לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שכירות ופועלים · סימן שלה
השובר את הפועל למלאכה סתם או למלאכה ידועה ובו ג' סעיפים:
א השוכר את הפועל לעשות לו מלאכה ידוע כגון לעדור או לנכש והתחיל בה ונשלמה בחצי היום אם יש לו מלאכה כמותה או קלה ממנה צריך לעשותה לו להשלים שכירות יומו ואפי' אם אין לו ויש לחבירו ורוצה לוקח ממנו ולתת לפועל זה הרשות בידו וצריך הפועל על לעשות' ואם אין לו נותן לו שכרו מחצי היום ואילך כפועל בטל שאינו דומה בא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה ליושב ובטל ואינו יכול לכופו לעשות מלאכה כבידה ממה ששכרו לה ואם הוא אדם שהבטלה קשה לו כגון שהוא מחופרי קרקע או מעובדי אדמה וכיוצא בהם כגון אוכלוסי דמחוזאי שהיו נושאים משאות כבדות תמיד וכשיושבים בטלים הוא קשה להם ולפעמים יחלה כשהולכים בטל נותן להם כל שכרם משלם בד"א שלא הראה לו המלאכה ששכר אותו לעשותו תחלה אבל אם הראה אותה תחלה וראה שלא היה בה מלאכת יום שלם ולא התנה עמו אינו נותן לו כלום לאחר ששלמה בחצי הים כמ"ש בסימן הקודם שכל ששניהם יודעי' יש לפועל להתנות ודוקא ששכרו למלאכה ידועה כגון שפירש לו ששיכרו לניכוש או לעידור אבל אם שכרו סתם למלאכת יום א' והתחיל לתת לו קלה יכול לשנותו אח"כ לכבידה דהא אפי' אם היה רוצה מתחלה לתת לו כבדה היה צריך לעשות שהרי שכרו סתם מלמד שחלה לו התלמיד כבר נתבאר בסי' של"ד במקום שהיא פסידא דב"ה שצריך ליתן לו שכרו משלם ולא בפועל בטל משום דמלמד תורה לבו שמת יותר בלמדו עם אחרים דפקודי ה' ישרים משמחי לב ואם אינם עושים מלאכתן ייעפו ויגעו ודמו לאוכלם דמתוואי דאי לא עבדי חלשי ואפילו יש לו תלמידים אחרים שלומד עמהם צריך לשלם לו שכרו משלם דדבור לאחד דבור למאה והיה יכול לשמוע ההלכה בכלל האחרים ואפי' לפי מנהגינו שלומד עם כל נער בפני עצמו שעה שלו אין הב"ה יכול לומר לו הרי הרווחת אותה שעה שלא למדת עמו דהא אמרינן שהבטלה קשה לו ואין הב"ה יכול לומר לו אתן לך נער אחר במקומו שתלמוד עמו חדא הרי המלמד בעצמו יכול ליקח נערים ללמוד עמהם כמו שירצה וא"כ מה מרויח בזה שרוצה ליתן לו נער אחר ועוד שלימוד התורה אינה כשאר מלאכות שיעמוד לו נער אחר כי יש תלמיד מבין וקל ללמדו ויש תלמיד טורח ללומדו לפיכך י"א שאם נותן לו נער אחר שידוע שהוא מבין וחריף כראשון וקל ללמוד עמו כמו עם הראשון יכול ליתנו לו וכן ראוי להורות והא שצריכין ליתן למלמד שכרו משלם היינו דוקא שנראה לב"ד שנהנה מלימודו יותר מביטולו אבל אם נראה לב"ד שנוח לו בביטול אינו נותן לו אלא בפועל בטל המלמד עם בן חברו שלא מדעת האב י"א שחייב לשלם לו בדין היורד לתוך שדה של חבירו שלא ברשות שיתבאר לקמן סימן שע"ה ויש חולקין. ואם אחד אומר למלמד למוד עם בני ולא קצב עמו בשכירות צריך ליתן לו כמו שיתנו לו אחרים ב"ה ששכ' מלמד ואמר שילך אצל קרובו שינסנו אם יוכל ללמוד עם נער ולא הלך עם הנער ואחר שלמד עמו אמר לו הב"ה שעדיין ינסנו ועד אחד מעיד שלא ידע ללמו' עמו בשעה שלמד עמו ואנו רואין שעכשיו הוא יודע הדין עם המלמד דמאחר שעכשיו הו' יודע מוקמינן ליה אחזק' שגם כבר ידע ונשב' נגד העד ונוטל שכרו ואע"ג שב"ה מוחזק במעו' ויש לו עד המסייע חזקת הידיעה עדיפא ועוד דחזק' הוא שלא היה טורח בחנם ללמוד עמו אם לא ידע בעצמו שיכול לפיכך נשבע ונוטל. רב שהיה רב בעיר כמה שני' והורה לקהל ואח"כ קצבו עמו שכר להב' לא יוכל לתבוע מה שעבר דודאי מחל להם פועל שקבל עליו כל אונסים ובא אונס דלא שכיח פטור דאונסי כי האי דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ולא קבלו עליו כלל. אחד ששכר סוס על ח' ימי' לילך למקום אחר וכאשר הלך ב' ימים נמלך למקומו יכול השוכר לעשות עם הסוס בשאר הו' ימים מה שירצה ויכול להשכיר בעיר להביא עצים או שאר מלאכות המיוחדות לסוסים באותה העיר אע"פ שזו המלאכה כבידה מן הראשונה דאנן סהדי דניח' ליה לאדם שתהא בהמתו בעירו אע"פ שעושה בה מלאכה כביד' ממה שהלך למקום רחוק.
ב השולח את שלוחו להביא ולו שליחות מה ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה שיביא לו נותן לו שכרו משלם שהרי עשה שליח שליחותו ולא דמי לשוכר חמרין שהלכו ולא מצאו תבואה שאמרנו בסי' ש ל"ד סעיף א' שאינו נותן להם אלא כפועל בטל דהת' לא שכרן לכל אותו המהלך בכלל אלא לימי' ונתבטלו ממלאכתן באותן הימי' לפיכך אינו משלם אלא כפועל בטל אבל הכא שכרו לגמור שליחותו זה והרי עשה כל מלאכתו משלם לפיכך נוטל שכרו משלם מ"מ אם היה השליחות שהיה לו להבי' דבר כבד מנכה לו שאינו דומה בא טעון לבא ריקן אא"כ הוא מאותם אנשים שדרכם לטרוח ולא חיישי' למשא כאוכלסי דמחוזאי שאז אינו מנכ' לו כלום ואם שלח שליח עם איגרת ולא מצא אותו שנשלחו אליו וחזר אין לשליח כלום שהיה לו להמתין עליו עד שיבא או שהיה לו להתנות שהרי הוא דבר ששניה' לא ידעו והוי פסידא דפועל אא"כ הוא עניין דהוי לב"ה לידע ולא לשליח דאז הוי פסידא דב"ה וע"ל סי' של"ד סעיף א'.
ג וכן אם שכרו להביא תפוחים לחולה והלך והביא ומצאו שמת או שהבריא וא"צ להם אינו יכול לומר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו כל שכרו שהרי עשה שליח שליחותו משלם וכן כל כיוצא בזה.