אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שלוחין › סימן קפב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שלוחין · סימן קפב

הלכות שלוחין

כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו ובו י"ב סעיפים:

א מקראי ילפינן דשלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה דכתיב ושלחה וגו' מלמד שהוא עושה שליח וכתיב ג"כ גבי קרבן פסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא א' אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכ"ת ניכתוב רחמנא בקדשי' ולא בגירושין איכא למיפרך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח כלומר שהרי א"א להקריבה הבעלים עצמן אלא ע"י הכהנים לפיכך התיד' השחיטה ג"כ ע"י שליח אבל לשאר מילי לא מהני שליח לכך כתב רחמנא ושלח' לגבי גירושין וניכתב רחמנא בגירושין ולא קדשים איבא למיפרך מה לגירושין שכן חול כלומר אבל בדבר קדש כל מה שאפשר לעשות בעצמו לעבודת הש"י יעשה בעצמו לכך כתב ג"כ שליחות לגבי קדשים ואיצטרך תרווייהו ומינייהו ילפינן לכל התורה כולה דשלוחו של אדם במותו חוץ מלדבר עבירה דק"ל אין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וקרא דאתם גם אתם לרבות שלוחכם לאקושי שליח למשלח אתא מה אתם בני ברית כו' כמ"ש בסימן קפ"ח סעיף א' וכיון ששלוחו של אדם כמותו האומר לשלוחו צא ומכר לי קרקע או מטלטלין או קנה לי ה"ז מוכר ולוקח ועושה לו שליחותו וכל מעשיו קיימין וכיון דשליחות דאורייתא אין העושה שליח צריך קניין ולא עדים אלא באמירה בעלמא בינו ובין חבירו סגי ולא אמרו שיהא בעדים אלא לגלות הדבר אם כפר א' מהם ולכן האומר לחבירו קח סחורה זו ואשתתף עמך והלך וקנאה לא יוכל לחזור דהוי כשלוחו.

ב בעבר השליח על דעת משלחו לא עשה ולא כלום שהרי בזה אינו שלוחו וה"ל כאלו לא עשאו שליח כלל ודוקא שהודיע למוכרים או לקונים שהוא שליח של פלוני לפיכך אעפ״י שמשך או המשיך אם נמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ומחזיר שהרי גם הם על דעת זה מכרו וקנו והרי נודע ששק' להם ולא חל המקח אבל אם לא הודיע שהוא שלהו של פלוני נקנה לו המקח ויהיה הדין בינו ובין זה ששלחו.

ג טעה וקנה ביוקר אפילו בכל שהוא המקח בטל בין במקרקעי בין במטלטלי שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לפיכך אם התנה עמו שעשאהו שליח בין לתיקון בין לעוות אפי' מבר לו שוה מנה בדינר או לקח לו שוה דינר במנה אינו יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן כפי התנאי מי שצוה לא' שיתעסק לו באיזה דבר והוא הוציא עליו הוצאות אם הוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק כזה אין צריך להחזיר לו דלא אסיק אדעתיה שיוציא כ"כ ואם לא הוציא יותר מן הרגילות חייב לשלם לו ואם יש טענה ביניהם ע"ל סי' צ"א סעיף ג' וסי' צ"ג סעיף ד'.

ד יש מי שאומר שכל זמן שלא יברר המשלח שעשאו שליח לקנות לו סתם יכול המוכר לומר התנית עמו בין לעוות בין לתקן והמע"ה ונ"ל טעמא דמחשבינן למוכר מוחזק משום דמסתמא חזקה הוא שהתנה עמו בין לעוות בין לתקן דכיון דאפילו בטעות כל שהוא המקח בטל אם לא התנה עמו היה במעט שליחותן לחנם דדבר רחוק הוא וכמעט דבר שאי אפשר הוא שלא יטעה השליח בכל שהוא לפיכך חזקה הוא שהתנה והמע"ה נ"ל.

ה אם הטעה השליח את הלוקח דינו משאר בל אדם שהמכר קיים עד שתות וזכה המשלח ביתרון וטעמא דמסתבר הוא דמאי נפקותא יש ללוקח אם המוכר שלו הוא שליח או בעל הדבר בעצמו לעולם הוא אינו סומך במקחו על המוכר שלו בין הוא הבעל עצמו או שלוחו כמו אם הב"ד הם המוכרים.

ו נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע והלך השליח וקנה לו קרקע שלא באחריות ה"ז עיוות שעבר על דעת המשלח דודאי לא היתה דעת המשלח לקנות בלא אחריות דלא שדי' איניש זוזיה בכדי והברירה ביד המשלח אם רוצה בקיום המק' ויספיק לו כשיקבל עליו השליח אחריות לוק' השלי' אותה לעצמו בלא אחריות כמו שקנה וחוזר ומוכר למשל' באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השלי' ואם אין המשל' רוצה בקיום המקח יכול לבטלו וליק' מעותיו מן השלי' זה שלי' יהיה לו דין עם המוכר וי"א דדוקא כשאין לשלי' להחזיר לו מעותיו למשל' צריך לעשות כן לקבל עליו האחריות אבל אם רוצה להחזיר לוז מעותיו הרשות בידו ואין המשל' יכול לכופו לקבל עליו אחריות.

ז הנותן מעות לשלוחו לקנות לו פירות ושיפסוק עם המוכר ליתנם לו ביום פלוני וטעה השלי' ולא התנה לו בשעת הזול והוזלו הרי זה עוות והמשל' יכול לחזור בו ואין צריך לקבל מי שפרע לא השלי' ולא המשלח ואפי' לא הודיעו שהוא שליח רק קנה סתם אפ"ה השלי' אין צריך לקבל מי שפרע דאנוס הוא דמה יעשה שמשלחו אינו רוצה וכל היכא דאיכא אונס לא תקנו חכמים ז"ל לקבל מי שפרע.

ח האומר לשלוחו מכור משדי בית סאה והלך ומכר בית סאתים הרי זה מוסיף על דבריו ואין זה עוות דבכלל מאתים מנה לפיכך המק' קיי' על בית סאה בלבד ומיהו הלוק' יכול לחזור בו ולומר איני רוצה לקנות אלא סאתים ביחד.

א"ל מכור בית סאתים ומכר לו בית סאה הרי זה מעביר על דבריו ולא קנה הלוקח שכיון שאמר לי למכור בית סאתי' ודאי צריך הוא למעות יותר משיווי בית סאה ויצטרך לטרוח ולמכור עוד בית סאה וגם יצטרך לעשות עליו עוד שטר מכירה על אותה בית סאה השנייה שימכור ואין אדם רוצה דליפשו עליה שטרי דזיילי ניכסיה שיצא עליו קול שמוכר שדותיו הוא לכך לא קנה הלוק'.

י וכן אם אמר לו מכור לי בית סאתים לאדם אחד והלך השליח ומכרה לשנים אפילו בשטר אחד ממכרו בטל שעבר על דבריו שאין אדם רוצה דליפשו עליה הרבה בעלי דינים אם יבא ערעור על השדה שמכר וי"א דוקא שמכרה בשני שטרות ממכרו בטל דמפיש עליה שטרי אבל בשטר אחד אינו בטל שאין אדם חושש להרבה בעלי דינין.

יא אמר לו מכור שדי ולא פי' לכמה אפי' מכר למאה ממכרו קיים בד"א בשמכרם בשטר א' או שמכרם בב' וג' שטרות או יותר והחתימם השלי' שלא יצטרך המשל' לטרו' עוד אחר עדים לחותמם אבל אם מכר לשנים בב' שטרות או יותר ולא החתימם השלי' מכרו בטל שאין המשל' רוצה לטרו' אחר הרבה עדים להחתימם.

יב עשה שלי' לקנות לו שדה אמר המוכר לשלי' על תנאי אני מוכרו לך שיחזירהו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והמשלח אותי חברים בטוב תתפשרו אינו מכור אלא על תנאי זה וצריך להחזירו כשירצה המוכר ודין הפירות שאכל אם יש בו משום ריבית נתבאר בלבוש ע"ז סי' קע"ד.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה