אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שכירות ופועלים › סימן שלח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שכירות ופועלים · סימן שלח

סימן שלז

דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואיסו' חסימות ובו ט' סעיפים:

א כתיב לא תחסום שור בדישו וכבר אמרנו דהוקש נחסם לחוסם לפיכך כדרך שהפועל אוכל ממה שהוא עוסק בגידולי קרקע בין בתלוש בין במחובר כך הבהמה אוכלת בין בתלוש בין במחובר ואוכלת ממשוי שעל גבה עד שתהיה פורק' ובלבד שתאכל היא בעצמ' ולא יטול הוא בידיו ויאכילנה דלא אמרה התורה אלא לא תחסום וגומר כלומר תניח לה שתאכל היא בעצמה ולא שתאכילה בידים.

ב ומותר הבהמה מן האדם שהחוסם את האדם פטור כמ"ש למעלה והחוסם את הבהמה עובר בלאו דלא תחסום שור ואחד השור ואחד כל שאר בהמות בלאו דלא תחסו' דילפי' שור שור משבת כדכתבי' לעיל וכתב שור לאקושי חוסם לנחס' ונחסם לחוס' כדלעיל וכן במלאכת דיש לאו דוקא דה"ה כל דישה וה"ה כל שאר מלאכו' של גידולי קרקע מדהוקש נחס' לחוס' ולמה נאמר דייש דבר הכתוב בהוה.

ג א' החוס' אות' בשעת מלאכה ודש בה וא' שהיתה חסומה כבר ואפי' לא חסמה אלא אחר חסמה ובא הוא ודש בה לוקה דהכי הוא משמע לא תחסו' שור בדישו לא תחסמנו בשעת דישה ומשמע נמי לא תהא חסומה בשעת דישה וילפי' לה מקרא דכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם וגו' ומקשינן בבאכם הוא דאסור הא משתה ומיעל שרי בתמיה ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא פירש דמשמע שלא ישתה יין כדי שידע להבחין בין עבודה קדושה למחוללת ואי שתה ועייל הא מ"מ שיכור הוא ולא ידע להבדיל אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שיכרות ה"נ בשעת דישה לא תהא חסומ' ואפי' חסמה בקו שגער בה ומנעה מלאכול לוקה אע"ג דק"ל על לאו שאין בי מעשה אין לוקין עקימ' שפתיו להוציא הקול הוי מעשה ולוקה עליו.

ד שכר בהמה וחסמה ודש בה לוקה על החסימה ומשלם לבעל הבהמה מה שהיתה אוכלת ושיערו חכמים שיתן לכל יום שלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור ואע"ג דק"ל שאין לוקין ומשלמין ה"מ כשחיו' התשלומין והמלקו' באין כאחד אבל הכא חיוב התשלומין חל עליו משעת משיכת הבהמה שמתחייב במזונותיה ומלקות אינו חייב עד שידוש בחסימה.

ה לא תחסום שור בדישו כתיב לא הקפידה התורה אלא שהישראל לא יחסום השור בשעת דישה בין שהשור שלו בין שאינו שלו לפיכך ישראל הדש בפרתו של גוי אפילו הדישה של גוי עובר משום לא תחסום וגוי שדש בפרתו של ישראל אפילו הדישה של ישראל ודש בה הגוי מעצמו שלא אמר לו הישראל כלום ועשאו שלא בפניו אין בו איסור משום לא תחסום דלדידיה אסרה התורה לחוסמה ולא בשיחסום הגוי פרתו ודש הגוי בה.

ו אבל אסור לומר לגוי חסום פרתי ודוש בה דאמירה לגוי אסור בכל איסורין כמו בשבת לא תחסום אינו משמע פשוטו אלא שלא יעשה מעשה בגוף הבהמה כדי שלא תאכל אבל אם יש' לה קוץ בפיה מעצמה עד שאינה יכולה לאכול או שפירס עור ע"ג הדיש כדי שלא תאכל או שהארי הולך כנגדה ומפחדת' אינה אוכלת או שהעמיד בנה מבחוץ או שהיתה צמאה ואינה יכולה לאכול מחמת צמאה בכולן מבעיא בגמרא אם לוקה אם לא ולא אפשיטא לפיכך אינו לוקה מספק אבל איסורא איכא דהא בספק מלקות קאי.

ז היה לה לפר' חולי מעים וקש' לה שתאכל הרבה מן הדישה או אינו חולה אלא שהדבר שהיא עושה בה הוא רע לבני מעיה ואם תאכל תתריז ממנה מותר למונעה שלא הקפידה התורה אלא על הנאתה והרי זו אינה נהנית כי רע הוא לה.

ח פרות המהלכות על התבואה לפי שירט הדרך לנגדן ואין כוונת' לדוש אינו עובר אם חוסמן. שעורין שהושרו במים ומייבשין אותם בתנור ואח"כ דשין אותו בפרות להסיר קליפותיהן אין בהם משום בל תחסום שכבר נתחייבו במעשר מ"מ משום מראית העין שלא יאמרו שחוסם פרתו יביא מעט מאותו מין ז ויתלה בצוארה שתאכל ממנו.

ט כבר אמרנו בסימן הקודם סעיף ט"ו שיכול הפועל לתקן את גופו כדי שיאכל הרבה כו' ה"נ גבי בהמה דהוקש נחסם לחוסם לפיכך רשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה מהדיש וכן רשאי בעל הפרה להרעיב' כדי שתאכל הרבה מהדיש.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה