא וכבר עשו כן והועיל בס"ד. וע"ד לעשות בתים מעורות וושטין טב הורה וחלילה לעשות כן שהרי רשיז"ל פי' במס' מנחות מ"ב ע"ב ציפן זהב שצריכין הבתים להיות במינה של קלף הפרשיות וגם הרצועות וקשר צריכים להיות במינה כמ"ש בדף פ"ה והא במס' שבת דף ע"ט אמרי' הלל"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס ס"ת על הגויל ומפרש קלף הכתיבה לצד הבשר ודוכסוסטוס במקום שער והאיך אפשר זה בעורות של וושטין וטב השיב שני עורות יש לו לושט הוא בלשון מושאל ובמס' שבת דף ק"ח וכן במנחות קאמרינן עור בהמה חיה ועוף ובדיוק נאמר וכי בעור הוושט שייך לומר עור בהמה וכו' ושפיר השיב ממתני' דהעור והרוטב ושם נאמר במתני' ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות כלומר שאין העור מטמא משום נבלה וכי וושט אינו מטמא אם נתנבלה והלא נקיבת הוושט נבלה והרי הוא נעשה נבלה כש"כ שיטמא משום נבלה, [צע"ק וכי משום דע"י [קה"וו] נעשה נבלה יהי' גם הוושט מטמא משום נבלה הרי בש"ס שם ממעטי' מדכ' בנבלתה ולא עור כו' ואי הוושט ג"כ בכלל עור פשיטא דלא מטמא משום נבלה] וראיתי בס' קסת הסופר סי' ח"י שהביא בשם ס' מלאכ"ש דאמאי עור שליל כשר לבתים של תפילין דהא בפ' העו"ר אמרי' דמטמא משום נבלה קודם שנעבדה ודריסת רגל ואמאי להרמב"ם כשר בלא עבוד והק"ס השיב עליו בכמה סברות ופלא בעיני על הגדולים שהרי הטור בסי' ל"ב מביא בשם סה"ת שפי' דבריו דעור שליל אם כי מטמא משום נבלה מ"מ אינו כבשר ושפיר מקרי עור ובר"פ שמונה שרצים דף ק"ז אמרי' להדי' אע"ג דלענין טומאה מטמא כבשר היינו משום רבוי דהטמאים לכם אבל לענין שבת הוי בכלל עור, וסיומא דמילתא למחות באותו מורה כמ"ש וחלילה להכשיר עור וושטין לבתים וכבר אמרו במס' חולין פ' ראשית הגז לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד אפי' לשון המשנה אינו כלשון הגמ' כמ"ש הרמב"ם בס' המצוות שורש שמיני ועיי' בנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' א' תשובה ארוכה מענין כזה, והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ה
שוכ"ט על ראש חביבי ה"ב החו"ש כש"ת כ"ה אברהם יצחק האללענדער נ"י בק"ק שטיינעמאנגער יצ"ו. ע"ד הנוהגין לקרות ק"ש בס' זמנה בלא תפילין והא אמר עולא במס' ברכות דף י"ד הקורא ק"ש בל"ת כאלו מעיד שקר בעצמו וע' בפרמ"ג ומחה"ש סי' פ"ד ובתשו' מהר"ם שיק סי' כ"ג שהאריך בענין זה והביא שם דברי הלבוש על החיוב להניח ב' תפילין דרש"י ור"ת שלא יהי' כמעיד שקר כיון דמשום ספיקא עושין ואפי' בזה אח"ז תקן מ"ש, ולפי"ז יתיישב קצת מ"ש במתני' דף כ"ב ירד לטבול ושם קורא ק"ש שלא יעבור זמן נץ החמה וכוותיקין והא שם ודאי בל"ת [ע' בשו"ת בי"צ חאו"ח סי' י"ז שהעיר בזה וכ' דכיון דיכול לבא לידי מחיקת השם ל"ה עדות שקר ע"ש ומ"ש אדמו"ר שליט"א להלן דאפשר להניח במים ע"י שילחלח התיתורא צע"ק לפי"ז]. ולהנ"ל י"ל דידוע בזמן הש"ס ובפרט בזמן התנאים היו מלובשים בתפילין כל היום וא"כ לאחר שיעלה מן הטבילה שוב ודאי ילביש תפילין ויקרא ק"ש ויתקן מ"ש בתוך המים, ועפי"ז מיושב מ"ש במהר"ם שיק ע"ד פמ"ג ומחה"ש סי' ל"ד דמשמע מדבריהם דהמניח תפילין ואינו קורא ק"ש הוי כמעיד שקר מנ"ל הא דאפשר נמי הכי הוי ולהנ"ל מוכח כן ממתני' זו דקורא בל"ת על סמך דמניח תפילין לאח"כ ודילמא לא יקרא ק"ש ואין כאן תקון אלא ש"מ דגם הנחת תפילין בלא ק"ש דומה לו כמע"ש. ומ"ש כ"ת דא"א לטבול בתפילין עליו דהוי חציצה אין זה החלט דהא אפשר לעשות כמ"ש במ' מקואות פ"ח מ"ה האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין ואם הדיח את ידו במים טהורים וכן קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ח סעי' כ"ח ע"ש דצריך טופח ע"מ להטפיח וה"נ אפשר ללחלח התיתורא והרצועות הנוגעים בגופו ואין כאן משום חציצה דמחוברים למי מקוה, והנה אח"כ הראה לי ה"ב כ"ה אברהם נ"י בספר לקוטי מנהגים בשם כמה גדולים וצדיקים שנהגו כן ומ"ש בגמ' הקורא ק"ש בל"ת כאלו העיד שקר היינו אם אינו מניח כלל אבל אם מניח אח"כ אין לחוש ושכ"כ התניא ודאי הלשון קשה דא"פ הא הוי קרקפתא דלא מנח תפילין דמנה אותו במס' ר"ה פ"י בגופן וכי בזה מיירי לומר כאלו מעיד ע"ש [וע' בס' אות חיים ושלום עה"כ תפילין סי' כ"ה סק"ו] מ"מ מה בידינו לחלוק על תקיפי' מכן הנח להם לישראל אם אינן נביאים ב"נ הם. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ו
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני הגדול וכו' כש"ת מהו' חיים ראטה נ"י אב"י בק"ק סערענטש יצ"ו. ע"ד בתפיל' י"ח טעה ואמר מודים דרבנן והנה דעת מעכ"ת דיצא עפ"י מ"ש המג"א בסי' ס"ד בשם הכ"מ דדוקא בתחילת' וחתימתן הוה משנה ממטבע כידוע והמג"א חזר ושנה דבריו כמ"כ בסי' קי"ד סק"ט דאם טעה אינו מפסיד וה"נ שהרי פתיחתן וחתימתן כהוגן אלא שיש לעיין דהא חותם במודים דרבנן וירושלמי דמזכיר השם כשאר חתימת ברכות ומפני ספק מחלוקת אין חותמי' רק באל"ף למ"ד כמ"ש בסי' קכ"ז עיי' בטו"ז ומג"א וי"ל כמ"כ דהוה משנה חתימה וגם מסיים וחותמי' בשני' ע"כ צל"ע. ב) וראיתי מ"ש מעכ"ת על הקושי' בסוגי' דהואיל בשם בנו הבחור המופלג נ"י עפ"י דברי מ' חת"ס חאו"ח סי' ע"ט דחולה שאין בו סכנה נה' דשכיח מ"מ אינו שכיח שיצטרך לדבר זה והנה יסוד קושי' הנ"ל במ"ש בת' רע"א סי' ה' בדבר קושי' התוס' מס' שבת ד' צ"ה במ"ש הרודה חלת דבש ביו"ט לוקה לר"א והקשו בתוס' הא ר"א ס"ל הואיל ומקלעי אורחים והקשה רע"א ז"ל דהא הדבש הוה מוקצה ואינו ראוי לאורחי' דהי' מכאן ראיי' לדברי בעל שאג"א דאסור' דרבנן אינו מעכב בדאוריית' וכיון דמה"ת מותר אינו חייב וה"נ איסור דרבנן אי"מ ההואיל שהוא סברא דאוריית' ושוב השיב דחזי לחולה שאב"ס דהוה שכיח אלמא דלא ס"ל כסבר' חת"ס דודאי לא שכיח ג"כ דיצטרך לדבש וא"כ לדידי' קש' היאך משכחת אמיר' לנכרי לימא הואיל שראוי' לחולה שאב"ס וע' בת' מהרמשי"ק סי' קנ"ו פלפול כנ"ל ג"כ עכ"ח לא ס"ל האי סברא ובאמת ל"ז להבין דברי ומ' חת"ס וכי מקלעי אורחי' ויצטרך לתבשילין שעשה לצורך חול או לאפיית פתו דילמא צריכי' לבשר דאין שמחה אלא בבשר כמ"ש במס' פסחים בפ"ב כידוע וגם אמרינן בסוגי' דהואיל וכן התוס' בריש מס' ביצה דכל עירובי תבשילים מהני משום סברת הואיל וכי נימא אם זה שאין לו רק תבשילי' קטניות או כס' דהרסנ' דודאי אינו שכיח לאורחי' כמ"ש בפ"ג מס' שבת דלאורחי' אפי' בשר טרוף לא קבעי לי' אלא חתיכות חשובו' וכי נימא דאסור לבשל מיו"ט לשבת ועכ"ח צ"ל כיון דמלאכה זו הותר משום הואיל אין לחלק בינייהו אלא אמרינן סתמ' הותר' והא מקור הדבר במ' שבת דף קכ"ט ושם כל צורכי חולה אומר לנכרי ועושה משמע דהכל כמו בחול' שיב"ס ע"י ישראל אין מבי' מ"ל ביניהן ועוד דהא יולדת בתוך ל' יום עושי' ע"י נכרי כחולה שאב"ס וכי בעיר גדולה שישנם יולדת כמעט בכל שבוע ושבוע ועיר גדולה כמו לבוב ווילנא שישנו בכל יום ויום וכי אי"צ להבערה ובשולי' וכמו בתוך ב' ע"י ישראל ע"כ אני צריך לרב להבינני דבריו הקדושים. בענין דם בצים מ"ט ל"ב ששום עיי' ביו"ד סי' ס"ו סעי' ד' ברמ"א וכן בטו"ז ס"ק ה' שמקילי' וכמדומה לי שכן הראו לי בס' עצי עולה כענין שהבי' מעכ"ת בדטמנה וראיתי מ"ש לענין חטי' מתולעי' לאפיית מצות כבר האריך בזה בס' מעדני שמואל (מלקט נפלא על ה' פסח) והמג"א כ' בשם ס' סמא דחיי דאסור לאוכלם אפי' לשהות דמתערב עם מים והוה כמו מי פירות כמו שומים וצבאלקייס שאוסר בת' מ' חת"ס סי' קכ"ו ובספר או"ח חדש אוסר אפי' להשהות' ואפי' במקום הפסד מרובה לבד בס' נו"ט שנוטה להקל היינו אם הם יבשים ונפרכים ביד דאין בהם לחלוחית כלל וע"כ צריכים להזהר בזה ומפני אישון לילה אין בידי עוד להאריך. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ז
להרבני הנ"ל ע"ד כי יש תקנה בביהמ"ד במ"כ שלא להוריד פנוי לפני התיבה להתפלל וישנו ג"כ בע"ב שהוא בתוך י"א חדש ל"ע וכן בחורים יתומים כ"ע והבע"ב מ"מ אומר קדיש לפי ערך וכמבואר בסי' קל"ב וביו"ד סי' שע"ו ועד"ז דן כת"ר להביא דברי באה"ט שכתב כל הפוסקים דהמתפלל מפני שיכול להתפלל אינו מפסיד דיכול לומר לו מזל' גרם תתפלל גם אתה וכמ"ש בב"ב לענין שני אחים א' עני וא' עשיר הביא ג"כ דברי מרן חת"ס וכת"ר דקדק דמה זה שאינו יכול להתפלל או שאינו יודע או חסרון במבט' אבל מפני תקנת הקהל למה יפסיד. והנה מ"ש ע"ד באה"ט מ"מ אינו יכול לדקדק כמ"כ ע"ד רמ"א בסי' שע"ו דכשם שמתפלל להוציא רבים יד"ח הוא העיקר עפ"י מדרש מעובדא דר"ע דקדישים לא נתקנו רק לקטנים שאינם יכולים לירד לפני התיבה, והנה בבאה"ט קיצר בלשונו כדרכו אך כל דבריו הם דברי תשו' כנסת יחזקאל בסוף חיו"ד ועיינתי בדבריו ושם בהלכה זו ד"ה כל הפוסקים וכו' כתב בפירוש דאין חילוק אם אינו יכול להתפלל מפני חסרונו או מפני תקנת הקהל א"כ לפי"ד ישנו קיום דברי בע"ב הנ"ל. וע' באו"ח סי' נ"ג סעי' כ' בשני בעלי תפילה שא' ברצון הקהל ואי בזכות אבותיו מי שירצה הקהל יתפלל ובמג"א דש"ץ הוא שליח הקהל ואין שליחת בעכ"ח. ב) וע"ד שאלה שניה לענין אלפים אמה בשבת ויו"ט מסערענטש לבעקעטש ולעדיעש בעניע והביא ההלכה הנאמר בגמ' עירובין דף ס"ו ובש"ע סי' ת"ח דאם כלה האלפים בסוף העיר שבין עירו ועיר אשר הולך שמה שנחשב העיר כד' אמות ושאלת כת"ר אם כך הלכה בשני עיירות או כמה עיירות עלי דרך שנבלעים בתוך אלפים זה ודאי צריכ' רבה ועיינתי בכ"מ ולא מצאתי בעניי דבגמ' לא נאמר רק עיר גדולה הולכ' לעיר קטנה ומפרש רבא שכלו אלפים חוץ או סוף העיר וידוע כי הרמ"א מיקל וכן במג"אוהכל מבואר במחבר סי' ת"ח ורמ"א מיקל רק דעיר שכן זה ומג"א סק"ב מיקל דגם בסופה סגי להיות כד"א ובחבר נאמר כלות המדה חוץ לעיר, אך בענין סערענטש בעקעטש ולעדיעש בעניא אינו בכלל שתי עיירות שאין אנו דנין רק על העיר שבתוך דרך מהלך דרכו דהעיר שיצא ממנו והעיר אשר מחוז חפצו לבא שמה זה בכלל ההולכי' נחשב דהא העיר שלן זה אינו נחשב כלל למדידות התחום אדרבה נותנים לה אפי' קרקף וע' בהרמב"ם פכ"ז מהל' שבת דהעיר שלן זה וכש"כ דר זה אפי' גדולה כנינוה אינו נחשב רק כד"א עם הקרקף שהוא שיעור ע' אמה כידוע והלא מבואר בסי' שצ"ח דאפי' כמה בתים זה אח"ז הכל נחשב לעיר ע"ש סעי' ד' ובמג"א הוציא את הבורגני מכלל זה ע"ש בסק"ח ודגו"מ שם. וע"כ הבתים החדשים שנבנו בחוץ לעיר סערענטש כן דינם אם אינם רחוקים זמ"ז רק ע' אמה הכל לעיר סערענטש יחשב ומבית אחרון מודדין ובזה כת"ר מבפנים מכווני' לע' אמה אבל מה להם שייכות כבעקעטש פשיטא דרחוקים יותר מע' אמות וע' בנוב"י מהד"ת סי' כ' וחת"ס סי' צ"א ותו אין בידי, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ח
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרבני הגדול וכו' כש"ת מהו' יעקב פאבער נ"י אב"י בק"ק פרעסבורג יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי אשר הציע לפני בענין הגהה לס"ת והוא בהסכמת ידידי הרב הגאון האב"ד נ"י, הנה ראיתי מ"ש ע"ד מרן ח"ס חיו"ד סי' רס"ה בענין תמונת ח' ושם תמונה משונה כידוע, והעיר כת"ר ע"ד במ"ש במס' שבת דף ק"ד ע"ב בהגיה אות אחת כגון דנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן וס"ל למרן מדקאמר לשון גגו משמע כל הגג וע' מס' מנחות דף כ"ט ובתוס' שם דאל"כ לימא חטוטרות וע' בגליון מהרש"א שבש"ס ווילנא שהביא לשון הרמב"ם פי"א מהל' שבת הי"ג וז"ל שחלק גגו של חי"ת ודייק הגליון רש"א דס"ל כפרשיז"ל בתמונת ח' הנ"ל, וק"ל לפימ"ש ברשיז"ל שם שהספר צריך לכך ולדברי מרן לא ישאר רק ב' ז' הפוכים ומה זו הגהה, והנה ידוע במ"ש הרשב"א והר"ן בזה דהרשב"א הוכיח מזה דאינו משום חק תוכות רק ככדבק דיוטי והר"ן חולק דודאי הוי ח"ת ולא הועיל לס"ת מ"מ לענין שבת הוי חיובא ופירשו האחרונים דמ"ש רשיז"ל שהספר צריך לכך לא ס"ת ממש וכן פי' מרן ח"ס בחידושיו למס' שבת דהך ספר היינו לקרות וללמוד ודייק לי' ממ"ש רשיז"ל דמתקן לי' שלא יהא משהה ספר שיש בו טעות ומשום אל תשכן באהליך עולה ולמה ל"פ בפשיטות להכשיר הס"ת אלא ודאי דלא איירי מזה דבלא"ה אינו כשרה לקרות בו או משום קיום מצות כתיבת ס"ת, וא"כ לק"מ דלענין זה גם וא"ו הפוכות די דודאי לא יטעה לקרות משום וא"ו כיו"ב בפרט לפימ"ש בלבוש בחיבורו הגדול על א"ב שיש להעבות באמצעיתו וחד ביציאתו וחד בסופו וכן נוהגים הסופרים וע' בתשו' מרן ח"ס סי' רס"ט לענין י' שנמשך הקו מצד ימין ומתעקם לצד אם זה חשוב להיות ז' כהלכה והח"ס פוסל וראיתי במקדש מעט ע"ד דע"ק שכ' להכשיר ועכ"פ לענין שלא יטעה הקורא בלימודו פשיטא דלכ"ע הוי תיקון ודברי מרן ח"ס ע"ל דהא ודאי בתמונת חי"ת הנ"ל אפי' אם יטול כל גגו סגי כי מפני הזיוני' ותגין שבאמצע יוכר שהוא זיי"ן. והנה בלבוש וכן בדע"ק ומקדש מעט דיעשה החי"ת כשני זיי"ן וכשי' רש"י ג"כ וכמ"ש כדעת ר"ת, והנה החי"ת שציין כת"ר בס"ת אשר לפניו הוא כמו שני נוני"ן למראה עיני וראיתי בס' מאיר עיני סופרים שזה אינו תמונה וכמ"ש בס' קסת הסופר בשם ס' החיים ונטיעות של שמחה ועכ"ח צריך תיקון לפי"ד והכל בהסכמת הרב הגאון האב"ד נ"י ואין בידי עוד להאריך מפני ח"כ כ"ע. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן ט
שוכ"ט על ראש כבוד הרבני החרוץ וכו' מו"ה מרדכי דוד גאלדשטיין נ"י אב"י בק"ק ב' אויפאלאו יצ"ו. הנני ע"ד מ"ש שיש מקום להשוות המנהגים דיניח תפילין בביתו כמ"ש בפר"ח דכן נהג בהיותו בח"ל ודעתו לחזור לא"י דהי' מניח תפילין בביתו. לענ"ד אין זה השואה דלא שייך השואה רק במעשה שעושי' ושוה כ"א אבל מ"ש בצנעה ואינו רק משום מחלוקת אבל לענין לת"ת מה מהני כיון דהוא עיר אחת וב"ד א' ובנדון הפר"ח בלא"ה ליכא משום לת"ת כיון דהוי דומה למגילה דמ"ש המג"א דגם בני כרך או בני עיר מודים שכך לעשות בכפרי' או להיפך ה"נ בני א"י במקומן ליכא יו"ט וחייב בתפילין ומצרים ח"ל הוי י"ט א"כ המקום גורם והנה עיין בתשו' מרן חת"ס ח"מ סי' קפ"ח ובח"ו סי' א' יראה חדשות לענין מנהגים והלכות הנ"ל דס"ל דלענין זה העיקר הרוב ודקבוע ומי שבאו ממקומות אחרים ונטפלים למקום קבוע ורוב בטל לגבייהו וצריך לעשות כמוהם כן הבנתי לענ"ד ד"ק והנה בנ"ז אין לתקן להניח בביתו דהא מבואר בסי' ל"ז דצריך גם להתפלל שמ"ע בתפילין. ב) מ"ש לענין דמשנים מנוסח אשכנז לנוסח סה"צ לענין תפילין שלא להניח לענ"ד לא תלי' זב"ז דהא בתוס' מס' עירובין הוכיחו בפשיטות מירושלמי דצריך להניח תפילין בחוה"מ דכן מוכח ג"כ בסופ"ק דמס' ביצה ממ"ש כל מה שנאותי' ממנו משלחי' ביו"ט דהיינו תפילין בחוה"מ ע"ש ובתיו"ט ובעניי הוכחתי ג"כ ממ"ש הלשון דרע"א והי' לך לאות לאפוקי שבת ויו"ט דגופי' אות והא במס' מגילה דף כ"א במתני' זה הכלל כל שיש קרבן מוסף ואינו יו"ט כמו ר"ח וחוה"מ קורין ארבעה ביו"ט חמשה ביוה"כ ששה שבת שבעה אלמא דחוה"מ דומי' ר"ח שאינו יו"ט דעיקר יו"ט בשביתת מלאכה דהוי בכלל שמחת יו"ט כמ"ש לכם ולא לגבוה דמשום מצות מצה ומצות סוכה דהמצוות אינ' מוכח על יו"ט דהוי כמו שאר מצוות הנהוגי' בחיוב' מצוות כל יום כמו תפילין וציצית וכמ"ש במס' מ"ק דאין שמחה אלא באכילה ושתיי' וכמ"ש בראשונים דע"י ביטול מלאכה יש לו פנאי וזמן לשמח נפשו ותו אין אתי ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן י
שלום וכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' כש"ת מהו' אברהם יצחק סג"ל גרינבערגער נ"י אב"י בק"ק ור' פאלווא יצ"ו. ע"ד קהל עדת ק"ק ט"וו אשר קיבוץ האנשים מעולם היו רגילים בנוסח ספרד בתפילת' ורק שבאו לביהכ"נ שנתייסד מקדמת דנא בנוסח אשכנז והם חדלו מקהל הנ"ל מפני כמה סיבות ורק א' נשאר וזזה מעמיד דבריה' להתפלל נוסח אשכנז, ומעתה השאלה אם יכולים לשנות מהנ"ל והנה ידוע לפניו מ"ש המג"א בסי' ס"ח ומ"ש בתשו' מרן חת"ס ותשו' דברי חיים ודעת החת"ס שאין לשנות לא מאשכנז לספרד ולא מספרד לאשכנז ובת' דב"ח דכשנות לנוסח האר"י הק' מותר כמ"ש בס' משנת חסידים ולקוטי אמרים והרבה להקשות ע"ד מרן חת"ס ובת' מהרמשי"ק מיישב הכל ע"נ ואדרבה תלמיד האר"י הק' בפעה"ח מזהיר שלא לשנות ועיי' במג"א סי' קי"ד סק"ז כמ"כ ובת' בית היוצר השיב ע"ד מהרמשי"ק כי נוסח האר"י הק' אינו משום דנוסח ספרד כי נוסח שלו כולל הכל סולת מתוך האוכל ובת' מנחת אלעזר ח"א סי' י"א תשובה ארוכה מאוד ובכחו הגדול ואוצר ספרים שלו הוכיח בכמה ראיות דנוסח האר"י הק' כולל הכל וכמה דברים הי' נוהג כנוסח אשכנז ותפילת ש"ע הי' הכל כנוסח אשכנז וכן נוהגין ג"כ לע"ע בבית מדרשו ק"ק מונקאטש בתפילת שמ"ע נוסח אשכנז וכמ"ש ג"כ בסדור יעב"ץ אם כי כמה דברי' מחזיק במנהג ספרד אך נוסח השמ"ע בטח כי זה הלשון עפ"י אנשי כנה"ג ואני בעניי ג"כ הכינותי תשובה בזה בספרי כבו"מ ח"א סי' י"ד ועיי"ש במפתחות שהבאתי שם ג"כ תשו' מרן חת"ס ח"ו סי' קפ"ח מה שהשיב להגאב"ד ק"ק ט"וו בדבר הנ"ל ושם דעתו דרובא וקביעות עיקר וכל הנספחי' ונטפלי' לרובא וקביעות ואפי' בקביעות לבד מועלת ותמוה בעיני כי בת' מהרמשי"ק ובית היוצר ומנ"א לא הביא' דברי ת' חת"ס הנ"ל ועוד השבתי לק"ק קראסנא בענין זה שהיו אנשים שרגילים מעודן להתפלל בנוסח ספרד ובכלילת הקהילה בביהכ"נ נוסח אשכנז ונפרדו הספרדים לבית מדרשי והתפללו נוסח ספרד ולא הי' ניחא לי' להרב אב"ד כי ברוב עם הדרת מלך והשבתי כיון שהספרדי' הנ"ל אינם רשאים לשנות מנהגי התפלות בין לשי' חת"ס ובין לשי' דב"ח צריך ליתן להם מקום להתפלל דבביהכ"נ א' יהי' משום לא תתגודדו והא כן משמע בת' מ' חת"ס בח"מ דמצי לקבוע שיהי' רק נוסח ספרד ושוב המיעוט נגרר אחר הרוב וכמ"ש המג"א סי' תצ"ג דהרוב כופין המיעוט להיות מנהג א' ועיי' בת' פרשת מרדכי סי' ד' דאזלינן בזה בתר רובא רק לענין ל"ת ס"ל דבר חדש דמי שנהג כמנהג אבותיו בניהם ואין בהם משום ל"ת דא"א להשוות אותן רק הב"ד בתחילת התקנה עוברים משום ל"ת מפני שאז הי' אפשר להשוות דעתן ובמג"א שם בשם ש"ג מסתפק אם נחרב המקום אם צריכין לנהוג כמקדם ובחק יעקב סי' תס"ה פסק בפשיטות דאם נעקר המקום ונעשה קיבוץ חדש דאין צריכים לקיים מנהג הקודם ויכולים לשנות מנהגן דפנים חדשות באו לכאן והביא ראייות לזה ושכן הורה הלכה למעשה בעיר וויען אפי' בחומר איסור שנהגו והביא דברי המג"א הנ"ל וסיים שאין ספק מוציא מידי ודאי שלו דהדבר ברור כמ"ש, והשתא בנ"ז לכל הדעות יכולים לקבוע מנהג התפילות לספרד דהא עכ"ח א"א לשנות נוסח אבותיהם וצריכים ליתן להם מקום להתפלל וכי איש א' יתן להם מקום והוא ישאר לבדו אתמהה דגם לדברי חת"ס יקבעו תפילתן עכ"ח כמקדם שרגילים וכש"כ לדברי ח"י דבנחרב המקום יכולים לשנות לכ"ע והא גברא והאי תרסק' במקומן יקבעו כדעת הרוב כמ"ש המג"א סי' תצ"ג הנ"ל כנלע"ד בס"ד. ב) מ"ש מעכ"ת לענין וויקסע"ן ובאקסע"ן בחוה"מ הנה בתפארת ישראל על המשניות בח' כלכלת שבת הביא וויקסע"ן שעשה גוי משרת בעד ישראל עובר שנים א' במלאכת מעבד ושנית משום ממרח ומסקנתו דמלאכה דאורייתא הוא ואסור ללבשן עד מוצ"ש ולהמתין בכדי שיעשה ועיי' במג"א סי' רנ"ב ס"ק י"ג דס"ל דאם הי' המנעיל מתוקן רק שהחליקו האומן מותר ללבשן דהא הי' יכול ללבשן בלא הנ"ל כמו בסי' רנ"ג וע"ש ביד אפרים ומ"מ י"ל דלענין איסור ממרח מודה והא דסי' תקמ"א דאם המנעלים נתקלקלים קצת אסור לתקנם ע"י אומן בחוה"מ דל"ה דבר האבד מכש"כ דאסור הוויקסע"ן וכן אני נוהג דאיני מניח להיות וויקסע"ן בחוה"מ. ג) וראיתי דברי מעכ"ת בסוגי' דחמץ נוקשה מ"ש מדברי הגמר' ר"א וכמדומה שגם אני עמדתי עד"ז והוספתי להקשות ממס' יבמות פ' החרש שמביא ג' פסוקים שאסור להאכיל קטן בידים דם טומאה ושרצים ושם הצריכותא דא"א למילף משרצים ודם דשאני טומאת כהנים דאינ' שוה בכל, והנה בירושלמי דרש לא יאכל בחמץ דאסור להאכיל לקטנים וכן אית' בתו"כ פ' שמיני וצ"ל דא"א למילף איסור חמץ מהני ג' פסוקים דשאני חמץ דהו"ל שעה"כ וחוזר להתירא לאחר זמן ע"כ צריכין לגבי' ילפותא זו וכמ"ש ע"ד הרמב"ם לענין חצי שיעור דמה"ט א"א למילף מכל דחלב דפ"ב דמס' יומא, ומעתה לדברי הירושלמי אי ס"ד דבנשים ליכא איסור דחמץ ל"ל קרא לט"כ דהא חמץ נמי אינו שוה בכל כמ"ש בריש מס' יבמות ובמס' נזיר גבי הקפת ראש ומדאצריך קרא ש"מ דאיסור חמץ איכא גם בנשים ול"ל כל כנ"ל. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יא
שוכ"ט על ראש אוה"נ ה"ה כבוד הרבני החרוץ המופלג בתו"י כש"ת מו"ה דוד פריעדער נ"י אחדש"ה הנה בימים אלו מצאתי מכתבו עם השאלה וגם דבוק שטעמפעל לב"ד ולמען שלא יהא כגנוב אתי באתי להשיב ע"ד מ"ש לפי"ד ט"ז סי' כ"א דטליתות שלנו שהם רק למצוה ולהתפלל בעטיפות אסור לכנס לבה"כ ולפי"ז ממ"ש דבטלית קטן מותר הי' אסור לעשות ט"ק מטלית גדול הבלוי' דקדושת' חמיר' לא אדע מה שייכות זה בזה דהא טעמי' קאמר בט"ק שמכוס' בבגדי' ואינ' משום קדושת' אלא בטלית גדול אי אפשר ואינ' מספיק לכסות' דעפ"י הרוב הטלית ארוך מהבגדים ועיי' בפמ"ג דמשמע דאם לביש ט"ק על בגדיו ואינ' מכוס' אסור לכנס לביה"כ וסיים שאין נוהגי' כלומר דכמה אנשי מעשה לובשי' גם ט"ק בגלוי' ואינם נזהרים לכנס בם לביה"כ ועיי' בסי' מ"ג לענין תפילין דיש בהם קדוש' ממש כידוע ועיי' במג"א ס"ק ב' ומ"ש עליו בפרמ"ג דמוכח מהך עובד' דבה"מ במ' מנחות ד' מ"ג דכשנכנס לבית המרחץ שהי' דואג דערום בלא מצוות ולדברי מג"א משום שאינו מזוזה א"כ מ"ט לא אמר כן כשנכנס לביה"כ דג"כ אינו מזוז' אלא ש"מ דמותר לכנס להביה"כ בטלית מצוייצת דלא כט"ז עיי"ש. וראיתי פלפולו הנחמד בסוגי' דשכיר מ' שבועות וכעת אין בידי לטייל אתו מפני ח"כ כ"ע עיי' בחדושי הרימג"ש בסוגי' וכבר הארכתי בסוגי' זו בס"ד. אוה"נ דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יב
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הה"ג וכו' כש"ת מהו' פלוני נ"י דומ"ץ בק"ק פלוני יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי וראיתי כי האריך מאוד בענין התקנה שנעשה דמי שהוא מגולח זקן אפי' אויראמיר"ט לא יעלה לקה"ת ביום ש"ק לא בשחרית ולא בתפילת מנחה ועי"כ ישנו מריבה ומחלוקת גדולה בביהכ"נ והנה לענין גוף הדבר האריך בתשו' מרן חת"ס חאו"ח סי' קנ"ט בתשובה שהשיב להגה"ק בעהמ"ס אהל דוד שהי' צווח על מגולח' זקן שהם מקור משחת דהוי משום חקת הגוי ובחת"ס ססי' הנ"ל השיב עליו דהדבר הותר פ"א מפני הסכנה בגזרת תתנ"ו וגזרת הרועי' ע"כ שוב נשאר במנהג הז"ל ובזה לית בי' משום בחקותיהם ל"ת ויותר יש להעיר ע"ד לבישת סנדל אוכמ' עפ"י הגמ' שהביא ממס' תענית דף כ"ד ע"כ סיים מי שנזהר קדוש יאמר לו אבל מי שיאמר שהם חוטאי' עתיד ליתן את הדין עיי"ש, ולענין עלייה לתורה שהאריך כת"ה להביא ראייות דשפיר מצינו להעלת' עיי' בס' שערי אפרים אות ל"ד שכתוב בפי' שמי שחשוד לעבירות מותר לקרותו אם לא שהוא מפורסם לבעל עבירה שעשה בפרהסיא ולא ידע עול בושת או מי שלגלג ע"ד חכז"ל ורגיל לדבר אפיקורסית כיון שהוא ממכחישי התורה בפרהסיא אין זה מברך אלא וכו' כ"ז מדברי הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל שחיבר ס' היקר הנ"ל על כל עניני קרה"ת, והנה לענין בטול התקנה שהביא דברי הנוב"י ח"א סי' כ' מפני שהי' שלא מדעת כת"ה בידו לבטל לגמרי שא"א ע"י קבוץ כל הקהל עיי' בענין זה בתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' ה' שאם נתיעצו עם מרי' דאתרי' ולא נתרצה לתקנתנו אין בדברי אקרו"ט כלום משמע דבלא דעת' כלומר שלא נתיעצו רק שלא בחבר עיר תקנתן קיימת אלא דשם הי' למגדר מילת' ואפשר דבמקום דליכא הך צריכי' לחבר עיר וכת"ה מפנים היאך הי' התקנה ועיין עוד בדברי' סי' י"ג ובאו"ח סי' קכ"ב לענין ביטול תקנה על אסור קטניות בחה"פ נראה מדעתו שאין בידו לבטל לבנים אבל במקום שהמתקני' קיימים נתיר ע"י חרטה כמ"ש בפר"ח סי' תצ"ו שאסף שם מלא חפני' לענין מנהגי' תקנות כידוע וע' בספרי לבו"מ ח"א או"ח סי' קע"א היאך לנהוג. ב) וע"ד בנין ביהכ"נ תמוה בעיני שלא השגיח ע"ד ש"ע סי' צ' דבהמ"ד מקודש יותר וראוי להתפלל במקום רינה תפילה כמ"ש במס' ברכות שהתפלל בין עמודי ורק בלא מנין כתב רמ"א שלא לנהוג כן מפני מ"ע של ע"ה ולענין מ"ש מדברי מג"א סי' קנ"ד בשם הרא"מ ומשפטי שמואל ידוע מ"ש בת' מהרי"א סי' כ"ז דוקא לכתחילה והלפרד אבל לבטל מה שהעמידו כבר ברצון אקרו"ט אין בידם לבטל והביא ראיות עד"ז ועיי' בת' אמרי אש סי' ח' שאלה כזו וסיים דהכל לפי עיני' רואות לפי צורך שעה ואם כונת' אקרו"ט לש"ש והיינו שבטל ביהכ"נ אבל לבטל ביהמ"ד מהיכ' תיתי ועיי' בדעת קדושים דבזמן הקור חשוב יותר במקום שמחממי' דידוע שאי אפשר לכוון בכוונ' בתפיל' בעת קריר' וממהר וירוץ' והנה אפשר אני נוגע בדבר כי לי א"א להתפלל עת השחר בביהכ"נ מפני הכנה וכיו"ב, וכשהייתי בק"ק ברעזאווא כשהגיע זמן ימי סליחות אשר הבחורים הלכו לב"א ולא הי' אפשר לקבץ מנין התפילה והי' ביחידית רק נשארתי בביהכ"נ לשמוע ברכו וקדיש וקדושה כמ"ש במג"א ובאחרונים והכל לפימ"ש אדם. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יג
שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה אהרן גוטמאנן נ"י אב"י בק"ק ווראנעב יצ"ו. הנני ע"ד השאלה אשר במ"כ שנשרף הבהכ"נ אשר אח"כ נדבו בע"ב לבנות ביהכ"נ החדשה ובא לידו סך המקובץ ואירע דבר כי בחור בטוב בא לבית אבותיו והנגיד הנ"ל בנה ביהכ"נ מפואר בכל המעלות ודעת כת"ה לפימ"ש ביו"ד סי' רנ"ט דביד הקהל לשנות בנדבות לביהכ"נ לביה"מ או ת"ת ויען כי ישנו תח"י כת"י ח"ת על סוגי' הש"ס מהגה"צ מו"ה זכריה שפירא ז"ל דעתו דהוי כמו לת"ת ולהספיק ההוצאות הדפוס להנ"ל ודאי זה צ"ע אך לדברי פסקי הרא"ש דבזה"ז מצוה לכתוב ח"ת משנה גמ' ופירושיהם וטעמי' דבזה העיקר למודינו ואין בנו כח ללמוד הלכות ופסקי' מס"ת כמו בזמן הש"ס והלא פירושיהם ודאי כולל גם ספרי דבי רב מיד גדולי הדור וע' בשו"ת מרן חת"ס יו"ד סי' רנ"ד דמשמע מניה דפירושיהם היינו דרשות חכז"ל ומדרשים ופירשיז"ל ורמב"ן וש"ס ופוסקים ללמוד ממנו ההלכות על ברי' והנה מעכ"ת בידו להבין ולהשכיל אם טוב הספר ע"ד הנ"ל דידוע דישנו ספרים דחריפא שמעתתא דרך עמקות הלימוד מ"מ אין אנו יודעין להמציא עי"כ הלכה ברורה ומעכ"ת בפנים. והנה בנ"ז שכתב מעכ"ת שנדבו או"א לפי ערכו והמקובץ בא לידו הא יש לדון דברי נדר ונדבה שיש בי' לתא דלא יחל דברו בפרט שבא ליד גבאי מעכ"ת וגם לדבר מצוה בזה אפשר דלא מהני אפי' טובי העיר במעמד א"ה דמבואר בסי' קכ"ג בגבו' לבנות ביהכ"נ עיי"ש בסעי' ד' וה' וכן ראיתי בתשו' מרן חת"ס סי' רמ"ב ביו"ד דהביא דעת המרדכי פ' בני העיר ופסק' בש"ע סי' קנ"ג סעי' ד' במי שנדר מקום לביהכ"נ והשרים מעכבים לבנות במקום הנ"ל וגמרו לעשות במקום הנ"ל בית המדרש ואיש הנ"ל עומד וצווח כלומר צועק וכמ"ש דאדעתי' דהכ' לא נדר ופוסק דמ"מ הוא עומד בנדרו ועד"ז הביא החת"ס בנדון דידי' שהי' מתנדבי' רק שא"א לגמור הבנין מפני צוק העתים ועד"ז הביא דברי רי"ו בדבר דניחא לי' לא שייך אסמכת' כמ"ש במקרא מלא אם יהי' אלקים עמדי וכן כיו"ב וה"נ דודאי ניח' להו בבנין ביהכ"נ ולית בי' דין אסמכתא ועוד דעת הר"מ במרדכי דבדבר מצוה ליכא אסמכתא ע"כ לא מצי הדרי בהו ונדר' נדר וגם הטענה דאדעת' דהכ' לא נדר נמי ליכא כיון באותו עובדא נראה דגם הקהל לא הי' דעתם לבנות ביהכ"נ עד שנדר א"כ מחית נפשי' אדעתי' דספקו ושוב מחלק ג"כ דשם נראה דע"י עיכוב של השרים נתבטל לחלוטין אבל בנדון דידי' לא נתבטל רק שאין בידם כעת הסך הצורך ודאי יש תקוה אם כן בטלה טענה זו וגם להתיר נדרם חושש אם אינה דעת רבים ואם נראה מדעת מרן דגם עפ"י טובי עיר במעמד אנשי עיר לא מהני, והנה במג"א ס"ק ל"ה דאם הנודר אינו מאנשי העיר יכולין לשנות' אפי' לדבר הרשות דאדעתי' דדהו יהבו מעיקרא ואם הוא מאות' העיר אינ' יכולים לשנות' רק אם יש חבר עיר דהכל אדעתי' נותנים כמ"ש במס' מגילה וכמ"ש בסי' קמ"ג עי' מג"א ס"ק י"א, והנה ברמ"א פסק דעם טובי עיר ובמעמד אנשי העיר יכולים לשנות' ועיי"ש במג"א ס"ק ל"ו במה שמחלק בין הך לביהכ"נ של כרכים דלא מהני אפי' טה"ע במעמד אה"ע, ומעתה ק"ו בנד"ז דאין כאן מורה וגם כי בנ"ז ל"ש סברת החת"ס דליכא אסמכתא דניחא לי' דשם ישאר המקום שממה בלא ביהכ"נ ודאי ניחא להו בנין ביהכ"נ אבל בנ"ז דיש כאן ביהכ"נ מפואר למה יהי' ניחא להו ממעות שנדרו וגם מ"ש דטענה דאדעתי' דהכ' לא שייך היינו בנדון דידי' לא נתבטל ההסכמה כבנין דגם צריכי להו גם עתה משא"כ הכ' דודאי בבא הנגיד מו"ה מאיר נ"י ובנה בנין ביהכ"נ המפואר נתבטל ההסכמה וגם באמת לא צריכים עוד לביהכ"נ דכיון ביהכ"נ אחד מכיל' לכל בני העיר וגם איש עומד וצווח ולא יגרע כ"ז ממ"ש בסי' קנ"ג ס"ה דגם במותר אין לשנות אבל אם בנו ביהכ"נ ונעשה מותר מותר לשנות ובמג"א אפי' לדבר הרשות בטעמי' כיון שנעשה על דעת אנשי העיר ובנ"ז מותר מעיקר' הוי וגם לא יגרע ממ"ש בסי' קנ"ב דאין סותרין ביהכ"נ אפי' לבנות אח"כ משום פשיעותא או צלותי' אלא בוני' ואח"כ סותרי' ופי' במג"א דאפי' בכרכים מותר לעשות כן דכל העולם מרוצי' כיון דבונים ביהכ"נ אחרת. והנה אחרי כן ראיתי בת' מהר"מ שיק חאו"ח סי' פ' ע"ד השאלה במה שנדב נגיד א' ארון הקודש לתתו לחומת ביהכ"נ ואח"כ קנו ביהכ"נ ויש בו כל המצטרך וא"צ כהנ"ל אם רשאי' לשנות' לדבר חול והשיב בקיצור דודאי רשאי' לשנות' ושם פלפל משום הזמנה מילתא וסיים שם ואם מסרה לצבור או נדר' בתורת נדר צריך לקיים נדרו ולהניח הדבר לצורך מצוה כעין נדר כדאי' ביו"ד סי' רנ"ח. (בסי' רנ"ח לא מצאתי מזה ואפשר דיש ט"ס וצ"ל בסי' רנ"ו סעי' ד' או בסי' רנ"ט סעי' ג'), ועכ"פ לצאת לכל הדעות יתקבצו טובי העיר בפרהסיא כמ"ש הרמ"א סי' קנ"ג דזה הוי מעמד אה"ע ויסכימו למצוה מ"ש כת"ה. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יד
ברכות לראש צדיק כבוד ידי"ע ומר ידי"נ הרב הגאון המפורסים שלשלת היוחסין וכו' כקש"ת מו"ה עקיבא סופר שליט"א אבדק"ק פרעסבורג יצ"ו. אחרי מודים דרבנן פני הדר"ג הנני ע"ד אשר ענותנותו הרבני להציע לפני מך ערכי שתים שהם הרבה. והנה ע"ד העמדת תנור להתחמם בעת הקור בבהכ"נ הגדול והביא דברי שו"ת בית שערים סי' נ"ו שטרח למצא טעם למה באמת אין עושים כן בשום מקום ומסקנתו משום איסור שבת ובנד"ז כ"ש הנ"ל דבתנור זה מסיקין בעש"ק והחמימות לא יחדל כ"ד שעות, ולענ"ד הדבר פשוט כי לפני דור שלפנינו ל"ה שכיחים כלל תנורים של מתכת אשר ע"י יתפשט החמימות וזכורני בימי ילדותי לא נמצאו רק תנורים לבנים ואצל עשירים תנורים של רעפים [קאכלען] ובהכ"נ רחבת ידים ועזרת נשים רובא ככולה נפרד ע"י מחרכי' והצינה ירד לתוך בהכ"נ של אנשים ול"ה די ספוק' לחמם שניהם ולהעמיד תנור גם בע"נ כי מועטים המה אשר מפונקים לילך בימי החורף לביהכ"נ כידוע, ואפשר שהי' טעמן גם למ"ש בסוף מס' תענית גבי ריב"א ערב ת"ב הי' אוכל פת חריבה במלח וקיתון של מים ויושב בין תנור לכיריים ופרשיז"ל מקום מנוול ומבואר באו"ח סי' קנ"א דדבר שלגנאי אסור לעשות בבהכ"נ וכמו ליכנס באפונדתו ומקלו ותרמילו וכיו"ב. אלא שי"ל דמזה אינו ראי' דסתם תנור וכיריים מבשלין ואופין בהם כמ"ש במס' שבת בפ' כירה ע"כ ודאי הוי דבר מאוס אבל להתחמם אינו בכלל זה והראי' דבמס' תמיד פ"א חשב ואזל הלשכות וחשב ג"כ לשכת המוקד ופרשיז"ל במס' פסחים דף פ"ה משום דכהנים הולכים יחף על הרצפה ושל אבנים צריכין להתחמם ע"כ הי' לשכת המוקד הנ"ל והי' חציה בקדש כמ"ש בפי' הרא"ש שם א"כ לכאורה ביהכ"נ לא עדיף מיני' דכמה דברים ילפינן ביהכ"נ מבהמ"ק כידוע, אלא דגם עד"ז י"ל דשאני כהנים דהוי צורך עבודה וכמה דברים מתירין לצורך עבודה כמ"ש בסופ"ק מס' עירובין וכהנים זריזין הן כמ"ש סופ"ק דמס' שבת גבי מאחיזין את האור במדורת בית המוקד. והנה ראיתי בס' אש"א מהדו"ת על או"ח מבעהמ"ס דע"ק בסי' צ' במ"ש שם דלהתפלל בביהמ"ד קודם לביהכ"נ שלא יתבטל מלימודו וכ' שם אם ליכא ביהמ"ד אינו רשאי להעמיד ביהכ"נ אחרת משום ברוב עם הדרת מלך אלא שאם מסיקין בחורף לעת הקור בביהכ"נ קבוע ובביהכ"נ הקדום אין מסיקין מצוה יותר לילך לביהכ"נ שמסיקין דבמקום צנה אינו יכול לכוון כ"כ וגם הש"ץ ממהר בתפילתו משום הצנה אפי' יש לו מלבושים עבים המחממין יש עליו למשא כידוע והוי עכ"פ כמו ריח שכר כמבואר בסי' צ"ח דאין להתפלל שם, וכיון שכן הי' מצוה להדר"ג ואקרו"ט לילך למקום תפלה שמסיקין וישאר ביהכ"נ הגדולה בלא מנין ועכ"פ לדבריו מצוה להסיק בביכ"נ משום כוונת התפילה וא"כ האיך להיפך לאסור ההיסק דסו"ס ודאי ילכו אקרו"ט לביהכ"נ הגדולה כידוע ומובן שיעשו שלכ"ד, כ"כ לענ"ד אם יסכים הדר"ג להתיר העמדת תנור ומה טוב שיהי' צורת התנור ומראה שלו כמו הכותל ושיהי' שוין בשטח עד שלא יהי' ניכר כתנור בפ"ע, והסקת האויר (לופט הייצונג) ודאי טוב כמובן ותו אין בידי וכ"ז עם הסכמת הדר"ג עם בד"צ שלו. ב) ע"ד פלא שנשאל הדר"ג מת"ח א' באשה שילדה כח' חדשים והרופאים עשו תחבולה שנתנו תינוק הנ"ל לתוך תיק של זכוכית אשר חמימותו כמו ברחם אמו ופרנס' אותו ע"י שפופרת לתוך הטבור וחי עי"כ ו' חדשים אם יצא מכלל נפל כיון שחי יותר מל' יום או נימא דוקא אם שהה וחי כמו דרך הילדים בעלמא לא ע"י תחבולה, והדר"ג השיב בראי' מהמעשי' שהביא בגמ' מס' חולין פא"ט דף נ"ז שעשו קרומין לנקיבת הגרגרת ושפופרת לנשנטה ירכה וחיו והשיב בגמ' דתוך י"ב חדש הוי אלמא דאם היתה חי' י"ב חדש הי' כשרה אם כי עפ"י תחבולה נעשה, והנה הוא ראי' אלימתא לכאורה אלא שכל הענין של בן ח' אי מהני בבן ח' אפי' גמר' שער' וצפרני' בשהה כ' יום שהעיקר תלי' במ"ד ביבמות דף פ' אמר ר"א בן שמנה אין עושין בו מעשה עד כ' שנה דלא כרבי ולא כרשב"ג אלא כרבנן וא"כ לא מהני כלל רק כ' שנים דאז נתברר שהוא בן קיימא כן פי' התוס' שם ופסקו כר"א ולא כאר"י א"ש במס' שבת פ' רא"ד דף קל"ז ובאה"ע סי' קנ"ו בב"ש סק"ג הביא שי' הרמב"ם והטור לענין מילה ואבלות וכיו"ב ולבסוף הביא שי' התוס' יבמות הנ"ל דל"מ ל' יום רק עד כ' שנים ונראה שכ' פסק להלכה כר"א שכ"פ הריב"ש בתשובותיו וכ"ד הרא"ש א"כ בנ"ז שחי' ו' חדשים בתוך תיק של זכוכית מה מועיל ואפי' בלא תחבולה לא מהני להקל לענין יבום וכיו"ב בדאורייתא. וגם על ראי' שהשיב הדר"ג י"ל דטריפות ענין אחר הוא כמ"ש הר"ן בסוגי' דריאה בשי' רשיז"ל דאין סרכא בלא נקב ומה מועיל סרכא כסדרן הא טריפה אין חוזר להיות כשרה כמ"ד בפ' בהמה המקשה ובשר בשדה וגו' כמו טריפה אינו חוזר להיות כשרה כך קדשים שיצאה חרץ למחיצתן אינו חוזר לכשרות אפי' חזר ונכנס לפנים ותי' עפ"י מ"ד בדף נ"ד ברישבא דמחו בכוליא ומתה ומ"מ כשרה אם נשחטה קודם שמתה משום דאם בדרי כה סמא הוי חי' אע"ג דלא בדרי לה סמא מ"מ כיון שיש רפואה בעולם אינו טריפה מה"ט גופא דכלל גדול דטריפה דוקא שאין שום תחבולה להחיותו וכל שיש איזה תיקון מעיקרא אינו טריפה וה"נ בסרכא כל נקב שראוי להעלות סרכא כסדרן מעיקרא אינו טריפה אלא שאין אנו בקיאין איזה נקב ראוי להעלות סרכא דאין כל נקבים ראוים לכך ע"כ נקב בלא סרכא מטריפין אבל בהעלות סרכא כסדרן חזינן שזה הי' מן הנקבים שראוי להעלות סרכא ומעיקרא לא היתה טריפה [וע' בדג"מ סי' מ"ט ומ"ש עליו בשו"ת נטע שורק סי' כ"ח ובספרו עה"ת בפ' נח ע"ש וכבר קדמו בהגהות אמרי ברוך וגם בראש אפרים בקונט' הראיות לסי' ל"ט אות ט"ז ע"ש] וא"כ ה"נ י"ל על הראי' של הדר"ג דודאי אם הי' חי' י"ב חדש הא יש לה רפואה ומה לי רפואת סמא או רפואת קרומית של קנה אבל להפקיע מתורת נפל דבבהמה הוי נבלה וכמתה דמי דע"כ ל"מ שחיטה אפי' לטהרה מטומאת נבלה ולא כטריפה ששחטה כמ"ד במס' שבת דף קל"ו ומס' חולין דף ע"ב וע' תבו"ש סי' י"ג ס"ק ט"ו שהאריך בזה ע"ד הש"ך ס"ק י"א ושם בדגו"מ ותשו' בו"ש כנלענ"ד בריר' דמילתא בס"ד. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן טו
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה שמואל הכהן שווארטץ נ"י אב"י בק"ק סאטמאר יצ"ו. יק"מ בא לידי ופלא בעיני כי הבאת הדברים לידי כך ידוע לך כי איני כדאי ללמד בנ"י בני עליי' קשות והנה הבאת ג"כ דברי ת' תשורת ש"י ולדעתך מ"ש ראי' מברכת כהנים הוא ראי' שאין עליו תשובה הנזכר בשם פאר הדור, והנה שערי תשובה לא ננעלו ע' בס' שערי אפרים ממרן מהר"ז מרגליות דף ז' בפרט בפתחי שערים שם סק"ט שהשיב דאין ראי' מברכת כהנים דצריך פנים אל פנים וגם הקב"ה נושא להם פנים ע' במס' סוטה דף ל"ח הוא גמ' ארוכה דדרשינן מדכ' אמר להם, ומחכם הדורש ג"כ אין ראי' דהוי דרך ארעי וסיים שהוא דוקא על רב שהוטל עליו לדרוש אבל מי שממציא עצמו לדרוש אם יודע בעצמו שכוונתו לש"ש ולכבוד תוה"ק רק להחוי חורפי' או מפני שכר כספים נתקיים בו שאין לו תיך ויש לו אחוריים וכו' ע"ש. ומ"ש בתשורת שי בדברי ט"ז סברתי' דאה"ק הוי רשות בפ"ע ובסי' ת"נ העתיק דברי הלבוש כהווייתו כמ"ש בזה בפרמ"ג בין קביעות ודרך ארעי כתב עד"ז מנ"ל לחלק בזה, ולענ"ד עכ"ח צריך לחילוק זה דאל"כ האיך מצינו ידינו ורגלינו בביהכ"נ כ"פ שמוציאין ב' או ג' ס"ת כגון בר"ח חנוכה והשמש או איש אחר תופס הס"ת ויושב על הספסל שעל הבימה והעולין לקה"ת אחוריהם נגדו או בין גברא לגברא דמותר לצאת והפתח של ביהכ"נ עפ"י רוב נגד הבימה וכמו ק"ק פה עכ"ח אחוריו נגד הס"ת ועכ"ח צ"ל שזה דרך ארעי ומותר וגם הוא דבר שא"א ואין דנין אפשר משא"א ע' מנחות דף פ"ב, והלא תראה כי בעובדא דתשורת שי הי' האה"ק אמה על אמה ורום ג' אמות כשיעור מקוה ע' במ' כלים רפ"ו בכלים הבאים במדה עייש"ה וכמ"ש ג"כ בתשו' חות יאיר סי' קפ"ד דרום י' טפחים היינו למעלה מראשו של אדם וכ' דכן משמע בלשון הטור בשם הרמב"ם סי' רפ"ב ובזה ודאי שומעין במ"ש בס' יד החזקה ולא מ"ש בשמו בפאר הדור וכמדומה אשר שמעתי שאין סומכין דהכל מידו הגדולה וכמ"ש לענין מ"ש בפיה"מ להרמב"ם דכ"כ סותר מ"ש ביד החזקה ואפי' בדברי הרא"ש כתב התיו"ט דאם סותר מ"ש בפסקים הולכין אחר הפסקים. ב) ולענין מ"ש לסמוך אדברי מג"א בסי' רנ"ג ס"ק ל"ב להתיר לשפוך מים חמין בנראה שהתבשלי' מצטמקי' דכן נוהגין אנשי מעשה, והנה אם הי' נמסר הדבר בידיהם אבל ידוע כי הוא ביד הנשים וכי הם מבחינים אם אינו מצומק כ"כ עד שאינו ראוי לאכילה דאז הוי בישול דאורייתא כמ"ש הרמ"א בסי' שי"ח אפי' בפושרין אסור, וכ"פ ראיתי שמביאים טשאפענ"ט והאפונים [באנטליך] מצטמקים כ"כ עד אשר מקצתן אינו ראוי לאכילה כלל ע"י קשיותו וכן הוא כ"פ בבשר עוף ובלא"ה אין ראי' מדברי מג"א די"ל דהתבשיל הי' עפ"י היתר כמ"ש במס' שבת דסמוך מדורה יש היתר טפי מעל הכירה כיון שצריך להרחיקה מן המדורה עד שלא יהי' יד סולדת איכא הכירא ולא יבא לחתות והא הביא ראי' מדברי רמ"א ססי' שי"ח דאיירי דע"י סמיכה לכירה הוחם ולא ע"י כירה דקיימ"ל דנפשט האבעי שם דף ל"ח דסמיכה מותר. וה"נ דכוותה אבל בהני "טשאלענט אפען" פשיטא דיש לחוש משום שמא יחתה וע"ש במחה"ש שכ"כ להדי' דלענין שמא יחתה אין נ"מ אם נתבשל או שהם חמי' דנימא דאין בו משום בישול אבל שמא יחתה אית בהו כנלענ"ד. והנני לסיים בכל חתמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן טז
לכבוד ידידי הרב הה"ג שלשלת היוחסין וכו' מו"ה משה גרינבערנער נ"י ראבד"ק מיהאלאוויטץ יצ"ו. הנני במודע כי יק"מ בא לידי ובו ענותנותו הרבני לאמור דבר אשר כבר הלכו בו נמושות מאשר במ"כ בקלויז אשר נתחנך בר"ה העל"ט וסדרו הספסלים ג' שורות בצפון ודרום אשר פונים כלפי מזרח ולמטה ג' שורות פונים מצפון לדרום ומדרום לצפון וכאשר בא חכם הצדיק המפורסים והרעיש עד"ז ושלא ילך לקלויז הנ"ל עבור זה ולכבודו שינו המקומות כמו ג' מקומות אחרונות וכאשר יצא מן העיר נתרבו מחלוקת שיש ביניהם שחזרו למקומו הראשון אשר רק נח"ר עשו להצדיק ועי"כ באו לפני כת"ה אשר נטה לדרוש משכלע"ד. והנה ידוע כי יצא לאורה ת' מהריא"ץ ת' בית שערים ות' ערוגת הבשם המחמירים לעשות כנהוג מקדמת דנא מצפון לדרום ומדרום לצפון ובאמת תשו' צ"צ סי' צ"ד אין פירוש לתשו' ע"ד הוספות הספסלים שעי"כ יהי' מקום צר לספסלים ראשונות בזקופת דף למען החזיק הסדור וכיו"ב ועכ"ח הי' כן שפנו למזרח וכן ראיתי בס' תורת חיים מהג' מו"ה יעקב שלום ז"ל בסי' ק"נ שמזה ראי' שאין להרהר אחרי ביהכ"נ שהספסלים מסודרים למזרח ובכמה קהילות מקום גדולי רבנים וצדיקים כן נעשה וכן כאשר באתי לק"ק ברעזעווא יצ"ו מצאתי כן שכל סדר הישיבות במקומות הספסלים ושנוענדע"ר היו פונים למזרח וידוע שהי' שייך לדגל ק"ק ווערבוי מקום הגאון המפורסים מו"ה קאפל חריף ז"ל וכל שנה ושנה בא לק"ק הנ"ל ודרש בביהכ"נ ואח"כ נתקבל הגה"צ מו"ה ישראל בצלאל ז"ל לאב"ד שהי' אחי הגה"ק מו"ה עמרם חסידא זצ"ל וכן הגאון מהר"מ שיק ז"ל כ"פ באו לבקר מקום מולדותם ובני משפחה ולא ערערו על הנ"ל, וזה היום שמעתי מפי איש חסיד מיחוס רבנים הגה"ק מבעלז כי גם בק"ק סאטמאר כך הוא סדר הישיבות בביהכ"נ ועוד הוסיף לומר כי גם בק"ק סטראפקאף כך סדר המקומות בביהכ"נ והגה"צ האב"ד נ"י ג"כ הולך לביהכ"נ הנ"ל וא"כ תמוה בעיני מהו שהרעיש ע"ד הקלויז במ"כ, ואפשר כי איזה בקעה מצא במקומו ואנחנו לא נדע וע' במס' בב"מ דף ק"ז במ"ד התקוששו וקשו אמר ר"ל קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, וגם כי דברי התוספתא כמ"ש הרמ"א ע' בהגר"א שציין התוספתא והרמב"ם ע"ד הרמ"א משמע דס"ל ג"כ להלכה כך הוא, ובאמת מ"ש בת' בית שערים דלהכי שנו מדברי הרמ"א מפני דברי מ"ש במס' סופרים שהמגביה צריך להראות ג' עמודים לעם לפניו ולאחריו ומהצדדים וזה צ"ע דבמס' סופרים מבואר דזה צריך להיות מיד שמוציא הס"ת רק בד"מ כ' שאנו נוהגין לעשות אחר הקריאה וא"כ סתירה מדברי עצמו, ועוד המחבר לא פסק כדברי מ"ס רק כמ"ש בתלמודא מס' מנחות להיות גולל על ברכיו כמ"ש בסי' קמ"ז ס"ד ושוב בסי' תר"ס לענין היקף בד' מינים שצריך לפנות לימין פי' בל"ש דלפי"ז עכ"ח המח' ס"ל דעמידת המקומות בצד הכותל צפון ודרום כלומר דמסודרים ממזרח למערב והיינו כמנהג ביהכ"נ ישנים וא"כ שוב מוכח דלא כמ"ש בבי"ש כמובן. וראיתי מ"ש כת"ה דאין לומר דהוי כמו הקמת מצבה דעכו"ם בזה"ז בחו"ל אינם עע"ז רק מנהג אבותיהם בידיהם. והנה במס' חולין דף י"ג שם מסיק בגמ' דרובם אינם עע"ז ובמס' נדרים דף נ"ג מוכח דבכגון זה לא אזלי' בת"ר די"ל דנתכוון גם למיעוטא בספק דאורייתא והא בת' מהריא"ץ שפיר קאמר דאינו דומה למצבה דהספסלים אינם רק לישיבה ולא להתפלל עליהם. והנה בנ"ז שחתמו לעשות מכאן והלאה כדברו יש לדון אם אינו כמו נדר לדבר מצוה לנהוג כדעת האוסרים וע' במג"א סי' תקנ"א דמנהג שהוא כחד פוסק אם כי דלא קיי"ל כוותי' מ"מ אין לו התרה. וגם יש לעיין אם כתיבה כדיבור עיין בתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' רכ"ז, וגם יש לדון משום איסור המבואר ביו"ד סי' רמ"ב ושם בקיצר הוראת או"ה בש"ך אות א' וכת"ה מבפנים אם כ"ז דומה לההוראה זו, וגם מ"ש שרק לנח"ר עשאו ודילמא מכל הני טעמים יחזור מהוראתו, וידוע לפניו כי בת' מהריא"ץ מיקל אם העמוד [שטענדער] במקומה, וכן יש להציע לפניו מ"ש בתשו' אמרי אש סי' ז' לענין קרש שזכה דאפי' מדרום לצפון אם כי צפון עיקר כידוע. והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יז
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג וכו' מהו' יחזקאל הלוי יונגרייז כ"י דומ"ץ ק"ק עפעריעס יצ"ו. יק"מ בא לידי ומפני ח"כ ומיחוש השועול' פ"ע לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה בעובדא שאשה קנתה שני נרות [לייכטער] והסתפק דילמא נשתמש בבית תפלה שלהם והוי משמשי' ע"ז ואין להשתמש לנר מצוה כמ"ש ביו"ד סי' קל"ט ובאו"ח סי' קנ"ד בט"ז דהה"ד לייכטע"ר וראיתי כי כת"ה צלל להמציא התיר' ולענ"ד ל"צ לכל זה וכי בכל דבר שיש ביד גוי או בביתו ניחוש להנ"ל הלא בסי' קל"ט בסעי' ה' מונה הדברי' שמוכיחים שהם לתקרובת ע"ז וכן בסי' קמ"א בצורות וכיו"ב שמוכיחי' שהם בעצמ' ע"ז אבל דברים כגון כלים וכיו"ב דשכיחי' בביתם ג"כ לענ"ד פשיטא דאזלינן בתר רובא דלאו לע"ז נינהו ויותר מזה בגמ' נדרי' דף ס"ז ע"ב גבי עובדא דר"א דהוי לי' אבא כלומר עצים ביער ומכרו לבי נורא וא"ל רבינא לר"א דהוי משום לפ"ע לת"מ והשיב לו רוב עצים להסקה ושם פי' בר"ן דהיכא דאיכ' למתלי תלינן והא שם באו"ח סי' קנ"ד בסופ' לענין מומר לע"ז דאין מקבלי' ממנו נרות משום מ"ד במס' חולין מכם ולא כלכם ולא קאמר משום דניחוש משום משמשי' ועיי' ביו"ד סי' קנ"א ענין איסור למכור להם משום לתא דע"ז ג"כ מונה דברים שרגילים לתקרוב' וכלי' שלהם ע"כ לענ"ד אין לחוש בצירוף התירים שהציע מעכ"ת בכחא דהתירא וגם בלא"ה כתב המג"א בסי' תקפ"ו דהני מ"ש בסי' י"א לענין ציצית ובסי' קנ"ד לענין משמשי' לביהכ"נ הוי דומי' מה דאבעי' לי' ר"ל במס' ע"ז דף נ"ד באשרה שבטל' או קרן פרה לשופר מהו למצות לולב דמסקנת המג"א דבדיעבד יצא רק לכתחילה אסור משום מאוס למצוה וה"נ כן הוא וא"כ שפיר מתיישב' דברי א"כ דכל זה בנר דהוי מצוה משא"כ הכייכטע"ר וכיון שא"צ למצוה מה מיאוס שייך וא"כ מ"ש הפרמ"ג מיו"ד רנ"ט דהביא הש"ך בשם המרדכי דמנורה כיון דמצוה מתקיים בלא לייכטער דנר בלא לייכטער כמ"ש ביוהכ"פ ג"כ מתקיים המצוה וגם בלא"ה י"ל דסתם מנורה הוי הדלקה בשמן דא"א בלא מנורה משא"כ לייכטע"ר סתמא לנרות שעוה וכיו"ב ואצ"ל והנני ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יח
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה שלום צבי אדלער נ"י אב"י בק"ק גוו"ד יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי וראיתי כי צלל במים אדירים בחו"ב וא"צ לדידי רק בכ"ד צריכי' להעמיד' על האמת והנה במ"ש לענין דיש נוהגין לטול נט"י לסעודה בחדר המרחץ והביא מ"ש בסי' רכ"ז היוצא מבה"כ בלא עשה צרכי' דמברך על הרעמים ולא נזכר מבית המרחץ אם כי צריך נט"י כמ"ש בסי' ד' עיי' בהרא"ש מ' ברכות ד' נ"ו שהביא דין זה מהירושלמי ושם נאמר מביה"כ וקוטלקי ושם במעדיו"ט דיש אומרי' דהוא מרחץ או במקום שמקצבי' בשר ובר"ן מ' פסחים פ"ק בסוגי' דברכת בעור חמץ הביא הירושלמי הנ"ל וכתב להדי' מרחץ אם כאן דיוק' של כת"ה דהכל חד ועיי' בא"ר וחמד משה סי' הנ"ל וביאר בא"ר דהכל משום שלא לאבד הברכה המוטלת עליו ע"כ התיר' הנ"ל א"כ בנט"י לסעוד' דל"ל הכ' דלא ליכול ולא יברך כמ"ד בס' מ' ד"ה לא שייך כל הנ"ל ומצינו כיו"ב סברא כזו ביד אפרים סי' תקנ"א ע"ד מג"א שכתב דלא מצינו כי אבל אסור לברך שהחיינו והביא בשם גדול ננהו שלא מצינו הא אדרבה מצינו שיברך שהחיינו בסי' רכ"ג במי שמת אביו דמברך גם שהחיינו אם נפלי' ירושה ותי' דאין משם ראיי' דחל עליו הברכה מיד משא"כ בפירות וכלים חדשי' דיכול להמתין וה"נ הא יכול להמתין מלאכול ומנה מצוה רמי' עלי' ועיי' במג"א בסי' כ"ו בשומע קול רעמים במקום ששואל מפני הירא' ומשיב מפני הכבוד דיברך מק"ו לכבוד שמים ובודאי דאינ' רשאי' לברך על איז' הנאה אכיל' וכיו"ב. ע"כ לענ"ד אין מקום להתיר לטול במרחץ ולאכול חוצה כיון דצריך נטילה ואין חיוב מצוה רמי' עלי' וכמ"ש בא"ר וחמד משה הנ"ל ועפ"י דברי הירושלמי שהביא הרא"ש ולחד פירוש' של המעדיו"ט ולפ"ד הר"ן פסחים מרחץ דהוי כביה"כ אסור לעשות כן ועיי' באו"ח ססי' קס"ד בנגע בתוך הסעוד' במקומות המכוסי' שוק או ירך במקום מלמולי זיע' דצריך לטול ידיו שנית עיי' במג"א שם והם מדברי הרמב"ן ולמה יגרע יציא' ממרחץ שנזכר ג"כ בסי' ד' הנ"ל. ומ"ש כת"ה בענין הנטיל' במקום שאינ' ראוי' לברכה עיי' בס' היקר קול ארי' סי' ח' כמה ככלי' בענין ברכות עייש"ה והנני לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן יט
להרבני המופלג וכו' כש"ת מו"ה יוסף האללענדער נ"י אב"י בק"ק שטיינעמאנגער יצ"ו עתה באתי ע"ד מ"ש אם בנט"י בין יד ליד הוי הפסק והביא דברי רמ"א סי' קנ"ח בטעם דהוי עובר לעשייתן שגם הנגוב מן המצוה וממילא אין בזה משום הפסק דנגוב הוי מצות נט"י והביא ג"כ דברי הגמ' מס' ברכות דף מ' טול ברוך א"צ לברך הבא מלח צריך לברך וק"ל דלמה לא יצטרך לחזור ולטול ידיו, והנה מע"כ מדמה הפסק בין נטילה למוציא ואכילה כמו בין ברכה למוציא ושאר דברים שצריכי' לברך ואינו דומה כלל דאפי' למ"ד דס"ל דאין להפסיק בין נטילה לסעודה אינו רק זהירות בעלמא כמו שהוא לשון המחבר סי' קס"ו י"א שצריך להזהר אבל בדיעבד אם לא נזהר אי"צ לחזור ולטול ידיו כמ"ש גם בא"ר שם בשם כה"ג וע"ת דאפי' כדי הילוך כ"ב אמה דס"ל לרמ"א דזה ודאי הוי הפסק מ"מ בדיעבד א"צ לחזור וליטול ידיו ואלו בין ברכה למוציא לכ"ע אם הפסיק אפי' בדיבור בעלמא צריך לחזור ולברך כמ"ש בסי' קס"ז סעי' מ"ו ושם ליכא פלוגתא כלל וכאן יש מחלוקת ר"י ור"ת ורק במזיגת הכוס בחמין שצריך דיקדוק גדול שלא יחסר המזג ס"ל לפוסקים דצריך לחזור וליטול ידיו ע"כ דברי התוס' מס' פסחים דף ק"ו ע"ב דקדוש ל"ה הפסק ומזיגה הוי הפסק ושיטת ר"ת לחלק בין שבת לחול דבשבת ל"ה הפסק דהכל מוכן ולא חיישינן דיסיח דעתו בהילוך וכיו"ב משא"כ בחול א"כ מה קשי' לי' למע"כ ממס' ברכות דף מ' לענין לחזור ולברך למ"ד דהבא מלח אינו מצורך סעודה אבל לחזור וליטול פשיטא דאי"צ כנ"ל בדיעבד וכי גרוע ממ"ד דאם יכול להתנות על נט"י בשחרית ליום כולו וכי באין אומר ודברים איירי ועיי' בסי' קס"ד והוא מש"ס חולין דף ק"ו כלל הדברים הפסק שבין נטילה לסעודה אינו רק זהירות וכמ"ש בתשו' מהרש"ל סי' ל"ד הובא בט"ז לבד מזיגת הכוס לדעת המחה"ש דהוי היסח הדעת גמור, ועתה נבא לנדון זה אם בין נטילת יד ליד הוי הפסק שיהא צריך לחזור וליטול ידיו וזה צע"ג כלומר אם הוא חשוב בין מצוה למצוה או בתוך המצוה כידוע שיטת הרי"ף במס' ר"ה וכן קיי"ל בש"ע סי' תקצ"ב דבין תקיעות דמיישוב לתקיעות דמעומד אסור להפסיק אבל אם הפסיק מ"מ אי"צ לחזור ולתקוע ולא דמי לתפילין דקיי"ל במס' מנחות דצריך לחזור ולברך על תפילין של ראש שתי ברכות להניח ועל מצות לדידן כמ"ש הרמ"א סי' כ"ה דשאני תפילין דהם שתי מצוות כמו דתנן בפ' התכלת שני תפילין אין מעכבים זא"ז ואם אין לו רק א' צריך להניחו והקש' כפי' לפוסקים אחרונים דאדרבא כיון דשני מצוות הן הסברא יותר דלא יפסיק ההפסק וכי בין ציצית לתפילין יש איזה חשש הפסק ותי' בזה לפימ"ש הר"ן במס' ר"ה בשם הרז"ה אם כי שתי מצוות הן היינו לענין קיום המצוה אחת להם כמ"ש והי' לאות וגו' אז צריך ב"ע וא"כ שניהם לזכרון עיי"ש וע' בלב"ש סי' כ"ה ע"ד הגאון מו"ה יצחק הלוי ז"ל אחי הט"ז שם אם הכלל בין שני מצוות דאין להם שייכות אהדדי אין שום הפסק להפסיק הברכה ובמצוה אחת בתוך אמצע המצוה כמו בדיקת חמץ בסי' תל"ב ובתוך התקיעות בסי' תקצ"ב לכתחילה אסור להפסיק אבל בדיעבד יצא ול"צ לחזור ולברך. ועתה נראה לענין נט"י ב' יצא ומצינו דנטילת יד א' ג"כ מצוה כמ"ש במס' ברכות דף מ"ג בסדר הסיבה דקודם הסיבו על המטות היו שותין כוס יין וצריך נטילה ליד א' והוא משום טו"ט שלא יטמא היין בידים מסואבת מיטמא כשותה משקין טמאים והוא מי"ח דברים אבל לאכילה צריך נטילה שני ידים כמ"ש אח"כ שם ופי' התוס' במס' פסחים דף קט"ו משום דבאכילה משתמשין בשני ידים אם כי נראה דהוי דומה לתפילין אלא שראיתי שם בתוס' דכל שהוא טומאה וטהרה אי"צ לברך דרק לאכילה דהוא משום קדושה ומשום מצוה לשמוע דברי ראב"ע שייך ברכה א"כ הא בתפילין צריך לברך במניח תפילה א' ג"כ. ועוד כיון דזה משום טו"ט וזה משום קדושה ומצוה הנ"ל כמ"ש במס' חולין דף ק"ו ל"ש אהדדי וא"כ שוב חדא מצוה הוא כלומר נט"י לסעודה דב' ידיו חדא הוי א"כ לא נפסיק ההפסק כמו בבדיקת חמץ ובתקיעות הנ"ל ומ"מ מפני שאנו מדמי' נעשה מעשה בלא ראי', ולע"ד ראי' גמורה מדברי תוס' הנ"ל שהוכיחו מהך הלכה דסדר הסיב' דמ"ש משום טו"ט אי"צ לברך דמשום מה צריך שוב ליטול ב' ידיו לאחר הסיבה דהא כבר נטל יד אחת ותנן במס' ידים הנוטל יד א' בשטיפה טהורה אלא משום דנטילה דיד א' הי' רק משום טו"ט ולא משום קדושה ומצוה ומה זו הוכח' הא כתבו התוס' עצמן במס' ברכות הנ"ל דמשו"ה צריך לחזור ולברך על כוס יין בזמן הסיבה אם כי קיי"ל יין שלפני המזון פוטר את של אחר המזון היינו טעמי' דכוס א' הי' יושבי' בקיבוץ על הספסלים וקתרטאות שלא במסיבה ואח"כ עלו למטה להסב הו"ל כמו ממקום למקום דהוי הפסק ואם נימא דהיינו טעמי' כמי שצריך לחזור וליטול ידיו ולא מהני נט"י אחת שהי' שלא בהסיבה והא בסי' קס"ו פשיטא לי' למג"א דממקום למקום הוי הפסק אלא כמ"ש דבין נטילה יד ליד עדיף כחדא מצוה ובתוך מצוה הוי כנלענ"ד בפרט לשמור עצמו מברכה שאי"צ וברכות אינם מעכבות וגם ספק נט"י להקל כידוע. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן כ
להרב הג' וכו' כש"ת מו"ה ישראל חיים סאמעט נ"י בק"ק, קליינווארדיין יצ"ו. בעהמ"ס "שמע ישראל". הנני להשיבו בדבר הלכה והנה בדבר חברת בני תורה שקבעו להם לימוד קודם תפלת המנחה גמ' ותוס' ואחר תפלת מעריב חברה ש"ס לומדים גמ' עם רש"י ודברי אגדה ויש שמפקפקים לומר כי לימוד השיעור קודם מנחה מבטל לימוד השיעור אחר מערב שעי"כ לא ישארו בזמן ההוא ומעכ"ת טענתו דקיי"ל אין ספק מוציא מידי ודאי וכן הביא דברי רמ"א יו"ד סי' רמ"ה דמותר לחכם א' לבא ולדור שם וגם הוא ילמוד שם ולפסוק או"ה וכן הביא ד' הגר"א דדומה למלמד תינוקת במבוי אצל מלמד הקודם דיגדיל תורה עי"כ וכ"פ בשו"ת ד"ח ח"א יו"ד סי' נ"א הלכה למעשה וע' בתשו' מרן ח"ס חחו"מ סי' קס"ג פוסק ג"כ הלכה למעשה כי מי שהוא מורה הוראה יכול לבוא ולדור במקום רב מרא דאתרי' ולהורות מה"ט דיגדיל תורה עי"כ וקנאת סופרים תרבה חכמה אפי' לא נתקבל מהקהל דלא תלי' בקבלת הקהל רק מה שנוגע לכללית הקהל כגון ביהכ"נ וס"ת ומסים וארנונית רק הרב שנתקבל מהקהל ברשותו לדון ולהכריע בהלכות אלו ועיי"ש שהביא ג"כ דברי הרמ"א וכ"ה בפסקי הנ"ל מהרי"א ומהרי"ו ומי הוא שבידו להכריע כנגד רבותינו זי"ע. רק שיש להעיר ע"ד הלימוד קודם מנחה שהי' קודם הגעת זמן תפלה כמ"ש במג"א סי' רל"ב כי בהגעת זמן מנחה אסור הלימוד. ע"ש מ"ש בסי' תל"א לענין בדיקת חמץ בשם מהרי"ו ורק חצי שעה קודם מותר כמו בתפלת מעריב ודרך פלפול ודאי אסור ד"ת דמשכת' שמעתת' אך בדיבור מתיר הלימוד בסי' רל"ב עיי"ש במחה"ש ודאי כי ישנו בחברה הנ"ל מנין אם כי כפי סברת מחה"ש קשה להבין במ"ש משום דרגילי' לכנוס לביהכ"נ וסברא זו ל"ש אם הכל במקומו אם לא שנאמר כיון דרבים נינהו דמזכירי' אהדדי כמ"ש במס' שבת סו"פ חבית לגבי אלונטית אלא שלא קיי"ל כהך מתני' כמ"ש שם ועיי' בר"ן ר"פ יו"ט של ר"ה לחלק במילה דלא גזרי' שמא יעבירנו דמזכירי' אהדדי ע"ש וצ"ע בכ"מ אם י"ל כה"ג ע' באחרונים ואצ"ל. והנה נהירנא כד הייתי בחור קטן בק"ק טאפלאטשאן יצ"ו פני מו"ר הגה"ק מו"ה וואלף תרצית זצ"ל והיו שם כמה חברת חברה ש"ס וחברה משניות ועוד חברת חומש ורש"י ותנ"ך והיו שם גדולי ארץ גאונים מובהקים ול"ה שום ערעור דחברה זו ומגרע ממעט חבורת אחרת כל או"א על מקומו שלום רב וכמעט רוב הקהילה הי' בני תורה מופלגים כידוע. ב) ומ"ש כת"ה ע"ד מנ"ח עיי' בתשו' מרן ח"ס או"ח סי' ק"מ מדקדק דבפ"ר בקרא כתיב ומצות על מרורים ובפ"ש על מצות ומרורים ש"מ דבפ"ר מרור טפל לק"פ ואינו מחיוב לאכול מרור באין לו ק"פ רק מצות משום דאהדרי' קרא בערב תאכלו מצות כמ"ש רבא בפ' ע"פ דמרור בזה"ז מדרב' ובפ"ש גם מצות טפל לק"פ ואינו מחיוב לאכול מצה בלא ק"פ א"כ י"ל על הערת כת"ה מצה תוכיח דיש חילוק בין פ"ר לפ"ש, ולע"ד דגם המנ"ח לא נתכוון לומר דבטל מצות ק"פ אלא שלא קיים מצות ק"פ כמצוותה וכיו"ב במס' זבחים לענין סמיכה כידוע כאלו לא כפר וכפר ע"ש וד"ל, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן כא
להב' החריף ובקי עצום וכו' בנש"ק מו"ה משה ליב עהרענרייך כ"י בק"ק פה יצ"ו. ראיתי דבריך חרוצים ושנונים על דברי הגר"א סי' מ"ז הביאו ק"ז הגאון מאוה"ג בשו"ת קו"א ולפי"ד דאין מברכין על ביטול חמץ כיון דישנו בלב אפי' מבטל בדיבור ג"כ לא יברך כמ"ש בסברת דשטמ"ק א"כ הה"ד בברכת התורה, לענ"ד כי בגר"א נשמר מזה שדייק דעכ"פ יברך על המצוה שנאמר ובתורתו יהגה וכוונתו דהם ב' מצוות דלא כחדא חשבינן הרהור כדיבור דזה מתיבת יהגה וזה מתיבת ולמדתם ושננתם זה מצוה בפ"ע וזה בפ"ע אלא שהוא ודאי למעלה אבל לענין ביטול כיון דבלב הוי ביטול כמו בדיבור דמה לי ביטול בלב או בדיבור והכל חדא וא"כ אינו דמיון להנושאים ושפיר י"ל דברכת התורה שייך בשניהם כמו דמצינו לענין אכילת אפיקומן דיכוון לפטור בברכת אכילת מצה דחובה דאי לא"ה הי' צריך לברך על אפיקומן דזה בפ"ע וכן לענין שינה בסוכה דתקש' לפוסקים דיברך בפ"ע אלמא דאי אפשר כמ"ש במג"א אבל לענין ביטול אילו רק זה תחת זה. וע' ברמב"ן בסוגי' דהבודק צריך שיבטל. ב) ראיתי דברי הערות נשגבות ע"ד טו"א בסוגי' דמלל"נ דטובל במעין בימוה"ג ולא בימוה"ח דהקשה לדברי הר"ן בפ' גה"נ גבי ריחא מילתא כיון שאינו מכוון ל"ש פס"ר לענין הנאה א"כ אמאי אסור לטבול בימוה"ח דהא הוא לא מכוון רק למצוה ומשום פס"ר הא ל"ש בכה"ג, וראיתי דבריך צולל במים אדירים, והנה כבר הערתי ע"ד דהר"ן במס' נדרים דף ט"כ מתרץ עצמו שפיר בהא דאם נכסי מבקר אסורין על החולה דמבקרו מצוה דילי' קעביד בכוונתי' והחולה רק ממילא נהנה בלא מעשה מיד ליד אבל מיד ליד אסור אפי' בכה"ג דהא תנן לקמן המודר מחבירו ואין לו מה יאכל נותן ע"ג סלע לימא דמצוה דילי' קעביד להחיותו בצדקה ומפני מה לא יתן לידו להדי' ש"מ דבכה"ג אסור וא"כ ה"נ בטובל במעין דעושה מעשה בידים בעצמו ליהנות ממנו הוי דומי' מיד ליד ול"ש כלל הנ"ל אבל בריחא מילתא דליכא מעשה וג"כ רק ממילא מתהני מריחא כמובן, ומ"ש מדברי הנוב"י מהד"ת סי' קל"ג לענ"ד אינו דומה לדבריי דשם רק משום הנאת הצל ואינו הנאה גמורה כמ"ש בגמ' מס' יומא דאם קריר לי' לא מתהני אבל משום הנאת דירה דתשבו כעין תדירו באכילה שתי' ושינה ודאי הוי הנאה גמורה כמו במס' ערכין דף כ"א דדייק האיך דייר בי' כנלע"ד, [ע' בתוס' ר"ה כ"ח ד"ה המודר שכ' להדי' כי בסוכה לבד מהמצוה יש הנאה בישיבתה ע"ש ובנוב"י הנ"ל וע' בתשו' רע"א מהד"ת סי' קל"ח ודו"ק]:
ג) מ"ש בסוגי' דש"י חריפא שמעתתך כדרכך בקדש אלא דצ"ע במ"ש בתשו' אחרונים בזה"ז דליכא רה"ר דאורייתא ועכ"ז אין תוקעים ואין נוטלים לולב ועיין בר"ן מס' שבת פ' חביות דבמלאכה שאצל"ג החמירו דילמא יעשה גם תיקון לגופו דאין הכל בקיאים בזה. והנני אוה"נ באהבה רבה דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן כב
להרב הה"ג כש"ת מו"ה שלמה פראנקפורטער נ"י רב דקה"י "אהבת רעים" בבערלין יצ"ו. ע"ד אשר ענותנותו הרבני להסכים אתו בדבר חדש היינו בישול ע"י עלעקטע"ר והנה כבר כתבתי דעתי להרה"ג מו"ה צבי קליין נ"י שהי' רב בק"ק א"ש, כי קשה עלי להבין מעשה ומלאכת המאשי"ן הנ"ל, והנה כיו"ב אי' בסוס"י רס"ה בדברי הרמ"א ומג"א לענין נתינת מים לתוך הנרות שהתיר ברמ"א בשם הסמ"ג ובמג"א פקפק ע"ד ובשו"ת מהר"ם שיק סי' קנ"ז מיישב' וע' במחה"ש שם דיעשה כן בשבת לא חיישינן דהדלקה הוי מלאכה גמורה וידוע לכל אבל בגרם כיבוי יש לגזור דיעשה כן בשבת ודברי' אלו נראה דלא כדברי כת"ר לסברת א"ז שהביא שם. והנה בכ"ז הא סיים בשו"ת מהר"ם שיק דעכ"פ לדעת הראב"ד דס"ל דהאור היוצא מאבנים או מים אסור להנות ממנו בשבת דהוי נולד, אלא שהביא דברי מג"א מ"ש בסי' תק"א דהנאה ממילא מותר והיינו שם ובעובדא דמהר"ם שיק דאינו רק הדלקת הנר לראות לאורה משא"כ בנ"ז דנהנה באכילה ושתיה זה נהנה ממש מנ"ל להתיר, ואפשר לומר בדרך פלפולא לפמ"ש בהגהות רע"א מס' שבת דף צ"ב שהוכיח שם מדברי התוס' דבאיסור דרבנן אמרי' הואיל דמזדמן חולה שאב"ס דהתוס' בפסחים בסוגי' דהואיל הקשו לרבה דס"ל הואיל ומקלעי לי' אורחים א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל שיזדמן חולה שיב"ס ותי' דחולה שיב"ס לא שכיח ומשמע דחולה שאב"ס שכיח א"כ הא מותר לחולה שאב"ס איסורא דרבנן א"כ שפיר נימא הואיל, והקשתי דלפי"ז שוב יקשה דא"כ בטלו כל השבותים דמדרבנן ובפ' מפנין אמרי' דלחולה שאב"ס מותר ע"י אמירה לנכרי ולד' הגאון דאמרי' הואיל א"כ בטלה איסור אמירה אתמהה ותלמיד א' השיב לי עפימ"ש בתשו' חת"ס חאו"ח סי' ע"ט שכ' כיו"ב לחמיו הגאון ז"ל דניהו דחולה שאב"ס שכיח אבל לא שכיח דיצטרך לאותו דבר שעשה והכן וכמו צמוקים אשר ע"ז נדון שם. והנה בתבשילין כ' בעצמו דשכיח לחולה שיב"ס ולענ"ד כש"כ לחולה שאב"ס דהא חזינן דפעמים מפני גודל החולי אין בו תאות המאכל משא"כ חולה שאב"ס, וכן בנ"ז, אלא דא"כ שוב יקשה דיבטל אמירה לנכרי לענין בישול ואפי' כיו"ב שתמיד נאמר הואיל וע' בסי' שי"ח וברמ"א שם ע"כ אין בידי דבר ברור. והנה אם הגה"ק האבד"ק מונקאטש נ"י הסכים אתו ורק ברב ענותנותו אמר לשאול ולהתייעץ עם מך ערך כמוני והלא בארץ אשכנז ורוסיא ישנם גדולים וצדיקים יפנה להציע לפניהם וכאשר יאמרו כן יקום, ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן כג
להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה ישראל ווערטין נ"י אבד"ק טיניע.
(כעת תופס ישיבה בקה"י ב' פעסט) יצ"ו. בדבר השאלה בעשיית ושתיית "ברויזע וואסער" שנותן לתוכו חומץ ג"כ הנה בשו"ת יד יצחק ח"ג סי' פ"ד נשאל ע"ד עשייתה אם אינו אסור משום עיבוד אוכלין וצידד להתירא אם א"א לעשותו מע"ש כלומר הברויז"ע עם המים ובשבת ישפוך לתוכו החומץ, אך ראיתי בשו"ת הרי בשמים סי' ק"ד שאוסר לגמרי לעשות זאד"א וואסע"ר משום דהוי כמבשל שמעלה רתיחה אם כי שאינו ע"י כח האש מ"מ להוי כמבשל בחמי טבריא במס' שבת דף ונ' דפטור אבל אסור, ועוי"ל דהוי משום מכה בפטיש כמ"ש בלבוש בדגים קטנים מלוחים ואיספנין א"כ עשייתו לגמרי אסור וכן בשו"ת אוהל אברהם מסיק לאסור כמו תרי תלתא מוילח' כמ"ש בסי' שכ"א ובסוף מסיים שאסור משום דמערבין בכף ומשכשך וגם צריך מדידה ויש בו משום מרסק שמוזכר בסי' ש"כ א"כ לדידהו איסורא בעשייתן, וכת"ה הוסיף בשתייתן משום רפואה וכמ"ש במג"א סי' שכ"ח ס"ק מ"ה דדוקא לצמאו מותר אפי' הוא בריא ודאי כן הדבר ואם משום מיחוש הא צריך דוקא בחלה כל הגוף כמ"ש במג"א שם, וכן ברמ"א סעי' י"ז, אלא שיש לעיין מהו החולה בתוך אצתומכי' וקיבה דאם יש איזה חבורה או פצע ובועה הוי כמכה בחלל הגוף דמבואר שם דמותר לכ"ע לחולה שיב"ס וע' בשבו"י לענין מחלת הלב, והרופא חולים ישלח לו רפואה שלמה משמים. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:
סימן כד
להרב הגדול כש"ת מו"ה משה טטווארטיץ נ"י אב"י בק"ק באזעכ יצ"ו (במדינת שווייץ) ע"ד הווירחב"ל שנותנין בתוך הרוטב ביום ש"ק ואני מפקפק מטעם שכ' הרמ"א בסי' שי"ח דאם הוא דבר קשה שאינו ראוי לאכילה בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת כמו דג מליח ישן וקולייס האיספנין הנזכר במתני' מס' שבת דף קמ"ה דהדחתן הוא גמר מלאכתן ודעתך לומר דהוא מטעם מכה בפטיש. והנה כולן פי' גמר בישול והכי מוכח ממ"ד שם דף ט"ל במה דתני במתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ואיבעיא לי' גלגל מאי אמר ר"י גלגל חייב חטאת ודייק רבינא שכן הוא בהך מתני' במליח ישן וכו' שהדחתן הוא גמר מלאכתן והא ביצה מגולגלת ודאי אין בו משום מכה בפטיש דהא במס' ביצה דף ל"ג אי' דגם כל אוכל בהמה כגון תבן וקש אין בו משום עושה כלי דדוקא בקיסם איכא משום גמר כלי ולא דבר רך וכש"כ מאכל אדם וא"כ מה דיוקא דרבינא ממליח ישן לביצה מגולגלת וא"כ ש"מ דהכל משום גמר בישול והא ברמ"א ג"כ מדמה כל דבר קשה לדג מליח ישן וכיו"ב, ובלא"ה הני ווירפע"ל ודאי ראוי למאכל כלב כמו שהוא ול"ש בי' משום מכה בפטיש דהא הרמב"ם בפ"י מהל' שבת פי' דכל עושה כלי חייב משום מכה בפטיש וכיון דראוי למאכל בהמה אינו משום מכה בפטיש ועכ"ח טעמי' דדבר קשה אפי' בכלי שני בשרייה אסור משום בישול א"כ לענ"ד אין שום היתר בהני ווירפעל בתוך כלי שני שעי"כ נעשה ראוי לאכילה והוי בישול כנ"ל ואצ"ל פני מעכ"ת. בשולי המכתב בימים אלו עמדתי ע"ד התוס' במס' עירובין דף כ' ד"ה לא יעמוד דפי' בשם רשיז"ל דהיכא דפיו במקום אחר הוי כפיו מקום פטור והקשו שם ממס' שבי' דף ג' דקאמר בפשט ידו משחשכה דאי שדי כלי' חייב חטאת האיך חייב חטאת כיון דידו ברשות אחר הא הוי מקום פטור. ותמוה למה הקשו משקו"ט דגמ' ולא ממתני' בפשט העני ופשט העשיר דהוי ג"כ ידו במקום אחר וע' ריש מס' שבועות ולא ראיתי במפירשים להעיר עד"ז. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: