אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן סו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן סו

סימן סה

דין מכירת שטרות ואונאתן ובו מ"ב סעיפים:

א אותיות כיון שאין בהן ממש על מה יחול הקנין לפיכך אמרו חז"ל שצריכין לאלומי קנינם ואמרו שאין ניקנין אלא בכתיבה ומסירה הילכך האי מאן דמזבן שטר' לחבריה ומסרו לו צריך למכת' ליה ג"כ קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה ואם לא כתב לו כן לא קנה המלוה שבו ואפי' הנייר לצור על פי צלוחיתו לא קנה שהרי עיקר דעתו לא היתה לקנות הנייר אלא מה שכתוב בו לפיכך לא הוי אלא מקח טעות ומחזיר לו הנייר וזה יחזיר לו הדמים מיהו יכול זה לתפוס הנייר עד שיחזיר לו דמיו וכן אם אין למוכר לשלם ללוקח מוציאין מן הלוה ונותנין לקונה מדר"נ כדלמן סימן פ"ו אע"פ שלא קנה השטר וכן אם קבל עליו המוכר אחריות אם לא יגבה הלוקח השטרו' צריך המוכר לקיים מה שקבל עליו אע"פ שלא קנה הלוקח השטרות ובמקום שלא קנה הלוקח השטר וטוען הלוקח הואיל וקנאו חייב המוכר עדיין לכתוב לו ולמסור לו השטר בכתיב' ומסירה בדי לקיים דבריו והמוכר חוזר בו י"א שאינו חייב לקבל מי שפרע ויכול לחזור בו אע"פ שקבל המעות שלא היה כאן אלא קנין דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה, י"א שטר שכתוב בו אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו שטר כזה נקנה בחליפין או במסירה בלא כתיבה כיון שכבר שיעבד הלוה עצמו לכל מי שמוציאו אבל אם לא כתוב בו כך רק שנכתב על שם הלוקח מתחלה צריך כתיבה ומסירה ובלא כתיבה ומסירה אינו קונה השיעבוד שהיה על הלוה למלוה אע"פ שהיה נכתב על שמו כבר ודוקא שידוע שהיה השטר של מוכר מתחלה רק שהוא צוה לכותבו על שם הלוקח אבל אם אמר מתחלה לעדים כתבו השטר ללוקח ותנו לו דעיקר הכתיבה היתה ללוקח אין צריך כתיבה ומסירה ועיין בסעיף הסמוך לזה.

ב ואפי' אם מסר לו השטר לידו וקנו מידו בקנין שמוכר לו כל השיעבוד שבו אינו כלום אע"ג דסתם קנין לכתיב' עומד וגם כתבו לו העדים הקנין אינו כלום אלא צריך שיאמר לעדים שיכתבו שטר מכר על השטר ושיקנה באותו כתיבה שטר זה וכל שיעבודו שהכתיבה שהשטר נקנה בה הוא הקנין בעצמו שבזה הכתיבה נקנה השטר כשמסרו לו וכל זמן שלא נכתב לא קנה אבל הכתיב' שכותבין העדים שראו הקנין אינה אלא לראייה בעלמא לפיכך אם לא נכתב השטר מכר בשעת הקנא' שהקנהו לו אין כותבין אח"כ ואפי' אם כותבין לו העדים אח"כ אינו שטר הקנאה אלא שטר של ראייה ויש מי שאומר שאפי' נכתב כשעה שהקנהו לו לא קנאו עד שתבא לידו אותה כתיבה.

ג הנותן נכסיו לאחר במתנת בריא מטלטלין אגב מקרקעי בקנין והיו לו שטרות אע"ג דשטרי בכלל נכסיו אינון לא קנאם ואע"פי שהיו השטרות בבית ראובן והקנה לשמעון כל נכסיו ונמצא שקנה הבית שהשטרות בתוכו ויש כאן כתיב' וחצרו דהוי כמסירה אפ"ה לא קנה השטרות כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה.

ד יש מי שאומר שצריך מסירת השטר קודם כתיב' השיעבוד השיעבוד לבדו אינו נקנה קודם שיזכה בשטר החוב עצמו דהשיעבוד לא מהני לקנות גוף הנייר ואע"פ שמוסרו לו אח"כ כיון שלא קנהו בשעה שמסר לו שטר הכתיב' השתא במה יקנה השיעבו' שבו ואם שטר הנמכ' לא היה מצוי אצלו והקנהו לו בקנין חליפין ואח"כ כתב לו קני לך איהו ובל שיעבוד' דאית ביה אינו חשוב כמסירה וכתיבה דחליפין אינו חשוב כמסיר' אא"כ ימסור לו גופו של שטר ויכתוב לו אח"כ קני לך איהו כו'.

ה ראובן הפקיד מעות ביד שמעון להתעסק בהם ונתן לו רשות להעלות השטרות על שמו ואח"כ נתנם לו במתנה כלא כתיבה לא קנה כמ"ש בסעיף א'. וכ"ש ראובן שיש לו משמעון שטרות מופקדין בידו ושמעון מחל לו עליהם שלא קנאן ראובן. שסר שהוא של ראובן ושמעון ביחד שנתן להם המלך רשות לגמ' הכנסת כפר אחד והאחד טען שחבירו מחל לו חלקו והשטר הוא תחת ידו אין טענתו טענה דשטר כזה אין נקנה אפילו בכתיבה ומסירה הואיל ואין בו שעבוד כלל רק שהמלך נתן להם רשות מיהו אם כבר גבה האחד וטוען שהשני לו מה שגבה נשבע היסת ונפטר.

ו שטר העשוי בערכאות של גוים אם הוא עשוי בענין שהוא כשר בדינינו וכן שטר של כתב ידו נקנין ג"כ בכתיבה ומסירה ולא אמרינן דליחשבי' כמלוה על פה שאינה נקנית אלא במעמד שלשתן רשטר העשוי בערכאות של גוים אם עשוי כתיקונו גובין בו אפילו ממשעבדי לפיכך הוי שטר מעליא לקנותו בכתיבה ומסיר' וכן שטר של כתב ידו נהי דלא חשיב כשטר לגבות בו ממשעבדי מ"מ גובין בו מבני חורי והרי חשיב שטר לקנותו בכתיבה ומסירה.

ז ושטרי הקנאת שטרות הנעשין בגופן של גוים אם כתוב בו לשונות המספיקין לנתינת גוף הנייר והשיעבוד הרי הם כשטרות שלנו.

ח שטר משכונא יש אומרים כיון שיכול לסלקו במעו' הרי הוא כשאר שטר הלואה וצריך כתיבה ומסירה וי"מ דהא ודאי דמסירה בלא כתיבה לא מהני דבמה קנה השיעבוד שבו אבל כתיבה מהני' אפי' בלא מסירה דכיון שהוא מוחזק בקרקע וכתב לו קני לך שיעבודי כו' שהוא בידו לא דמי לשאר שיעבוד שיש לו על קרקע שביד חבירו ע"י שטר לפיכך אע"פ שלא מסר לו שטר המשכונא קנה ודוק' במשכונא שהיא מוחזקת בידו כמ"ש טעמא אבל אם אינה מוחזקת הויא כשאר מלו' אבל שט"ח על משכון של מטלטלין כיון שמכ' לו החוב ומסר לו המטלטלין קנה החוב שעליו במסיר' המשכון אע"פ שלא מסר לו השטר ולא כתב לו שום דבר קנה החוב שעליו במשיכת המשכון. והאי מסירה שאמרנו גבי שטרות לא סגי במסירה לחודא שימסרנו המוכר ליד לוקח במסירה בעלמא שלא אמרו רז"ל דמסירה לבדה סגי אלא בבעלי חיים וספינה דמסיר' דידהו קנין מעליא הוא דדמיא למשיכה דכשאוחז הספינה בחבל ומנענעה כל שהיא הולכת מכחו וכן בבעלי חיים הלכך אמרו סתם מסירה קונה אפילו בלא ניענוע כיון דסתמא על הרוב היא מנענ' אבל בשאר מטלטלין לא קנה מסירה לבד ואפי' בשטרות כתיבה עם המסירה לא קנה אא"כ יש הגבהה עמה או משיכה אם הוא שק מלא שטרות שאין דרכו להגביהו והא דקרי ליה מסירה אע"ג דבעי משיכה או הגבהה עמה משום דבעינן מסיר' מיד ליד עם ההגבהה או עם המשיכ' משא"כ בשאר מקומות במקום שקונין בהגבהה או במשיכ' וטעמא משום דבעינן קנין חשוב לקנות שיעבוד השטר כמ"ש טעמא בתחלת זה הסימן א"ג אפי' לא בעינן מסיר' מיד ליד נקט לשון מסיר' משו' דבעינ' דעת אחרת מקנה כמו שאר מסיר' שחבירו מוסר לו לפיכך הזוכ' בשטר הפקר שחבירו הפקיר שטרו אינו קונה המלו' הכתוב' בו כיון שאין כאן דעת אחרת מקנה.

י וקנין אגב קנין חשו' הוא דילפינ' ליה מקראי כמ"ש בע"ה לפיכך המקנ' לחבירו קרקע כל שהוא והקנה לו על גבה שטר חוב הרי זה קנה השטר בכל מקום שהוא ואין צריך לא כתיב' ולא מסיר' והוא שיאמר לו על פה קנה לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה ודוקא שהשטר שמקנ' לו באגב הוא כבר נכתב אבל אם לא נכתב לא יוכל להקנות לו אותו השיעבוד באגב שהשיעבוד אין בו ממש שנאמר עליו קנהו באגב דעל מה נופל לומר דבר זה נקנה באגב.

יא מי שהוציא שטר חוב על חבירו וטוען שהמלוה מכרו לו בכתוב' ומסיר' והשטר שהיה כתוב בו המכר נאבד ממנו אינו צריך עדים לעני' קנייתו שהרי הוא בידו אבל צריך העדי' לעני' תביעתו שהרי הנתבע יכול לומר לו מי יאמר לי שבעל דברים שלי כתב ומכר לך ולאו בעל דברי' דידי את לש' ראובן שהוציא שטר חוב שיש ללוי על שמעון וטען שלוי נתנו לו בכתיב' ומסיר' ואבד השטר שהקנוהו לו בו או שטען שהקנהו לו על גבי קרקע נגד לוי אינו צריך עדים ואין לוי יכול להוציאו ממנו לומר שלא נתנו לו כיון שהו' בידו של ראובן ונשבע היסת ונפטר מלוי ואם תובע בו את שמעון אם אין שמעון טוען מי יאמר לי שבעל דברים דידי את מאן יימר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך אלא מאמינו גובה אותו משמעו' ואע"פ שהמלו' טוען שלא מכרו אין חוששין לדבריו ויתבע הוא את ראובן ואם לוי מודה שמכרו לראובן בכתיב' ומסיר' או שיש לו ראיי' לראובן שקנהו בכתיב' ומסיר' ושמעו' טוען שפרע ללוי ואמ' ישבע לי לוי שלא פרעתיו ישבע לוי לשמעון ואח"כ יגבה ראובן משמעון ואם אין לוי רוצ' לישב' חייב לשלם לראוב' כל מה ששו' השטר ולא יוכל לומר אחזיר לו המעות שנתן לי בעדו שהרי מכר לו כל זכות שהיה לו בו וכן אם הודה לו שפרעו ישלם לראובן את הכל מת לוי המוכ' יורשיו נשבעי' שבועת היורשי' שלא פקדנו אבא ונוטל ראובן הלוקח משמעו' ואם לא רצו לישבע משלמי' ללוקח טען לוי שלא מכר ולא נתן שטר זה וראובן תובעו שישלם לו מחמ' שלא רצה לישבע ואין לו לראובן ראיי' שמכרו לו נשבע לוי היסת ונפטר וי"א דאפילו לעני' קנייתו אינו נאמן ולוי יכול להוציאו מראוב' בטענה שלא מכרתיו לך מעול' ושלי הוא ואע"פ שהוא בידו של ראוב' ואפי' לא היה השטר יוצא בב"ד מעולם מתחת יד ראובן אינו נאמן במגו דאי בעי אמר לא היה בידי שטר שלך דבש' אין זה מגו מעליא שאם היה אומר כן היה מתיירא אח"כ להוציאו ולתבוע בו את הלוה פן יוודע למלו' והרי הוא כבר אמר שאין שטר שלו בידו והוחזק כפרן ואין זה מגו טוב דמגו גרוע מטענתו הוא וניחא ליה לטעו' טענתו שטוען לקחתיו מטענת המגו לפיכך אינו נאמן וצריך ראייה שקנאו בכתיב' ומסיר' ואם אין לו ראייה יחזיר השטר ואם אחר כך יתבע את לוי ישבע לוי שבוע' היסת וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וכן נ"ל עיקר לעני' הילכתא ואם היה השט' מונח תחת יד שליש אע"ג דשליש נאמ' נגד המוכר שעשאו שליש אינו נאמן לבדו נגד הנתבע שיאמר לאו בעל דברים דידי את ואין הלוקח יכול לגבות ממנו בשטר זה בלא כתיבה ומסיר'.

יב אשה המכנסת שטר לבעל' אינו צריך כתיב' ומסיר' דכל מה שיש לאש' הוא של בעל' ואלימו רבנן שיעבוד' דככתוב וכמסור דמי וכן אם היה מלוה על פה אינו צריך מעמד שלשתן להקנותו לו ואפי' אם הוא נכסי מלוג.

יג וכיון דאין אותיות נקנות אלא בכתיב' ומסיר' הנות' מתנה לחבירו והחזיר לו השטר לא חזר' מתנתו עד שיכתוב לו קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה.

יד אין שטר נקנה בכתיב' ומסיר' אלא שטר חוב שע"י אותו השטר נשתעבד הלוה למלו' וכן שטר של קנייה שכתוב בו שדי מכור' לך שהוא עיקר הקני' ובו קנה השד' ולפיכך כשמסרו הלוקח לאח' וכתב לו קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה קנה ע"י הקרקע אבל אם קנה הקרקע בכסף או בחזק' או בקני' סודר וכתבו לו שטר ראיי' אם מסרו לאח' וכתב לו קני לך איהו וכל שיעבודא כו' לא קנה שהרי גם הראשון לא קנה השד' באות' שטר והיאך יפה כח השני לקנותו באותו שטר ולא דמי לשטר חוב דהתם לא שייך ביה קנין אלא ממון שהלוהו נתחייב לו ע"פ אלא שהשטר נכתב לו לגבות בו ממשעבדי או מבני חורי ומסירת השטר חוב קנה בו שיעבוד אותן הנכסים וגם החוב כתקנת חכמים וכיון שקנה החוב קונה ג"כ שיעבוד הנכסים הכתובים בשטר אבל בקניית שדה לא אלים כח שני לקנות בשטר דבר שגם לוקח ראשון לא קנה בו.

טו לוקח שקנה מהמלו' שטר חוב שיש לו על הלו' ומת הלו' אם אחר שלקחו מת הרי נשתעבד הלוה ללוקח בעודנו חי לפיכך נשבע הלוקח ליורשי הלו' שלא אמר לו המוכר כלו' ושאינו יודע ששטר זה פרוע וגובה בו אטעם דשטרך בידי מאי בעי ואפי' יש בו נאמנות נראה לי שצריך הלוקח לישבע ליורשי הלוה שהרי לא האמין הלו' בלא שבוע' אלא למוסר שהוא מלוה שלו והנאמנות לא שייך בו מכיר' ודוקא שמת גם המוכר אבל אם הוא חי גם הוא צריך לישבע קוד' שיגב' הלוקח ואין להקשות כיון שהמוכר כבר נתחייב שבועה א"כ גם כשמת המוכר למה יגבה זה בשבועה שלא אמר לו המוכר כלום כיון דליתי למוכר שישבע ואין אדם מוריש שבועתו לאחר דכיון שמכרו שוב אין לו עוד שיעבוד על הלוה שכבר מכר איהו ובל שיעבודי' כו' ונשאר הלוה משועבד ללוקח השטר לפיכך נשבע לוקח כשמת המוכר אלא שכשהמוכר חי משביעי' אותו מפני שעדיי' יש לו שייכי' בגויה שהוא נאמן לומר פרוע במגו שיכול למחול דקיימא לן המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש בסעי' כ"ג לפיכך צריך ג"כ לישבע כשהוא חי וכן נמי אם הלוה קיים וטוע שהוא פרוע ואין בו נאמנות בשטר אם המוכר קיים ישבע וגובה הלוקח ואם אינו רוצה לישבע לא יפרע הלוה וצריך המוכר לשלם ללוקח ואם מת המוכר והלוה קיים וטוען פרוע נשבע היורש שלא פקדני אבא ואם אינו רוצה לישבע חוזר הלוקח עליו ואין לומר דהכא נמי נימא ישבע הלוקח שלא אמר לו המוכר כלום כו' כמ"ש בתחלת סעיף זה דלא דמי דהתם מת הלוה והיורשין טוענין שמא פרוע הוא ואם לא ירצו יורשי המוכר לישבע לא יוכל הלוקח להוציא מיורשי המוכר כלום בטענת שמא שטוענין יורשי הלוה לפיכך תקנו דסגי במה שישבע הלוקח שלא אמר לו המוכר כלום ויגבה מיורשי הלוה אבל הכא הלוה קיים וטוען ברי פרעתי למלוה אלא דמטעמ' דשטרך בידי מאי בעי הטילו שבועה עם השטר לפיכך הטילו השבועה על יורשי המוכר ואם לא ירצו לישבע יחזור הלוקח עליהם דהא טוען הלוה ברי שפרע למורישיהם ואם מת הלוה קודם שלקח זה הלוקח את השטר ואח״כ מת המלוה ג"כ אין הלוקח גובה כלום מן היורשים אפי' בשבועה דלא אלים מכירת השיעבוד שעל היורשין שישתעבדו הם ללוקח כמ"ש טעמא בסעיף כ"ג. אלא כשהמלוה חי ישבע הוא ויטול הלוקח מחם ואם אינו רוצה לישבע משלם ללוקח.

טז ואם אחר שמכר לו המוכר ללוקח הש"ח כראוי בכתיבה ובמסירה באין המוכר והלוקח לתובעו מהלוה פשיטא שבית דין אומרים לו ליתנו ללוקח מיהו אם קדם הלוה ופרע למוכר נפטר הוא במה שפרע למלוה שלו ואין ללוקח עליו אלא תערומות וב"ד מחייבין את המלוה ליתן ללוקח מה שגב' מהלוה ואם אינו יכול להוציא מן המלוה כגון שהוציא ובזבז מה שגבה מן הלוה י"א שאין הלוה חייב ללוק' כלום וי"א שלא נפטר הלוה מן הלוקח וצרי' לשלם לו שנית כיון שידע שזה מכר שיעבודו שעליו לא היה לו לשלם לו שהדי הוא משועבד ללוקח.

יז לוה שפרע ללוקח שמסר לו המוכר את השטר ולא כתב לו קני לך איהו וכל שיעבודיה אבל אמר לו כן בעל פה אינו חייב למוכר כלום שאע"פ שאין המכר כלום מכל מקום כיון שאמר לו כן בעל פה אם תפש הלוקח אין מוציאי' מידו אבל אם לא אמר לו קני לך איהו כו' אפילו ע"פ אפילו תפש מוציאין מידו ויש מי שאומר בד"א שאם תפש הלוקח אין מוציאין מידו ה"מ שידע המוכר שגבאו הלוקח דכיון שידע ושתק מחל אבל אם לא ידע המוכר אע"פ שאמ' לו בעל פה קני לך איהו כו' חוזר וגוב' מבעל חוב דא"ל לא היה לך ליתן לו חובי עד שהיה מרא' לך שקנאו ממני כדין קניית שטר מיהו אם אין הלוה יכול לשל' אין המוכר יכול להוציא מן הלוקח כלום הואיל ותפש.

יח י"א שם זקפו עליו במלוה וכתב לו שטר אחר על שמו דינו כגב'.

יט עוד תקנו ח"זל קנין אחר בשיעבוד המלוה שיש לו על הלוה בין בחוב בעל פה בין בחוב בשטר והו' מעמד שלשתן כיצד ראובן שהיה לו חוב על לוי בין בשטר בין בע"פ ואמר לו מנה יש לי בידך תנהו לשמעון ואמר לו כן במעמד שלשתן שמעון קנה אותו החוב אע"פ שלא נתן לו השטר ונשתעבדו לו הלקוחות כמו שנשתעבדו לראובן אלא שאין שמעון הזוכ' יכול להוציא גוף השטר מידו של מלוה שאותיו' יש בהן שני קניינים קנין הגוף וקנין השיעבוד ואין אחד מהם נקנה בהקנאת את חבירו אלא שמעון הוא תובע ללוי ואם כופר לוי או שהוצרך לגבות מן המשועבדין ב"ד כופין למלוה להוציא לו השטר ודנין לו על פיו שהרי ראייה של הזוכה הוא אצל המלוה ואין כובשין לו עדותו וראייתו ואם פרע הלוה לשמעון הזוכ' מוציאין גוף השטר מיד המלוה ומחזירין אותו ליד הלוה.

כ ראובן הפקיד שטרי חובות אצל שמעון ואמר לו שטרות שהפקדתי בידך תנם אותם ללוי במעמד שלשתן והכא כיון שהבעלי חובות בעצמן לא היו במעמד לא קנה השיעבוד שעליהם אלא שמעמד שלשתן של בעל השטרות עם הנפקד והמקבל הוה כמסירת השטרות ליד המקבל בלא כתיב' לפיכך כ"ז שלא חזר בו יש לשמעון ליתנם ללוי חזר בו יש לו להחזירם לו שכ"ז שלא קנה השיעבוד שבהם לא קנה גופן בין במסירה בין בחליפין בין במעמד שלשתן ואם כתב לו והקנה לו וכל השיעבוד שבהם והמחה זה אצל אותו שהם מופקדים בידו המחאה זה הוי כמו מסירה ונמצא שהם קנוין לו בכתיבה ומסירה.

כא ראובן היה לו שט"ח על שמעון ולוי חתום בו ומכרו ללוי העד אין לוי חשוב נוגע בדבר ולא חיישינן לחשדא לומר שהוא חתם לו שקר כדי שיקנהו ממנו אח"כ לפי שהעד האחר לא היה מסכים עמו להעיד שקר בשביל הנאתו של לוי אבל אם מכרו לשני העדים החתומים עליו חיישינן להכי ואם אין הלוה מודה בו אין יכולין לגבות ובעד אח נמי דוקא שהוא חתום על השטר דהוה כמו שנחקר עדותו בב"ד משעת חתימה אבל שיבא עכשיו ויעיד בע"פ עם העד השני לא מהמנינן ליה דעכשיו חשדינן ליה אע"פ שיש אחר עמו אין כאן אלא עד א' ואולי הטעוהו.

כב ראובן שיש לו שטר על שמעון ונתנו ללוי בכתיב' ומסירה והיה שמעון א' מעידי המתנה ואחר עמו ורוצה ראובן לחזור מן המתנה וטוען שהשטר מכירה פסול הוא לפי ששמעון נוגע בעדות שרוצה להעיד כדי שיפטר מבעל דינו שהשני נוח לו הדין עמו והרי הוא חשוב נוגע בדבר דשמא השני נוח לו.

כג המוכר ש"ח לחבירו כדינו והלכתו בכתיב' ומסירה וחזר המוכר ומחלו ללוה מחול ואין צריך הלוה לפרוע ללוקח כלום וטעמא דמילתא שאין מכירת שטרות מכירה גמורה כמו שאר מכירו' שאף לאחר שמכרם נשאר למוכר כח מה על הלוה ואותו יכול למחול וכיון שהוא מחול מחול כולו ואפילו למ"ד מכירה שטרות דאורייתא כמ"ש בסעיף כ"ה א"א למוכר למכור כל השיעבו' שיש לו על הלו' שיפקע כל שיעבוד הלוה מן המלו' וישאר משועבד ללוקח לבדו זה א"א לפי ששני שיעבודים יש למלוה על הלוה הא' שיעבוד גופו של לוה שהו' מחוייב לפרוע במצו' עשה דהן שלך יהיה בצדק כמ"ש לקמן סי' ק"ז וה"א עיקר השיעבוד והשני שיעבוד על נכסיו של לוה שאם לא יפרע יגבה מנכסיו מדין ערב דנכסוהי דבר איניש אינון ערבין לי' ושיעבוד הגוף שיש למלוה על הלוה לאו בר מכורח הוא דהיאך ימכור זה את גופו ואם כן כשהוא מוכר השטר אינו מוכר אלא שיעבוד הנכסים בלבד ושיעבוד הגוף אע"פ שאינו נמכר לא פקע ממנו ועדיין הוא משועבד למלו' שלו לפיכך אם חזר המלו' ומחלו פקע שיעבוד הגוף וכיון ששיעבוד הגוף פקע פקע גם כן אגבי' שיעבוד הנכסים דהא אינן משועבדים אלא מדין ערב וכיון שנפטר הלוה נפטר הערב וכ"ת א"כ כשמת הלוה אפי' בחיי מלוה הרי פקע שיעבוד הגוף של לוה ולמה נשארו הנכסים משועבדים ולא יגבה מן היורשים דהתם כשמת הלוה אע"פי ששיעבוד גופו פקע שיעבוד נכסיו לא פקע לפי שעיקר ערבותן של נכסים לא נעשה אלא בענין זה שכל זמן שלא ימצא הלוה שישל' לו שירד המלוה לנכסיו ויפרע מהם אבל כשנפקע מחמת המלוה עצמו אף שיעבודן של נכסים נפקע לפיכך יכול המלוה למחול ומאי תקנתיה של לוקח יפייס ללוה שיעשה לו שטר על שמו או יקבל עליו הלוה בקנין או בהודאתו בפני עדים שזקפו עליו במלוה ללוקח והרי ישתעבד גופו ואז לא יוכל המלו' למחול שאף אם שיעבודו יפקע לא יפקע שיעבודו של לוקח ואם לא עשה כן אפי' אם התנ' עמו שלא למוחלו לא מהני ואם מחלו מחול דכיון שמוחלו המוכר אע"פ שלא כדין עשה מ"מ הרי הוא ממילא פקע השיעבוד מן הלוה ומה לו ללוה לתנאים שלהם שהם עשו ביניהם המוכר והלוקח ואין כאן עוד שיעבוד עליו יתבע הלוקח את המוכר שעשה שלא כדין נגדו ואפילו אם סלק עצמו המוכר מן החוב לגמרי וריקן כל כחו שבשטר לקונה אפ"ה אם מחלו מחול שאין בידו כח לשעבד גוף הלוה ללוקח ואפי' היורש של המוכר יכול למחול מן הטעם שכתבנו ומיהו אין היורש יכול למחול לעצמו כדי להפסיד ללוקח כיצד ראובן הלוה לבנו בשט' ומכרו לשמעון ומת ראובן לא יאמר הבן הואיל ואני יורש החזקתי למחול לעצמי ואין לי לשלם כלום ללוקח מדינ' דגרמי שאני לא כוונתו להזיק ללוקח אלא לפטור עצמי אלא פורע כל החוב ללוקח ויש מי שחולק ואומר שאף לעצמו יכול למחול. וראובן שצוה לכתוב שטר שלו על שם שמעון אין שמעון יכול למוחלו הואיל ואין הממון שלו אבל ראובן יכול למוחלו כי הוא נקרא בעל השטר ואפילו לא מחלו בפירוש רק שמחל ללוה כל מה שבידו או כיוצא בכזה גם שטר זה נמחל אע"פ שנכתב על שם שמעון מ"מ ידוע דשלו היא וע"ל סימן ס' סעיף ח'.

כד יש מי שאומר בכל מקום שיכול למחול יכול לעשות שובר שמודה בו שנפרע אע"פ שלא פקע שיעבודיה מכל מקום הודאתו הודא' לגבי לוקח שנפרע וכן יכול להאריך זמן הפרעון ומשלם ללוקח כפי מה שהזיקו.

כה גוי שמכר שטר חוב שיש לו על ישראל א' לישרא' חבירו יש מי שאומר כיון שבדיניהם כל זכותו מכר לו כדיניהם דיינין ליה שאם חזר ומחלו אינו מחול וכן כל שנתן בדיניהם אפי' בלא כתיבה ומסירה משלם וישראל שמכר שטר חוב שיש לו על ישראל חבירו לגוי דינו כאילו מכר לישראל דלעול' הלוקח לא עדיף ולא גרע מכחו של המוכר דק"ל מכירת שטרות מדאוריית' הוא דמדמעיטה התורה מכירת שטרו' מאונא' מקרא דוכי תמכרו ממכר דרשינן כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו שטרות וכו' ש"מ אונאה הוא דלית להו אבל מכירתו מכיר' לפיכך אפי' מכרו לגוי מכירתו מכירה ויש לגוי כח הישראל שמכרו לו. כו י"א שאם כתב לוה למלוה משתעבדינא לך ולכל דאתי מחמתך ומכרו אם מכרו למי שהיה נולד בשעת ההלואה חל השיעבוד גם על זה הקונה כיון שהי' בעולם והוא השתעבד לכל מי שיש בעולם לפיכך לא יוכל המוכר שוב למוחלו אבל אם לא היה הקונה נולד בשעת ההלואה לא חל הקנין עליו שאין משעבד עצמו ומקנה למי שלא היה בעולם ויכול למוחלו וי"א שאפילו היה נולד יכול למחול מן הטעם שכתבתי בסעיף כ"ב וכן מסתבר י"א הא דמוכר שטר חוב יכול למחול היינו שהמוכר לא היה חייב ללוקח או שיש לו במה לפרוע אבל אם היה חייב לו ואין לו במה לפרוע הרי זה הלוה היה משועבד גם ללוקח זה מדרבי נתן לפיכך אין המוכר יכול למחול וע"ל סי' כ"ז ואם הקנה לו החוב עצמו אגב קרקע י"א שאינו יכול למחול דקנין אגב קנין אלים הוא ויש חולקין. וי"א שאין כאן קנין כלל שאינו נקנה באגב ולא בחליפין מפני שהשיעבוד אין בו ממש ובמה יקנה וע"ל סי' ר"ג סעיף ט'.

כז נתן הש"ח לאחר במתנת ש"מ ומת הנותן שוב היורש אינו יכול למחול דאלמו' רבנן מתנה ש"מ כדי שלא תטרוף דעתו לפיכך הוא עצמו אע"פ שנתן במתנה שכיב מרע יכול הוא לחזור בו ולמוחלו.

כח מכנסת ש"ח לבעלה אפי' בלא כתיבה ומסירה אינה יכולה למוחלו דאלים כח שיעבודיה דבעל מכח הלוקח שהרי ידו בידה ואין קנין לאשה בלא בעלה. ואפי' הכניסה לו מלוה ע"פ בלא מעמד שלשת או שלוו ממנ' אחרי' אחר נישואה אפי' מנכסי מלוג שלה אינה יכול' למחול מטעמ' דאין קנין לאשה בלא בעלה

כט הנותן ש"ח לחבירו או מכרו לו במעמד שלשתן שוב אינו יכול למחול דכיון שהיו במעמד שלשתן ומעמד שלשתן קנה מתקנת חכמים אמרינן הואיל דע"י מעמד שלשתן הקנהו פקע השיעבוד שהיה למלוה על הלוה אפי' על גופו מן הלוה ללוקח ונתרוקן המלוה ממנו מכל וכל אפי' מן הגוף.

ל המוכ' ש"ח לחבירו ויש משכון בידו ומסר גם המשכון ביד הלוקח פשיט' שאינו יכול למחול ללו' מה שכנגד המשכון שביד הלוקח שכבר זכה הלוקח במשכון עד כדי דמיו אלא אפי' אם היה משכון קרקע ביד המוכר וירד הלוקח והחזיק בה י"א שגם בזה אינו יכול למחול כיון שהית' הקרקע ביד המוכ' ומסרה לזה בחזקה ויש מי שאומר שבקרקע יכול למחול הואיל ויכול הלוה לסלקו במעות אין לו למוכר זכות בגוף קרקע ואינו יכול להקנו' ללוקח מה שאין כן במשכון של מטלטלין שכל מי שהם בידו קנה כנגד מעותיו דבעל חוב קונה משכון כמ"ש.

לא לוקח שט"ח שחזר ומכרו למלוה אינו יכול למחול שעיקר קניינו של שטר דהיינו השיעבוד של גוף הלוה נשאר מתחלה אצל המלוה שמטעם זה היה יכול כבר למחול אותו כמ"ש בסעיף כ"ג לפיכך עכשיו נתרקון החוב לגמרי למלוה ולא נשאר אצל הלוקח שום זכות ולא עוד אלא אפי' אם מכרו לוקח ראשון ללוקח שני שוב אין הלוקח ראשון יכול למחול שהרי לא נשאר לו שום זכות בשטר שכל מה שהיה לו בו כבר מכרו לשני.

לב וכשמוחל המלוה הוא או יורשיו צריכין לשלם ללוקח כל מה שכתוב בשטר חוב מהיפה שבנכסים ואם מת המוחל בנו משלם תחתיו שאין זה קנס לומר שלא קנסו לבנו אחריו אלא ממון גמור הוא ומשלם מדיני דגרמי שהרי גרם לו לאבד השטר והרי הוא כמו ששרפו ומיהו אינו משלם כל מה שהיה כתוב בשטר דהא מחוסר גוביינא הוא ודבר ידוע שאינו נמכר בכל הדמים הכתובין בו אלא שמין מה שהזיקו כפי מה שהוא כגון אם הלוה גברא אלמא דלא ציית דינא או שאין לו נכסים וכה"ג ואם מכר לו ש"ח של גוי ומוחלו צריך לשלם לו אף הריבית שעלה עליו עד הנה כפי מה שהי' שוה למכור דהא בכל זה הזיקו שהגוי היה צריך לשלם לו מיהו דוקא שהגוי היה חייב לו באמת אבל אם נודע שפרוע הוא אע"פ שהוא היה יכול לחזור ולגבות מן הגוי פטור המוחל שאין זה בכלל דיני דגרמי כיון שמן הדין הגוי לא היה חייב לו כלום ולא גרם לו הפסד ממונו במחילתו.

לג בד"א שהמוחל חייב בתשלומין בזמן שהשט' כשר והמלו' ראוי ליפרע ממנו אבל אם טען הלוה שהוא מזוייף ואינו יכול לקיימו או שהלוה אלם ולא ציית דינא או שהוא עני ואין לו אינו חייב לשל' לו כלום הואיל ולא גרם לו הפסד ממון במחילתו שלעולם אינו חייב מחמת מחילתו עד שיתברר שאין החו' נפסד ללוקח אלא מחמת מחילתו של זה.

לד כי היכי דבעלמא אמרינן אחריות טעות סופר הוא הכי נמי אמרינן גבי שט"ח אחריות טעות סופר הוא לפיכך אם בא ב"ח של מוכר וטרף זה החוב או שבא אחד והביא ראיה ששט' זה שלו או שלקחו מהמלו' תהל' וכל כיוצא בזה חוזר חלוקת וגוב' דמי השטר מהמוכר או מנכסיו מדין האחריו' ואם הוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחל לו המלו' קוד' לכן ה"ז מקח טעות והמעות חוזרין ואם היה הלוה עני בשעת מכיר' ה"ז בכלל אונא' הוא ואם מכרו ביותר מכדי שויו ואין לשטרות אונא' דילפינן מקראי דאין אונא' אלא בדבר שגופו מכו' וגופו קנוי ושטרות אין גופן מכור ואין גופן קנוי שאין עומדין אלא לראייה שבהם ואם העני אח"כ ואינו יכול להוציא ממנו כלום אין זה בכלל אחריות אפי' קבל עליו סתם אחרות בפי' דמזל דידי גרם.

לה המוכר שט"ח ומחלו אע"פ שקבל עליו אחריות אין הלוקח גובה מנכסיו שמכר אח"כ אפי' אחר המחיל' שכל אחריות שמקבלין בשטר היינו אם נמצא שמכר דבר שאינו שלו או אם טרפו בעל חוב מוקדם אבל אינו מקבל עליו אחריות אם יעשה שום היזק במה שמכר לו כגון שאם מכר לו בית וקבל עליו אחריות ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשעבדי אלא מעמידו בדין וגובה ממנו כאילו היה גובה מאיש אח ששרפו ומוכר שט"ח ומחלו נמי הוי כאילו שרפו באות' שעה שמחלו ואין המחיל' מבטלת השטר מעיקרו דלימא חספא בעלמא זבין ליה אלא שטר' מעליא הוה עד ההיא שעתא דמחלו ועל אותה שעה הוא מתחייב ומיהו אם כתב מוכר ללוקח בשעת מכירה אם אחזו' ואמחול חוב זה הריני משעבד עצמי ונכסי לשלם דמי חוב זה גובה מהמשועבדים ואפי' מלקוחות שקדמו למחילתו שהרי שיעבד עצמו לאחריות זה בשטר.

לו יש מי שאומר שהנותן שט"ח לחבירו בכתיב' ומסירה וחזר ומחלו חייב לשלם לו כדין המוכר ש"ח לחבירו וחזרה ומחלו.

לז גר שיש לו מלוה על ישראל בשטר ומכר אותו השטר לאחרים ומת הגר הרי פקע שיעבוד הגר שהיה לו על גופו של הלוה ונפטר ליה הלוה שהוא בעצמו זכה באותו החוב ואין ללוקח השטר עליו כלום.

לח המוכר שטר חוב לחבירו שיגבה בו מן הלוה אין בו דין אונאה כדכתיבנ' לעיל דילפינן מוכי תמכרו ממכ' וגו' דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופו מכור ואין גופו קנוי ואין עומדין אלא לראייה שבהם לפיכך אפי' מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין לו עליו אונאה ויש חולקין ואומרי' דאונאה אין בהם עד כדי חצי שוויין ולא חצי שוויין כלל כגון שמכר שוה ק' בקצ"ט או שוה מאתים במאה ואח' אבל ביותר כגון שוה מאה במאתים או, יותר או שוה מאתים במאה או פחות קרוי ביטול מקח וחוזר וצריך להחזיר לו מעותיו.

לט וכמו שמיעט הכתוב שטרו' מאונאה כך מיעטן משבועה שאין צריך לישבע עליהן דילפינן מכלל ופרט וכלל דעל שור על חמור וגו' דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו שטרות כו' לפיכך אם הודה במקצת או שיש עליו עד א' ה"ז פטור משבועת התורה אבל נשבעים עליהם שבועת היסת אם היתה שם טענת ודאי. וכן שבועת הגילגול אע"פ שהיא מן התורה נשבעין עליהם ע"י גילגול כמ"ש לקמן סימן צ"ה בע"ה.

מ וכשם שהם פטורין מן התורה משבועת מודה מקצת ועד אחד כך הם פטורים משבועות השומרים דקרא בפרשת שומרים כתיב וכיון שהוציאן התורה מדין שומרים בשבועה פטורים מכל דיני שומרים דמכלל כל מה שנא' באותה פרשה נתעמטו ובאותה הפרשה חייבה התורה השומרי' בפשיעה והרי מעטה והוציאה בה שטרות בכלל ופרט וכלל שבה וא"כ ממילא נתמעטו שטרות גם מדין פשיעה לפיכך אם היה שומר חנם או שומר שכר או שואל עליהם ונגנבו או נאבדו אפי' בפשיעה פטור מלשלם מ"מ שומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי דסברא הוא שיפסיד שברו כיון שלא שמר כראוי שהשכר הוא בשביל שישמור כראוי והרי זה לא שמרם כראוי ובמה יתנו לו שכרו וגם בפשיעה לא פטרינן ליה אלא מפשיעת שמירה שפשע בשמירה וע"י כך נגנבו או נאבדו אבל אם היזיקן בידים כגון ששרפן או השליכן לנהר וכיוצא בזה מזיק בידים הוא וחיי' ואם. קנו מידו שיתחייב בכל דין השומרים חייב ודוקא להתחייב. בתשלומין משתעבד על ידי קנין כגון אם יש עדים בשומר חנם שפשע וכל שכן שלא שמרם מגניבה ואבידה חייב לשלם אבל לענין שבועה שיתחייב אם אין עדים לא מהני הקנין דאין מועיל הקנין אלא על שיעבוד חיוב תשלומין וע"ל סימן ש"א וסימן צ"ה.

מא ולענין חלוק שטרות כגון אחין או שותפין שבאין לחלוק ויש להן שטרות ישומו ב"ד כל השטרות לפי שווין כל א' לפי קירוב הזמן או ריחוק הזמן ולפי נכסי הלו' ואלמותו ויחלקו בגורל שבכל דבר שייך בו דין חלוקה ואם אין בו שיעור חלוקה יש בו דין דגוד או איגוד ובשטרות נמי אית בהו דין חלוק' ע"פ שומת ב"ד ואם הוא שטר חוב אחד שאין יכולין לחלקו כל אחד יכול לומר גוד או אגיד ואם אחר ששמו בבית דין וחלקו בגורל נתקלקל שטרו של א' מהם מזל רע דידיה גרם מכ"מ מחמת חששא זו שיאמר אחד מהם שמא יתקלקל אחד מן השטרות אין לבטל החלוק' מעיקר' בשביל זה.

מב אמר אח' נכסי לפלוני שטרות בכלל נכסי הם לפיכך אע"ג דבבריא לא קנו אלא בכתיבה ומסירה כמ"ש ובריא שאמר נכסו לפלוני אינו כלום עד שימסרם לידו ויתן לו כתו' מ"מ נפקא מיניה בשכיב מרע שדבריו ככתובין וכמכורין דמיא אם אמ' נכסי' לפלוני גם השטרות בכלל וכאלו כתב לו ומסרם לידו דמי וכן בעל שסילק עצמו מנכסי אשתו אף שטרות בכלל ומסולק ג"כ משטר ירושה שיש לה מאביה כגון שטר חצי זכר שלה אבל אין שטרות בכלל מטלטלין לפיכך אם אמר שכיב מרע מטלטלי לפלוני אין שטרות בכלל אע"ג דאמרינן לעיל שטרות בכלל מטלטלי דיתמי נינהו דמשתעבדי לב"ח ה"מ לענין שיעבוד הם משועבדים מתקנת הגאונים כמו שאר מטלטלין אבל אינם נכללים בלשון בני אדם בכלל מטלטלין ובצוואת שכיב מרע אזלינן בתר לישנא דאינשי נ"ל.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה