לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שכירות ופועלים · סימן שלג
השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחרי כן ובו ח' סעיפים:
א השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה איזה מהם שבא לחזור בין הפועל בין הב"ה הרשות בידו ויכול הבעל הבית לומר לפועל השכר עצמך במקום אחר וגם הפועל אומר לב"ה צא ושכור לך פועל אחר ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו אלא שיש על החוזר תרעומות בשביל שיהא צריך לחזור זה אחר פועלים וזה אחר שוכרים כמה דברים אמורים שיכולין לחזור בהן כשלא הלכו הפועלים לעשות מלאכתם אבל אם הלכו כגון ששכר חמורים להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו חמרים ולא מצאו תבואה או שכר פועלים לעדור בשדהו והלכו ומצאו השדה לחה ואינה ראויה לעידור או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים ואינה צריכה השקא' בכל או אם בקר ב"ה מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים ושכרם ולמחר מצא שאינו צריך להם ה"ז אנוס ומה בידו לעשות ופטור אבל אם לא בקר מלאכתו מבערב ושכר הפועלים ואיפשר שאפי' בשעה ששכרם לא היה צריך להם הרי גרם להם היזק ופשע בהם שאם לא שכרם הוא היו הם נשכרי' לאחרים ה"ז חייב מדינ' דגרמי ונותן להם שכרם כפועל בטל אבל לא כל שכר' כמו ששכרם שאינו דומ' בא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה ליושב ובטל. י"א שאף אם לא הלכו הפועלים אם משך הב"ה כלי אומנתו של הפועל שעושה מלאכתו אין הב"ה יכול לחזור בו וגם הפועל אם הוא קבלן אינו יכול לחזור בו אבל אם הוא שכיר יום יכול לחזור בו משום עבדי הם ולא עבדים לעבדים כמ"ש בע"ה בסעיף ג' מיהו יוכל הב"ה לעכב כלי האומנות שישכור בעדם פועלים אחרים כמ"ש בע"ה.
ב בד"א שכשחזר הב"ה בעור שלא הלכו הפועלים שאין לפועלים עליו אלא תרעומת היינו דוקא בשגם לא היו יכולים להשכיר עצמן אמש כששכרם ב"ה זה שלא היזק להם כלום ע"י שכירתו אבל היו יכולים להשכיר עצמן אמש לאחרים אם לא היה שוכרן ב"ה זה ועכשיו אינם מוצאים להשכיר ה"ז הזיקם שאבד להם שכרם מיום זה וה"ז חייב לשלם להם מדינא דגרמי ונותן להם שכרם כפועל בטל כמ"ש בסעיף הקודם ואם יכולין להשכיר בפחות ממה ששכרם אינו משלם להם אלא הפחת אבל אם הלכו ולא מצאו נקנ' השכירות ואפי' אם לא היו מוציאין להשכיר עצמם אמש צריך ליתן להם שכרם כפועל בטל והוא שהלכו עצמם אבל לא כשהלכו שלחם ולא מצאו וגם כשהלכו עצמ' שאמרנו שנותן להם כפועל בטל דוקא כשעכשיו אונס מוצאים להיות נשכרים כלל אבל אם מוצאי' מי שישכירם בשכירותו אין להם עליו אלא תרעומת ואם אינם מוצאין להיות נשכרים אלא בפחות אינו משלם להם אלא הפרת יכל אלו הדינים ג"כ כשלא בקר הב"ה מלאכתו מבערב דפשיעתו גרמה לו אבל אם לא היתה פשיעת ב"ה בדבר כלל ה"ז אנוס ונפטר כמ"ש וע"ל סימן של"ד. י"א דהא דאמרינן כשמוציאין להשכיר עצמן אינו משלם להם אלא הפחת היינו כשמוצאין מלאכ' שהי' כזו אבל אם אינם מוצאים אלא מלאכה כבידה מזו אינ' צריכים להשכיר עצמן ונותן להם כל שכרם כפועל בטל ויש דולקין דאפי' במלאכה כבידה מזו אינו נותן להם אלא הפחת.
ג בד"א שיכול ב"ה לחזור בו כשלא גרם להם הפסד ולא הלכו ולא משך כלי אומנות' היינו דוקא כשלא התחלו במלאכה אבל אם התחלו במלאכה אפי' לא גרם להם הפסד אינו יכול לחזור בו ואם חוזר נותן להם שכרם כפועל בטל. והפועל אם הוא שכיר יום יכול לחזור בו אפי' בחצי היום ואפי' קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לב"ה יכול לחזור בו והמעות חוב עליו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים אמר הש"י עבדי הם ולא עבדים לעבדים וכשחוזר בו ידו על העליונה כמ"ש בסעיף הסמוך. מלמד שהשכיר עצמו לב' או ג' שנים מיד שהתחיל מלאכתו בשנת ראשונה מקרי התחלה גם לשנה שנייה ושלישית דהכל שכירות אחת היא וה"ה לכל פועל אבל אמרו חז"ל ששום פועל ומשרת ואפי' מלמד או סופר אסור לו להשכיר עצמו להי ת בבית ב"ה א' בקבע ג' שנים וטעמא משום דהמשכיר עצמו לשלש שנים הוא כמו עבד עברי דעיקר עבודת עבד עברי אינה אלא לג' שנים דכתיב גבי עבד עברי כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וכתיב בישעיה מקצה שלש שנים כעיני שכיר וגומר ש"מ דסתם שכיר הוא לשלש שנים ואמרינן בגמרא פ"ק דקידושין מהאי קרא דעבד עברי שחלה ג' ועבד ג' אינו חייב להשלים שכבר יצא ידי עבדותו וש"מ מאן דמשכיר עצמו לג' שנים הוא כעבד עברי וגבי עבד נרצע אמרינן דטעם דנרצע הוא משום שעבר על לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים כמו שפי רש"י שם בפרשה משפטים אוזן ששמע בהר סיני כו' וא"כ פועל או מלמד שמשכיר עצמו לג' שנים עובר על כי לי בני ישראל עבדים יגומר.
ד הא דאמרינן כשחוזר בו אפי' ברצי היו' יד' על העליונה כיצד שמין כמה שוה מה שעשה ונוטל אפי' אם נתייקר' המלאכ' שאין הב"ה יכול לגומרה בחצי השכר הנשאר בידו כגון ששכרו בח' דינרים ליום ועשה עמו חצי היום נותן לו ד' דינרין ואפי' אם נתייקרה המלאכה שצריך בה"ב ליתן לפועל אחר מחצי היום הנשאר ו' דינרין אפ"ה צריך ליתן לראש ד' דינרין מחצי יום שעש'לו ולא אמרינן לא יתן לו אלא שני דינרין כדי שתגמר מלאכת היום בשמנה דינרים כפי מה שהתנה וה"ה נמי אם הוזל' שיכול לגמור חצי היום הנשאר בב' דינרין צריך ליתן לו ו' דינרין ואינו מעכב עליו אלא שני דינרין כדי שתגמר מלאכת היום כפי מה שהתנ' ודוקא שחוזר בו סתם דאמרינן שחוזר בו משום שאינו רוצה להיות עוד עבד היום ונפטר משום עבדי הם אבל אם חוזר מחמת שנתייקרה המלאכה ורוצה להוסי' לו על שכירתו או ישכיר עצמו אצל אחרים אין שומעין לו ולא אמרו שפועל אפי' אחד שהתחיל יכול לחזור בו ואפי' בחצי המלאכה משום עבדי הם כו' אלא בשכיר יום או חדש או שנה וכה"ג שהוא דומה בזה לעבד עברי אבל קבלן שקבל עליו לעשות כל מלאכה בכך וכך אין זה דומה לעבד שזה אינו עבד אלא לעצמו כמו שאר כל בעלי מלאכות שע שין להשתכ' במלאכתן לפיכך גם הו' כשהתחיל במלאכתו אינו יכול לחזור בו כמו הב"ה ואם חוזר בו ידו על התחתונה ששמין לו מה שעתיד לעשות כפי מה שצריך לגמור את המלאכה כיצד כגון שקבל לעשות כל מלאכה בשמנה דינרים ועשה חצייה וחזר בו ונתייקרה המלאכה עד שאי איפשר לב"ה לגומרה אלא בו' דינרין לא יתן לו אלא שנים כדי שתגמרה מלאכתו בח' כמו שהתנה ואם אינן יכול לגומרה בפחות משמנה דינרים אינו נותן לו כלום מיהו אם נתייקר הרבה שצריך הב"ה ליתן עליה לגומרה יותר ממה שפסק עמו א"צ לשלם מכיסו כלום ואם הוזלה המלאכה וחזר בו הקבלן אחר שעשה חציה והב"ה יכול לגמור חצי השני בשני דינרים אפ"ה אינו נותן לו אלא ד' דינרים וכן הדין בב"ה שחוזר בו שידו על התחתונה שאם הוזלה המלאכה ויכול לגומרה בשני דינרים צריך ליתן לו ו' דינרים על מה שעשה ולא ישאיר לו אלא ב' דינרי' שיוכל לגמור בהן מלאכתו כפי תנאו ואם הוקר' צריך ליתן לו ד' דינרי'.
ה בד"א שפועל יכול לחזור בו יותר מקבלן בדבר שאינו אבוד שיכול ב"ה להמתין עד שיזדמן לו פועל אחר לגמור מלאכתו אבל בדבר האבוד כגון להעלות פשתנו מן המשרה שנפסד אם לא יעלנו או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה שצריכין לשעתו ואינו יכולי' להשהות וכן עבר משרתת בב' ב"ה שחוזר בהן מיקרו דבר האבוד שבעל הבית לא יוכל לעשות מלאכתו בעצמו וע"י כך נאבד שלו וכן כל כיוצא בזה כגון מלמד או שופר שמקבל עליו לכתוב ספר אחד מקרי דבר האבוד ואחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אא"כ היה אנוס כגון שחלה הוא או אשתו או בניו או ששמע שמת לו מת וכה"ג יכולין לחזור בהן והואיל ואנוס הוא צריך הב"ה לשלם לו מה שעש' כדין מי שידו על העליונה שנתבאר לעיל ואם לא נאנס וחזר בו אז אם היה הב"ה מוצא פועלי' אחרי' לשכור בשעה ששכר את אלו ועכשיו אינו מוצ' בין שוכר בין קבלן שוכר עליה' או מטען אפי' אם עדיין לא התחילו במלאכה הואיל ואינ' אנוסים כיצד מטען אומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים כדי שיגמרו מלאכתן ולאחר שגמרו מלאכתן לא יתן להם אלא מה שפסק מתחלה ואפי' נתן להם שתים צריכין להחזיר התוספות בד"א שיכול להטעותן בזמן שאינו מוצא פועלים אחרים לשכור אבל אם מצא פועלים אחרים והטעה את אלו צריך ליתן להם כפי מה שפסק עמהם באחרונה.
ו ואם אינו יכול להטעותן שוכר עליהם שיגמרו מלאכתו שלא תאבד וכל מה שיוסיף לאלו הפועלים האחרים יתר על מה שפסק לראשונים נוטל מהראשונים ועד כמה מוסיף עליהם עד כדי שכרן של ראשונים דהיינו שנותן לאלו כפל מה שהיה לו ליתן לראשונים ונוטל התוספות זה מן הראשונים דמסתמא הכי סמכי דעתייהו מעיקרא ואם היה בידו איזה ממון שהוא של הראשונים יכול לתופשו ולשכור פועלים אפי' עד ארבעים וחמשים דינרי' בכל יום לכל פועל כדי שיגמרו מלאכת שלא תאבד ואע"פ שלא שכר הראשוני' אלא בשלשה או ארבע דינרי' ליום מוסיף לאחרונים מה שירצה הואיל והוא תפוש משלהם ומיהו אם לא שכר עליהם והפסיד מלאכתו ע"י המתנתו אין הפועלים צריכים לשלם לו היזיקו שלא קבלו עליהם רק לעשות המלאכה ולא להיות עליה שומרים לפיכך אע"ג שפשעו פטורי' ובכל זה אין חילוק בין פועל לקבלן י"א דהא דשוכר עליהם עד מ' או נ' זוז היינו דוקא שתפש כלי אומנתם דודאי על זה סמכי דעתייהו אבל שאר דברי' לא ודווקא בדבר האבוד בדבר שאינו ממון כגון מלמד או כדומה לו אבל בדבר האבוד של ממון קצוב צריך לשלם לו כל מה שמזיקו
ז בד"מ ששוכר עליהם כשאינו מוצא עתה פועלים אחרים לשכור בשכרם להשלים המלאכה אבל אם מוצא פועלים לשכור בשכרם ואומר לו צא ושכור פועלים אחרים לגור מלאכתך לא תאבד בין שכיר בין קבלן אין לו עליהם אלא תרעומות ולשכיר יום שדינו שידו על העליונ' שמין שישלם לו מה שעשה ולקבלן שדינו שידו על התחתונה שמין לנכות לו מה שעתיד לעשות כמ"ש שכיר או קבלן שנאנס ואחד שעבר האונס חזר הב"ה וקבלו סתם לגמור מלאכתו ועשו עמו וגמרוה צריך לשלם להם כל שכרם ואינו מנכה להם כלום דמסתמא מחל להם הואיל וקבל' סתם אבל אם לא רצה לקבלם אלא בנכוי זמן האונס יכול לנכות להם אע"פ שלא חזר בו הפועל וכן הדין במלמד שחלה שמנכה לו ימי חלייו מיהו אם כבר קבל הפועל או המלמד שכרו י"א שא"צ להחזירו דכבר זכה בו ומזל רע דב"ה גרם חליו. מלמדים דינם כשאר פועלים לכל דבר ולמנהגם להשכים או להעריב וכה"ג כמ"ש סי' של"א ואסור למלמד לעשות מלאכתו בשעה שלומד עם הנערים ולא ינעור בלילה יותר מדאי שלא יוכל אח"כ ביום ללמוד כראוי עם הנערים מחמת שיאחזנו השינה כיון שלא ישן בלילה וכן לא ימעט ולא ירבה במאכל או במשת' שמצערו ולא יוכל ללמוד כראוי וכן בכל דבר שמשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה מלמד שמשכיר עצמו זמן דינו כשכיר אבל אם השכיר עצמו ללמוד ספר אחד או חצי ספר יש לו דין קבלן וע"ל סימן של"ד ושל הפועל שעושה עם ב"ה בחנם יכול לחזו' אפי' בדבר האבוד ופשוט הוא.
ח ראובן האומר לאומן עשה לי דבר פלו' ואקחנו ממך ועשא האומן ואח"כ אין ראובן רוצה לקחתו מפני שיאמר איננו צריך וכה"ג והוא דבר שאם לא יקחנו עכשיו יפסיד ה"ז חייב לשלם לו מדינ' דגרמי שהרי על פי דבורו הפסידו. ש"צ שהשכיר עצמו עם מנהיגי העיר לשנה ובתנאי כך וכך ואח"כ בשנה השנייה השכיר עצמו עוד למנהיגים אחרי' סתם ולא התנה התנאי הזה אמרינן ודאי מסתמא על תנאו הראשון השכיר עצמו ודווקא שחזר והשכיר עמהם בשנה השנייה בין גרעו או הוסיפו בשכירות בין לא גרעו ולא הוסיפו לו אמרינן על דעת תנאו הראשון השכיר אבל אם עמד עמהם בשתיק' שלא שפר עמהם שנית לא אמרינן דנשאר על תנאי הראשון אלא הסכים בדעתו למה שיאמרו הם האב שהשכיר את בנו למלאכה אע"פ שאינו סמוך על שולחנו אמרינן מסתמא ודאי ניחא ליה לבן במה שעושה האב ואם בא לחזור בו נוטל כפי מה שקצב האב עד שעה שיחזור בו ופועל שאמר לו ב"ה בפני שנים לך מעמדי איני רוצה בפעולתך והפועל מרוצה וניחא ליה בכך אם אמר לו ב"ה כן בדרך כעס אין זה מחיל' ואינו פטור בכך אבל אם אמר לו בנחת בלשון מחילה מחילתו מחילה והפועל ופטור ממנו ואין הב"ה יכול לחזור בו ודווקא שאר פועלים אבל מלמד שאמר לו הבעל בית לך מעמדי אע"פ שנתרצה המלמד אין זה מחיל' ויכול הב"ה לחזור בו ולעכבו שאין האב יכיל למחול שיעבידו של הנער אע"ג שהאב שכרו ככר זיכה האב שיעבודו שיש לו עליו לבנו.