לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן מח
שכותבין טופסי שטרות ובו סעיף אחד:
א סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצוין אצלו הרשות בידו ויכול לכתוב הכל שם הלוה והמלוה והמעות ואין בו משום מיחזי כשיקרא כל זמן שאין עדים חתומים בו רק שיניח מקום הזמן שלא יהא מוקדם. אבל שטר שנכתב על הלואה ונפרע אינו יכול לחזור וללוות בו ואפילו אם היא הכל ביום אחד שאינו מוקדם דכיון שנמחל שיעבודו נתבטל הקנין של העדים החתומים עליו וכשחזר ולוה בו אין נכסיו חוזרין ומשתעבדי' בו ואפילו אם לא נפרע אלא מקצת החוב ונשאר שיעבוד השטר על המקצת הנשאר אינו חוזר ולוה באותו שטר אותו המקצת כיון שכבר נמחל משיעבדו של אותו המקצת. ויש מי שאמר הא דנמחל שיעבודו היינו שהקנין הראשין בטל אבל אם חזר וקבל קנין בפני עדי החתימה החתומי' עליו חזר השטר לתקפו ויכול לחזור וללות בו אם הוא בו ביום שחתמוהו או אפי' אם לא חזר וקנה לו בקנין רק שלקח הלוה השטר מן המלוה וחזר ומוסרו לו בפני עדים סגי למ"ד עדי מסירה עיקר בשטרות וע"ל סי' כ"א ונ"ל דכל זה לא מיירי אלא בשטר שנותר בעידי קנין שהוא נעשה לטרוף בו ממשועבדים דכיון שנמחל שיעברו דהאי שטרא אם יבא לטרוף בו מן הלקוחות יטרוף שלא כדין שהרי אין לו שום שיעביר ודין קדימה על קרקע זו מחמת שטר זה שאע"פי שהלואה זו אמת אינה אלא כי לה על פה שיש לו עדים שלא פרע דאל"כ שטרך בידי מאי בעי אלא ששעבוד שטר אין כאן לטרוף בו מן המשועבדים שהרי כבר נמחל שיעבודו אבל לגבות בו מן הליה עצמו נ"ל דגובה מטעם שטרך בידי מאי בעי ולא גרע מטענ' שטראי שיתבאר לקמן סי' נ"ח סעיף א' ואפי' את"ל דלא דמי לשטראי דהתם לא נמחל שיעביר השטר ועדו' דעדים שבשטר עודנו בחוזקו אבל הכא נתבטל עדות העדים לענין השיעבוד וכיון שנתבטל מקצת העדות נתבטל כולו ונעשה שטר זה כחרס הנשבר מ"מ כשתובעו בשטר כתיבת ידו שיש בו נאמנות וטוען הנתבע שכבר פרעו והתובע אומר אמת הוא שכבר פרעתני אבל חזרתי והלויתי לך על שטר זה נ"ל שגוב' בו שהרי לא היה כאן שיעבוד קרקעות דנימא שטר שנמחל שיעבודו הוא דבפרעון הראשון לא נמחל שום שיעבוד שהשטר הזה אינו אלא לראיי' בעלמא ומ"ש שהוא ראייה על הלואה ראשונה או שנייה שהרי אין כאן שייך לומר ביטול עדות כלל. וכ"ש בשטרות הממרמ"א שנוהגין עכשיו באלו הארצות שיוכל לתבוע בהם איזה חוב שירצה ולא יוכל לומר הנתבע לא מסרתי הממרמ"א על הממון זה דהואיל והאמינו לתת לו חותמו בגליון לכתוב עליו מה שירצה האמינו לכל מה שיאמר בין על מלוה זו בין על מלוה אחרת תדע דהא נוהגין לגבות בה לכל מי שיוציאה מתחת ידו בלי שום הרשאה וכלי כתיבה ומסירה אע"פ שידוע שמתחלה לא נתנה מעולם לאיש זה שיוציאה וע"כ טעמא משום דקי"ל מסתמא הואיל והאמין למי שנתנה לו שיכתוב עליו את כל מה שירצה האמינו לכל דבר שיכתוב עליו ושיעבד עצמו לכל אדם ולכל דבר ולא שייך למיטען עליה שטר שנמחל שיעבודו הוא נ"ל מיהו נ"ל אע"ג שאין צריכין כתיבה ומסירה בכתבי ממרמ"י וכל מי שיוציאה מתחת ידו יכול לגבות בה מ"מ הממשכן אי המפקיד שטרי ממרמ"י אצל חבירו בעדים לא יוכל לטעון אח"כ הלויתי עליה עד כדי דמיהן או לקוחין הן בידי אע"ג שלא ראום עכשיו בידו ויש לו מגו דהחזרתי אפ"ה אינו נאמן לטעון עד כדי דמיהן או לקוחין הן בידי אע"ג דבשאר מטלטלין יכול לטעון הכי במגו דהחזרתי כמ"ש בסי' ע"ג סעיף י"ח הכא מגו דהחזרתי מגו גרוע הוא שמתייר' לטעון החזרתי שחושש שמא יצטרך לתבוע הלוה לדין ויתגלה הדבר שהיו של זה והיאך יטעון החזרתי ולהד"ם נמי לא יוכל לטעון שהרי הפקידו אצלו בעדים לפיכך נשבע המפקיד היסת שאינו חיי' לו עליהם כ"כ או כלים וצריך זה להחזירם לו נ"ל וע"ל סי' ע"ב סעי' י"ח ואין להקשות לפי טעם זה אפי' הפקיד או השכין הממרמ"י ברא עדים נמי נימא הכי דאע"ג דיש לו מגו דלהד"ם המגו גרוע הוא שמתיירא לומר להד"ם דחייש שמא יתגלה הדבר לא דמי דהתם הטענה עצמה טענה מעלייתא הוא דהא הממרמ"י דברים שאינה עשויין להשאיל ולהשכיר הם והיאך באו לידו של זה לפיכך נאמן בשבועה עד כדי דמיהן נ"ל. וממרמ"א הואיל ולא דביו בה הראשונים מחמת שלא היו צריכין לו שלא היי נוהגין בה ואתא לידן נימא בה מילתא ואת הנ"ל ע"ד אכתיב, גופה של הממרמ"א כך הוא הלוה חותם שמו על נייר חלק בצד א' ואין כותב בו כלום באותו צד רק חתימתו ובצד השני כנגד חתימתו ממש כותב עליו בפני הלוה סכום המעות שחייב לו וזמן הפרעון שכיון שכתב זה כנגד חתימתו ממש בצד השני אין כאן חשש זיוף כלל שאם אינו ממש כנגד חתימתו אירשר לזייף שיכול לחתוך כל מה שכתוב מצד השני ויכתוב נגד החתימה מה שירצה. ומה שמניח חלק בצד החתימ' ולמעל' ממנו הוא כדי לתת רשות למלו' שיכתוב למעל' כל שופרי דשטרי כגון נאמנות והמטבע ושאר עניינים שהוא טובת המלו' ועל כל זה הוא מאמינו במה שנותן לו נייר חלק במקום חתימתו לכך פוסקין על הממרמ"א כל דין נאמנות ותוקף וחוזק כל השטרות על הסך וזמן הפרעון הכתוב בצדו השני והוא שכתב בצדו השני כד כמ"ש דהיינו סך חוב זה כך וכך וזמן פרעונו ביום כך וכך ולא יותר ואפי' אם הוא כתב יד המלוה לית לן בה ופוסקין לו בכל מה שכתוב עליה שיהא נאמן הואיל האמינו הלוה לתת לו חתימת ידו על נייר חלק אמרי' ודאי בפניו ובידיעתו כתבו והאמינו על כל שופרי דשטרא אבל אם כתב בצדו השני סך חוב מה כך וכך וזמן פרעונו ביום כך וכך ואח"כ תוב ועוד רוב כך וכך וזמן פרעונו ביום כד וכך או שאר עניינים כתובי' עליו אחר זמן הפרעון מה שהוא לטובת המלוה והלוה כפר פו נשבע הלוה היסת על השאר ונפטר מן השאר שאיפשר ויכול להיות שלא נתן לו הלוה הממרמ"א רק על סך הראשון ומלו' כתב כל זה אחר כך מעצמו בלא ידיעת הלוה והלוה לא האמינו אלא סך הראשון וזמן הראשון ואפי' הוא כת' יד אח' ולא כתב יד המלו' אין מאמינין לו עליו אם לא שהוא כתב כתב יד הלוה בעצמו מיהו אם כתובים הרב' עניינים קודם זמן הפרעון כגון סך חוב זה כך וכך ועוד כך וכך ובתנאי כך וכך וכה"ג ולבסוף כתב וזמן הפרעון ביום כך וכך מאמינין למלו' על הכל דכיון שלא כתב זמן הפרעון אלא לבסוף הוא היכח' גמור' שהכל נכתב בידיעת הלוה וברשותי וכ"ש אם הוא כתב יד הלוה שנאמן המלו' על הכל שהרי היה הכל בידיעת הלוה ונתנו ליד המלו' והאמינו על הכל ואע"ג שכתבתי כשהיא כתוב כהילכת' אפי' היה מה שבצד השני כתב המלו' כשר' אפ"ה יראה לי ממרמ"א שבא לפני ב"ד וחתום עליה שם ראובן או שמעון מצד אחד ובצד' השני היא חלק' לגמרי ולא כתוב עליה מצד השני כלום וזה שהיא בידו טוען שזה שחתום עלי' חייב לי כך וכך והאמין לי שלא אכתו' יותר אלא שעדיין לא כתבתיו והביאותיו חלק בפני הב"ד מפני שסמכתי על המגו דאי בעי הוה יכילנא לכתוב עלי' עשר פעמים יותר לכך לא כתבתי כלום עלי' וזה טוען אמת היא שהוא חתימת ידי אבל כתבתי' ללות בה ולא לויתי ונפל' ממני ומצאתה שאם לויתי בה לא הייתי מוציא' מתחת ידי כך שיכולין לכתוב עליה הרב' יותר ממה שיש לי כי לא הייתי מאמין לשום אדם שיכתוב עלי מה שירצ'. ירא לי דטענ' הנתבע בזו טענה מעליית' הי' שכן דרך לחתום ממרמ"י שתהא מוכנת בידו לכשילוו לו שיכתוב עלי' הסך והזמן וטרח למצא מי שילו' לו ולא מצא שמא האמת הוא כן שבין כך ובין כך נפלה ממנו מה מצאה ואומר אני שכל דיין שבא' לפניו ממרמ"א כזו אין לו לפסוק עליה כלום ויכתוב עליה בצד השני כנגד החתימ' ממש שכך היא באה לפניו ואין לשום דיין להיות עסק עמה עד שיתברר הדבר היטב דלדעתי חזקה גדולה היא זו שאין שום אדם מוציא ממרמ״א כזו מתחת ידו שיהא המלו' יכול לכתוב עלי' כל מה שירצ' שיאמינו אפילו בסך הממון והזמן דיו במה שיכתוב בפניו הסך והזמן ויאמינו על השאר דאטו בשופטני עסקינן השוט' שבבני אדם לא יעשה כן ולדידי חזקה זו עדיפא מכל החזקות שאמרו חכמים ז"ל שמוציאין עליהם ממון כגון חזק' שאין אדם פורע תוך זמנו וכיוצא בזה הרב' חזקות שאמרו לסמוך עליה' וזו עדיפא מכולם החזיק בממון וראיי' נ"ל ממה שאמרו פ"ב דכתובות לא ליחתם איניש שמי' על סוף מגילתא כו' דלמא משכחא איניש דלא מעלי ויכתו' למעל' כו' הרי בפירו' דלשמא יכתוב למעל' חששו אבל לשמא יביאנו לפנינו כך כמו שהיא חלק' ויתבענו בה בעל פה לומר כך וכך חייב לי לא חששו והיינו טעמא משו' דפשוט להם שאין ממש באות' טענה ולא נסמוך אהאי מגו דאי בעי היה יכול לכתוב עליו כבר קודם שהביאו לפנינו מה שהיה רוצה משום דהאי מגו גרוע הוא מחמת חזק' זו שאמרתי שהיא כנגדו והוי כמגו במקום עדים א"נ משום דקי"ל מגו להוציא לא אמרינן וזה נמי אע"ג שיש שמר בידי כמו מגו להוציא הוא נ"ל וכיון שהלו' נאמן בטענת חתמתי ללות ולא לותי כמ"ש יראה לי עוד שאפי' אם טוען לויתי בה כך וכך ופרעתי' או שטר אמנ' היא או ריבית הוא נאמן הלוה ג"כ במגו דאי בעי אמר לא לויתי בה ונשבע היסת ונפטר ואם מודה מקצת נשבע שבוע' דאורייתא כשאר מוד' מקצת דבעל פה וכ"ש אם כופר ואומ' שאינו כתב ידו ואין זה יכול לקיימו דנשבע היסת ונפטר ואם כפר בכתב ידו ונתקיים כתב ידו בב"ד או עדי' מעידים שהוא כתב ידו בזה אני מסתפק אי נימא דהוה דינא כמו בכתיבת יד שנכתב עליו למעל' גוף השטר סך כך וכן כו' וזמן כך וכך כו' דאמרינן לקמן סי' ס"ט סעיף ב' דהוחזק כפרן ומשלם והוי דינא שנוטל המלו' אפי' בלא שבועה כדאיתא לקמן סימן ע"ט סעיף ח' או דלמא דוקא התם שהשטר כתוב כדינו ודרך למסור שטר כזה ליד מלו' ושטר מעלייא הוא אמרינן שהוחזק כפרן לאותו סך ממון הכתוב בשטר ומשלם אבל הכא דנייר חלק הוא בפנינו ולא דיזכר שום סך ממון בשטר וקי"ל לקמן סימן ע"ט סעיף ה' הודיק בידן לממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר וכיון דהבא יש לחוש שמא מלו' תובע יותר ממה שהלוהו נימא אע"ג שהוחזק כפרן על החתימ' לא הוחזק לכל מה שיאמר המלו' אלא לדבר מועט והמותר ה"ל כממון אחר או לא ועוד שמא אפי' אותו הדבר מועט לא יטול המלו' אפי' בשבוע' אע"ג דהוחזק, כפרן כיון שכבר אמרנו דחזק' הוא דאין שום בר דעת מוסר ממר"מא כזו ליד מלו' וצ"ע ואע"ג שראיתי כמה פעמים שהסוחרי' עושין כן ששולחין ממרמי"הן לירידים להקיף עליה' סחורות ולכתוב עליה מה שמקיפין לו ומוסרין אותו לאותו הסוחר שאינו דומה להכא דהתם אינם שולחין אותו אלא ע"י מי שהם נאמני' אצלם ביותר שיודעין שיחזרו להם הממרמ"א או יביאו להם הסחור' ולא יוצאו הממרמ"א מתחת ידם לתחת יד הסוחרים עד שיכתבו עליה סך חוב זה הוא כך וכך וזמן הפרעון ביום כך וכך אבל שיתן חלו ליד המלו' כך נייר חלק משני צדדין ואינו חותם בו רק חתימת שמו מצד אח הוא אצלי נמנע בעיני בני אדם וקרוב אני לומר אפי' לקורעו ע"י חזק' זו דמי הוא זה שיאמין לשום אדם למסור כתב שיכול לכתו' עליו כל מה שירצ' אין זה אלא פתי המאמין לכל כו' או משוגע ובכלל שוטים יחשב ואין במעשים של אדם בזה כלום נ"ל.