אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שכירות ופועלים › סימן שלז

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שכירות ופועלים · סימן שלז

סימן שלו

דין אכילת פועל בשעת מלאכה ממה אוכל ומתי אוכל ובו ב' סעיפים:

א כתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעיך. בסמוך יתבאר לפנינו בע"ה דפסוקים אלו לא נאמרו אלא בפועל ויתבאר ג"כ שלא נאמרו אפי' בפועל אלא כשעושה עם ב"ה בדבר שהוא מאכל של גידולי קרקע מיהו בכל מלאכת דב' מאכל של גידולי קרקע שהוא עושה אפי' במלאכה כל דהו שאינו מזיז לא ידיו ולא רגליו למלאכה אלא נושא בכתיפיו מותר לו לאכול דכי תבא כתיב בנכנס בכרם בשדה בביאה כל דהו משמע דמקרי פועל בכל מאי דעביד עמו ויתבאר ג"כ שאינו אוכל אלא מאותו מאכל שהו' עושה עמו לפיכך אמרו כל פועל שעושה מלאכ' לב"ה בדבר של מאכל ה"ז אוכל ממה שהוא עושה אפילו אינו עושה לא בידיו ולא ברגליו רק שנושא על כתיפו ואסור מן התורה לחסמו שלא יאכל שהרי התורה אמרה ואכלת מיהו אם חסמו פטור ממלקות ולא אמרינן ק"ו הוא משור ומה שור שאי אתה מצוו' להחיותו אתה מצווה על חסימתו ואם חסמו חייב מלקו' דכתיב לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה אם בן הכות וגומר אדם שאתה מצווה להחיותו אינו דין שאתה מצווה על חסימתו ואם תחסמנו תחיי' מלקות ואין בזה משום אין מזהירין ומלקין מן הדין דאיסור חסימה כבר נאמרה בואכלת וק"ו למלקות אתא לאו מילתא היא דקאמר קרא כנפשך שהוא מיותר דהל"ל ואכלת ענבים כשבעך אלא להכי אתא לומר כנפשך של ב"ה כן תהא נפשו של פועל מה נפשך אם חסמת עצמך פטור אף נפשו של פועל אם חסמתו פטור ממלקות לפיכך אם חסמו מלקי לא לקי אבל שלומי צריך לשל' לו מה שהיה אוכל אם לא חסמו.

ב מה שאמרנו דפסוקים אלו אינם מדברים אלא בפועל וילפינן לה מגזירה שוה נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן לא תבא עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר ודוקא פועל שעשה אצל בע"ה בשכר יכול לאכול ממה שהוא עושה כמ"ש אבל פועל העושה מעצמו אצל ב"ה בחנם אינו אוכל ולא אמרינן ק"ו הוא נוטל שכר אמרה תורה שיאכל עושה בחנם לא כ"ש דא"כ כל א' יבא ויאמר אני רוצה לעשות מלאכ' בשדה או בכרם זה כדי שיאכל וא"כ לא שבקת חיי לכל בריה וגם הפועל בשכר אינו אוכל אלא כשהוא עושה בדבר שהוא מאכל של גידולי קרקע דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ובכרם נמי אינו אוכל אלא בשעת גמר מלאכת חבורן מדכתיב ואל כליך לא תתן דמשמע אבל אתה נותן לתוך כליו של ב"ה ממילא שמעינן אימתי אתה אוכל בזמן שאתה נותן לתוך כליו של ב"ה דהיינו בשעת גמר מלאכת חבורן ואמרינן בגמרא האי כרם בנין אב הוא ולומדין ממנו מה כרם הוא דבר שהוא גידולו מן הקרקע אתה אוכל ממנו בשעת גמר מלאכת חיבורן אף כל דבר שהוא גידולי מן הקרקע אתה אוכל ממנו בשעת גמר מלאכת חיבורן ופרכי' מה לכר' שפועל אוכל ממנו שכן חייב ג"כ בעוללו' אבל שאר דברים של גידולי קרקע מנ"ל ת"ל כי תבא בקמת רעך וקטפת' מלילו' בידיך וגומר שאף הוא גידולי קרקע ואינו חייב בעוללות אף כל שהוא גידולי קרקע וכו' ופרכי' מה לקמ' שכן חייבת בחלה כגון קמת מין דגן מנלן דקמה מין דגן הוא דכתיב מהחל חרמש בקמה והתם בקמה דחיי' בחלה מיירי אבל זית לא כרם יוכיח מה לכרם שכן חייב בעוללות קמה תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן גידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פיעל אוכל בו אף כל דבר שהוא גידולי קרקע ובשע' גמר מלאכה פועל אוכל בו ונתרבו כל גידולי קרקע ופרכינן מה להצד השוה בכרם וקמה שכן יש בהן צד מזבח יין לנסכים וסולת למנחות ולא אתרב' אלא זית שיש בו ג"כ צד מזבח דשמן למנחות אבל קטנית שאין בהן צד מזבח לא ת"ל וחרמש וגו' שהוא מיותר דאי ללמד בשעת חרמש שהוא שעת גמר מלאכה אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול אתא ההוא מואל כליך לא תתן נפקא כדאמרינן לעיל אלא לרבות כל בעל חרמש אתא דהיינו לרבות כל מיני קטנית וכי תימא תינח דבר חרמש כגון קטנית אבל דלאו בר חרמש כגון אילנות המוסק בזתים והגודר בתמרים מנא לן ת"ל קמה לרבות כל בעלי קומה כלומר דהשתא על כרחך קמה לאו למידי דחייב בחלה קאתי דהא מחרמש אתרבי כל דבר חרמש ואפי' קטנית וא"כ על כרחך אתא קמה לרבות כל בעלי קומה ואינו בר חרמש כגון אילנות העומדי' בקומה וקטפן והכל בכלל ואיצטריך קמה ואיצטריך חרמש דאי כת' קמה ה"א קמה המחייב' בחל' קאמר כדלעיל לכך כת' חרמש ואי כת' חרמש ה"א כל דבר חרמש ולא אילנות לכך כתב קמה לרבות כל בעל קומה דהיינו אילנות כגון מוסק בזתים וגודר בתמרים ופרכינן השתא כיון, דסוף סוף אתרבי מחרמש וקמ' כל דבר כי תבא בכרם רעך למה לי כבר אחז"ל בגמ' דאת' כוליה להלכותיו כמ"ש לפנינו בע"ה כל תיבה ותיבה מפסו' זה בפני עצמו למאי אתא כל א' וא' במקומו ועוד למדו חז"ל מקר' דלא תחסום שור בדישו שאפי' בדב' תלו' מהקרק' קודם שיגמור סוף מלאכתו האד' אוכל בו מדכתי' לא תחסו' שור בדישו מכדי כל הבהמו' איתינהו בחסימ' דילפינן שור שור משבת בג"ש והת' כתיב כל בהמתך וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא ליכתוב לא תדוש בחסימה שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה חוסם אוכל במחובר כדאמרן אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל בתלוש דכתי' בדישו אף חוסם אוכל בתלוש מיהו גם בתלוש אינו אוכל אלא בשעת גמר מלאכה דומיא דריש מה דיש מיוחד שהוא דבר שבשע' גמר מלאכה ושור הפועל בו אוכל בו אף כל שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו והשתא מכל זה למדנו שמה שאמרנו שפועל שעוש' מלאכה לב"ה בדבר של מאכל שאוכל ממה שהוא עושה בד"א כשהוא עושה בגידולי קרקע במחובר בשעת גמר מלאכה כגון בוצר בענבים ומוסק בזתים ואורה בתאנים וגודר בתמרים וגם בתלוש מהקרקע קודם שיגמור סוף מלאכתו דמחייב אותו במכוש האחרון לענין גמר מלאכה פועל אוכל בו אבל העושה בדבר שאין גידולי קרקע כגון החולב והמגבן והמחבץ אינו אוכל שאין אלו גידולי קרקע וכן העושה במחובר שלא בשעת גמר מלאכה כגון העודר בגפנים או מכסה שרשי אילנו' ואפי' המנכש בבצלים ושומים כגון שעוקר את הקטני' מן הגדולים כדי שיהא ריוח לגדולים שיוכלו ליגדל יותר לא יאכל מהם ואע"פ שהיא גמר מלאכת הקטנים שהרי עוקרן לאוכלן והוה דומיא דואל כליך לא תתן וכו' בשעה שנותן לכליו של ב"ה מכל מקום כיון שעיקר מלאכה זו אינה אלא לצורך הגדולי' להרחיב להם שיגדלו ועדיין לא נגמרה מלאכתן לא הוי דומיא דדיש ואין הפועל אוכל בו.

ג עוד למדו חז"ל מדיש מה דיש מיוחד שלא נגמר' מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל בו אף כל שלא נגמר' מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו כלומר למעשר או לחלה והכי פירושו כל דבר שחייב מעשר חלה נוהג בו יכול הפועל לאכול בו עד גמר החיוב האחרון שבו דהיינו עד שנגמר מלאכתו לחלה וכל זמן שהפועל עוסק בו קודם גמר מלאכתו לחלה אוכל בו אע"פ שכבר נגמרה מלאכתו למעשר וכל דבר שאין בו אלא חיוב מעשר לחודיה ולאחר שנתעשר אין בו עוד חיוב אחר אינו אוכל אלא עד שנגמרה מלאכתו למעשר לפיכך אמרו פועל העושה התלוש לאחר שנגמרה מלאכתו למעשר בדבר שאון בו עוד חיוב אחר כגון הבודל בתמרי' ובגרוגרות שנדבק זו לזו ומבדילין במגריפה והתאנים והענבים כבר נגמרה מלאכתן ונתחייבו במעשר קודם שנדבקו יחד הואיל ושוב אין בהם חיוב אחר אין הפועל אוכל מהם ואפי' האידנא שאין לנו חיוב מעשר כיון שנגמרה מלאכתן למעשר במקום שיש חיוב מעשר לא יאכל בו אבל הפועל בחטים ושעורים לעשות מהם פת שחייבת בחלה אע"פ שאחר מירוח נגמרה מלאכתן למעשר כיון שעדיין לא נגמרה מלאכתן לחלה הפועל בהם אחר המירוח כגון בהרקדה או בטחינה עדיין הפועל אוכל בהם עד שיגמר מלאכתן לחלה דהיינו עד הלישה משיתן בהם מים ויגלגל שאז חל עליה חוב' חלה אבל משם ואילך שצריך עוד ללוש ולשוף בו ו בעוט בו הרבה וצריך עוד קיטוף שעורך וטח פניה וגם צריך אפי' באילו המלאכות שנעשין בהן אחר הגילגול שכבר נגמרה מלאכתו לחלה אין הפועל אוכל בהם.

ד הבודל בתמרים רעים שאין דרכן להתבשל באילן אוכל בהם מפני שעדיין לא נגמרו מלאכתן למעשר שאינן חייבים עד שנותנין אותן בסל שמתרככין שם עד שיהיו ראוין לאכילה.

ה נתפתחו חביותיו ושכרו לסותמן או נתפרסו עיגוליו ושכרו לחזור ולדורסן לא יאכל בהן שכבר נתחייבו במעשר קודם שנפתחו או נתפרסו בד"א שיודע הפועל שכבר נתחייבו במעשר אבל אם סבור שזה תחילת עשייתן ודריסתן ה"ז הטען שהוא היה סבור שיאכל ממנו שעדיין לא נגמרו לפיכך חייב לעשר ולהאכילן.

ו אין הפועל אוכל אלא כשעושה מעשה ונושא על כתיפו ג"כ עושה מעשה מיקרי כמ"ש סעיף א' אבל אם אינו עושה מעש' אלא יושב ומשמר אפי' במחובר בשע' גמר מלאכה אינו אוכל שאינו נקרא פועל ואצ"ל השומר במחובר שלא בשעת גמר מלאכה שאינו אוכל ואפי' מהלכו' מדינ' אינו אוכל אבל השומר בתלוש קודם שנגמרה ולאכתו למעשר אע"פ שאינו אוכל מן התורה אוכל מהלכות מדינה שנהגו כן.

ז יכול הפועל לאכול אפי' יותר משכרו כגון שכל שכרו אינו אלא דינר יכול לאכול קישות או כותבות אפי' שהוא שוה סלע ומ"מ מלמדין אותו שלא לעשות כן כדי שלא ימנעו מלשוכרו בד"א כששכרו לכל היום שאז אע"פ שאוכל יותר משכרו ישאר לתת ג"כ הנשאר לכליו של ב"ה ויקויי' בזמן שאת' נותן לכלי של ב"ה אתה אוכל וכו' אבל אם לא שכרו אלא ללק' קישות אחד לא יאכלנו שהרי אינו נותן כלום לתוך כלי של ב"ה והיאך יאכל הוא ומהאי טעמ' ג"כ אפי' אם שכרו לכל היו' לא יאכל קישות הראשון או כותבות הראשון שלקט שהרי עדיין לא נתן כלום לתוך כלי של ב"ה ואין כאן בזמן שאתה נותן כו' אלא יתן תחלה לכליו של ב"ה ואח"כ יאכל הוא.

ה היה משמר ארבע או חמשה ערימות של חמשה בני אדם שאמרנו סעיף ו' דשומר אוכל מהלכות מדינה לא ימלא כריסו משל א' מהם אלא יאכל מכולם לפי חשבון.

ט אין הפועל אוכל אלא ממין שהוא נותן לתוך כליו של ב"ה שכן משמע ואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לתוך כליו של ב"ה וממין שאתה נותן לתוך כליו של ב"ה לפיכך אם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים אפילו שכרו לעשות בשניהם בזמן שהוא עושה בתאנים לא יאכל בענבים אבל מונע הוא את עצמו מלאכול עד שיגיע למקום היפות או עד שיגיע לעשות בענבים ויאכל ומהאי טעמא ג"כ הפועלים עד שלא הלכו בגת שתי וערב אוכלים ענבים ואינם שותין תירוש דאע"ג שהפועלים העושים בענבים דרכן להטיל ענבים תוך הגת ודורכין ברגליה' על הגת עד שיזוב מהן תוריש וא"כ השובר את הפועל לעשות בענבים הוי כאלו שכר אותו ג"כ לעשות בתירוש מ"מ כל זמן שלא הלכו בגת שתי וערב עדיין התירו' אינו זב מהם ולא ניכר מלאכת' גם בתירוש ואין נר' עיקר מלאכתם אלא בענבים לפיכך יאכלו ענבים ולא ישתו תירוש שאינו ממין שאתה נותן לכליו של ב"ה וה"ל כעושה במין זה ואכל ממין אחר דענבים ויין שני מינ' הם אבל משהלכו בגת שתי וערב הרי עושין בשניהם בענבים ותירוש שמיד שלוקטין הענבים דורכין אותן בגת ועושין תירוש לפיכך אוכלין בענבים ושותין תירוש מאיזה שירצו או משניהם יחד כמו שירצו.

י מספקינן בגמ' בפי' ואל כליך לא תתן אבל את' נותן לתוך כלי של ב"ה אם פירושו ממין שאתה נותן לתוך כליו של ב"ה אתה אוכל ואז הוי דינא אם היה עושה בגפן זה מותר לאכול מגפן אחר כלומר שיקוץ אשכול מגפן אחר שאינו עושה בו וילך למקום שהוא עוש' שם ויאכל בשע' שהוא עושה דהא ממין שאתה נותן לתוך כלי של ב"ה הוא או אם פירושו ממה שאתה נותן לתוך כליו של ב"ה אתה אוכל ואז הוי דינא אם עוש' בגפן זה לא יאכל מגפן אחר דאע"ג שהוא ממין שאתה נותן לכלי של ב"ה אינו ממה שאתה נותן לתוך כלי של ב"ה ולא איפשיט' לפיכך אמרו העושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר ואי אכל לא מפקינן מיניה שהרי ספק דדינא הוא והמע"ה מיהו אע"ג שב"ה עדיין לא נתן לו שכרו והוא מוחזק בשכרו צריך לשלם לו ואינו מנכה לו משכרו וק"ל כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא הוא ה"נ כיון שהב"ה ודאי חיי' לו שכרו אלא שיש לו ספק תביעה על הפועל אם חייב להחזיר לו מה שאכל אם לא ואי הוה מסלקינן ליה בלא תשלום ודאי שכרו הוי כאילו היינו מוציאין ממנו מה שאכל וכבר אמרנו דהמע"ה ודוקא מגפן אחר שאינו נוגע בגפן זה לא ילך ויקוץ ממנו ויאכל בכאן אבל גפן שמודלית ע"ג חבירתה והוא עושה בא' מהם אלא שצריך להפריד ולהגביה הענפים של זה מזה כשהוא חותך ממנו ה"ז כאילו עושה בשניהם ויכול לאכול אפי' מהשנייה דהוי ממה שהוא עושה וממין שהוא עושה אבל גפן המודלה על התאינה או תאינה המודלה על גפן והוא עושה בא' מהם אינו אוכל מהשנייה דאע"ג דהוי ממה שהוא עושה אינו ממין שהוא עושה והכא אפי' אכל מפקינן מיניה.

יא כבר אמרנו דפירוש ואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לתוך כליו של ב"ה אתה אוכל כו' דהיינו דוקא בשעת עשיית מלאכה של ב"ה הוא אוכל אבל אינו אוכל בשעה שאינו עושה מלאכתו של ב"ה לפיכך לא ישב הפועל ויאמר עד עתה אני מנעתי את עצמי ולא נטלתי לאכו' וע' כ אשב עתה ואוכל אלא דוקא בשעת עשייה יאכל אבל מפני תקנת ב"ה שלא יתבטל הפועל ממלאכתו אחז"ל שאחר שגמר הפועל מלאכת שורה זו והולך להתחיל שורה אחרת יכול לאכול אפי' שלא בשעת מלאכה שטוב הוא לב"ה כדי שלא יתבטל בשעת עשיית מלאכתו.

יב כבר אמרנו דקרא דכי תבא בכרם רעך כולו מיותר הוא ואתא כל תיבה ותיבה ממנו להלכותיו ודרשו חז"ל ואכלת ענבים ולא ענבים ודבר אחר לפיכך לא יאכל הפועל עם הענבים פת או דבר אחר למתקן כדי שיוכל לאכול הרבה מהענבים וכן לא יאכל אותם כמל' ואם ואם קצץ עם ב"ה שיאכ' עד שיעו' כך וכך יכול לאכול אותו השיעור בין כפת בין במלח בין בכל דבר שירצה הואיל וקצץ ומדכתיב ואכלת ענבים דרשו דוקא אכלת ולא ומצצת שלא ימיץ היין ויזרוק החרצנים.

יג וכן אסור לפועל להבהב השב לים באור למתק אותם או להפריכ' ע"ג סלע אפי' אינו מתבטל ממלאבתו ע"י ההבהוב או ההפרכה כגון שיש לו אשה ובנות שמהבהבים לו אסור מפני שממתק אותם והוי דומיא דענבים ודבר אחר שאסור.

יד ומדכתיב שבעך דרשו דוקא כדי שביעה ולא שיאכל אכילה גסה.

טו מן מה שאמרה התורה ענבים ולא ד"א לא שמעי' מיניה אלא שלא יתקן ת הפירי וימת חנו כדי שיאכל הרב' אבל שיתקן הפועל את גופו כדי שיאכל הרבה לא שמעינן שאסרה התורם וה"ה שיעש' הב"ה דבר לפועל שיגרום לו שלא יאכל הרבה ג"כ י א אסרה התורה לפיכך אמרו רשאי הפועל לטבול פתו בציר כדי שיאכל ענבים הרב' ורשאי בכ"ה להשקות את הפועל יין כדי שלא יאכל ענבים הרבה.

טז אע"ג שלא התירה התורה לפועל לאכל אלא לפועל העוש' בשכר כדאמרינן לעיל סעיף ב' אין האכילה בא בשכרו ואין ממעטינן בשביל זה בשכרו שנותנין לשאר שכירי יום העושין שאר מלאכות אלא התורה זכתה לו משום צערו דה"ל צער אם לא יאכל כשעושה בדברים אלו ומשל שמים הוא אוכל לפיכך פועל שאמר לב"ה תן לאשתי ובני מה שהיה לי לאכול או שאמר הריני נוטל מעט מזה שנטלתי לי לאכול ואתן לאשתי ובני אין שומעין לו ואפי' נזיר שהיה עושה בענבים ואמר לב"ה תן לאשתי ובני מה שהיה לי לאכול אין שומעין לו.

יז פועל שהיה עושה עם ב"ה הוא ואשתו ובניו והתנה עם ב"ה שלא יאכלו עליו פשיטא דמהני תנאו ועל אשתו ועל בניו הגדולי' נמי אם היה מדעת' כיון שיש בהם דעת יכולין למחול מהני אבל אם הם קטנים אינו יכול להתנות עליה' שלא יאכלו שלא משלו הם אוכלי' אלא משל אביהם שבשמי' הם אוכלי'.

יח פועל האוכל בשעה שאין לו לאכו' עוב' בלאו הבא מב עשה דואכלת וגו' ולא באופן אחר שענשו עונשן עשה ואם הוליך עמו בידו ממה שעושה או שנותן לאחרים ה"ז עובר בלאו גמור דואל כליך לא תתן.

יט אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום ולא ירעיב ויסגף עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו מפני ביטול מלאכתו של ב"ה שהרי מחליש כחו שלא יוכל לעשות מלאכתו של ב"ה בכח וכ"ש מלמדי תינוקות שעושין מלאכת ה' שאינן רשאין לעשות כן וע"ל סי' של"ג סעיף ד'.

כ כשם שהב"ה מוזהר שלא יעשוק שכר שכיר ושלא יעכבנו ואם עכב עובר בבל תלין או בלא תבא עליו השמש כך הפועל מוזהר שלא יבטל מלאכת הב"ה מעט כאן ומעט כאן ויוציא כל היום באמירה אלא חייב לדקדק על עצמו בא וראה כמה דקדקו חכמים בברכת הזימון שפטרו הפועלים שלא יברכו ברכ' רביעית בדי שלא יבטלו ממלאכתן כמ"ש בלבוש התכלת סימן קצ"א לכן יזהר הפועל מאד בזה וכן חייב לעבוד עבודתו בכל כחו שכ אמר יעקב אבינו ע"ה בכל כחי עבדתי את אביכן וזכה ונטל שכרו בעה"ז ובעה"ב שנ' ויפרוץ האיש מאד מאד.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה