לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שכירות ופועלים · סימן שלב
דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו ובו ו' סעיפים:
א אמר לשליחו צא ושכור לי פועלים ג' ג' זוזי ליום והלך השליח ושכרן בד' ד' זוזי ליום או ביותר אם אמר להם השליח לפועלים שכרכם עלי נותן להם כמו ששכרם ואינו נוטל מב"ה אלא ג' ומפסיד אחד מכיסו דכיון שלא א"ל ב"ה לאגורי אלא בג' לא ה"ל למיגר בטפי ואפי' ידוע שאין הפועלים שבעיר נשכרים בפחות מד' לא ה"ל לשנות מדברי ב"ה וכיון דשני בשליחותיה ונקט שכירתם עליו איהו דאפסיד אנפשיה וי"א דלעולם צריך הב"ה ליתן מה שההנהו ופי' מה שההנהו היינו כמו שנשכרים הפועלים בעיר כגון דא"ל שכור לי פועלים בג' ולא מתגרי פועלים בעיר בבציר מג' וחצי או בבציר מד' והלך השליח ושכר אותן ביותר מג' וחצי או יותר מד' צריך ליתן הכ"ה כפי מה שנשכרים הפועלי' בעיר דאע"ג שלא אמר לו אלא בג' הא ידע שאינם נשכרים בג' אלא בג' וחצי או בד' והיאך אסיק אדעתיה שיהיו נשברי' לו בפחות מכל הפועלים וכ"ת שהיה סבור השליח יתן המותר משלו אטו' בשופטני עסקינן ואי תימא משום שחשב שיש לשליח איזה הנאה מזה מן הפועלים ורוצה גם הוא חלק ליהנות בו מה לו ולהנאות השליח כיצד הוא עושה סחורה בפרות של חבירו וזהו נ"ל ג"כ כוונת הטור בכאן שסיים על דברי הר"מ שלא יהא עושה סחורה כפרתו של חבירו ולא כדברי ר"י קארו ז"ל ע"ש ויהיה א"כ פירוש מה שההנהו היינו מה שהיה צריך ליתן הב"ה לפועלים אם היה שוכרן היא בעצמו ומה ששכרם השליח יותר מזה ואמר שכרכם עלי איהו דאפסיד אנפשיה ואם אמר להם שכרכם על ב"ה חזינן היכי מתגרי פועלים בההוא הוכתא אי בד' יהיב להו ב"ה ד' ואי בג' יהיב להו ג' דכיון דשני שליח בשליחותיה בטלה לה שליחותיה וה"ל כמאן דעבדי' ליה סתמא בלא קצץ שכר דדינא היא דשקלי כמנהג המדינה וא' איכא בההוא דוכתא מאן דמיתגר בתלתא ואיכא נמי מאן דמתגר בד' לא שקל אלא ג' דדעתא דאיניש למיתגר אתרעא דזילא ועלייהו דמי לגלויי לב"ה למימר ליה לא מתגרינן לך אלא בד' לפיכך א"צ ב"ה ליתן אלא ג' ויש להם תרעומת על השליח דאמרי ליה אלו הוה ידענו שלא יתן אלא ג' לא הוה מתגרינה לך בד"א כשאין מלאכתן ניכרת שהיא שוה ד' אבל אם היתה מלאכתן ניכרת שהיא שיה ד' נותן להם ב"ה ארבע שאלו לא אמר להם שלוחו ארבע לא הוי טרחי לעשות מלאכה טובה ששוה ד' ואי לא ידיעה עבידתייהו מה דשויא כגון ריפק' דמלו מיא ואינון אמרי דשויא עבידתייהו ד' לא שקלי אלא תלתא אבל אית להו עוד תרעומות יותר עליה דשליח דא"ל אי לאו דאמרת לן ד' לא הונא טרחינ' כולי האי.
ב אטר הב"ה לשלוחו שכור לי פועלים בד' ד' זוזי והלך השליח ושכר בג' ג' אע"פ שמלאכתן שוה ד' אין להם אלא שלש בין אמר להם שברכם עלי בין אמר להם שברכם על ב"ה שהרי קבלו על עצמ' למוזיל גביה אבל יש להם תרעומות על השליח דאמרי ליה ביון שאמר לך ב"ה לשכור בד' לא היה לך לפחות לנו וכי לית לך אל תמנע טוב מבעליו.
ג אמר לו ב"ה לשלוחו צא ושכור לי פועלים בג' ואיכ' דמתגרי כנ' ואיכא דמתגרי בארבע והלך השליח ואמר להם בד' ושכרכם על בעל הבית ואמרו הפועלים הרינו כמו שאמר בעל הבית ודאי לא היה דעתם לפחות ממה שאמר להם השליח אלא כוונתם לומר ביון שאתה אומר לן בד' הרי אנו מאמינים לך שאמר לך בד' ואין אנו משכירין בפחות מד' אלא אנו סומכים שמא יתן לנו ייתר ולא אמרינן הואיל ושינה השליח משליחותו בטלה השליחות והואיל ואמר שכרבכם על ב"ה יחזור הדבר על הב"ה ויתן להם ג' כמו שאמר לשלח אלא אמרינן הואיל ואמרו הרינו כמו שאמ' לא היה דעתם לפחות כו' וגם השליחות בטל ושמין מה שעשו אם הוא שוה ד' נוטלים ד' מב"ה אפי' כל שאר הפועלים נשכרי' בג' כיון שעשו מלאכה מעול' ואם איו שוה ד' או שאינו ידוע אם שוה ד' אין להם אלא ג' כמו שאמר הב"ה הואיל ואמר השליח ושכרכם על ב"ה ואם אמר השליח שכרכס עלי בכל עניין נותן להם השליח ד' וחוזר ונוטל מב"ה כדלעיל בריש סעיף א' וכן אם לא היו פועלים נשכרים רק בד' הוי דינא ג"כ כדכתיבנא לעיל.
ד ואם אמר לו ב"ה לשליח שבור לי פועלים בד' והלך השליח ואמר להם בג' ואמרו לו הם כמו שאמר ב"ה אע"פ שמלאכתן שוה ד' אין להם אלא ג' שהרי שמעו ג' וקבלו עליהם. ב"ה שאמר לפועלים עשו עמי מלאכה בד' כמו שעשו חבריכם ואמרו לו כמו שעשו חבירנו כן נעש' ואשתכח דיהיב להו יות' צריך ליתן לאלו כמו שנתן לחביריהא שלא היה דעת' במה שאמרו במו שעש חבירינו אלא לעילויי' שאם לחביריהם הוסיף יוסיף גם להם ובעל הבית שהטעה את הפועלי' ואמר להם עשו עמי בד כמו שנשכרי' שאר רוב הפועלי' ונמצ' ששא' רוב הפועלי' נשכרי' בי תר ב פיעלי' שהטעו את הב"ה בכה"ג שאמרו רוב פועלי' אינ' נשכרי' בפחו' מי' ונמצא שרובן נשכרים בה' הוו כאילו לא שכרו זה את זה כלל ונותן להם הפחות שבפועלים שאם הב"ה הטעה אות' הרי נתבטל תנאם והוי להו פועלים בלא קציצה שניטלים בפחות שבפועלים דדעתא דאינש אתרעא זילא וכשהפועלים הטעו לב"ה שכירות בטעות היתה ואין להם אלא ה' ב"ה ששכר פועל וא"ל ליתן לו חפ' אחד בשכירותו הברירה ביד הב"ה אח"כ ליתן לו הרפ' או דמיו דהואיל ולא משך החפ' לא קנאו.
ה שכרם בעל הבית בעצמו בסלע ונזדלזלה המלאבה והראה להם בעל הבית פנים זועפות ופייסוהו והפצירו בו בדברים ושתק והניח להם לגמור מלאכתם אינו יכול לומר לא נתפייסתי אלא על דעת שתפחתו לי בשכרכם כפי הזול שהם ישיבו ויאמרו לא פייסנוך א"א על דעת שנעשה מלאכה טובה וכן עשינו. וכן אם הוכרה המלאכה והם הראו לו פנים זועפות ופייסם בהפצרת דברים ושתקו וגמרו מלאכתם אינם יכולין לומר לא נתפייסנו אלא על דעת שתיסיף לנו על שכרינו כפי היוקר שהוא ישיב ויאמר לא פייסי אתכם אלא על דעת להוסיף לכם אכילה ושתיה וכן עשיתי.
ו ואם המלאכה שוה א' שרוב הפועלים לא היו נשכרין בפחית מה' והוא שכרם בד' ואח"כ הוזלו רוב הפועלים ועמדו על ד' אינו יכול לומר כמו ששכ תי אתבם מתחלה בפחות מדינר ממה שהיה לי ראוי ליתן לאחרים גם עתה שהוזלו הפועלים אפחת לכם פחות דינר ממה שנוטלים שאר פועלים אלא נותן להם ד' כמי שפסק שיאמרו מה שפסקנו עמך מתחלה פחות משאר פיעלים היינו משום שראיניך שלא רצית להוסיף ואנו היינו צריכין לשכירות מלאכה והוזלנו גבך אכל עכשיו שהוזלו הפועלים בפחות מד' לא היינו מתרצים להשכיר וכן אם שכרן ביותר דינר ממה שניטלים שאר פועלים והוקרה המלאכה הם אינן יכולין לומר גם עתה הוסיף לנו דינר יותר משאר פועלים לפי היוקר של עכשיו אלא נותן להם כמו שפסק שיאמר להם מה שהוספתי לכם מתחלה יותר על שאר פועלים לפי שראיתי בכם שלא רצית' להשתכר בפחות ואני צריך הייתי למלאכה והוספתי לכם להשלים רצונכם עד כך אבל עכשיו שהוקרו הפועלים ביותר ממה שפסקתי לכם לא הייתי מתרצה לשכור פועלים. .