לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן נה
דין שלישית ובו ז' סעיפים:
א שליש בזמן ששלישותו בידו נאמן כב' עידים אפילו אם הוא קרוב וא"צ לישבע שכיון שעשאוהו לשליש ביניהם אמרי' ודאי ע"מ כן קבלוהו עליהם ואפי' כתבו ענין השלישית בשטר ונתנוהו לשליש לא נאמ' שלא סמכו על דברי השליש אלא על השטר אלא גם בזה נאמן השליש ולא נכתב השטר אלא לזכרון בעלמא ואע"פ שעבר הזמן השלישית שהיה לו להחזירו לא' מהם ולא החזיר עדיין שליש הוא ונאמן ואפי' הכחישו א' מהם ואמר שלא עשאו שליש השליש נאמן לא מיבעיא אם טוען שלא עשאו שלי' אלא בתורת פקדון מסרו לידו שאין מועיל לבטל השלישי' הואיל והוא מודה שהאמינו עליו דרך פקדון הרי הוא נאמן נגדו בכל מה שיאמר אלא אפי' טוען גזלת ממני והלה אומר לא כי אלא שליש מניתני בינך ובין פלו' נאמן בד"א כשאין ביניהם הכחשה בסך ממון שתחת ידו אלא שא' מהם אומר או אפי' שניה' אומרי' דרך גזילה תפשתו והו' אומ' שהשלישו בידו אבל אם יש ביניה' הכחשה בסך הממון שהוא אומר לא השלשת בידי אלא כך וכך והם אומרי' או א'מהם אומר יותר היה כיון שהוא חייב להם שבועה הוה ליה נוגע בדבר ואינו נאמן במקום שאין לו מגו אבל במקום שיש לו מגו נאמן ויכולין להשביעו אפילו בטענות שמא מתקנת חכמים כמו בשותף כיון שהאמינהו מתחלה, שטר שהיה ביד שליש והוציאו מתחת ידו בב"ד ואומר פרוע הוא אע"פ שהשטר מקויים נאמן במגו שאלו היה רוצה היה שורפו או קרעו ולא הראהו לב"ד וכן אם מת השליש ונמצא כת' יוצא מתחת ידי השליש בין הוא כתיבת ידי השליש בין הוא בתוב' ידי אחר ששטר זה המונח אצלו פרוע הוא הרי הוא בחזקת פרוע אע"פ שאון עדים על הכתב כת' ידי מי הוא דודאי בדעת השליש הרשימו לו לזכרון והרי הוא נאמן וע"ל סי' ס"ה אבל כתב שיצא מתחת ידי המלוה ששטר פלו' פרוע הוא אפי' היה כתב ידי המלוה אינו אלא כמשחק. התובע משלם שכר השלישית שכיון שהוא תובע וצריך לו השכר עליו מוטל.
ב הכחישוהו עדים ואומרי' לא על תנאי זה היית שליש ביניהם העדים נאמנים בין שהזמינו העדים שיעידו על השלישו' בין שלא הזמינו' אלא שאירע שהיו באותו מעמר וראו בכל ענין אין השליש נאמן בד"א כשאומר השליש ביום פלוני נמסר בידי השלישות בתנאי כך וכך והעדים מכחישין אותו אבל אם אומר סתם בתנאי כך וכך הוא בידי אע"פ שאומרים העדים שכשנמס' לידו לא היו התנאי' כן השלי' נאמן דשמא אח"כ באו לפניו והתנו בענין זה אע"פ שאין השליש טוען בפירוש כן הוא לא יהיב אדעתא ואנן טענינן ליה כן כדי שלא יהא מוכחש מן העדים מכיון שהנוהו מתח לה ודאי הוא אומר אמת ואין חלוק בענין השלישי' בין אם שניהם יחד נתנוהו לידו או שהמלוה נתנו בידו להיו שליש ביניהם בכולהו שליש מקרי ונאמן על כולם.
ג כשמוצי' השליש השלישית מתחת ידו אין לו ליתן השלישית מתחת ידו אלא בפני ב"ד ויפרש להם ענין השלישי' דשמא יפול ביניהם מחלוקות ואם יוציא השלישית מתחת ידו לא יהיה נאמן אלא כעד א' ועכשיו עדיין הוא לבדו נאמן על כל מה שיאמר בענין השלישית לפיכך צריך שיכתבו הב"ד מה שיאמר ויחתמו הענין והא דנאמן בעד כשאין שלישותו בידו דוקא בששניהם נסתלקו מעליו ואין להם תרעומות עליו אבל אם יש להם תרעומות עליו בענין השלי שי' שהיה בידו הוה נוגע בעדות ואינו נאמן כלל וכן אם היה קרוב או פסול.
ד שטר שיוצא מתחת ידי שליש והלוה טוען שהוא מזוייף או פרוע אם אין יכולין לקיי' חתימת העדי' אע"פ שהשליש מעיד שהמלוה והלוה מסרוהו לו ואמרו לו שכך וכך נשא' עדיין דייב לפרוע משטר זה אינו נאמן שאין השליש נאמן בשביל תפיסתו יותר מבעל דבר בעצמו דהא דמהימנין לשליש היינו מטע' מגו דאי בעי הוה מוסרו למלוה ואלו היה השטר ביד מלוה כיון שאינו יכול לקיימו אינו כלום דקי"ל המודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ה"נ גבי שליש אין כח ביד השליש לעשות משטר מזוייף כשר אלא כשיתקיים השטר על ידי עדים אז הוא נאמן על שלישותו.
ה שליש שהושלש שטר בידו שיפרענו לזמן פלוני ועבר הזמן וטען הלוה שפרעו בזמנו הרי הוא בחזקת שאינו פרוע ומחזירו לו למלוה שאילו פרעו היה מודיע לשליש בפני המלוה והיה תובע ממנו שטרו ולא היה מניח שטרו בידו מיהו אע"פ שמוכיח ממנו שאינו פרוע אם מת הלוה לא יפרע המלוה אלא בשבוע' כדין הבא ליפרע מן היתום שאפש' שפרעו וארעו אונס או ששכח להודיעו לשליש. מי שמחייב עצמו בשטר בקנין לחבירו והפקידו החייב ביד אחר בסתם ולא פירש לו באיזה ענין מסרו לו ומת המפקיד לא יתננו למלוה משני טעמים הא' שמא לוה בו ופרעו לפיכך נמצא בידו של המחייב והפקידו החייב אצל זה והשני שמא לא לוה בו מעולם והתנה על העדים שקנו מידו שיתנו השטר לידו ולא ליד המלוה שלא זכה בו המלוה לענין שיעידו בו העדים עד שיצא ת"י המתחייב וגם לא יחזרנו ליורשי הלוה שמא אמר עדים סתם קנו ממני לפלו' וכתבו השטר או שמא אמר בפירוש וכתבו לו השטר ונמצא שזכה המלוה בו בעוד היותו ביד העדים ואפשר שטעו ומסרוהו ללוה שלא כדין.
ו שליש הנעשה ע"י שליח כגון שבא הלוה עם אחד שבידו משכון או שט' ואמר לו המלוה עשאני שליח להבי' אליך משכון או שט' זה למוסרו בידך על ענין כך וכך וקבלו השליש מיד השליח בתנאי כך וכך ואח"כ בא המלוה והכחיש השליחות ואמר שלא עשאו שליח לדבר זה מעולם אלא שלא מדעתי נכנס לביתי ולקחו וכיון שאתה יודע שהשטר שלי ואני לא עשיתיך שליש עליו אלא שפלו' גזלו ממני וכחש לך על שמי החזיר לי שלי יעשה השליש מה שא' לו השליח שהרי השליש נאמן שכך א"ל השליח וגם השליח היה נאמן בשע' שיצא השטר או המשכון מת"י במגו דאם היה רוצה היה אומר על תנאי כך הושלש בידי, ואם לא הכחישו ענין השליחות רק השליש לא רצה לקבל השלישות ונשאר ביד השליח אין לשליח דין שליש אלא כשליח בעלמא שהרי הודה שאינו שליש אלא שליח ויתן למי שנתן לו והשליש יעשה תמיד כפי מה שהושלש בידו אע"פ שיש לאחד אח"כ טענה בדב' כיצד הרי ראובן שהשו' עצמו עם שמעון החייב לו על זמנים והפקיד השטר ללוי והתנה אם לא יפרע זמן אחר יחזור לו לוי שטרו ויגבה הכל בפעם א' ולא פרעו לו שמעון זמן א' יחזיר לו לוי שטרו אע"פ שיודע שיהיו לשמעון טענות על זה כי אין לוי דיין בדבר רק שליש לכן יחזו' לראובן שטרו לקיי' שלישותו מיהו קודם שיוציאנו מידו יאמר לפני עדים היאך בא השטר לידו ועל איזה תנאי והעדים יכתבו ויחתמו הענין לשליש ולא ימסרנו לשמעון והוא יטעון אח"כ מה שירצה ולכן כל שהחזיר השליש השטר אין לחוש שנעשה שלא כדין ושלא היה בקי בדין השלישות אא"כ אתייליד ריעות'.