לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תליתאי על או"ח · סימן מד
להרב הג' וכו' כש"ת מו"ה אפרים לייכטאג כ"י אבד"ק דאמבראד יצ"ו. יק" מ בא לידי ועתה אם כי כבר עבר זמנו מ"מ תורה הוא וללמוד אני צריך, והנה בעובדא זו שעשה שלו"ס עם איש דלא מעלי מחלל שבת בפרהסיא ואוכל חמץ בעוה"ר ופשיטא דאינו עושה שום תיקון מכירה כנהוג והקנין שלו"ס הי' שפיריטו"ס דהיינו 70 גר' שפרי"ט 30 פר"צ שאר מינים ובתנאי שיקבל הסחורה אחה"פ והשלו"ס הי' קודם הפסח ומעכ"ת חקר מקודם על הקנין שלו"ס אם חשוב להיות ברשותי לענין תיקון מכירה בהקונה הנ"ל. והנה סברתו ודאי נכונה דאין כאן קנין כיון שאינו דבר מסוים דיכול ליתן לו ממקום שרוצה כמ"ש בח"מ סי' ר"ט וכן מסקנת שו"ת מהר"ם שיק באו"ח סי' רכ"ה אפי' להקל דאינו עובר עליו בב"י כש"כ לענין תיקון מכירה דלא מהני מ"מ טוב להחמיר כמ"ש מעכ"ת, ושוב ראיתי בצדדי היתר די"ל דנותן לו שפרי"ט מ"ש אחה"פ מה שקנה מנכרי או מישראל כשר והביא עד"ז דברי הפמ"ג במ"ז סי' תמ"ח דאם יש לתלות. הנה כתב זה דרך אפשר וגם סיים דאין עושין ספק דרבנן וס"ס בידים ובא"א כתב כללים בזה ס' פלוגתא וס' מעשה להחמיר בחמץ שעעה"פ ורק אם ס' פלוגתא וגם במעשה מודה להקל, והנה לפי סוגי' במס' עירובין דף ס"ד ע"ב בתוס' ומהרש"א שם דהיינו טעמי' דתולין לאחה"פ משום דרוב ישראל כשרים ואינם עוברין בב"י ובי"מ ובנ"ז ל"ש הנ"ל וכ"כ בפרמ"ג בא"א בסי' תמ"ח מ"מ מדברי ח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד שכתב דמיד אחה"פ לא יקנה ממומר ולשון מיד פי' המהרש"א במס' חולין דף ד' דהיינו לישה אבל עד אחר אפיי' לא מקרי מיד וכ"ש סמוך כמו שבוע ושבעיים ודאי דלא מקרי מיד וראיתי בתשו' ריב"א להגאון מפאקש ז"ל סי' קנ"ו שם בעובדא שנשאל אם מותר לקנות פרעפאנארא"ט שיש בזה שותפות ישראלים ג"כ ואינם חוששין לעשות תיקון מכירה והשיב דאין לומר לתלות שנעשה אחה"פ כמ"ש מדברי מג"א וח"י סי' תמ"ט דהביא עד"ז דברי התוס' עירובין שם במעשה דר"ג שכתבו דאם חמץ של נכרי שעעה"פ אסור בהנאה הו"ל לאסור בספיקא ולעיל כתבו לענין פת ס' נכרי ס' ישראל מותר ועכ"ח משום דאז הי' רוב פת מאיסורא, וא"כ ה"נ בפאברי"ק הנ"ל דרוב שכר שמרים הם שעעה"פ ואזלי' בתר רובא, ולענ"ד דבריו תמוהים הלא דבריו ה"ה מהרש"א שם וכבר השיג עליו הגרי"ב דהא אם חמץ של נכרי שעעה"פ אסור עכ"ח כר"י ס"ל דחמץ לאח"ז מדאו' אסור ופשיטא דס' לחומרא ול"צ לתירוצ' ואינו מוכח דברובא כזה אזלי' בתרי' ומ"מ גם הוא סיים דמאן דרוצה ע"ד ח"י לסמוך יסמוך והנה שם הי' ודאי רובא שעעה"פ אבל בנ"ז שלאיש הנ"ל אין לו פאברי"ק רק קונה ומוכר וי"ל דקנה מנכרי או מישראל כשר והוי כולי' ספיקא גם הריב"א יודה לסמוך ולתלות על אחה"פ ברוחה. וראיתי מ"ש עוד מעכ"ת צד היתר שנעשה הסחורה קודם הפסח והוי חמץ נוקשה ולא עבר בב"י ומותר לאחה"פ כמ"ש בסי' תמ"ח ובמג"א ובח"י שם, לא אדע מהו חמץ נוקשה דאין חמץ נוקשה רק כשלא נגמר החמוץ כמו הכסיפו פניו לר"מ במס' פסחים דף מ"ח קרי לי' שיאור ובריש א"ע שלא נגמר חמוצו וגם רע ופי' מפני שלא נגמר חמוצו הוא רע ובמג"א סי' תמ"ב דדוקא משום דמעיקרא רע דלאחר חמוצו צריך להיות נפסל מאכילת כלב אבל בזה דהשפרי"ט שנעשה ממאל"ץ שהוא חמץ כמו שאור מה חמץ נוקשה שייך בזה הלא בתשו' חכ"צ סי' כ' ובפסק מהרמ"ט בהקדמה לסדר נשים וכן בחת"ס סי' קל"ג ובשו"ת מהר"ם שיק סי' רי"ח כולם חשבו לחמץ גמור וע' בשע"ת סי' תמ"ח מחלוקת תשו' אחרונים לענין מאל"ץ, ועכ"ח כוונת מעכ"ת ע"ד שאר מינים שנתערבו בו הוי חמץ נוקשה אלא דזה אינו בכלל חמץ נוקשה רק חמץ גמור שנפסל מאכילת אדם והלא צריך להיות נפסל מאכילת כלב. אלא דבת' נטע שורק סי' ל"ד דהא דצריך בחמץ גמור להיות נפסל מא"כ כמו פת שעפשה משום דראוי לחמץ בו עיסות אחרות כמ"ש בגמ' פ' א"ע ופי' הר"ן אבל בשפרי"ט שאינו ראוי לחמץ בו דיו אם נפסל מאכילת אדם, ועוד אפשר לומר לפימ"ש בשו"ת אמרי אש סי' ל' דדעת השואל דשפרי"ט הוי נפסל מאכילת אדם דאינו ראוי לשתי' רק ע"י מזיגה במים אבל כמו שהוא אינו ראוי לאכילת אדם והוא ז"ל השיב עליו כיון דמתחילה לכך נעשה ראוי לאדם הוי וכ"ז שפרי"ט כמ"ש אבל אם מינים אחרים מבאישים אותו פשיטא דא"ר כלל אפי' ע"י מזיגה. ועוד יש לצרף להתירא במ"ש בחת"ס וא"א וכן במהר"ם שיק וכן בשאר תשו' אחרונים דשפרי"ט בזמנם הי' עשוי מתפוחי אדמה ואין בו כזית בכדא"פ וכ"ש בזה כאשר שמעתי דרובם מקטניות שקורין קאקארו"ץ ורק הזאט"ץ דהיינו המאליץ הוא מתבואה ומשום דבר המעמיד וידועים דברי מג"א סי' תמ"ב ע"ד הטור ובזה מקילין בתשו' אחרונים כמ"ש בתשו' א"א בשם המרדכי דנראה שאינו רק מדרב' ובתשו' א"א עצתו לבטלו ברובא בשפרי"נו שנעשה בודאי אחה"פ ובפדיון לים המלח דהיינו דמי פדיון התבואה ושמרים של הזאט"ץ, ובכ"ז כיון שיש עוד צדדים להיתר דיש לתלות שנעשה אחה"פ וגם שנפסל מאכילת אדם שגם בת' ערוגת הבשם סמך בזה לענין אגענ"ט ומשום משתכר באיה"נ ביש לתלות דנעשה לאחה"פ ל"צ כולא האי וגם כי בתשו' א"א ס"ל דלא ילפי' ביעור מאכילה רק באכילה שיש בו איסור כרת ולמ"ד דטע"כ אינו במלקות רק איסור עשה מגיעולי מדין או משום דאין מזהירין מה"ד לא ילפי' ביעור מאכילה, וגם כי כבר העירותי ממ' מעשר שניו פ"ה דבליכא ממש רק טעם ה"ל כמבוער וכן ראיתי במקו"ח סי' תמ"ז דמדמה ביעור חמץ לביעור שביעית דג"כ לר"ג הטעם של שביעית ל"צ ביעור כדאי' במ' שביעית פ' הפיגן ובמס' פסחים פ' מקום שנהגו. אלא דשם בתוס' דף נ"ב קאמרי דשאני שביעית משאר איסורין דאין הטעם אוסר דראוי לאכילת עניים א"כ אין לדמות ביעור חמץ לשביעית אבל מביעור ביכורים שפיר יש ראי' דטעם הוי כמבוער וא"כ כ"ש דבר המעמיד למ"ד דאינו רק מדרב' וא"ל עוד, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: