לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שכירות ופועלים · סימן שלט
לתת שכר אדם בהמה וכלים בזמנו ומתי זמנו ובו י"א סעיפים:
א מצות עשה לתת שכר שכיר בזמנו דכתיב לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך ביומו תתן דכתיבי בה כמ"ש לפנינו בע"ה שכרו ואם אחרו עובר בלאוין כתיב לא תבא עליו השמש וכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר חד בשכיר יו' וחד בשכיר לילה לא תבא עליו מדבר בשכיר לילה שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום ולא תלין פעולת שכיר אתך מדבר בשכיר יום שהשלמת פעולתו מששקעה החמה לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה לפי שנתנ' תורה לב"ה זמן עונה שהיא י"ב שעות לבקש מעות לשלם השכירות ואחד שכר אדם או בהמה וכלים כולם דינם שוה לעבור עליו דכתיב אשר בארצך כל שבארצך ועל שכר קרקע יש מי שאומר שאינו עובר משום דכתיב אשר בארצך ודרשי' כל אשר בארצך ולא כל ארצך.
ב וכל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נשמתו דכתי' ואליו הוא נושא את נפשו כלומר נשמתו שהיא נפשו תלוי בשכירתו ועובר בה' לאוין ועשה והם לאו דלא תגזול שהוא מיותר דאי בגוזל ממש מלאו דריבית ואונאה נפקא אלא לכובש שכר שכיר הוא דאתא ומשום לא תעשוק שכיר ומשו' לא תעשוק את רעך ומשו' לא תלין ומשום לא תבא עליו השמש הרי ה' לאוין ועשה דביומו תתן שכרו. ואע"פי דקצתם כתובי' ביממא וקצתם בלילה כמ"ש בסמוך מ"מ שם שכירות חד הוא וכל הכובש ביום או בלילה עובר בכולם.
ג איזה זמנו שכיר יום יש לו זמן ליתנו כל הלילה ואם לא נתנו בבקר עובר משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ושכיר לילה זמנו ליתנו לו כל היום ואם לא נתנו בערב עובר עליו משום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמ' שנתנ' תורה זמן לב"ה אחר השלמת פעולת הפועל י"ב שעות לבקש מעות לשלם השכירות ואין לפרש איפכא דלא תלין מיירי בשכיר לילה ולא תבא בשכיר יום וצותה התורה לשלם שכירותו מיד שהשלים מלאכתו ולא נתנה לו שום זמן דהא ילפי' מקראי דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כלו' לאחר שהשלים מלאכתו מדכתיב כשכיר שנה בשנה שכירות שנה זו אינה משתלמת אלא לשנה אחרת כלו' בתחלת שנה אחרת אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע החמ' וכי כתי' לא תבא עליו השמש ע"כ בשכיר לילה תוקמיה שנשתעבד לו לבקר משכלתה שכירתו ונתנה לו התורה זמן עד הערב וכן לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ע"כ בשכיר יום מיירי ולא בשכיר לילה דהא לא משתעבד ליה לשכיר לילה עד הבק' וכי כתי' לא תלין וגו' ע"כ בשכיר יום תוקמי' שנשתעבד לו אחר שקיעת החמה משכלת' שכירתו ונתנה לו התורה זמן עד הבקר י"א הפועלים דידן שאין עושין מלאכה עד הלילה ומתחלה אדעת' דהכי אגרי להו חייב לשלם מיד קודם שקיעת החמה ואם אינו משלם עובר משים ביומו תתן שכרו ומשים לא תבא עליו השמש ואם שהה במלאכתו עד הלילה הרי לא חלה תשלומין עד הלילה ויש לו זמן כל הלילה עד הבקר אע"ג דמתחלה לאו אדעתא דהכי אגריה.
ד שכיר שעות ביום שכלת' פעולתו בחצי היום יש לו תשלום כל אותו היום דהא חלה תשלומין מיד שהשלים מלאכתו וקרינן עליו ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכן שכיר שעו' בלילה שכלת' מלאכתו בחצי הלילה יש לו זמן תשלום כל אותו הלילה וקרינן עליו לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר.
ה וכן שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע אם יצא ביום גובה שכירתו כל אותו היום יצא בלילה גובה שכירתו כל אותו הלילה.
ו קבלנות שקבל עליו האומן לעשות מלאכה כולה בכך וכך ולא שכר לימים הרי הוא כשאר שכירות ימים ועובר עליו משעה שנותנה לו כיצד נתן טליתו לאומן לתקנו בקבלנות וגמרה כל זמן שהטלית ביד האומן אפי' אחר שגמרו אינו עובר עליו כיון שאין האומן נותנו לו מוחל לו על תשלום שכירתו כל זמן שהוא בידו ואם נותנו לו אפי' בחצי היום חייב מיד בתשלומיו ואם שקעה עליו חמה עובר עליו.
ז האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרם ואמר להם שכרכם על ב"ה אין שום א' מהם עובר משום בל תלין הב"ה הא לא שכרו והשוכר לא קרינן ביה לא תלין פעולת שכיר אתך דהא אינה אתו ומיהו ב"ה עובר על דברי קבלה ד דכתי' אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן והוא שאינו טרוד אלא שמכוין לדחותו שאם הוא טרוד במלאכה אחרת אפי' באל תאמר לרעך וגו' אינו עובר דאנוס הוא ואם לא אמר השליח שכרכם על ב"ה אפי' לא אמר להם שכרכם עלי אלא שכרם סתם הרי הוא חייב בשכרם לפיכך הוא עובר משום בל תלין דהא פעולתם אתו הוא בד"א כששכרם סתם שהוא חייב בשכרם כשהפועל אינו יודע שאין המלאכ' של השליח אבל אם הפועל יודע שאין המלאכ' של השליח אפי' שכרו סתם אין השליח חייב בשכרו ואינו עובר משום בל תלין.
ח דקדקו חז"ל ממשמע שנ' לא תלין פעול' שכיר אתך איני יודע שעד בקר הוא מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר בלאו אלא עד בקר ראשון בלבד ומיד שעבר בקר ראשון עבר בלאו וחייב ומשם ואילך אפי' משהה הרבה אינו עובר יותר ומ"מ חייב ליתן לו מיד וכל עת שישהה יותר עובר על לאו של דברי קבלה שנ' אל תאמר לרעך לך ושוב וגו'.
ט שכיר שמכיר בב"ה שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק אינו עובר בבל תלין אפי' יש לו מעות דמסתמא אדעתא דהכי איתגר ליה שלא ליפרע ממנו אלא עד יום השוק וכיון דמיומ' קמא לא עבר תו לא עבר כדאמרי' לעיל שאינו עוב' אלא בקר ראשון לפיכך מיום השוק ואילך אם אינו נותן לו אינו עובר משום בל תלין אבל משום אל תאמר לרעך לך ושוב עובד וכן הדין בהני בעלי בתים שאין דרכן לפרוע תכף עד שיעשה חשבון עם הפועלים ממה שהוא חייב להן אפי' יתבעהו קודם חשבון אינו עובר ואפי' לא יתבעו ממנו אלא דבר מועט שידוע שלכל הפחות חייב לו כך אפי' בלא חשבון אפ"ה אינו עובר דכיון שדרכו לחשוב בסתמא אדעתא דהכי איתגר ליה שלא ליפרע כלום עד שיחשוב עמו.
י דקדקו חז"ל כתי' לא תלין פעולת שכיר יכול אפי' לא תבע ת״ל אתך לדעתך פרש"י שלא מדעתו ור"ל שלא מדעת הפועל כלו' כשאתה מלינו לדעתך ושלא מדעת הפועל שתבעך ולא תתן לו אתה עובר משום לא תלין עוד דקדקו יכול אפילו אין לו לשלם ת"ל אתך שיש אתך יכול אפילו המחהו אצל חנווני ואצל שולחני ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל חנווני ואצל שולחני לפיכך אמרו שאין הב"ה עובר משום בל תלין אא"כ תבעו השכיר ואם לא תבעו או שתבעו ולא היה לו מעי' ליתן לו או שהמחהו אצל חנווני או אצל שולחני ליתן לו וקבלו עליה' ליתן לו אין ב"ה עובר אפי' אין לו לב"ה ביד השולחני או חנווני כלו' ומ"מ אם רצה השכיר לחזור בו שלא לקבל מהשולחני או מהחנווני אלא רוצה לחור על ב"ה כשאין לכ"ה ביד החנווני או השולחני כלום אלא נתרצו להקיף לב"ה שאז השולחני והחנווני יכולין לחזור פשיט' שגס הפועל יכול לחזור בו כשהם חוזרין בהם שהרי אין כאן דין מעמר שלשתן כיון שאין לב"ה בידם כלום דלא בשופטני עסיקנן שהשולחני והחנווני אם ירצה יחזרו בהן והם יפטרו לב"ה ויפסידו את שכרן ואפי' מחל לב"ה מחילה בטעות הוא אלא אפילו החנווני והשולחני אינם חוזרים בהם הרשות ביד הפועל לחזור בו כל זמן שלא קנו מידו אבל אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו.
יא דיני שכיר שנשבע ונוטל נתבאר בסימן פ"ט.