אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן סט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן סט

סימן סח

דין הוציא עליו כתב ידו מקויים או בלתי מקויים ודין טענת פרעתי ומודה מקצת ובו ו' סעיפים:

א מי שלוה מחבירו ולא עשה לו שטר בעדים אלא כתב לו בכתב ידו שהוא חייב לו אע"ג דמן התורה היה לו לגבות אפי' מן המשועבדין דהא ק"ל שיעבודא דאורייתא כדכתיבנא לעיל סי' ל"ט סעיף א' רבנן תקנו שלא יגבה אלא מבני חורי ולא ממשעבדי משום דלית ליה קלא והלקוחות לא ידעו להזהר ואין חלוק בין שכתב אני פלוני הבא על החתום מודה שאני חייב לפלוני מנה וחתם שמו למטה בין שכתוב בכתב יד אחר והוא חתם למטה וה"ה אם לא חתם שמו למטה אלא כתב אני פב"פ חייב לך מנה אלא שבזה יש חילוק שכשחתם למטה אפי' כל העליון הוא כתב יד אחר גובה בו אבל כשחתם שמו למעלה צריך שיהא הכל בכתיב' ידו דשמא חתם הוא שמו בכדי בראש המגיה שלא לשום חוב ומצאו זה וכתב תחתיו מה שרצה הוא או אחר אבל כשהכל הוא כתב ידו ליכא למיחש לזיו ואפילו לא כתב שמו בראש השטר ולא חתם למטה אלא שכתב בכתב ידו אני חייב לפלוני כך וכך כיון שהוא כתב ידו חייב לפיכך הפיתקות שמוציאין השותפין זה על זה הואיל והוא כתב ידם אפי' אין בו חתימה כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובין בו מבני חורין דכיון דכתב ידו מעיד עליו היו הודאה גמורה ואינו נאמן לומר עליה להד"ם מיהו אין בו אלא דין מלוה על פה בעדים שיכול לטעון פרעתי.

ב אפי' נתקיים בב"ד שהוא כתב ידו אינו גובה לא מן היורשי' ולא מן הלקוחות אלא ממנו מבני חורי אם הודה שלא פרע אבל אם טוען פרעתי נאמן ונשבע היסת ונפטר ואפילו כתב לו בכתב ידו חתימת ידי דלמטה תעיד עלי כמא' עדים בשרים אפ"ה לא הוי אלא כשאר כתיבת יד ונשבע ונפטר ואינו יכול לומר שטרך בידי מאי בעי שאינו חושש להניחו בידו כיון שאינו שטר גמור בעדים ואם מודה לו מקצת נשבע שבוע' דאורייתא כמ"ש בע"ה בדין מודה מקצת סימן פ"ז ואם כופר ואומר שאינו כתב ידו ומעולם לא הלוה לו אם נתקיים בב"ד או שעדים מעידים שהוא כתב ידו הוחזק כפרן ומשלם ואם לאו נשבע היסת ונפטר דהוה כמלוה על פה סתם בלא כתיבת יד דמי יימר שזה כתב ידו. ואם טוען ואמר אמת הוא כי היא חתימתי אבל מעולם לא חתמתי על הודאת הלואה אלא שכחתי מה שאמרו חז"ל לא ליחתום איניש אריש מגילתא וכו' וחתמתי שמי בכדי בסוף מגיל' אחת והיתה חלק למעל' ואיפשר שמצא' וכתב עליה מה שרצ' אבל ברי לי שלא לויתי ממנו נשבע היסת ונפטר במגו שאם היה רוצה היה אומר פרעתי ונשבע היסת ונפטר מיהו לא מהניא טענה זו במגו אלא בטוען ודאי לא לויתי ולא חתמתי לשם הודא' ונשבע בוראי שלא לוה ושלא חתם לשם הודאות הלוא' מעולם אבל אם טוען טענת איני יודע על הלוא' לא מהניא דה"ל החתימ' ודאי וההלוא' ספק ואין ספק מוצי' מידי ודאי וכן אם טוען אמנ' היתה הודאתו זאת ביני לבינו אבל לא לויתי הלוא' זו מעולם נאמן ג"כ בהיסת במגו שאם היה רוצה היה אומר פרעתי ואם כתב בו נאמנות אם נתקיימה חתימתו אינו יבול לומד פרעתי דהא האמינו עליו לומר שלא נפרע ואילו פרעו לא היה מניחו בידו שהוא מתייר' שמא ותבענו שנית כיון שיש בו נאמנות ואם לא נתקיימ' חתימתו וטען פרעתי נאמן בשבועת היסת במגו שאם היה רוצה היה אומר מזוייף הוא ואין זה חתימת ידי וגם הנאמנות לא נתתי לך ואין טענתו שאמר פרעתי סותרת הודאתו בכתבו שהאמינו עליו לומר שאינו פרוע שאפשר אע"פי שהאמינו פרעו ולא תבע שטרו לפי שהיה בטוח בו שלא יוכל לקיים אלא על פיו ויהא נאמן לומר פרעתי בסגו דמזוייף הוא וע"ל סי' קכ"ו סעיף י"ג וי"ד אם נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי.

ג כתב ידו שהחתי' עדים אחר חתימתו לא לקיים החתימה החתימן אלא לקיים הענין והרי הוא שטר גמור ואינו נאמן לומר פרעתי מטעמא דא"כ שטרך בידי מאי בעי.

ד פנקס של חשבון שחתמו עליו בעלי הדבר והחתימו עד אחד עמהם ה"ז העד הוא כמו שליש בינותם ועדיף מעד אחד דעלמא כיון שהם עצמם חתומים בו וה"ל כשטר גמור ואינו נאמן לומר פרעתי כל זמן שהפנקס ביד חבירו שהוא כמו שהיה בד שליש מחמת העד שבו.

ה הוציא כתב יד הלוה על יורשיו אע"פי שהם מודים שהוא כתב יד אביהם אנו טוענין להם שמא הוא פרוע ופטורים אף משבועת היורשי' שלא נתקנ' שבועת היסת אלא לנטען אבל לא על היורשין והא דתקנו שהיורשין נשבעין שבוע' שלא פקדנו אבא היינו כשבאין לגבות בשטר שהניח להן אביהן אבל להחזיק מה שבידם אפי' שבוע' לא בעו אלא מחרימין סתם במעמד היורשים שכל מי שיודע בממון זה אם הוא פרוע שיודה ואם אינו פרוע שיעיד וגם היורשין יאמרו אם יודעי' שאינו פרוע. אם הוא תיך הזמן של הפרעון שכתוב בו הואיל ומודים שהוא כתב יד אביה' או שנתקיי' כתב יד אביה' גובה מהם ואם אין מודים שהוא כתב יד אביהם וגם לא נתקיים כתב יד אביה' אע"פי שהוא תוך הזמן חיישינן שמא פרע ופטורי' אע"פ שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ה"מ בשטר גמור ולא בכתיבת ידו אלא מחרימין סתם במעמד היורשי' אם שום אדם יודע שאביה' חייב חוב זה ולא פרע ואם חודה החייב וצוה בחוליו שהוא חייב לו כך וכך בכתב ידו או שנידוהו כדי שישל' ומת בנידויו ולא שלם בכל ענין חייבי' לשלם.

ו ראובן שהוציא פסק דין על יורשי שמעון שאביה' נתחייב לו שבועה על עסק תביעת ממון והיורשי' אומרי' שמא נשבע לך או שמא פרע לך פטורי' ג"כ אף בלא שבוע' אלא מחרימין סתם במעמד היורשים כדלעיל, כתב לו בכתב ידו שחייב לו ונתנו בפני עדים הרי זה שטר חוב גמור דהא קי"ל עדי מסירה כרתי בכל השטרות ואינו נאמן לומר פרעתי וגובה בו

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה