אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן מו

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן מו

סימן מה

עדים שאמרו קטני' היינו או פסולי' היינו או שטר אמנה היה וכל דין קיום שטרו ובו לח״ס:

א המוציא שטר חוב על חבירו כל זמן שלא נתקיים חתימת דדי העדים יכול הלוה לומר מזוייף ומעולם לא צויתי לכותבו ונשבע היסת ונפטר ולא עוד אלא אפי' אם מודה ואומר אמת הוא שאני צויתי לכותבו אבל פרעתיו או אמנה הוא פירו' שאומ' שכתבו ומסרו למלוה שאם יצטרך ללות ילוה לו והאמינו שלא יתבענו אא"כ הלוה לו או שאומר כתבתיו ללות בו ועדיין לא לויתי וכל כיוצא בזה נאמן הלוה על טענתו בשבועת היסת במגו דאי בעי אמר להד"ם וישבע היסת ויפטר לפיכ' תקנו חז"ל שצריכין לקיים השטר ואם קיימו המלוה אח"כ בב"ד הרי הוא ככל השטרות הידועים שהם כשרים וע"ל דיש סימן פ"ב.

ב י"א דהא דמהימנין ללוה בטענות שאין מאמיני' לו אלא ע״י מגו כגון במודה שכתבו היינו דוקא כשאין כתוב בו נאמנות למלוה אבל אם יש בו נאמנות למלוה עליו לא מהימנינן ללוה דמיד שאומר שכתבו הרי שוב האמינו למלוה עליו וי"א דאפי' אם יש בו נאמנות למלוה נאמן הלוה על טענתו במגו דאי בעי אומר מזייף הוא וכתב מורי מהרמא"י ז"ל והכי מסתב' דכך תקנו חכמים לקיים כל שטר ושוב אין הלוה יכול לומר שום דבר.

ג וכיצד הוא הקיום באים עדי השטר ומעידים לפני ג' אפי' הם הדיוטות שזאת היא חתימתן וכותבין למטה במותב תלת' כחדא הוינא ואת' פלוני ופלוני ואסהידו קדמנ' אחתימת ידייהו ומדאתברר לנא דדא היא חתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ואלו השלשה חותמין למטה.

ד ואין מקיימין אלא בפני ג' שהוא כמו פסק דין שאם קיימוהו בפני שני' לא הוי ב"ד אלא עדי' והוו להו אלו השני' עדים מפי עדים והתורה פסלת' אבל אם הם ג' שהם ב"ד הוו כפסק דין יש מי שכתב מאחר שנוהגין שרב התופש ישיבה מקיים השטר ביחיד מנהג כזה מבטל הלכה וכן המנהג פשוט במדינות אלו וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וז"ל ונ"ל הטעם דס"ל לענין קיום שטרות שהוא דרבנן דיחיד מומחה דינו כג' הדיוטו' ומקרי ב"ד כמ"ש לעיל סי' כ"ה ואע"ג דקי"ל שאין בזמן הזה יחיד מומחה מ"מ לענין קיום שטרות שהוא דרבנן יש לסמוך עליו עכ"ל וכן נוהגין וכיון דקיום שטרות הוא דין אין מקיימין שטרות בלילה דהא אין דנין בלילה במ"ש לעיל סימן ה'.

ה מקיימין השטר אפי' שלא בפני הבעל דין ואפי' עומד וצווח מזוייף אל תקיימוהו אין שומעין לו דקל הוא שהקילו חכמים בקיום שטרות משום דמדין תורה לא היה צריך קיום דקי"ל מן התורה עדים החתומי' על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי דחזקה הוא מה"ת על כל אדם שאינו מעיד להוציא שטר מזוייף בפני ב"ד כ"ש שאין העדים חותמין שקר דכל אדם בחזקת כשרות הן אלא שחז"ל כיון שראו הדורות מתפרצים אפי' בימיהם וכ"ש בדורות הללו שרבו המתפרצים תקנו לקיים חתימת העדים וכל זמן שאינו מקויים יכול הלוה לטעון כל הטענות הנזכרים בסעיף א'.

ו ומ"מ אע"פ שהוא מקויים אם אין מכירין חתימת העדות ולא חתימת הדייני' יכול הלוה לערער עליו ולפסלו ומיהו בקיום כיון ששני עדים חתומים עליו וג' דייני' יותר בקל יוכל המלוה למצוא מי שמכיר שנים מחתימת העדי' או שנים מן דייני הקיום האלו משאילו לא היו חתומי' בו רק ב' עדים.

באחד מחמשה דרכים יכולין לקיים השטר האחד שיהיו הדיינין בעצמן מכירין כתב ידי העדים אז הם כותבין ומעידין שהוא כתב ידם והשני שחתמו העדים בפניהם אז הם כותבין ומעידין שבפניהם חתמו ואע"ג דאמרינן לעיל קיום שטרות דין הוא וקי"ל בעלמא אין עד נעשה דיין גבי קיום שטרות שהוא דרבנן הקילו השלישי שיבאו העדים בעצמם החתומים בו ויאמר כל אחד זה כתב ידי ואין צריכין שיעיד כל אחד על כתב ידו ועל כתב יד של חבירו אלא דיו כשכל א' מעיד על כתב ידו לבד דקי"ל על מנה שבשטר הם מעידים והרי יש כאן ב' עדים שמעידין על המנה שחייב לו בד"א בשזוכרין ההלואה ואפילו שאין זוכרין אלא ע"י ראיית השטר יכול להעיד אבל אם שכחו ההלואה ואין נזכרין לה כלל אפי' ע"י ראיית השטר זה יתבאר בסעיף י' בע"ה הרביעי שיבאו עדים אחרים ויעידו שנים על כל חתימ' מאלו החתימות שהוא כתב ידם של אלו העדים ועדות זה יכולין להעיד אפי' מתוך כתבם ואין צריכין להעידו מפיהם דקל הוא שהקילו וכו' שהוא דרבנן החמישי שטר שאין כאן מי שמכיר חתימ' העדים אם כתב ידם יוצא משטרות אחרי' מעריכין הב"ד ומדמין זה הכתב לאותו הכת' שבשטרות האחרי' אם יראה להם שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו הרי השטר הזה הוא מקויים ומקיימין אותו וכשמקיימין אותו משטרות אחרים אין מקיימין אותו אלא משני שטרות של ב' שדות שאכלו' בעליהן ג' שני' אכילה גלויה נכונה בלא שום יראה ופחד מתביע' בעולם כדרך שאוכלים כל בעלי שדות משדותיהם וה"נ שמקיימין משתי כתובות מנשים שישבו תחת בעליהן שלש שנים בשופי שאכילות פירות של המחזיק שלש שנים בשופי וכן כתובת אשה שישבה תחת בעלה שלש שני' בשופי מעידין ומוכיחין ששטר כשר הוא אע"פי שלא נתקיים בקיום ב"ד אבל שני שטרי חובות או ב' שוברי' אם לא נתקיימו בב"ד אין מקיימין מהן דליכא מידי דמחזיק להני שטרי דאפשר דזייפינהו מרייהו ולא ידעי בהו הנך דלתביענהו מיניה ואותם השני שטרות שמקיימין מהם צריכין שיצאו מתחת יד איש אחר ולא מתחת ידי זה שמקיים שטרות דכיון שהם בידו חיישינן שמא שניהם מזויפים כי כיון וזייף וצריך נמי דוקא ב' שטרו' שמקיימין אע"פי שיוצאין מתחת יד איש אחר אבל משטר א' אין מקיימין אע"פי שיצא מת"י איש אחר דאיכא למיחש שמא אותו עצמו שאנו מקיימין מתוכו שמא מזוייף הוא כיון שעדיין אינו מקוים אבל בתרי לא חיישינן שיהיו שניהם מזויפין דכולי האי לא חיישינן אפי' אינם מקויימים כיון שיוצאים מתחת יד איש אחר ולא נודע עדיין שום מערער עליו אבל כשיוצאין מתחת ידו אפילו הם שניהם מקויימים אין מקיימין מהם דשמא כיון וזייף ויש חולקין ואם יש כאן שטר שקראו עליו ערער והוחזק עליו בב"ד וקיימוהו מקיימין ממנו לבדו ואין צריך שנים דכיון שקראו עליו ערער וקיימוהו הב"ד ודאי דקדקו וחקרו ונתברר לב"ד דשטר כשר הוא וקיימוהו אבל אם לא קרא עליו ערער אע"פי שנתקיי' בב"ד אין מקיימין מתוכו כיון דלא קרא עליו ערער שמא קיימוהו ולא דקדקו היטב ויש חולקין אפי' לא קרא עליו ערער רק שמקוים מקיימין מתוכו דודאי לא קיימוהו הב"ד אלא א"כ עמדו עליו ונתברר להם חתימות עדיו וע"ל סעיף ל"ז י"א מקיימין חתימה מספר שכתב זה הסופר ולא חיישינן שמא גם זה ראה אותו הספר וזייף מתוכו שאין אדם יכול ללקט האותיות יחד ולזייף אבל אין מקיימין מאגרת שכתב לפי שאין אדם נזהר כשכותב אגרת בתיקון הכתיבה והיא משתני' לפי הקולמוס והנחץ וי"א דאפי' מספר אין מקיימין מן האותיות שבתוך כתב הספר אא"כ דתם שמו בסוף הספר שהוא כתבו אז מקיימין מאותה חתימ'.

ח בית דין שכתבו במותב תלתא הוינא ונתקיים שטר זה בפנינו ה"ז מקוים אע"פי שלא פרשו באיזה ענין נתקיים אם העידו העדים בעצמם על חתימתם או אם העידו אחרים עליהם שאין חוששין לב"ד טועין שמא טעו וכבר נהגו הבתי דינין שיכתבו הדרך שנתקיי' בה השטר בפניהם ולעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד אם טעה אם לא טעה אלא מחזיקין כל הבתי דינין בחזק' בקיאין שלא טעו אבל בודקין אחר העדי שאין כל העדים בקיאין.

ט כשהשטר מתקיים ע"י עדים אחרים שאינם חתומין עליו שמעידין על כתב ידן של אלו העדים החתומין בו אם אחד מעיד על חתימת האחד ואחד על חחימ' השני לא נתקיים השטר בזה שאין אלו העדים מעידים על מנה שבשטר אלא על החתימה ואנו צריכין עדות שלם דהיינו שני עדים על כל חתימה וחתימה בפני עצמה והרי עכשיו אין כאן אלא עד א' על כל חתימה מהם ואם יש שלישי עמהם שמעיד על חתימת שני העדים הרי הוא מצטיין עם שניהם ויש כאן שני עדים על כל חתימה מהם ונתקיים השטר.

י מי שחתם על השטר ובא" להעיד על כתב ידו בב"ד והכיר זהו כתב ידו בודאי אבל אינו זוכר ענין המעש' שכתוב בו ולא ימצא זכרון כלל בלבו שזה לוה כזה מעולם או שנעשה זה בפניו אפי' ע"י ראיית כתבו הרי זה פסול להעיד גם על כתב ידו שהוא זה שכשאדם מעיד על כתיבת ידי עצמו בסתם קי"ל שעל מנה שבשטר הוא מעיד כדכתיבנא לעיל סעיף ז' כלומר שהוא מעיד שזה חייב לוה מנה ואם לא נזכר הענין כלל אינו מעיד על המנה רק על כתיבת ידו וצריכין שנים אחרים להעיד על כתיבת ידו והואיל והדבר כן שטר שיצא בב"ד ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זו ואין אנו זוכרין שזה לוה מזה או מכר לא נתקיים השטר והרי הם כחרשים עד שיזכרו עדותן וכל מי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו אבל אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר או שהיו שם עדים אחרי' שזה כתב ידן מקיימין השטר ואין משגיחין על דבריהם של אלו שאומרים אין אנו זוכרים העדות הואיל ומתקיי' השטר שלא על פיהם ומפני טעם זה אנו מקיימין בל השטרות ואין אנו צריכין להביא העדי' ולשאול אותם אם הם זוכרים העדות אם לאו שאפילו באו ואמרו אין זוכרים אותה אין שומעין להם הואיל ואיפשר לקיימו שלא מפיה' כל אלה דברי הרמב"ם ז"ל וטעמי דהרמב"ם הוא משמע דס"ל כשהם מכירין שזה כתב ידן ואומרים שלא ימצאו בלבם זכרון כלל למעשה זה הוא דבר זר שלא יזכרו כלל ואנו חושדין אותן שיודעים ורוצין לחזור בעדותן ולבטל אותו והוה ליה כעדים שאומרים קטנים היינו או פסולי עדות היינו שאינם נאמנים כמ"ש בסעיף ל"ז וכיון שהם נחשדים בעדות זו הרי הם כפסולי' ואין מאמנים אות' כלום בעדות זו להיות נחשב אפי' כעד א' על דתימת ידי עצמם אלא צריכים שנים אחרי' להעיד על חתימת לקיימו אבל יש חולקין ואומרים שאפי' אין זוכרים שלוה או שחתמו מעולם על שטר זה אינם נחשדין בשביל כך ונאמנים ואפי' אין כתב ידן יוצא ממקום אחר כיון שמעידין שזה כת' ידן מקיימין השטר על פיהם אלא שיש חלוק בין זוכרים העדות לשאינם זוכרים דכשהם זוכרים העדות קי"ל דעל מנה שבשטר הן מעידין ודיו שיעיד כל א' על כתב ידו וא"צ שיעיד על כתב יד של חבירו כמ"ש בסעיף ז' אבל כשאין זוכרים העדות ששכחו הכל ואינם זוכרי' כלל שחתמו בשטר זה שאז אינם יכולי' להעיד על מנה שבשטר אלא שמכירין שהוא כתב ידם מ"מ לא גרעי מעדים אחרים שמכירין כתיבת ידם וכמו שכשמעידין עדים אחרים צריכין שיעידו שנים עדים על כל חתימה וחתימ' ה"נ כשמעידים הם עצמם שהוא כתב ידם אלא שאינם זוכרי' העדות צריכין אז שיעיד כל א' על כתב ידו ועל כתב יד חבירו דה"ל שנים על כל חתימה או שיצטרף עמהם א' שיעיד על כתב ידי שניהם דה"ל נמי ב' עדים על כל חתימה וחתימה.

יא אמר אחד מן העדים זה כתב ידי והעיד הוא ואחר עמו על כתב יד השני לא נתקיים דכיון דקיימא לן על מנה שבשטר הם מעידין אם כן כשזה אומר זה כתב ידי חרי יוצא על פיו חצי הממון וכשמצטרף עם האחר על חתימת ידי השני חוזר ויוצא רביע הממון על פיו ונמצאו שלשת רביעי הממון יוצאין על פי עד אחד ואנן על פי שנים עדים יקום דבר בעינן חצי דבר על פיו של זה וחציו על פיו של זה.

יב וכן אם העיד אחיו או אביו של האח' עם אחר על כתב ידו של השני לא נתקיים שהרי שלשת רביעי ממון יוצא על ידי קרובים.

יג וה"ה אם מת אחד מן העדים החתומים על השטר והחי הנשאר זוכר ההלואה ע"י ראיית השטר ומעיד על חתימתו צריך שנים אחרים מן השוק שיעידו על חתימת המת ואין העד החי הנשאר יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת שא"כ יצאו שלשת רביעי הממון על ידו ואם לא נמצא אלא עד א' שיכיר חתימת המת עם זה העד החי כיצד יעשה אם יש עדים אחרים שמכירין חתימת זה החי יבאו ויעידו ויקיימו חתימתו ולא יצטרך הוא עצמו להעיד על חתימתו ואז יכול החי להעיד עם עד אחר על חתימת המת ונתקיים השטר ואם אין כאן עדים שמכירין חתימת החי אז זה העד החי כותב חתימת ידו בפני עדים אפי' החרס ומשליכו בפני ב"ד כדי שתתחזק כתב ידו בב"ד וכלו לקיים מתוכה חתימתו ע"י שידמוה לה כדי שלא יצטרך להעיד הוא בעצמו על חתימתו ואח"כ יעיד הוא ואחר עמו על חתימת המת ונתקיים השטר. י

יד עד ודיין אין מצטרפין לקיים השטר פירוש שטר מקוים שבא לפנינו ואין אנו מכירין לא חתימת העדים ולא חתימות דייני הקיום ואחד מעדי השטר בא ומעיד על כתב ידו ושנים עדי' מעידין על כתב יד אחד מהדיינין או החיין בעצמו ואח' עמו מעיר על כתב ידו אינו מועיל דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי העד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על חתימת העדים וכ"ש דאם לא נתקיים אלא כתב הסופר ועד אחד שאינו קיום דכתב הסופר אינו שום עדות.

טו אם שני דייני הקיום כל אחד בעצמו מעיד על כתב ידו השטר מקוים ולא אמרינן על כתב ידם הם מעידים וליבעי שנים אלא כל אחד מעיד שהשטר נתקיים בפניו שהוא כשר והרי הן כשני עדים שמקיימין השטר אבל אם אונס מעידים בעצמם על כתב ידם אלא אחרים מעידים על חתימתן הרי אלו אינם מעידים על שנתקיים השטר רק שזה הוא כתב יד הדיין לפיכך צריך שני עדים על כל אחד ואחד דעד אחד אינו אלא חצי עדות שזה הוא כתב יד הדיין.

אם עד אחד מן השוק מעיד על חתימת עידי השטר ודיין אחד מעיד על חתימתו מצטרפים דמאי דאסהיד סהדא מסהיד דיינא העד מעיד שזו היא חתימת העדים החתומין והדיין ג"כ מעיד שזה השטר נתקיים בפניו שהוא כשר והרי הכל עדות אחת הוא וכן הדין כשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא שנים מן השוק מעידין על כתב יד הדיין הרי זה ג"כ עדות אחת היא ונתקיים השטר.

יז עדי הקיום יכולין להיות קרובי' לעדי השטר שאינו מעיד על קרובו כלום רק מעיד לבעל השטר ששטרו כשר הוא ולא עוד אלא אפי' מת האב החתום בעוד שהבן היה קטן יכול הבן להעיד על חתימת אביו אחר שיגדיל להצטרף עם עד אחר שהוא כשר עמו וכן יכול להעיד על כת' יד רבו שרא' בקטנותו וי"א דדוקא אלו שרגיל עמהם בקטנותו סומכין על עדותו לכשיגדיל דודאי מכיר אותם שדרכן להקפיד עליהן ולדקדק על כתיבתם ומעשיהם אבל על כת' יד אחרי' אע"פ שרגיל עמהם בקטנותו אין סומכין על עדותו בגודלו שהכיר אותו בקטנותו שאפשר שטעה ולא הכיר בו שאין דרכן לדקדק על אחרים בקטנותן.

יח צריך שלא יהיו עדי הקיום קרובים לדייני הקיום כמו בשאר דינים שהעדים הקרובים דיינים אין מקבלין עדותן משום דהוו עדות שאי אתה יכול להזימה שאין הקרובים מקבלין הזמה ויש מכשירים דכיון שאין הזמה מצויה בהם אלא היכא דאמרי בפנינו חתמו העדי השטר ביום פלוני וזה דבר רחוק הוא שיעידו כך שהרי אין צריכין להעיד אלא שהם מכירין חתימת העדים לפיכך לא חיישינן להכי בקיום שטרות הואיל ואינו אלא מד בנן. ועדי הקיום לא יהיו קרובים זה לזה כמו בשאר עדיות אבל עדי הקיום ועדים המעידים על חתימת הדיינים שקיימו השטר יכולין להיות קרובים זה לזה שאין עדותם עדות אחת אלו מעידים על השטר שהוא כשר ואלו מעידים על חתימת ידי הדיינים.

יט עדי קיום הקרובים ללוה או למלוה פסולי' ויש מי שמכשיר משום קל הוא שהקילו כו' אבל דייני קיום הקרובי' למלוה או ללוה הקיום פסול לכ"ע.

דיינין החתומין לקיים השטר חותמין אע"פ שלא קראוהו שהרי אינם צריכין לידע אלא אם חתימת העדים כשר או פסול ודוקא מה שיש בגוף השטר אינם צריכין לקרות אבל מ"מ מצריכין לראות מי הם המלוה והלוה כדי שלא יהיו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידים בפניהם וי"א שאין צריכין לקרותו כלל ובלבד שיכתבו תוך הקיום מי הם עדי הקיום שאם יהיו פסולים למלוה ולוה יכולין להכיר אח"כ.

כא דיינים שדנין על תנאים ועניינים שבמלוה עצמה צריך שיהיו רחוקים מעדי השטר שהרי דין זה נוגע בעדים אם חתמו כדין או שלא כדין.

כב ודיני הקיום צריכין שיהיו רחוקים מדיינין שדנין על המלו' עצמה שהרי צריכין לסמוך העיקר על דייני הקיום ויש מכשירין מפני שאין דייני הקיום מעידין אלא על חתימת העדים שהיא חתימת ידם ולא על מה שכתוב בשטר.

כג וכן עדי הקיום יכולין להיות קרובים לדייני המלוה שאין שייכין להדדי.

כד שלשה שישבו לקיים השטר שנים מהם מכירין חתימ' ידי העדים וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידי' השנים השלישי שזהו חתומת ידי העדים ונעשין כולם דייני ההיום וחום הוא עמהם שהרי בשע' שמגידין העדות שומעין שלשתן ביחד שזהו חתימת ידי העדי' והם הב"ד ונתקיים השטר ואח"כ חתמוהו שכן הוא דרך קיום ב"ד בכל מקום אע"ג שבשעה שהעידו הם בפניו לא ישבו לקבל העדות אלא הוא לבדו והשנים היו עדים באותו הפעם כבר אמרנו שבקיום שטרות הקילו שעד נעשה דיין אפי' הוא עד והוא דיין בשעת הגדה וא"כ חשיב כמו שישבו כל הג' בשעה שהעידו ונתקבל עדותן בפניהם אבל משחתמו אלו השנים שוב אין מעידין בפניו וחתם תם שדיינין שאין מכירין חתימת ידי העדי' צריך שיעידו לפני כולם ביחד קודם שחותמין הקיום אבל אם העידו בפני השנים מהם וחתמו אותו ואח"כ העידו בפני השלישי פסול שהרי לא היו ג' ביחד שהם ב"ד קודם שחתמוהו השנים הראשונים וכבר אמרנו דקיום שטרות הוא דין וצריך ג' שהוא ב"ד שמעידין בפניהם קודם שחותמין אותו. ועוד משום דמחזי כשיקרא שהרי כתוב במותב תלתא הוינא ואשתמודענא דהיא חתימת ידייהו ובשעה שחתמו השנים לא ידע השלישי שהיא חתימת ידיהם אבל הקיום בעצמו בלא החתימות מותר לכתוב אפי' קודם שיתקיים השטר בפניהם דלא מחזי כשיקרא כל זמן שלא חתמו ויש חולקין וס"ל דגם זה מחזי כשיקרא.

כה אם באו עדים והעידו שבשעה שנתקיים השטר בפניהם לא היו במעמד אחד אלא כל אחד קבל עדות בפני עצמו פסול שהרי לא היו ב"ד כשקבלו העדות כדכתיבנא בסעיף הקודם אבל הדיינים עצמן אינן נאמנים לומר לא היינו ביחד כשהעידו העדים דא"כ הוה עולה שעשו שלא כדין ואין אדם משים עצמו רשע ויש מי שמכשיר אפילו בשקבלו העדות כל אחד בפני עצמו רק. שנתוועדו יחד שהיו בית דין כשחתמוהו.

כו שלשה שישבו לקיים את השטר ובאו שני עדי' לערער על אחד מהם שהוא גזלן וכיוצא בו ובאו שנים אחרים והעידו שחזר בתשובה אה עד שלא חתמו השנים הכשרים באו אלו והעידו שחזר בתשובה הרי זה חותם עמהם דכיון שנתכשר בעוד שלא חתמו לא נתבטל ויעד הראשון והרי היו שלשה כשרים בשעת הוועד אבל אם אחר שחתמו השנים העידו עליו שחזר בתשובה אינו חותם עמהם דכיון דבשעת חתימת השנים עדיין לא נתכשר נתבטל הוועד הראשון שנועדו לקיימו לפיכך אינו מצטרף עמהם על אותו הוועד עד שישבו פעם אחרת לקבל העדות שנות ויקיימוהו.

כז בד"א כשערערו עליו בעביר' כגון שהוא גנב או גזלן או שאר עבירות שפוסלין אותו לדיין אבל אם ערערו עליו בפגם משפחה כגון שאמרו אמו לא נשתחררה ועבד הוא או לא נתגייר וגוי הוא ונודע אחר שחתמו השנים שאין במשפחתו פגם מלהיות דיין ושהוא כשר ה"ז חותם עמהם שאין זה אלא גלוי דברים מעיקרא כשר היה ולא היה פסול מעולם ולא נתבטל וועד הראשון ובערער דגנב וגזלן נמי דעד שלא חתמו חותם עמהם דוקא שהעידו עליו שחזר בתשובה אבל אם ערערו עליו שנים שגנב או גזל ובאו שנים אחרים ואומרים שלא גנב או לא גזל הוי להו תרי ותרי ולא נתכשר בהכי רק נשאר בספק כשר ספק פסול ומספקא פסלינן ליה לדיין.

כח כתבו קיום ואחר כך נמצא אחד מדייני הקיום פסול לא נפסל השטר בכך אלא יחתכו אותו הקיום והשטר נשאר בכשרותו.

כט ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין לכתוב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי כדי שלא יאמר הרואה ב"ד של שנים קיימוהו ואתו למטעי לומ' ב"ד של שני' סגי לקיום שטרו' ואע"ג שנכתב בו במותב תלתא הוינא צריכין לכתוב חד ליתוהי שאם לא יכתבוהו אתו למטעי ולומ' שאין צריכין ב"ד לקיום שטרות כיון שאין חתומין אלא שנים ומה שכתוב בו במותב תלתא הוייה לא לשם ב"ד נתכוונו אלא שהיו בדעת' לרבות ולא נזדמן להם אלא השני שחתמוהו והם ישבו לבדן אבל כשכתבו וחד ליתוהי תו ליכא למיטעי מיהו דוקא לכתחלה יכתכו וחד ליתוהי אבל אם לא כתבוה אלא במותב תלתא ודילגו וחד ליתוהי לא מיפסל בכך אבל אם כתבו במותב בי דינא הוינא ולא כתבו תלתא צריכין לכתוב וחד ליתוהי ואפילו בדיעבד אם לא כתבוהו מפסלי בכך שיאמרו הם דימו ששנים נקראו ב"ד. ואם יש בו משמעות אחר שהיו ג' כגון שכתוב פלוני זה והוא מומחה לרבים אמר לנא שנשב ונקיים השטר או שנעשה זה בפניו שוב אינו צריך וחד ליתוהי דודאי הוא לא טעה לומ' ששנים נקראו ב"ד ומ"מ אם כתוב בו בי דינא ובמותב תלתא כגון שכתוב במותב תלתא בי דינא הוינא וכו תו לא צריך וחותמין שנים מהם עדיו ואם כל הג' חתומי' א"צ לכתוב במותב תלתא הוינא דכיון דג' חתומין לא חיישינן שמא לאו במותב חד הוי יתבי כשחתמו דזה אין דרך לטעות כ"כ ואפי' אין כתוב בו רק שטר זה נתקיים כראוי די בכך.

ל י"א אפי' כשלא מת אחד מהם חותמין שנים וכותבין וחל ליתוהי כדי להקל מעליהם שלא יחזרו אחר השלישי ולא יחתמו בו רק שנים אם כתוב בקיום במותב תלתא בי דינא הוינא כו' וחתומים בו ג' ונמצא א' מהן קרוב או פסול י"א דכשר דתלינן לומר ג' כשרים ישבו ולא חתמו מהם רק שנים והיה אז הקיום כשר כמ"ש לעיל והשלישי הקרוב או הפסול חתם אח"כ כמ"ש לעיל סי' מ"ה סעיף י"ב גבי שטרות וי"א דהכא פסול שלא יאמרו פסולים כשרים לקיום שטרות. קיום שכתוב בו אנחנא סהדי כו' כשר דאע"ג דקיום שטרות דין והם כתבו סהדי מ"מ הואיל וחתמו ג' אנו רואין שהיו ב"ד ומה שכתבו סהדי משום שהם בעצמם הכירו החתימו' והרי הם עדים וב"ד וכבר אמרנו דבקיום שטרות קיימא לן דעד נעשה דיין.

לא צריך שיהיה הקיום סמוך לחתימת העדים ואם היה בין הקיום ושטר ריוח שטה אחת ושני אוירים הקיום לבדו פסול והשטר כשר אלא שאינו מקויים דחיישינן שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שטה שטר ושני עדים בשט' אחת דקיימלן שהוא שטר כשר כדלעיל ונמצא הקיום מקיימו והרי מזוייף הוא אם הנייר קצר למטה ולא יוכלו לקיימו תחת הכתב יכולין לכתוב הקיום מן הצד או מאחריו.

לב הרחיק הקיום מהשטר שטה אחת או שתים או יותר ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר שהרי אינו יכול לזייף ואין לומר שהב"ד קיימו השריטות כדאמרינן גבי עדים דבי דינא אטיוטא לא חתמי אלא על גופו של שטר ודוקא שמילא שם שריטות דיו שיכולין לראות בין השריטות שלא היה כתוב שם שום דבר תחת השריטות אבל אם מילא כל החלק דיו פסול דיש לחוש שמא היה שם שטר אחר וקיימוהו והוא כתב שטר זה בגליון שלמעל' וחתם העדי' והרי הקיום מקיימין אותו ויש פוסלין גם בשריטות דס"ל גם בי דינא חתמו אטיוטא ושמא אטויטא חתמו כדאמרינן גבי עדי' לעיל סי' מ"ה סעיף ו'.

לג שטר הבא הוא ועדיו על המחק והקיום מלמט' על הנייר אין מקיימין אותו מדייני הקיים אלא מעדים שלמעל' שמא הקיום היה רחוק מהשטר הרב' והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר הוא ועדיו על המחק ולפי היש פוסלין בשריטות משום דסבירא להו דבי דינא מי אטיוטא חתמי כדלעיל בסמוך הכא מכשירין לקיימו מדייני הקיום דודאי לא היה שם שטר מקויים שקיימו רחוק מהחתימות ומלאוהו בשריטות דהא לדידהו אין מקיימין שטר בכה"ג שמא יאמרו בי דינא אטיוטי חתימי ומעולם לאקיימוהו.

לד חתם בשטר קודם שנעש' גזלן ואחר כך נעש' גזלן ונפסל לעדות הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו שהרי הוא פסול להעיד אבל אחרים מעידין על כתב ידו שמכירין אותו וכשר השטר והוא שראו חתימ' שבשטר זה קודם שנעשה גזלן אבל אם לא ראוהו עד שנעש' גזלן לא דאיכא למיחש שמא עתה זייף וחתם ואם אין כאן עדים המכירין את חתימתו הוא כותב את חתימתו על החרס ומחזיקה בבית דין ומקיימין השטר ממנה כמ"ש לעיל סעיף י"ג וכן הדין אם נשתמ' לאחר חתימ' שחותם כתב ידו בב"ד ומקיימין ממנה שהוא אינו מעיד כלום כדלעיל.

לה חתם בשטר עד שלא נעש' חתנו ונעש' חתנו הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו שפסול משום קורבה אבל אחרים מעידין שמכירין חתימתו אפי' לא ראוהו עד שנעש' חתנו דמה שפסל' התור' קרובים לא משום דלא מהמני פסלתן רק גזירת המלך הוא לפיכך אין חוששין הכא שמא עתה זייף דלא חשוד בכך אלא שפסול להעיד משום קורבה לפיכך אחרים מעידין עליו שהיא חתימת ידו אפילו לא ראוהו עד אחר שנעש' חתנו וטעמא דמכשירין חתימת קרוב אע"פ שהשטר יוצא לפני ב"ד בזמן שהוא פסול לפי שהעדי' החתומין על השטר כמו שנחקר' עדותן דמי וכיון שבשעה שחתמו כשרים היו הוה ליה כאילו קבלו ב"ד עדותן באותה שעה ועדים המעידין על חתימתן כאילו הם מעידין שראו שב"ד קבלו העדות של אלו בשעה שחתמו וגמרו הדין על פיהם לפיכך יש מי שאומר דהא דמכשרינן השטר כשעדים מעידין על כתיבת ידו אפי' לא ראוהו עד שנעש' חתנו היינו דוקא כשהשטר יוצא מתחת יד אחר שכיון שיצא כבר מתחת ידי העדים אמרינן כאילו ראוהו ב"ד כבר וחקרו עדותם אבל אם עדיין השטר יוצא מתחת ידי העדים לא שייך למימר חקרוהו ב"ד כבר אלא עכשיו שהוא יוצא מתחת ידם ובא לפני בית דין ועכשיו הרי הם קרובים ופסולין להעיד לפיכך גם עדות אחרים שיעידו שהוא כתב ידם אינו מועיל והשטר פסול.

לו חתם בשטר כשהיה בריא ונשתתק הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו אפילו ברמיזה או על ידי כתב דרחמנא אמרה מפיהם ולא מפי כתבם או רמיזה אבל אחרים מעידין עליה שהוא כתב ידו.

לז שנים החתומין על השטר ומתו ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר ובאו שנים ואמרו כתב ידם הוא זה אבל קטנים היו או פסולים הרי אלו נאמנים במגו שהיו אומרים אין זה כתב ידם או שהיו שותקין לגמרי וקורעין השטר על פיהם אלא א"כ שטוען בעל השטר שיקבעו לו זמן ויקיים את השטר ע"פ עדים אחרים קובעי' לו זמן ואם אינו טוען לא טענינן ליה דלא חיישי' להכי ואם יש עדים אחרים שהוא כתב ידן או שהי' כתב ידן יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אין קורעין אותו כמ"ש טעמא בסמוך ויש מי שאומר שאין צריך שקרא עליו ערער דבהוחזק בב"ד לבדו סגי אפי' לא קרא עליו ערער דמסתמ' לא קיימוהו אם לא שנתברר הדבר בפניהם מיהו אע"ג דלא מקרעינן ליה גם מגבי לא מגבינן ביה דהא העדי' האחרים המעידין שהוא כתב ידם או הקיום שמקיימין אותו משטר אח' הוא כאילו יאמרו שהשטר כשר דאע"ג שאינם מעידים בפירוש שלא היו קטנים או פסולים מ"מ העדים החתומים הם בחזקת כשרות דכל ישראל בחזקת כשרות הן והשטר כשר והעדים שיאמרו שקטנים או פסולים היו אינם מעידים אלא על השטר שהוא פסול כיון שאינ' מעידים על גוף העדים שהרי מתו כמ"ש בסמוך וא"כ היה העדות על קיום שטר אם הוא כשר או לא תרי ותרי נינהו ונשאר השטר בספק כשר. ונ"מ שאם תפש בעל השטר מטלטלין לא מפקינן מיניה ואפי' תפש בעדים דלית ליה מנו לא מפקינן מיניה דהמ"עה ודוקא מטלטלין אבל מקרקעי מפקינן מיניה דקרקעי לאו בני תפישה נינהו דכל מקום שהן ברשות בעליהן הן וכל זה דוקא בשכב' מתו העדים דכיון שמתו לא על גופן של עדים הם מעידים אלא על מנה שבשטר הם מעידין אבל אם העדים עדיין חיים ובאו שנים עדים לפוסלן ואומרים שפסולין הם גם השטר נפסל ממילא אע"פי שכתב ידם יוצא ממקום אחר דהא מעידין על גופן שהם פסולין ויש חולקין ומכשירין השטר לעולם וטעמא משום דקיימא לן חזקה שכל שטר שנכתב ונחתם נחתם בכשרות בלא שום פסול הלכך אפילו אי אמרי פסולי עדות הם עכשיו לא מהמני לפסול השטר למפרע כיון שכתב ידם יוצא ממקום אחר שזהו עדות אחרת היא. עדים שכתב ידם יוצא ממקום אחר או שיש עדים שזה כתב ידם אינם נאמנים להעיד בעל פה מה שהוא נגד השטר לבטל דבר ממנו דהוה ליה חוזר ומגיד אבל אם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואין יכולין לקיימו אלא ע"י עצמן ואמרו כתב ידינו הוא זה ובתוך כדי דבור חזרו ואמרו אנוסים היינו מחמת נפשות כלומר שהיו מוכרחים מחמת סכנות נפשות לחתום שקר נאמנים במגו שהיו אומרים אין זה כתב ידינו כיון שחזרו תוך כדי דבור ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דלאחר כדי דבור הוה ליה חוזר ומגיד ואין נאמנים ואין בזה ג"כ משום אין אדם משים עצמו רשע שאינם נעשים רשעים בזה שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש. וכן אם אמרו תוך כדי דבור קטנים היינו בשחתמנו או פסולי עדות מחמת קורבה היינו ועכשיו נתרחקנו או מסר מודעא בפנינו או תנאי היה בדבר ולא ראינו שנתקיים התנאי הרי אלו נאמנים ואפי' עד א' אומר לא היה תנאי ועד א' אומר היה תנאי ולא נתקיים הוא נאמן כמו י אותו שאומר לא היה תנאי והרי הם מוכחשים ודל עדים מהכא ונתבטל השטר כל זמן שלא נתקיי' התנאי ונשבע הנתבע היסת כמו בתביעת בעל פה כמ"ש לקמן סי' פ"ב סעיף י"ב ולא אמרינן שהעד שאומר לא היה תנאי הוא נאמן יותר מהעד שאומר היה תנאי כמ"ש הרמ"ה מביאו רבינו בעל הטור כאן בפנים דלא אמרינן הכא אוקי חד לבהדי חד דכיון דאותו שאומר לא היה תנאי התורה האמינתו להביאו לידי שבועה וכל מקום שהאמינ' תורה לעד א' ה"ל כשנים והאי דקאמר תנאי היה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים כן הוא דעת הרמ"ה אבל לא סבירא לן הכי אלא העד האומר תנאי חוששין לדבריו כמו שחוששין לדברי האומ' לא היה תנאי והרי הן מוכחשים ועדותן בטלה והשטר בטל וה"ל תביעת בע"פ ואין כאן אלא שבועת היסת ואם כתוב בשטר ואנן סהדי דלא הוו שיו' בשטר אינם יכולי' לומר תנאי היה בדבר דה"ל חוזרין ומגידין מיהו אם אומרי' פירוש למה שכתב דלא היה שיור ואומרים שכוונת מה שכתב בשטר לא היה בו שיור לא נאמר שכתבו כן כדי שיתבטל התנאי רק לומר שלא היה שיור בגוף המכר הרי אלו נאמנים וכן יכולין לפרש כל דברי השטר באופן שאינו סותר דבריהם אבל אם אמרו שהיו אנוסים מחמת ממון או שהיה שטר אמנה או שהיו פסולין בעבירה אינם נאמני' שבכל אלו משוי נפשייהו רשעים שלא היה להם לחתו' שקר מחמת כל ממון שבעולם וכן שטר אמנה לא ניתן ליכת' דנפיק מיניה חורבה והרי הם אומרי' שעשו שלא כדין וכ"ש כשיאמרו שהיו פסולי עדות מחמת שעשו עבירות דמשוי נפשייהו רשעים ממש על כל אלו אינם נאמנים דקי"ל שאין אדם משים עצמו רשע דאדם קרוב לעצמו ואפילו אם אומרים עשינו תשובה ועכשיו אנו כשרים אינם נאמנים כיון שהעדות מתבטל ע"י שעושין עצמן רשעי' ה"ל כחוזרים ומגידין מיהו אע"פי שאינם נאמני' לבעל השטר מ"מ לגבי דידהו נאמני' דהודא' בעל דין כמאה עדי' דמי וחייבין לשלם ללוה כל ההפסד שבא לו מכח חתימתן שחתמו שקר מדינא דגרמי ואם אומרים שבשעה שחתמו לא ידעו שהיה אמנה ואח"כ נתברר להם שהוא אמנה נאמנים שאין זה כחוזר ומגיד אלא עדות אחרת היא זו שנודע להם אח"כ וה"ל כמעידים על השטר שהו' פרוע או מחול שזה ודאי כשר לכ"ע שאינו מבטל בזה עדות הראשון אלא עדות אחר' הוא וכשר הכא ומי הכא. ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר או שיש עדי' שזה כתב ידן אין נאמנים בשום דבר שיאמרו לבטל השטר חוץ מלומר בפנינו מסר מודעא כגון אם שטר מכר הוא ואמרו העדים החתומין בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו נאמנים דדבר זה ניתן לכתוב ואדרבה מצוה קעבדי כדי להציל האנוס מידי אונסו:

לח עדים החתומים על השטר שאמרו שהלוה היה קטן באותו שעה אינם נאמנים דכיון דקי"ל חזקה אין העדים חותמין אא"כ נעשה בגדול צריכים הם לבדוק אם הוא גדול וכל שאומרים שלא בדקוהו משוו נפשייהו רשיעי ואין אדם משים עצמו רשע י"א הא דעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותם בב"ד דמי ואינן יכולין לחזור היינו דוקא כשהם שנים חתומים דהוה שטר מעליא אם חקרוהו ב"ד אבל עד אחד החתום כשטר אינו כמו שנחקר עדותו לבדו שאין ב"ד חוקרין עד אחד ויכול לחזור בו.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה