לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן מט
שיכירו העדים שם הלוה והמלוה ודין טעות השמות והסכום ובו י' סעיפים:
כשכותבין שם הלוה והמלו' בשטר אם יש להם ב' שמות א"צ לכתוב אלא שם העיקר ומיהו אם כתב שם הטפל לחוד כשר וא"צ לכתוב החניכ' או כהן או לוי אא"כ יש בעיר שנים ששמותיהן שוין שידעו לשם איזה מהם נכתב.
ב כשכותבין שטר שיש בו קנין צריך שיכירו העדים ששם הלוה שבא לפניהם לכתוב שטר על עצמו הוא פלוני בר פלוני אע"פ שאין מכירין שם המלו' ואינו לפנינו דיו כיון שאנו מכירי' את הלוה שמחייב את עצמו ומוד' שלו' מפלוני ששמו כך מה צורך לנו להכיר את המלו' וע"ל סי' ל"ט סעיף ז' וי"ג וכן בשטר מבד אם אנו מכירין המוכ' שמחייב בעצמו ומוד' שמכר שדהו לפליגי ששמו כך וכך מה צורך לנו להכיר את הלוקח אבל בה וכותבין שיבר שהוא בא להפקיע שיעבודו של זה מזה צריכין שבידו שניהם שם הלו' ושם המלו' בין ששניהם לפנינו בין אין לפנינו אלא א' כדי שידעו מי הוא הפוטר ומי הוא הנפטר שמא ישקרו ויעשו קנוניא טהמלו' הזה יפטור לוה אחר שאינו חייב לו כלום אלא חייב לאיש אחר ששמו כשמו והוא יפטרנו שלא כדין מה שאין לחוש לזה כשמכירין את שניהם וכן אם כותבין שטר הלוא' שאין בו קנין צריכין שיהיו שניהם בפנינו ושיכירו שניהם כמ"ש לעיל סי' ל"ט סעיף י"ג, ומיהו כשאינן מכירין אינו צריך עדות גמור' אלא אפילו אש' או קרוב סגי לומר שכך הוא שמם הואיל ומלתא דעבידא לגלויי הוא והיכ' דסמך העד אאשה או קרוב ואשתכח טעות אי צורבא מדרבנן דוא העד שטעה ע"י אשה או קרוב שהטעוהו לכתוב ראובן לוה ואינו אלא שמעון ומודה מקבלינן מיניה משום שאין דרך צורבא מדרבנן לדקדק כ"כ בדברים ואין בו משום חוזרין ומגיד ולגברא אחרינא לא מקבלינן דאורחי' למידק ואמרינן ודאי מדקדק והשתא הדר ביה ומשקר ואם הסופר טעה ומוכח בשטר שטע' השטר כשר דתלינן בטעות כדאמרינן באחריות טעות סופר הוא ע"ל ריש סי' ל"ט. יש מי שאומ' הא דלצורבא מדרבנן מקבלין מיניה היינו דוקא שטע' באש' שאין דרכו לדקדק בה משום שאין דרך ת"ח להסתכל בנשים כמ"ש בלבוש הבוץ וארגמן סימן ק"י אבל בשאר דברים אין חלוק בין ת"ח לשאר גברי וע"ל סי' כ"ט.
ג כל שהוחזק שמו שלשים יום בעיר כותבין אותו שם ואין חוששין שמא שינה שמו כדי לעשות קנוניא אבל כל זמן שלא הוחזק שמו ובא לכ"ד ואמר כתבו עלי שאני חייב לפלוני כך וכך אין כותבין עד שיביא ראייה ששמו כך וכך שמא מעלה שמו בשם אחר לחייבו.
ד ובפחות מל' יום נמי אי קראו ליה ועני מחזקינן ליה בההוא שמא לחובתו כגון שקרא עצמו ראובן וכתב שטר עליו ראובן לוה משמעון וטעין השתא לאו ראובן שמי אי קראו ליה ראובן ועני אע"ג דלא אתחזק שלשים יום בהאי שמא חייב.
ה שטר הבא לפנינו וטען הלוה ואמר אינו חייב לו כלום שמא אחר שהוא רמאי העלה שמו כשמי והודה לזה שחייב לו מאחר שלא הוחזק בעיר עוד אחד ששמו כשמו אין חוששין לדבריו שחזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ מכירין אות' הנזכרי' בו וכ"ש שלא יוכל לטעון ולומר לא לזה אני חייב אלא לאחר וזה רמאי הוא והעל' שמו כשם בעל חובי דכיון שהשטר יוצא מתחת ידו ודאי מחזקינן ליה שהוא שלו והוא המלוה שהלוה כמ"ש בסעיף שאחר זה גבי שני יוסף בן שמעון.
ו מי שהוחזק שם כינויו בעיר וכתבו עליו שטר באותו כינוי ואח"כ נודע שהיה לו כינוי אחר או שטע' בשם הלוה או המלוה וכתוב ראובן במקום שמעון או שטעו בסכום המעות וכל טעות כיוצא בזה יכתבו שטר אחד ולא אמרינן כבר עשו העדים שליחותן שכיון ששינו מן האמת והוא טעות דמוכח עדיין לא עשו שליחותן וי"א שאפי' אם לא כתבו שטר אחר אם יתברר הדבר שהוא טעות סופר כשר וי"א שאפי' כתבו שטר כשר לא שייך לומר כלל בשטרות עשו שליחותן שלא אמרו חז"ל העדים עשו שליחותן ואינם יכולין לחתום שנית אלא גבי גט משום דכתיב וכתב לומר שהבעל צריך לכתוב את הגט הוא או שלוחו דשלוחו כמותו וצריך שיאמר לעדים שיחתמו וכיון שעשו רעם אחת שליחותן וחתמו אינן רשאין לכתוב גט אחר ולחותמו בלי צווי הבעל פעם שנית ואם חתמו הגט פסול שאין כאן גירושין מן הבעל מה שאין שייך לומר כן בשאר שטרות שאינן אלא לראיה בעלמא מה מהחשש יש בו בדבר אם יכתבוהו ויחתמוהו כמה פעמי' כיון שזה צוה להם שיהיו עדים בדבר ובלבד שיהיו נזהרין דלא ליפוק מיני' חורב' ללו' שיגב' ויחזור ויגב' לכך לא יכתבו לעולם שטר אחר אא"כ קרעו את הראשון וע"ל סי' נ"ד סעיף א' ולענין לחזור ולכתוב שטר מכר ע"ל סי' רל"ט.
ז היו שנים בעיר ששמותיהן שוין כל א' יוסף בן שמעון אין שום א' מהם יוכל להוציא שטר על חבירו שיאמר לו שטר זה שאת' מוציא עלי שלי היה עליך והחזרתיו לך כשפרעת לי החוב שהיה לי בידך ולא אחר יכול להוציא שטר חוב עליהם שכל אחד יכול לומר לא עלי נכתב שטר זה אלא על חבירי אא' כשבאו עדי השוחד בעצמם ואמרו זה השטר שהעדנו עליו וזה האיש שהערנו עליו בהלוא' ודוקא שעידי השטר בעצמן מעידין כן על שטר זה שכיון שאם היו רוצים לקרוע שטר זה ולחזור ולכותבו בשילוש השמות של אביהם זקנים או אביהם בסימן אחר היה הרשות בידם גם עכשיו בעדותם הם מחזיקים כח שטר זה שיהא נחשב לשטר מעליא אבל אם אין עידי השטר בעצמן באן שיעידו ויש עדים אחרים שהעידו לא נתחזק השטר בזה ואין לו אלא דין מלוה על פה ומה תקנתם יכתבו שם זקנם כגון שמעון בן יוסף בן יעקב חייב ליוסף בן אברהם כו' ואם גם שם זקנם שוים יכתבו שום סימן כגון יוסף גוץ או לבן או ארוך ושחור או כהן ולוי וזה ישראל וכל כה"ג ואם הם משני עיירות כותבין יוסף בן שמעון מעיר פלוני חייב וכו' והרי זה סימן ואם הם מעיר אחת אם האחד מת אביו והשני חי אביו אם כתב על בן המת ז"ל או על בן החי שלי"ט או נר"ו הרי זה סימן בד"א דשלי"ט או ז"ל הוי סי' כשהוא כתב העדים בעצמו אבל אם אינו כתב העדים אע"פ שהעדים חתומי' למטה אין זה סימן דשמא יוסף השני הערים לכתוב כך והעדים לא דקדקו בכך שאין דרך לדקדק בכך ולאו אכולא מילתא קא מסהדי ואם אחד מהם היה קטן בזמן הכתוב בשטר גובין מן האחד שהיה גדול באותו פעם דהא קי"ל חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעין שנעשה גדול אבל הם מוציאין שטרות על אחרים ולא יוכל האחר לומר לו לא נתחייבתי לך אלא לחברך ששמו כשמך שכל מי ששטר יוצא מתחת ידו מחזיקינין ליה בשלו אבל אם אין השטר יוצא מתחת ידו אע"פ שמודה שחייב לאחד מהם ואינו מודה למי מהם אינן יכולין להוציא ממנו כלום אא"כ יתנו הרשאה זה לזה דבלא הרשאה יאמר לכל אחד אינני חייב לך כלום אבל בהרשאה לא יוכל לדחות התובע שתובעו ממנו ואם יש בידו שובר מאחד מהם אע"פ ששניהם תובעין אותו שיש לכל אחד שטר חוב בידו עליו אין שום אחד מהם יכול לתובעו שיאמר לכל אחד מהם אתה כתבת לי זה השובר ומיהו אם יכתבוהו הרשאה זה לזה יגבה אחד מהם שהרי הוא מודה שלא פרע אלא לאחד מהם והרי הוא היה חייב לשניהם שהרי שניה' יש שטר בידם ואם יטעון פרעתי לשניכם וצויתי לכתו' שובר אחד כי הוא יספיק לי להראותו לכל מי מכם שיבא ויתבעני בעד חובו טענתו טענ' ולא תועיל הרשאה ולא הוי אלא תביעה שבע"פ.
ח בד"א כשאין משולשים לא בשטרות ולא בשובר דמלוה הוא דאפסיד אנפשי' דאוזיף בשטר שאינו משולש אבל אם הם משולשים בשטר ולא בשובר כל אחד גובה בו דכיון דבעל השטר יש לו הוכחה בתוך שטרו שזה חייב לו ובעל השובר אין לו הוכח' מתוך שוברו שפרע לזה דשמ' לאחר פרע ושטר זה מעליהם הוא לפיכ' יד בעל השובר על התחתונה וצריך להביא ראיה ששילם ואם אין לו ראיה צריך לשלם לשניהם ונ"ל שכל אחד צריך לישבע ויטול אפילו יש נאמנות בשטרות דהא יש ריעות' דשובר כנגדן נ"ל.
ט מלוה אחד שהלוה לשני יוסף בן שמעון בשני שטרות והיו משולשים שניכר שטרו של כל אחד ואחד ונמצא שובר מקויי' אצל המלוה ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע ולא היה שובר משולש ונמצאו שני השטרות בין שטרותיו של המלו' הקרועי' הרי הורע כחן של השטרות במה שנמצאו בין שטרותיו הקרועי' ושניהם בחזקת פרועין שלא יוכל לתבוע אחר מהם שכל אחד יכול לומר זה השובר על שמי נכתב ואם נמצא השובר ביד אחר מן הלוין אע"פ שהשובר אינו משולש והשטר משולש שטר של הלוה שהשובר בידו הוא בחזקת פרוע נ"ל דמחזקינן ליה בשלו כדלעיל סעיף ז':
י שני יוסף בן שמעון שלוה א' מהם מאחר ונמצ' לא' מהן שדה שקנ' מיוסף בן שמעון השני אחר הזמן שנכת' בשטר חוב של המלו' או שהיו שותפין בו אין המלוה יכול לטרוף השד' ולומר אם לך הלויתי מוט' ואם לחבר' הלויתי כיון שאין לחברך בני חורין הרי לקחת שיעבודי וכן כשהם שותפין לא יוכל לגבות החצי ממ"נ לפי שאין נכסי ב"ח משועבדים אלא מטע' ערב והערב אינו משתעבד אלא במקום שיוכל לתבוע מהלוה עצמו וכיון שאינו יכול לתבוע מהלוה עצמו אינו יכול לגבו' ג"כ מנכסיו נמצ' שהערב לשני יוסף בן שמעון בין לב' מלוים בין למלוה א' כשם שאינו יכול לתבוע מהם כך אינו יכול לתבוע מן הערב.