לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שכירות ופועלים · סימן שלד
השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר מלמד לבנו וחלה בנו ובו ד' סעיפים:
א השוכר את הפועל להשקות לו שדהו מזה הנהר ופסק הנהר בחצי יום אם אין דרך הנהר להפסיק פשיטא דפסידא דפועל הוא דהא בעל בית אנוס הוא אלא אפי' אם דרכו להפסיק והפועל יודע דרך הנהר שכן דרכו להפסיק אע"ג שגם ב"ה ידע דרך הנהר שדרכו להפסיק פסידא דפועל הוא דכיון דתרווייהו ידעו הפועל איבעי ליה לאסוקי אדעתיה וה"ל להתנו' שלא יזיק לו פסיקת הנוד שהוא טובתו אבל אם אין הפועל יודע דרך הנהר כגון שהוא מעיר אחרת ובעל הבית יודע בעל הבית ה"ל לאסוקי אדעתיה ולהתנות וכיון שלא התנ' איהו דאפסיד אנפשיה שלא התנה ונותן לו שכרו כפועל בטל וכן הדין בכל אונס שאירע לפועל אם שניהם יודעין שדרך האונס לבא או ששניהם אינם יודעין הוי פסידא דפועל דאיהו ה"ל להתנות והמע"ה ואם הב"ה יודע והפועל אינו יודע הוי פסיד' דב"ה ואם יש מכת מדינה ע"ל סי' שכ"א. מי ששכר בית לדור בו ומת בתוך זמן השכירות אין היורשין צריכין לשלם רק מה שדר בו דהא הוו שניהם אונס יודעין וב"ה הוא כפועל שהשוכר שכר אותו לתקן לו בית והוה ליה להתנות ויש חולקין ומדמין את הדר לפועל כלומר כאילו הבעל הבית שכרו לשמו' לו ביתו ואין כאן הכרעה והוי ספיקא דדינא לפיכך אם עדיין לא נתן המעות הוי דינא כמו שאמרנו דהמ"עה ואם כבר קבל הב"ה כל שכרו א"צ להחזיר לו כלום ג"כ מטעמא דהמ"עת השוכר את הפועל או המלמד ויצא דבר בעיר ב"מ שצריכין לברוח הוי ג"כ כשניהם אינם יודעים והוי פסידא דפועל או דמלמד
ב שכרו להשקית לו שדהו ובא מטר בלילה בעניין שאינו צריך עוד השקא' מזלא דב"ה גרים ואינו נותן כלות לפועל וכן אם בא המטר בחצי היום אינו נותן לו מחצי היום ואילך כלום אבל אם עלה הנהר והשקה את השדה מן השמי' נסתייעו לפועל ונותן לו הבעל הבית כל שכרו דאמרינן הב"ה הכיר שדהו והיה לו להתנות שאם יעלה הנהר וישקנה שלא יתן לו כלום ואפי' אם הפועל הוא מן בני העיר מסתמא הוא אינו מכיר דרך שדה של זה ועל ב"ה להתנות שכר פועלים לחפור שדהו ובא מטר בלילה בעניין שאינן יכולין לחפור אם ראו הפועלים הקרקע מבערב פסידא דפועלים הוא שכיון שראיה והכירוה שאם ירד עליה מטר לא תהיה אוי לחפור היה להם להתנות ואם לא ראו את הקרקע מבערב פסידא דב"ה דה"ל להתנות שהרי הוא ידע. וי"א דאם בקר ב"ה המלאכה מבערב וראה שצריכה פועלים פטור בכל עניין וע"ל סימן של"ג סעי' א' וב' י"א הא דאמרינן דאם אירע אינם הוי פסידא דפועלים היינו ששכרם למלאכה ידוע אכל אם שכרן סתם יכול הפועל לומר סתם שכרתני תן לי מלאכה אהרת מאן יימר לי למלאכה זו שכרתני.
ג בד"א שכששכרו להשקות לו שדהו ובא מטר בעניין שאינו צריך השקאה שאינו נותן לו כלום דוקא בשוכר את הפועל אבל מי שפסק עם אריסו שאם ישקה שד"זו ד' פעמים ביום יטול חצי הפירות וכל שאר האריסים שהם בעיר אינם משקים אלא שני פעמים ביום ואינם נוטלין אלא רביע הפירות ובא מטר ולא הוצרך לדלות ולהשקותו אמרינן מזליה דאריס גרים ומן השמים סייעוהו ונוטל חצי הפירות כמו שפסק עמו דלא דמי ארים לפועל דהא פועל צריכין לתת לו שכרו אפילו נפסדת כל הקרקע וטעמא לפי שהוא עשה שליחותו ונוטל שכרו לפיכך גס כשבא מטר ואין ב"ה צריך לשלוחותו למה יתן לו שכר אבל האריס הוא כשותף ולא שליח דהא אם הית' הקרקע נפסדת אינו נוטל כלום לפיכך מיד שקבל עליו לדלות ד' פעמים ביום קנה השדה לחצי פירותיו ואם יבא אח"כ מטר לא הפסיד בשביל זה חלקו בשדה שהיא שלו לחצי פירותיו דמזלו גרם.
ד מי ששכר מלמד לבנו ומת הנער או חלה בחולה שאין רגיל הנער לחלות בחולי זה הרי זה פסידא דמלמד דהב"ה אנוס הוא דמה היה לו לעשות וכן הדין אפי' אם חלה הנע' בחולי שרגיל בו והמלמד הוא מבני העיר והכיר בנער שדרכו בזה החולי אם חלה בו פסיד' דמלמד הוא דכיון שהכיר בו וידע דרך הנער הוה ליה להתנות וכיון דלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה אבל אם חלה הנער בחולי שרגיל והמלמד לא הכיר בו כגון שאינו מבני העי' וחלה בו הנער באותו חולי פסידא דב"ה הוא שהוא ידע והיה לו לגלותו למלמד ולהתנות עמו וכיון שלא התנה צריך לשלם למלמד כל שכרו משלם ולא סגי אם נותן לו כפועל בטל דלומדי תורה אינם כשאר פועלים שהבטילה ניחא להו אבל המלמדים דמו לאוכלוסי דמחוזאי שיתבאר בסי' שאחר זה דאי לא עבדי חלשי ה"נ לומדי תורה כשאין לומדים הבטלה קשה להם שיותר נוח להם ללמוד מלילך בטל לכך צריך לשלם לו כל שכרו. וע"ל סי' של"ה סעיף א' וסי' פ"א סעיף א' וסעיף ז' וסימן ש"ל במקומות אלו תמצא דינים הרבה מדיני מלמד ובע"ז סימן רמ"ה ורמ"ח.