אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן סא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן סא

סימן ס

כמה דינין מענין השטרות ובו ט"ז סעיפים

א קהל שתקנו שלא יועיל שום שטר אם לא יהיה מכתיבת ידי סופר העיר ובחתימת ידי העדים המיוחדים בעיר אין בכלל זה מחילה שמחל ראובן לשמעון וחתום עליה ראובן בחתימת ידו אע"פ שגם גוף הכתב אינו כתיבת יד הסופר ולא כתיבת ידי ראובן שאין כוונת תקנה כזו בקהילות רק בשטר הצריך לעדים שחוששין לעידי השקר שמא יחתמו שקר אבל בהודאות עצמו סגי בחתימת ידו.

ב טופס שטר שביד הסופ' ולא העתיקו וחתמו העדים על הטופס אין לאותו שטר דין שטר לגבות בו ממשעבדי שאין לשטר כזה קול לגבות בו שלא כתבו הסופ' אלא לזכירה בעלמא ולא לשם שטר ומיהו אם המנהג בעיר שיהיה לו דין שטר הולכין אחר המנהג. וי"א דבלא מנהג סגי בשטר כזה שהעדים בחתימתן מפקין ליה לקלא.

ג אשה שנתחייבה לישבע בתקנת הגאונים שתקנו ללוה אם יש לו מטלטלין שיפרע מהם והיא מסרב מדין אותה עד דציית' דינא כשם שעושין לאיש דהא ילפינן מקראי דהוקשה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

ד שטר שכתוב בו שכל המוציאו יוכל לגבות בו אף בלא הרשאה אם אין מנהג בעיר שלא לגבות בו ב"א הרשאה תנאו קיים וגובה בו בלא הרשאה ואפי' כתוב בו שנתחייב לכל מוציאו בין יהודי בין גוי לא אמרינן מדלגבי גוי ליתא כתנאי דמסתמא לא היתה הכוונה לתתו ביד גוי אלא לשופרא דשטרא כתבו כן לאלומי מילתא בעלמא ואף אם היתה הכוונה לתתו ביד גוי לא היינו מניחין לו דעבירה היא בידו שהרי הגוי יתבענו בדיניה' ואפי' הלוה מתרצה בכך מחינן בידו שלא לייקר שם ע"ז ואי לא צותי שמותי משמתינן ליה ונימ' דגבי יהודאי נמי ליתא לא אמרי' הכי דגבי יהודאי מועיל התנאי ודוקא שהמוציאו היה ילוד בשעת ההלואה שנשתעבד לו ע"י שהיה כללי אבל אם נולד לאחר מכאן לא שלא היה יכול להשתעבד למי שלא היה בעולם.

ה כל דבר שנהגו במדינ' לכתוב הן נאמנות הן כתבו' בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שנהגו הסופרי' לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וא"צ לפרוש שיכתבו כל לישני שפירי דאית ביה וע"ל סי' ע"א, והאי מאן דמקבל למיכתב שטרי בכל לישנ' דזכותא אע"ג דלא ידיו ספרי לאחזוקי כראוי כיון דכתב ביה ואחריות שטרא דנן קבילית עלי ככל שטרו' דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטורסי דשטרי קאי לכל כללא דבתחלת עניינא אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעו' במתנה לא מחשבינן עד דמפרש ביה. וע"ל סימן ע"א סעיף י"ד, ודוקא דברים שהם משום שופרי דשטרי אמרינן שקבל עליו אבל קנס שכותבים בו כגון שכתב שאם לא יפרע בזמנו יפרע ההוצאו' על הכפל וכהאי גונא דבר זה הוי אסמכתא ואינו גובה ואע"ג דכתב ביה דלא כאסמכתא כו' וע"ל סי' ר"ז בדיני אסמכתא מיהו כל דבר שנהגו בו בני המדינה בשטרות אע"פ שאינו כתקון חכמי' הולכין אחריו.

ו שטר שכתוב בו שיש רשות למלוה לירד לנכסי לוה בין בפניו בין שלא בפניו בלא רשות ב"ד ובלא שומא והכרזה אינו רשאי לעבור על דברי תורה לירד לנכסיו בלא רשות ב"ד ושומת ב"ד דקי"ל דבר תורה המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד כמ"ש במקומו בע"ה בדיני עבוט. ומה שנהגו כן לכתוב בשטרות שיוכל המלוה לירד לנכסי לוה היינו כגון שלא מצא המלוה דיין שרצה לדונו אז יש לו רשות לעשות דין לעצמו ולירד לנכסיו ולמשכנו כמו הדיין וכו מה שכתבתי למעלה סעיף ד' כשכתוב בשטר שנתחייב לכל מוציאו בין יהודי בין גוי ואמרנו דמחינן ביה לתתו לגוי ולמאי הלכתא נהגו לכתוב לא לעקור על דברי תורה כתבו כן אלא אי גברא אלמא הוא ואין כן בדייני ישראל לכופו אז י יש לו רשות להביא אותו בדיני אומות העולם שלא יפסיד ממנו לכך כותבין כן לא לשם דבר אחר , ז שמעון שכתוב שטר עליו לראובן בעדים באחד בניסן שנתחייב לו בכל סך הממון עד אלף זהובים שיודה שמעון אחר זמנו של שטר זה שיש לראובן עליו ויכתב בחתימת ידו בהודא' זו והוציא ראובן כתב ידו של שמעון שהוד' שיש לראובן עליו מאה זהובים וזמן כתב ידו הוא בכ"ז בניסן ונתקיימה חתימת שמעון בא' באייר נגובה ראובן ממשעבדי ע"י השטר שבידו מזמן שטרו דהיינו מא' בניסן מפני שאז יצא הקול שנתחזק שטר שמעון באלף זהובים ראובן והיה להם ללקוחות לחוש שמא לאלתר ימסור שמעון כתב ידו לראובן כי אין קול יוצא לכתב ידו שיאמרו אין אנו צריכין ליזה' אלא עד שימסו' לו שמעון כתב ידו כי דוקא העדים הוא דמפקי ליה לקלא.

ח ראובן תבע את שמעון לדין ואמר לו אתה הודית בפני עדים שאתה חייב לי מנה חוב גמור בשטר וקנו מידך קנין גמור ועתה גנבו ממני השטר ונתנוהו לך תן לי ממוני והשיב שמעון אתה לא מכרת לי כלום ולא הלויתני כלו' אלא לוי נתן לי משכון ושאל ממני לכתוב עלי שטר חוב בשמך והו' החזיר לי השטר והחזרתי לו משכונו נאמן שמעון בשבוע' שכן הוא במגו שהיה יכול לומר לראובן לך פרעתי ואתה החזרת לי השטר והיה נאמן בשבועה כיון שאין השטר ביד ראובן גם עתה נאמן הוא בטענה זו שטוען עתה.

ט ראובן הוציא שטר על שמעון שאביו של שמעון היה חייב לו והוא ירשו וחייב לשלם לו ושמעון טוען שטר זה ודאי פסול הוא דאל"כ למה לא הוציאו בחיי אביו ועוד שהרי ראובן בא בתוך הזמן הזה לתכלית העוני והיה לו להוציאו ולא הוציאו אין השטר נפסל בכך שיכולין להיות כמה אמתלאות שלא היה יכול להוציאו עד עכשיו מ"מ יש לדיין לחקור ולדרוש ולהוציא הדין לאמתו ואם יראה לו באומדנא דמוכח שהדין מרומה ושקר יכתוב ויחתום שאין לשום דיין ישראל להשתדל בדין זה ויתן ביד הנתבע וכן כל שטר ישן יש לבי' דין לחקור ולפשפש אחריו אע"פ שכתוב בו שלא יהא לנתבע לטעון שום טענה נגד השטר וקבלו עליו בחרם ושבועה אפ"ה ב"ד צריך לחקור אח' זה כדי להוציא הדין לאמתו.

י שטר שכתוב בלשון זה ביאור מה שהודה בפנינו ראובן שיש עליו מממון עזבון יעקב כך וכך אין לו דין שטר לגבות בו ממשעבדי שאין זה שטר חוב אלא הודאה בעלמא הוא ומוכיח הלשון שלא כוונו בכתיבה זו אלא לזכרון דברי' ולא לשם שטר שכתבו ביאור מה שהודה בפנינו ולא כתבו העדנו על עצמו כמו שרגילין לכתוב בשטרי הלואה ולא הוד' בפנינו כמו שכותבין בשטרי הודאות.

יא לוה שפרע למלוה ואין המלוה רוצה להחזיר לו שטרו יש לנדותו עד שיחזירנו לפי שעובר על לאו דדברי קבלה והוא לאו דאל תשכן באהליך עולה וע"ל סימן נ"ז.

יב שטר שנפרע או שנמחל שיעבודו צריך המלו' להחזיר השטר ללוה לצוד על פי צלוחיתו דגופו של נייר של לוה הוא שהוא נתן שכר הסופר. וע"ל סימן נ"ז.

יג מי שטען על כתובת אשתו שהיה עם הארץ ולא הבין כשקראו הכתובה והתנאי אין שומעין לו דמסתמא שאל וידע' וה"ה בכל השטרות בדקדוקים שיש לדקדק מתוכו לא אמרינן דהאי גברא לא דקדק כ"כ דכל הנותן סומך על כל מה שיכתוב הסופר ובודאי שאל וידע וכמ"ש בסמוך.

יד מי שיש בידו שטר מתנה שמן הדין אינו גובה בו והלה טוען שיכופו אותו להוציא אותו השטר אין כופין אותו דהכא ודאי מקבל המתנה נתן שכר הסופר הואיל והיה כל ההנאה שלו והרי השטר לו ולמה יוציאנו מתחת ידו.

טו מדקדקין בלשון השטר ודנין על פי אותו הדקדוק ולא אמרי' האי גברא לא גמור כולי האי והיה סבור שהדין היה בענין כך ומפני כך כתו' אותו הלשון לא אמרי' כן שאם אתה יורד לזה כל אח' יאמר כך וכך היתה כוונתו בלשון זה ולא יהיה לך שטר כשר בעולם אלא כל אדם סומך על כל מה שיכתב הסופר יחתמו העדים.

טז יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר הלשון הכתוב אלא אחר כוונת המתנים התנאי.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה