לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שכירות ופועלים · סימן שלא
השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה ובו ג' סעיפים:
א השוכר את הפועלים סתם ולא התנה עמהם בשעה ששכרן כלום והוא במקום שיש מנהג ידוע אינו יוכל אח"כ לשנות עליהם ממנהגם שם שאם נהגו שם שלא להשכי' ושלא להעריב אינו יכול לכופם להשכים ולהעריב אפי' הוסיף על שכרן לא יוכל לומר מה שהוספתי על שכרכם לא הוספתי אלא כדי שתשכימו או תעריבו עמדי אלא הם יכולין לומר מה שהוספת לנו לא הוספת אלא בשביל שנעשה עמך מלאכה טובה ומעולה הוספת וכל זה ששכרם מתחלה סתמ' אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו. בד"א במקום שיש מנהג ידוע אבל במקום שאין מנהג ידוע או אפי' יש מנהג שלא להשכים ושלא להעריב והוא אומר להם אני שוכר אתכם כדין תורה חייבין לצאת מביהם בזריחת השמש ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים דהכי כתיב קרא תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער וגו' תזרח השמש יאספון וגו' ואז מיד בזריחת השמש יצא אדם לפעלו ולעבודתו ערי ערב ש"מ דפעולת האדם מזריחת השמש עד הערב דהיינו שתחשך בד"א בחול אבל בע"ש יכול להקדים עצמו לביתו בכדי שיוכל למלאות לו חבית של מים ולצלות לו דג קטן ולהדליק את הנר ואם לא היה מנהג בעיר אבל רוב אנשי העיר באין לכאן ממקום שיש שם מנהג אזלינן בתר מנהג העיר שבאו משם הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכי' ושלא להעריב או איפכ' אזלינן בתר המקום ששכר שם הפועלים דודאי על דעת זה נשכר לו. ואין קרוי מקום שנהגו כך וכך אלא בדבר שנעשה כן הרבה פעמים עד שנעשו מורגלים ושכיחי בדבר ההוא אבל דבר שאינו נעשה רק פעם א' או ב' פעמים אינו קרוי מנהג.
ב מקום שנהגו לזון יזון לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהן יספק הכל כמנהג המדינה.
ג השוכר את הפועל ואומ' לו אני נותן לך כאחד או כשנים מבני העיר מחשבין השכירות היתר שדרך ליתן בעיר והפחות שבשכירות שדרך בעיר ליתן ומה שביניהם נותן החצי כגון אם היתר בשש ופחות בארבע נותן לו חמש.