לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שלוחין · סימן קפג
עשה שליח לקנות לו חטין וקנה לו שעורין ובו ט' סעיפים:
א הנותן מעות לשלחו לקנות לו סחורה ידוע ולא לקחה אין לו עליו אלא תרעומ' ואם לקחה וידוע שלקח במעות המשלח מוציאה ממנו בעל כרחו דבזכייתו בה זכה לו.
ב הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלין והלך השליח וקנה אותם לעצמו במעות של עצמו והניח מעות המשלח אצלו מה שעשה עשוי והוא מכלל הרמאים ואם המוכר אינו מתרצה למוכרה למשלח יכול לקנותה לעצמו מ"מ צריך שיודיעו תחלה למשלחו והוא יעשה מה שאיפשר לו לעשות ואם מפחד שמא בתוך כן שיודיענו יקדמנו אחר ויקנה אותה ה"ז קונה אותה ואח"כ יודיע למשלחו קנאה סתם במעות של עצמו יכול אח"כ לומר לעצמי קניתי ודוקא בקרקע סתם אבל בקרקע מיוחדת שיחדה המשלח ואמר לך קנה קרקע זו הואיל והוא מנהג רמאות אם יקנה לעצמו וקנה סתם אפי' במעות עצמו ודאי מעיקרא למשלחו קנאה ולא יוכל אח"כ לומר לעצמי קניתי אפי' אם יאמר שישבע על כך שדעתו כן היתה אין צריכין להאמין לו דאוקמינן אחזקה דשארית ישראל לא יעשו עולה ודאי למשלחו קנאה והרי כבר זכה לו בו ולא יוכל לחזור בו.
ג ואם קנה במעות המשלח אפי' אמר לעצמי אני נוטלם והרי הם עלי במלוה אפ"ה קנה המשלח י"א אפי' חזר שליחותו בפני עדים וביטל שליחותו ואח"כ קנה במעות המשלח קנאה המשלח ויש חולקים כיון שביטל שליחותו ובפני עדים.
ד ראובן שאמר לשמעון זבן לי האי מידי וזבין ליה סתמא קנייה ראובן משעת משיכת שמעון דכיון דא"ל זבין לי לזביני מעליא קא מכוין וכמו דא"ל זכי לי דמי והרי זכה לו ואפי' שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כוונתי לקנות אינו נאמן אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי דכמאן דאוזפינהו דמי ודוקא שלא חזר שמעון קודם משיכה אבל אי חזר בו קודם משיכה ואומר שקונה לעצמו אפי' חזר בין מתן מעות למשיכה קנה כיון שמעות אינן קונות נמצא שעדיין לא קנה ראובן ובשעת משיכה זוכה לעצמו ואפילו מי שפרע ליבא שלא תקנו מי שפרע אלא בין מוכר ולוקח אבל בשליחות לא ודוקא היכא דיהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה אבל אי יהיב ראובן לשמעון זוזי למזבן ליה מידי ואזל ויהבינהו זוזי למוכר בשמא דראובן ומקמי משיכה חזר בו שמעון וזבניה לנפשיה לא קנה שמעון עד דמודע למוכר ומיכווין מוכר לאקנויי ליה לדידיה דמעיקר' לא איכווין אלא לאקנויי לבעל המעות וכי לא הדר ביה מקמי משיכה לא אמרן דקנה ראובן אלא דא"ל זבין לי אבל אי אמר אייתי לי דמזבן ואזיל וזבין זכה לנפשיה דלא שוויה שליח אלא לאתויי והא הדר ביה, ראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון קנה אותה ביני ובינך והרויח נחלוק ושמעון שתק וקנאה ושוב אומר לעצמי קניתיה אם קנאה שמעון במעות שלו זכה במה שקנה ואין לראובן חלק בה דבמאי זכה בה ואפי' אם נתרצה שמעון בתחלה בפי' יכול לחזור בו ואינו אלא רמאי אבל אם קנאה במעות של ראובן זכה ראובן עמו כשזכה הוא בה וצריך לחלוק עמו ובכל מקום שאמרנו שיכולין לחזור בהן היינו השליח ובמ"ש וכמ"ש אבל אם המשלח רוצה לחזור אפילו קנה השליח במעותיו של עצמו אין המשלח יכול לחזור דהשליח על פי שליחתו קנאה וכבר אמרנו שאין שליחות צריכה קניין וע"ל סימן קפ"ב סעיף א'.
ה נתן המעות לשלוחו לקנות לו חטים בין לסחורה בין לאכילה והלך וקנה לו שעורים או איפכא הדי שינה מדעת המשלח לפיכך אם הפסיד ההפסד לשליח לבדו ואם היה בהם רווח הוא למשלח וכן אם נתנן לו למחצית שכר ושינה בהן והרויח הרויח של שניהם ואם הפסיד ההפסד לו לבדו וכן אם שלחו עם סחורה להוליכה למקום פלוני והוליכה השליח למקום אחר אם הפסיד ההפסד לעצמו ואם הרויח הרויח לשניהם.
ו היה השער קצוב וידוע במה ששלחו לקנות לו והלך וקנה מה שצוהו המשלח והוסיף המוכר ונתן לו מדעתו יותר ממה שקצוב כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה ונתן לו ב' הרי הוא של שניהם וחולקין המותר השליח עם המשלח דמספקא לן למי היה דעת הנותן ליתן אם לשליח אם למשלח לפיכך חולקין ואם אמר הנותן בפי' למי הוא נותן בין לשליח בין למשלח הרי הכל למי שנתן לו ולא יכול אידך לומר בשבילי נהנית חלוק עמי אבל אם היה דבר שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום ועכשיו נתן סתמא יותר ממה שרגיל הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא כוליה מכר הוא ואוזיל גביה בשביל שהיה צריך למעות וכיוצא בה אמתלא אחר ולא לשם מתנה.
ז שלח שלוחו לקבל מעות מן הגוי ונתן לו יותר ממה שהיה ליתן לו הכל לשליח שאין זה דומה לטעות דמקח דאמרינן דבדבר שיש לו קצבה חולקין ובדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות דהתם המוכר סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקבל ונתן הכל לבעל המעות אם אין לו קצבה ובדבר שיש לו קצבה מספקינן למי נתן לכך חולקין אבל בטעות שלא היתה כוונתו לתת רק הסך שחייב ליתן אלא שבחשבון בעלמא טעה לא הקנה כלום לשום אדם והוי היתרון כאילו גנב או גזל לו ומה טיבו של בעל המעות בזה ומה חולקין שייך כאן ועוד שאם היה נזכר לא היה חוזר כי אם על המקבל לפיבך הכל לשליח מיהו דוקא בשידע השליח בטעות קודם שבאו ליד המשלח שמיד שידע זכה בהן לעצמו אבל אם לא ידע בטעות ההוא ונתנו ליד המשלח הכל של המשלח שזוכה בהן מיד בשנודע לו הדבר שהרי הם בידו ועד עכשיו היו כהפקר שאין השליח זכה בהם שלא מדעת. ומי שעשה סחורה עם הגוי ובא חבירו וסייעו והטעה את הגוי בין במדה בין במשקל או במניין חולקין הרויח משום דאלמלא מעותיו של זה לא היה זה מטעה לגוי ואם לא היה זה מטעה לגוי לא היה שם אותו רויח הילכך חולקין בין סייעו בחנם בין סייעו בשכר דאע"ג דשכרו לסייעו לו לא שכרו להטעות את הגוי.
ח ראובן שלח את שמעון שיקח לו בגד בהקפה מגוי וכשמגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעות לשמעון לפרוע ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן ואינו יכול לומר אני רוצה לעכבם שמא אחר זמן כלם הגוי דכיון דמהימיניה שמעון לראובן מעיקרא ונעשה ערב בשבילו בלא משכון גם עתה לא יעכבם על הספק בשביל ערבון וגם אינו יכול לומר אני רוצה לקדש את השם ולהשיבם דיקדש את השם בשלו ולא בשל אחרים.
ט וה"ה אם ראובן חייב מעות לגוי ונתנם לחבירו לפרוע לו ושכחם הגוי יחזירם לראובן וכן מי שנתן ביד חבירו נ' זהובים לפשר עם בעלי חובות שלו ופשר בכ"ה המותר למשלח וכן אם נתן לו מאתים לשלם לגוי והשליח הטעה הגוי ונתן לו רק מאה והגוי סבור שנתן לו מאתים דהכל למשלח דה"ל כאלו מחל הגוי חצי החוב דהוי של משלח.