לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן ע
דין מלוה על פה ואם אמר לו אל תפרעני אלא בפני עדים ובו ו סעיפים:
א אמרו חז"ל אסור לאדם שילוה מעות לחבירו בלא עדים אפי' לת"ח שיש לחוש שמא מחמת טירדת שבאו ללוה או הת"ח יהיה טרוד בגירסיה יבא הלוה לידי שכחה שישכ' כייה הלוהו לו או לפעמי' ישכח אפי' אם הלוהו לו כלום או לא וכשיתבענו יטעון להד"ם מחמת שכחתו ויבא לידי מחלוק ולכך אמרו חז"ל המלו' לחבירו בלא עדים עובר משום לפני עור לא תתן מכשול וגורם קללה לעצמו כי מתוך שכחת הלו' כשיתבענו לא זו שישכח ויטעון להד"ם ולא ישלם לו אלא אפילו הבריות יקללוהו על שתובע מזה דבר שלא הלוהו מעול' לפיכך לא ילונו אלא על משכון שכשיש לו משכון לא יוכל הלוה לטעון שכחתי ועוד שהמלו' יהיה נאמן בשבוע כמה הלוהו עד כדי דמי המשכון כמ"ש בע"ה אבל חמלו' בשטר ה"ז משובח יותר ממלוה על משכון דגם במשכון איפשר שישכח כמה לוה משנו ויבאו לידי מחלוקת לפיכך המלוה בעדים ובשטר הוא טוביותר ואם הלוהו בעדים בלא שטר ובלא קנין זהו נקרא מלוה על פה וא"צ לפורעו אח"כ בעדים ויכול לטעון ולומר פרעתיך שלא בעדי' וישבע שבוע' היסת ויפטר אבל אם קבל קנין בפני עדים אפילו בלא שטר לא יוכל לומר פרעתי דהוי כשטר משום דהא ק"ל שכל קנין לכתוב' עומד ואם פרעו היה לו לחוש שמא כתבו העדי' ונתנו לו השטר והיה לומר ותן לי שטרי אותן לי שובר לפיכך אינו נאמן לומר פרעתי כשקבל קנין ויש חולקין וע"ל סי' ל"ט סעיף ה' וכל מקום שנאמן לומר פרעתי נאמן לומר מחלת לי אע"פי שטענת מחילה טענה גרוע היא מ"מ נאמן במגו שהיה יכול לומר פרעתי וישבע היסת ויפטר.
ב טען ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני לכתחל' אומרים לו ברר דבריך והבא אותם העדים ויהיה ג"כ תועלתו כשיביא שלא יצטרך לשבע ויפטר מ"מ כיון דק"ל שאין צריך לפורעו בעדים ה"ל הפריע' לפני העדי' מילתא דלא רמיא עליה דאיניש ולאו אדעת' ויכול להיות שפרעו שלא בעדי' והוא סבור שפרעו בעדי' לפיכך אם לא באו העדי' או אפי' באו והכחישו ואמרו להד"ם לא פרעת בפנינו ישבע היסת ויפטר מיהו אם אומר שהוא הזמינם לכך שיהיו עדים שפרעו אם באו והכחישוהו חייב לשלם דהא ודאי כפרן הוא וע"ל ריש סי' ע"ה.
ג אמר לו אל תפרעני אלא בעדי' צריך לפורעו בעדים ואם אמר אח"כ פרעתיך שלא בעדים אינו נאמן והמלוה גובה ממנו בלא שבוע' שכיון שהתרה בו שלא לפורעו אלא בפני עדים אנן סהדי דאלו פרעיה לא הוי פרעיה אלא בפני עדי' וכיון דליכא עדים אנן סהדי דלא פרעיה ובמקום דאנן סהדי אין מקום לשבועה ולהאי טעמא אין חלוק בין שאמר לו אל תפרעני בעדים בשעת הלואה בין שאמר לו כן לאחר הלואה דעבד לוה לאיש מלוה ובכל עת שיאמר לו כן ואפילו לא קבל עליו לעשות אינו רשאי לשנות ואם אמר ששינה ופרעו שלא בעדים אנן סהדי דשקורי קמשקר גובה ממנו בלא שבועה טען ואמ' עשיתי כן כמו שאמרת ופרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים או מתו הרי זה נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר וכן אם אמר אל תפרעני אלא בפני תלמידי חכמים או בפני רופאים סתם ולא פירש בפני איזה ואמר כן עשיתי פרעתיך בפני ת"ח או פני רופאים ואותם שפרעתיך בפניהם מתו או הלכו למדינת הים הרי זה נאמן ונשבע היסת ונפטר דכיון שאומר שקיים התראתו ופרעו בפני עדים מה לו לעשות יותר כל העדים סופו למו' וכי בשביל זה יפסיד וזה אין סברא לומר שחייב לכתוב שובר ולשומרו לעולם ואין להקשות א"כ כי טעין פרעתיך ביני לבינך בלא עדי' יהא נאמן לומר כן במגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו או הלכו למדינת הים דאין זה מגו טוב דיותר נוח לו לומר פרעתיך ביני לבינך ושכחתי ההתראה שהתרית בי לפרעך בעדים ממה שיאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתו כי יאמרו עליו הבריות הרוצה לשקר ירחיק עדיו או נמי לפי הטעם שכתבתי לעיל דכיון שאמר לו אל תפרעני אלא בעדים אנן סהדי דלא פרעיה שלא בעדים ואין כאן מגו כלל דה"ל מגו במקום עדים.
ד אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלו' ופלוני ואמ' לו פרעתיך בפני אחרים אם באו אותם אחרים והעידו שפרעו בפניהם נאמנים ופטור דלאו משום שפסל עדים אחרים אמר כן אלא הרא' לו מקום בפני אלו וה"ה אחרי' רק שלא יהא נאמן לומר פרעו בינו לבין עצמו מיהו אם יאמר המלוה אמת פרעתי העדים פלוני ופלוני שייחד לו המלו' נאמן המלו' לומר בשבועת היסת שמחוב אחר קבלם וחייב לשלם לו זה החוב ואם אותן העדים שאומר שפרעו בפנינו אינם בפנינו אלא מתו או הלכו למדינת הים בכל ענין אינו נאמן אפי' לא אמר המלו' בחוב אחר קבלתי' אלא אומר שלא פרעו צריך לשלם לו ואין המלו' צריך לישבע שמפני זה יחד לו עדיו שלא יוכל לדחותו ולומר לו פרעתיך בפני אחרים ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלו' שייחדת לי והם מתו או הלכו לדינ' הים נשבע היסת ונפטר שהרי אמר שקיים תנאו ואם מודה שלא פרעו אלא שאומר לא אפרעך עד שיבאו פלו' ופלו' שיחדת לי ואפרעך בפניהם כדי שלא תחזור ותתבעני שנית ותאמר מה שאתן לך עכשיו על החוב אחר נתתיו לך אין שומעין לו אלא פורעו בב"ד והם כותבין לו שפרעו בפניהם ודיו דנהי שהתנ' עליו שלא יפרענו אלא בפני עדים אלו ולא בפני עדים אחרים על ב"ד לא התנה שלא יהו נאמנים.
ה אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ופרעו ביניו לבינו והוא מודה לו אלא שאומר שקבלם בתורת פקדון ולא בתורת פירעון עד שיבאו פלוני ופלוני שייחד לו לעדים ובתוך כך נאנסו המעות מידו והוא לא היה עליהם אלא שומר חנם ותובעו שיחזיר ויברענו אין בדבריו כלום מאחר שקבלם והלה לא בתור פקדון מסרן לו הוי פרעון ודברים שאומר זה אינם כלום.
ו מי שנמחק שטרו וכתבו ב"ד שטר אחר על דרך שכתבנו לעיל סי' מ"א דינו כמלוה בשטר ואינו יכול לטעון פרעתי דה"ל טוען אחר מעשה ב"ד וק"ל דדטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ויש מי שאומר דהוא הדין אם תבע את חבירו על פה ונתחייב לו בדין ולא היה בידו לפורעו וכתב לו מעשה ב"ד אם טען אח"כ פרעתי אינו נאמן וגובה אפי' מהלקוחות מי שמכר שדהו באונס ומוסר מודעה קודם לכן בענין שהמכר בטל המעות של האונס שביד המוכר לינתן לו בעד השדה יש להם דין מלוה על פה ואינו טורף ממשעבדי בכח השטר שבידו שאין לו דין שטר כלל כיון דשלא כדין כתבוהו שלא ניתן ליכתב וגם נאמן לומר פרעתי וכן הדין בכל שטר שלא ניתן ליכתב שאין בו ממש כלל ואפי' לראי' בעלמא אין בו ממשות לפיכך ראובן שמכר קרקע לשמעון וכתב לו שטר מכיר' עליה ומסרו לידו אבל עדיין לא החזיק בקרקע והקונה עשה שטר הודאה בעדים למוכר שכל זמן שיפרענו הוא חייב להחזיר אותו שטר מכירה ושאות' מכיר' אינו כלום ובטל' היא למפרע ולקץ הימים בקש שמעון הקונ' לירד לתוך הקרקע והוציא עליו המוכר שטר ההודא' וטוען שכבר פרעו ותבע ממנו שטר מכיר' שהניח בידו על אמונתו דינא הוא שאין באותו שטר המכיר' ממש דהואיל ואין המקח מקח לא ניתן השטר ליכתב והמעות שביד המוכר אינם אלא כמלו' בעל פה ויכול לומר פרעתי ונשבע היסת ונפטר.