אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן נד

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן נד

סימן נג

דין אסמכתא ואם כותבים שובר וכיצד כותבין אותו ובו ו' סעיפים:

א מי שפרע מקצת חובו ומתיירא המלוה שמא יצא הקול דשטר זה פרוע הוא ולא יוכל אח"כ לגבות בו ממשעבדי ילך אצל ב"ד ויקרעו את השטר הראשון ויעשו לו שטר אחר ממה שנשאר חייב לו ויכתבוהו מזמן ראשון ודוקא ב"ד יכולין לעשות זה דאלים כחן לאבוקי ממונא לגבות מזמן ראשון אבל העדים הראשונים אינם יכולין לעשות שטר על המותר מזמן ראשון אפי' הוא מרצון הלוה דכיון שהשטר הראשון נתבטל ה"ל שטר זה מוקדם ופסול אבל מזמן הפרעון ואילך אם הוא מרצון הלוה שאומר להם שיכתבו לו שטר יכולין לעשותו ואם אינו מרצון הלוה אינם יכולין לכתוב שטר אחר אפי' מזמן הפרעון ואילך שהם כבר עשו שליחותן ואין להם עו' כח לעשות יותר וע"ל סי' מ"ט סעי' ו' ואם לא רצה המלוה לשנות ולגדועי כח שטר הראשון יכתוב לו שובר ללוה וישאר שטרו שלם כמו שהיה והמלוה יתן שכר הסופר לכתוב השובר שהרי הו' לטובתו כדי שלא יגרע כח שטרו ואם החוב הוא חוב בע"פ ואין שטר למלוה והלוה מבקש ממנו שובר על אותו המקצת שפרע לו הלוה נותן שכר הסופר שהרי הוא מבקש אותו ואין למלוה נפקותא בו.

ב הבא לפרוע חובו ואמר המלוה אבד לי השטר אין הלוה יכול לומר לא אפרע לך עד שתחזיר לי שטרי אלא הרי זה יכתוב לו שובר ויפרע לו כל חובו אך מפני שחושש הלוה שמא יאבד שוברו וזה ימצא השטר ויתבענו פעם אחרת יכיל הלוה להחרי' סתם על מי שכובש שטרו וטוען שאבדו ואם טען הלוה טענת ודאי ואמר ידעתי שהשטר אצלו ועתה הניחו בכיסו ישבע המלוה היסת שאבד השטר ואח"כ יפרע חובו ויכתוב לו שובר.

ג אמר המלוה אין שטרי עתה בידי כי הוא בעיר אחרת ואבתו' לך שובר יש מי שאומר שאין שומעין לו ויכול לומר לו לא אפרע לך עד שתחזיר לי שטרי שכיון שהוא בעולם יש לחוש שמא יאבד השובר וזה יתבענו שנית וכ"ש אם שטרו בידו ואינו רוצה להחזירו לו עד שישל' לו שאינו חייב לשלם לו עד שיחזור לו שטרו ואפי' נשבע הלוה לשלם לו בו ביום פטור מן השבועה כיון שאינו רוצה להחזיר שטרו יש בו חשש ערכה ופשיטא שלא עלה על דעתו לישבע שישלם אפי בכה"ג ואם המלוה ג"כ אינו מאמינו ללוה ינתן השטר ביד שליש עד אחר הפירעון. מי שיש לו שטר על חבירו במנה ומודה לו בחמישים ובחמשי' האחרים יש לו טענה עליו ובעל השטר אומר תן לי הנ' שאתה מודה לי בהן ואכתוב לך שובר עליהן ועל הנ' האחרים אביא ראיה והנתבע אומר לא אשלם לך כלום עד שתחזור לי שטרי אם יכול התובע להביא ראיותיו עכשיו ולדון הדין עם הנתבע דלאו כל כמיניה דתובע להחזיק השטר בידו ולכתוב בו שובר כיון שיכול להביא ראייותיו מיד אבל אם א"א להבי' ראיתיו עכשיו או לדון עכשיו כפי הנראה לב"ד ונרא' לב"ד שאין ערמה בדבר או שהב"ד צריכין להיות מתונין בדין עם התובע צריך לשלם לו מיד מה שמודה לו ויתן לו שובר והכי מסתבר. שטר שכתוב בו שיהא בתוקפו כל זמן שאינו קרוע קרע ב"ד או בדלא כתוב עליו תברא אפ"ה מהני שובר דכ"ז יפוי שטרות הוא כשכותבין שובר אם זוכרין זמן השטר יכתוב בשובר על שטר שמנו כך וכך ואם אין זוכרי' הזמן יכתבו סתם על שטר שסכומו כך וכך ולא יכתבו זמן בשובר שמא אחרו העדים זמן ההלוא' בשטר ונמצא שלפעמים זמן השובר קודם לזמן השטר ויחזור ויוציא שטר חובו המאוחר ויטרוף בו לפיכך אין לעדים לכתוב זמן בשובר אא"כ זוכרין זמן ההלוא' ושובר שנכתב סתם פלו' פרע לפלוני מבטל כל שטר שיש לו עליו שיד בעל השטר על התחתונה משום שהמוציא מע"ה וכן אם יש ללוה עדים שיש לו שטר פרוע אצל פלו' אינו יכול להוציא עליו שום שטר ולומר ששטר אח' פרוע היה לו עליו ואינו בידו אלא כל שטרותיו בחזקת פרועים.

ד אם הזמן והשובר נכתבו ביום א' ונתנו נתבאר בסי' מ"ג.

ה שובר שכתוב בו שפרע לו דינרי סתם מבטל כל השטר שיש לו עליו ואע"ג דגבי שטר שכתוב בו סלעין דינרין כתבינן לעיל דסתם דינרין לא הוי אלא שנים ההוא בשטר הלואה איתמר שהוא נכתב להוציא דאמרינן כיון דידעי עדים דוד בעל השטר על התחתונה אילו היה יותר משני' היו כותבין בפירוש כמה אבל בשובר שבא להחזיק במעות אדרב' אמרינן איפכא דלמא לא ידעי סכום השטר וכתבו סתם לכלול הכל שלא יוציא מיורשיו שלא כדין אבל שובר שכתוב בו כך וכך דינדין ונמחק הסכום ונשאר דינרין או שכתוב הסכום על המחק ולא נתקיים אין דנין בו אלא פחו' שבלשונות כדי שלא יבאו להערי' ואין דנין נמחק אלא להורעות כחו של מוציאו. מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואומר אם לא אתן לו ביום פלוני תן לו שטרו ויגבה כל חובו והגיע הזמן ולא נתן לו לא יתן השליש את השט' שזו אסמכתא היא ולא קניא כמ"ש בסי' ר"ז בע"ה ואם קנו מידו עליה בב"ד חשוב הרי זה קנה והוא שיתפים זכיותיו בב"ד פירש שהתפיס הלוה שטרו לב"ד ואמר בפני ב"ד אם לא אתן ביו' זה שהגביל יתבטלו כל זכיותיו והגיע הזמן ולא נתן יחזירו השטר למלוה והוא שלא יהיה אנוס כיצד הרי שהתפיס שטרו או שוברו בב"ד שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני ינתן זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא ואין לו אונס הרי אלו נותנים דאסמכתא קניא היכא דלא אניס אם קנו מיניה בב"ד חשוב ואם עכבו נהר או חולי מלבא הרי זה אנוס ולא יתנו וכן כל כיוצ' בזה והוא שיהיה בב"ד חשו' דאלומי כוחן לאפקועי ממונא מן הלו' וזכין לו למלוה והיכי דמי ב"ד חשוב ג' דבקיעי בדיני אסמכתא שיתבארו בע"ה בסימן ר"ז וי"א דלא בעינן שהתפיס שטרו מאחר דקנו מיניה בב"ד חשוב. שליש שהחזיר שטר למלו' שלא חיה לו להחזירו משמתין לשליש עד דמקבל עליו כל אונס שיארע ללוה מזה דכל גרמא בניזקין קוד' שנעש' ההיזק מחייבין את הגור' לסלק ההזיק' ואם נודע לב"ד שהחזירו שלא כדין אין דנין על אותו השטר ואם לא נודע לב"ד עד שהוציאו מן הלוה כל מה שכתוב בשטר ואח"כ נודע שהחזירו השליש שלא כדין השליש פטור דהוי גרמא בנזקין.

ו בד"א דכשהגיע הזמן ולא נתן שנותנין השטר לבעל הינו כשאמר אם לא פרעתי ביום פלוני יהיו המעו' שנתתי מתנ' וישאר השטר קיים בחזקו כבתחל' שאל"כ הוי שטר שנמחל שועבודו במקצת כרי המעות שנתן ושטר שנמחל שיעבודו אפי' במקצת נחלש כחו כולו ואינו גובה ממשעבדי כלום ממנו אלא מבני חורי דגזרינן שמא יגבה בו גם החצי האחר שנפרע ואין להקשות היכא דהדין נותן שמחזירין השטר למלו' והוא גובה כולו הרי המקצת שנתן מחזי כריבית דאגר נטר דהא זמן פרעון היה כשהשליש שטרו ובשביל שהמתין לו לזמן שקבע ולא נתן מחזירין לו שטרו וגובה הכל נמצא מה שקבל כבר הוי ריבית דאין זה רבי' דלא מקרי זה אנר נטר דהא אלו פרע לוה למלוה במשלם זימני' שקבע לו מאי דאשתאר ליה בהאי שטר' הוה שקיל לי' מלוה בלא תוספו' ואשתכח דלא מטי ליה הנא' למלוה מחמת האי זימג' דארווח ליה דהא כי מטי זימנא לא יהיב ליה מידי אלא דמהדר לי' שלי' שטרו וגבי ליה כולו אבל בודאי אלו הוה מרווח ליה זימנא אחרינא ה"ל ההוא תוספת (מחזי כאגר נטר דחהו ימנא דקא מרווח ליה ואסור ראובן לוה משמעון מנה בא' בניסן עד י"ב חדש ועשה לו שט' מכר משדהו מעכשיו בלא שום תנאי ושיור אלא שהשלי' ראובן שטרו ביד לוי ואמר לו אם לא אפרענו מכאן ועד זמן פלוני תן לו שטר מכירה זו וראובן אוכל הפירות תוך הזמן כדינו דדינ' הבי הוא שאם היה שמעון אוכלם הוה לי' ריבית מחמת המתנת מעותיו שיש לו ביד ראובן בתור' הלואה ובתוך הזמן מכר שמעון השד' ליהוד' קוד' שזכה בשטר המכירה שביד השליש וכשהגיע הזמן ולא פרע ראובן נתן השליש השטר מכירה לשמעון והחזיק יהודה בשדה ואכל פירותיה ובא ראובן להוצי' יהודה מן השדה בשבי' שלקחה קוד' שזכה שמעון בשטר ואומר שעדיין לא היה שום כח לשמעון למכר' ואין ממכרו ממכר אין שומעין לו לפי שכשנתן השליש השטר ליד שמעון זכה בשדה למפר' משעת כתיבת השטר שהרי נעש' המכר מעכשיו בקנין מבלי שום תנאי ושיור ולא הוי אלא כמי שמכר שדהו מעכשיו ואמר המלוה ללוה לכשיהיו לך מעו' אחזירנו לך דקי"ל שם ג"כ שאין הלוקח אוכל הפירות תוך הזמן משום רבית דחשבינן המעות שנתן לו הלואה עד שיחזירם לו לכשיהיו לו ואם אינו נותנ' לו בזמנו עמד המכר קיים מיום ראשון שעשה שדהו מכר.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה