לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן מה
שהעדים צריכין לקרות השטר מקודם שיחתמו ודין שטר הבא על הנייר ועידיו על המחק ובו כ"ג סעיפים:
א אע"ג שאמרה התורה על פי שנים עדים וגומר ודרשו בו מפיהם ולא מפי כתבם היינו העדות שצריכין להעיד בפני ב"ד בתורת הגדה אבל עדות שמייחדים לכתוב שטר לראייה כבר גלה הכתוב שהוא עדות גמור דכתיב ואקח את ספר המקנ' שפירושו שטר שחתום בעדים ואמרו חכמים ז"ל שאות' העדים חותמין בשטר למטה תחת הכתב ולא מן הצדדין ולא מלמעלה וטעם כל זה צריך פירוש ארוך ולא אאריך בכאן כי כב הארכתי בו בלבוש הבוץ וארגמן סי' ק"ל בדיני חתימת הגט וה"ה בשאר שטרות וע"ש.
וצריך שהעדים היודעים את הענין הנעשה בפניה' יקראו את השטר קודם שיחתמוהו שידעו בודאי שיש בשטר נכתב המעשה כמו שראו ולא יסמכו על אחרים שיקראוהו לפניהם אפי' הם שנים שמא ישקרו לפניהם ואין כתוב בשטר מה שקראו בד"א בסתם בני אדם אבל ראש ב"ד שהיה יודע ענין השטר וקראו לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין אותו בכל דבריו וגם אימתו מוטל עליו וירא מפניו שלא ישנה ממה שכתוב לפניו הרי זה חותם השטר אע"פ שלא קרא הוא בעצמו דודאי מתוך יראתו לא שנה אבל איניש דעלמא וסופר של ראש כ"ד או הראש ב"ד וסופר אחר אין כאן אימה על הקורא לפיכך אין לסמו' עליו וגם בראש ב"ד וסופר שלו דוקא שהראש ב"ד יודע הענין מקודם והרי הוא עצמו העד ואינו סומך על סופר רק במה שכך כתוב בשטר כמו שקרא לפניו אבל אם אינו יודע הראש ב"ד את הענין רק ע"י שיקרא איתו הסופר לפניו מתוך הכתב הר זה אסור לחתום עד מפני עד שהתורה פסלתו וי"א דאם העדים יודעין את הענין הנעשה בפניהם והקוראי' לפניהם את השטר הם שנים יכולין לסמוך עליהם שכן כתוב בשטר ולחתום ואפי' אם אינם מבינים לשון השטר ושנים הקוראין מתגרמין להם לשון השכר והם חותמין כשר וכת' מהדמא״י כל וכן נ״ל עיקר י"א כל מה שקורין לפני הצבור חותמין עליו אע"פ שלא קראוהו שיראים לשקר לפני הציבור.
ג הוראה בחותם ידו והשטר נעשה בגופן של גוים והדבר ברור שהדתו' אינו יודע לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו כיון שלא חשש לקרותו וסמך על הסופר שכל הסומך על נאמנו' אחרים ודאי גמר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר אותו שהאמין על עצמו.
ד ואם אין העדים יכולין לחתום אין מקרעין נייר חלק כדי שהם ימלאו הקרעים דיו שאין זה עדות מעליא מפני שאין זה אלא חתימה של אחרים ופי' מקרעים יש מפרשים שאחרים מסרטין להם שריטות על הנייר כעין אותיות והם משימין על השריטות דין וא"כ עיקר החתימה היא של המסרטין והם לא עשו כלום אל מלוי הדיו בעלמא מפני שהשריטה לא היתה מתקיימת זמן ארוך ולא היו יכולין לראות אבל עכשיו הוי חתימ' המתקיימת וזה היו אחרים ג"כ יכולין לעשות ואין נכר שהוא חתימת ידם ויש מפרשים שלוקחים נייר אח' ומקרעין בו שמות העדים מעבר אל עבר ומשימין אותו על הנייר שהשטר כתוב בו ובאין העדי' וממלאין את הקרעים דיו וניכרת הכתיבה מאליה אבל גם זה אינה חתימה מעליא שכל אדם יכול לעשות זה ואינו ניכר שהם עשו משא"כ כשה' עצמן חותמין שאימון עקימת ידיהם בקולמוס ניכר שיש הבדל בינו לשאר הבדל עקימות ואע"ג שדברים אלו היתירו בגט היינו משום עיגונא אבל בשאר שטרות לא רצו חכמים להתירו לפיכך אמרו אם עברו עדי' ועשו כן מכין אותו מכות מדדות על שעבר על דברי חכמים וגם השטר פסול ואין גובין בווי"א אע"פ שמכין אותו מכות מרדות מ"מ עדות הוא והשטר כשר.
ה מקו' שנהגו שהסופ' חותם ע"פ העד שכות' פלו' בר פלוני חתם במסירת קולמוס מפב"פ או שכותב פב"פ צוהו לחתום אם קבלו בני העיר עליהם לעשות עדותו בעדות העד כשר דלא גרע' מנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך כו' דמכשרינן כהלכות עדות ע"ש ואם לא קבלו עליהם אינו כלום דהוה ליה כעד מפי עד שאינו עדות. כל שטר הבא לפנינו שעדים מעידים על חתימת העדים מקיימין אותו ואין חוששין לריעותא שמא נעשה בו שחזקה שאין העדים חותמין על השטר אא"כ קראוהו ויודעי לחתום ואי איתינהו לסהדי קמי וקים לן בהו דלא ידעי למקרי אע"ג דאסהידו אחתימת ידייהו דייקינן בסהדותייהו ע"פ אי אמרי' אקרי' למאן דידע למקרי סמכינן עלייהו ואי לא אמרי הכי דייקינן בסהדותייהו על פה אי מכווני למה שכתוב בשטרא מקיימינן להו.
ו ידקדקו העדים שלא ירחיקו מהכתב רחב ב' שטין דאיכא למיחש שמא יגוז כל מה שכתוב למעלה ויכתוב בכ' השטין שטר אחר לפיכך אם הרחיקו שני שטין פסול אפי' כתוב שריר וקים ואפי' ידוע שלא הוסיף ולא זייף בו שום דבר פסול דכיון שלא נעשה מתחלה כתקנת חכמים נפסל ושוב לא יוכשר דכל שלא נעשה כתיקון חכמים אינו שטר והא דאמרינן לעיל סי' מ"ד סעיף א' אע"ג שצריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה אם לא החזיר כשר אלא שאין למדין ממנו משו' דהתם אינם צריכים העדים להכשירו שהרי שטר עצמו ודאי כשר דהא ליכא למיחש ביה לדלמא זייף אלא שאין למדין משטה אחרונ' אבל הכא השטר עצמו נעש' בפיסול וצריכין עדי' שיבואו ויעידו עליו שלא נזדייף בו כלום כדי להכשירו לפיכ' אע"פ שבאו עדים והעידו עליו לא יוכשר הואיל ולא נעשה כתיקון חכמים שיוכלו להכשירו מתוכו בלא עדים ואפי' טייטוהו בדיו על אותו אויר של ב' השטין פסול שיכולין לומר העדים על היטוטא חתמו ולא על עיקר השטר כלומר העדים מעידים שבפניה' נעשית הטיוט על נייר החלק ולא יחשדו בעל השטר שמחק תחת הטיוטא איזה דבר חיוב שהיה כתוב בו עליו אבל על העיקר מה שכתוב למעל' בשטר אין מעידין ואפי' לא היה אלא מלא נקודות והלבן נרא' בין נקודה לנקוד' חיישינן שמא מעידין כד הלכך פסול לעולם.
ז והא דאמרינן שאם הרחיקו שני שטין פסול היינו למגבי ממשעבדי א"נ מבני חורי אם הלוה אמר פרעתי דלאו שטרא הוא כדי שיוכל המלוה לומר שטרך בידי מאי בעי אבל לא היה דברים מעול' אינו יכול לטעון נגד שטר זה כיון שנתנה עדותיו להכשיר אילו מלאוהו בקרובים והוי כמו המלוה לחבירו בעדים בלא שטר שיוכל לטעון פרעתי ואינו יכול לומר לא היו דברים מעולם.
ח הרחיקו פחות מב' שטין כשר דהא ליכא למיחש אלא לזיוף של שטה אחת דלשני שטין שיכתוב בדוחק לא חיישנן שנוכל להרגיש ובחדא שטה ליכא למיחש לזיופא דהא אין למדין משטה אחרונה ושני שטין אלו משערינן בכתיבת ידי עדים שהיא גסה ולא בכתיבת יד הסופר שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר.
ט וב' שטין הרחקה שהשטר נפסל בהן אינו נפסל אלא א"כ הרחיק ב' שטין וג' אוירין כגון ל' וד' בשטה עליוני' וך' בשטה התחתונה תחת הך' העליוני' זהו ב' שטין וג' אוירין.
י יש מי שאומר שאם סיים השטר באמצע השטה והניחו אותה השטה ועוד אחרת והתחילו לחתום בשטה שלישית הוא פסול מפני שיוכל לכתוב באותה חצי שטה מה שירצה ויחזור מעניינו של שטר בשט' אחרונה כדי שלא נלמד ממנה כדיג' וממילא נתכש' מה שכתב בחצי השטה שלפני' וכן אם מסיים בסוף השטה והרחיקו העדים שטה שלימה והתחילו לחתום באמצע שטה שנייה פסול אם יחתום זה האחר באותה חצי השטה מפני שיכול לכתוב בחצי השטה החלק שלפני חתימתו פלוני לוה קפלו' מנה ויהא שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת שהוא כשר ויחתוך כל הכתוב העליון אבל אם חתמו זה תחת זה כשר דלמאי ניחוש שמא יכתוב בחצי השטות שלפני חתימת ב' העדים בכל חצי שטה פלו' לוה מפלו' מנ' ויחתוך אותה לשנים ויהיו שני שטרות מב' עדים על איש א' בכל אחד עד אחד ונצרפם יחד לגבות בו הא קי"ל ב' עדים בשני שטרות אין מצטרפין וכ"ש כשהם מחוברין יחד בחתיכה א' שאינו נחשב לשטר כלל ולשמא יכתוב דבר זיוף בשטה השלימה שעליהם ובחצי השטה שלפניהם יחזרו מעניינו של שטר כדי שתיחשב לשטה אחרונה שאין למדין ממנה וירצה ללמוד משטה השלימה שעליה לזה לא חיישינן דדינא לאו הכי הוא דכל כה"ג אין למדין מחצי שטה אחרונה וגם השטה שלימה שעליה כמ"ש לעיל סימן מ"ד סעיף ג' לפיכך אין לחוש לזיוף כלל וכשר ואין לומר דניפסליה משום שיוכל לכתוב לפני חתימת כל עד אני החתום חייב לפלו' מנה דלא פסלינן שום שטר אלא כשיכול לזייף ולעשות ממנו שטר ש"ש לו ב' עדים להוציא ממון מאחרים אבל משום שיכול לעשות שטר שהעד עצמו חייב לו לא פסלינן ליה לשטר' דאיהו דאפסיד אנפשיה שחתם במקום שיכולין לעשות שטר עליו מכל מה שכתבנו יצא לנו ג"כ שאם סיים השטר באמצע השטה שיכולין העדים לחתום לכתחלה באותה חצי השטה הנשארת זה אצל זה ואז למדין אפי' מחצי שלפניהם וכ"ש משטה שעליה' ואפי' אין כתוב בשטר שריר וקים דאין לחוש לשום דבר דלמאי ניחוש שמא הניחו העדים חלק שטה שלימה שעליהם וחצי שלפניהם או החצי שלפניהם לבדה והוא כתב מה שרצה אין חוששין לזה דחזק' שאין העדים חותמין זה אצל זה באמצע השט' ומניחין חלק לפניהם שהרי יודעי' שיפסלוהו כמ"ש אבל זה תחת זה לא יחתמו באמצע השטה סמוך לסיום השטר כשיסיים השטר באמצע השטה דהא אם עשו כן והניחו חלק לפניהם מכשרינן ליה כמ"ש וא"כ יש לחוש שמא עשו כן והניחו חלק וחתמו באמצע השטה כיון שידעו שלא יפסלוהו השטר וזה הוסיף מה שרצה.
יא וכן צריכין ליזהר כשחותמין ויש חלק לפני חתימתן שלא יחתמו זה אחר זה בשטה אחת דשמא יכתוב בחלק שלפני חתימתן מה שירצה ויחתוך העליון ויהיה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וכיצד יעשה יטייטטנו בדיו ולא אמרינן דאטיוטא חתימו אלא היכא שהטיוטא עומד בין השטר לעדים אבל לא חתמו אטיוטא שבאותה שורה שלפניהם ואם התחילו לחתום באמצע השטה וחתכו החלק שלפני חתימתן פסול דשמא היה כתוב שם חובתו או שום תנאי וזה חתכו. ומיהו אם כתוב למעלה בסוף השטה שריר וקים כשר ובלבד שיהיו העדים חתומים זה תחת זה אבל אם חתומים זה אחר זה בשטה אחת פסול דשמא היה זה החתוך שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וחרבו והיה כל הגייר חלק למעלה וכתב עליו כל השטר הזה.
יב שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא אחד מהן קרוב או פסול או שהיו בהם ב' קרובים זה לזה והרי אין עדים קיימים כדי לשאול אותם מאיזה טעם חתמו אם כדי להעיד או מטעם אחר אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו בתחלה לחתום ה"ז ודאי נתכוונו להעיד וה"ל כעדים רבים שהעידו ונמצא א' מהן קרוב או פסול דקי"ל שהעדות כולו בטלה כדכתבינא לעיל סימן ל"ו סעיף א' ואם לא נתבר' שישבו כולם בתחלה לחתו' תתקיים העדות בשאר שהרי איפשר לומר שחתמו הכשרים והניחו מקו' לדקשיש מינייהו ובא זה הקרוב או הפסול וחתם שלא מדעתם אע"פ שהעד הראשון החתום בשטר הוא הפסול וכיון שהוא חתום בתחלה הדברים נראין שהוא עיקר העדות אפי' הכי השטר כשר מטעם דאמרינן רווחא שבק למאן דקשיש מיניה ובא זה והתם מיהו לכתחלה לא יחתום שום קרוב או פסול על השטה דאיכא למיחש שמא יאמר הרואה לשם עדות חתמו ויבא להכשי' קרוב או פסול בעלמא וי"א שאין להכשיר שטר שחותמין בו פסולין אא"כ שנים אחרונים הם כשרי' דתלינן לומר הכשרים אע"פ שחותמין הן באחרונה חתמו בתחלה ורווח' שביקי למאן דקשיש מינייהו ואתו הפסולין אח"כ ומלאוהו כדי להכשיר השט' כמ"ש בסעי' י"ד בסמוך ולא לשם עדות חתמו אבל אם ב' האחרונים קרובים או פסולין השטר פסול דודאי לשם עדות חתמו דאי לאו לשם עדו' חתמו למאי חתמו וה"ל עדות שבטל מקצתה בטלה כולה
יג ואם נפסל השטר ע"י חתימת פסולין אם הכשרים זוכרים העדות ע"י ראיית השטר יכולין להעיד בעל פה וב"ד יכתבו העדו' כמו שכתו' בשטר הראשון קודם שחתמו הפסולים ושטר מעליא הוא דמשום חתימת הפסולים לא פסלינן אלא השטר אבל עדות הכשרים לא נפסל ע"י עדות חתימת הפסולין אע"ג דגבי העידו רבים ונמצא אחד מהן קרו' או פסול פסלינן כל העדות גבי חתימה בשטר הקילו ותולין לומר כשחתמו חתמו הם לבדם ונגמר עדותם ואח"כ באו הכלולים לחתו' לפיכך אע"פ שפוסלין השטר אינן פוסלין עדותן א"נ התם כיון שהגידו בפני ב"ד ונפסל עדותן שוב אינן חוזרין ומגידין כדילפינן מקרא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל החתימה אע"ג דחשיבה הגדה לענין שלא יוכלו אח"כ להעיד דבר מה שהוא מכחיש חתימתן מ"מ לא חשיבה כהגדה ממש לענין שמשנפסל ע"י עדים אחרים שלא יוכלו להגיד פעם אחרת דהא עדיין לא הגידו אלא חתמו לפיכך יוכלו הם להגיד פעם אחרת להחזיק עדות הראשונה נ"ל וע"ל סימן ל"ו סעיף א'.
יד היו העדים מרוחקים מן הכתב יותר על ב' שטין ובאו שני עדים קרובים או פסולין ומלאו אותו הריוח אע"פ שאם לא מלאוהו היינו פוסלים אותו השטר כשחתמוהו אלו הפסולים הוכשר השטר שהרי עכשיו אינו יכול להזדייף בד"א כשמלאוהו קודם שנראה השטר בב"ד אע"פ שעשאו המלוה שלא מדעת הלוה אבל אם נראה השטר בב"ד קודם שמלאוהו בקרובים או פסולים שוב אין לו תקנה דהואיל ונפסל בב"ד שוב אינו חוזר להכשירו וי"א אפי' קודם שנראה בב"ד לא הוכשר במלוי קרובי' או פסולין אלא כשמלאוהו מדעת הלוה אבל אם המלו' מלאהו מדעת עצמו לא מתכשר בהכי דכיון דפסלי רבנן האי שטרא בהרחקת ב' שטין נמצא שהלוה שטר פסול נתן לו וכי משוי ליה מלו' שטר כשר בלא דעת הלוה לא נשתעבד הלוה באותו שטר. טו והא דמכשרינן במלאוהו קרובים דוקא שמלאוהו הקרובי' או הפסולים ביום שנכתב ונחתם אבל אם מלאוהו למחר וליומא אוחר' אפילו במצו' הלוה פסול דהא לא אתכשר להשתעבד בו אלא משעה שמלאוהו בקרובי' והשטר נכתב מקודם והרי הוא שטר מוקדם ופסול וה"מ בשטר שאין בו קנין אבל בשטר שיש בו קנין הרי משע' הקנין הוא משתעבד ואפי' לא נכתב השטר
אלא אחר כמה ימים אחר הקנין כשר וגובה מיום הקנין כמ"ש למעלה כ"ש הכא. א. טז אם אחר שפרעו טוען הלוה שהשטר היה פסול לפי שהרחיקו העדים יותר משטה אחת אין בדבריו כלום דכיון שפרעו הוי כאילו הודה שלא נזייף.
יז אחז"ל הבא מכח גוי הרי היא כגוי לפיכך ראובן שהיה לו שטר חוב על גוי אחד והרחיקו העדים חתימתן שני שטין מן השטר ושמעון קנה קרקע מאותו הגוי ובא ראובן לטרוף הקרקע משמעון בפני ב"ד ישראל בשטר זה שהיה לו על הגוי קודם שלקח שמעון הקרקע מן הגוי אם נהגו בגוים לגבות בשטר זה גם אין שמעון יכול לפסול השטר מחמת הרחקת העדים דהא אם היה בא ראובן לגבות קרקע זו מן הגוי היה גובה אותה ה"נ הוא גובה אות' קרקע משמעון בדינינו דלא עדיף שמעון מן הגוי דהבא מכח הגוי הרי הוא כגוי.
יח שטר הבא כולו בשטה אחת ועדיו בשטה אחרת פסול דחיישיון שמא היה לו שטר כבר שהרחיקו העדים שטה אחת ואותו השטר כשר היה כדכתיבנא לעיל סימן מ"ג סעיף א' והוא חתך כל אותו השטר וכת' זה השטר באותו שטה ונמצאו העדים חתומין עליו וכן אם היה השטר שני שטין אלא שאין שטה הראשונ' מתחלת בראש הקלף חיישינן שמא היה לו שטר שסיימוהו באמצע השט' והניחו הנשאר חלק וגם השט' שלמ' שתחתי' וחתמו העדים בש' שלישי' זה תחת זה דאמרינן לעיל סעיף י' שהוא כשר והוא חתך כל אותו השט' וזייף שטר זה בחצי השט' והשלימ' שתחתי' וכתב מה שרצ' ונמצאו העדי' חתומים עליו.
יט היה השטר כולו עם כל עדיו בשטה אחת כשר דליכא למיחש למידי אבל אם השטר ועדיו שנים בשטה אחת ועוד למטה ממנו בשטה אחרת שני עדים יש לחוש שמא כל השטר העליון שהיו העדים התחתונים חתומין עליו והרחיקו שטה אחת שהיה כשר חתך ובשטח שהיה בין השטר לעדים כתב שטר ועדיו ובעדים שבשטה שנייה יאמר כיוונתי להרבו' בעדים לפיכ' כשיבא שטר כזה לפנינו אין מקיימין אותו מעדי' שבשטה שנייה אלא מעדים שבשטה ראשונה.
כ שטר הבא הוא ועדיו על המחק בשר והוא שלא יהא שום שינוי בין השטר למקום חתימת העדים שאם יש שום שינוי יש לחוש שמא מחק וכתב מה שרצה ולפיכך הוא משונה שהרי מחקו ב"פ ואינו דומה מה שנמחק שני פעמים למה שנמחק פעם א' על כן לא יחתמו העדי' על שטר שכתוב על נייר מחוק אא"כ נמחק דבל בפניהם שאל"כ יש לחוש שמא מקו' החתימ' נמחק ב' פעמים והם לא ירגישו כי לא יתנו לב על זה ומקום השט' אינו נמחק אלא פעם א' וכשיחזור בעל השט' וימחוק פעם שנית ויכתב מה שירצ' נמצא השט' ומקום חתימת העדים יהיה שוה הכל מחוק ב"פ ויביאהו לפני ב"ד ויגב' בו ואם כתבו וחתמו על נייר מחוק צריכין ליזהר שידעו העדים שנמחק הכל ביום א' דאינו דומה נמחק בן יומו לנמחק בן שני ימים אם יש בין חתימת העד לשני ריוח כשיעור כתיבת אנחנ' סהדי חתמנו על המחק והשטר על הנייר פסול שמא היה השטר על הנייר ועדיו על המחק והיה כתוב בין חתימת העדי' אנחנא סהדי כו' וזה כשר כמ"ש בסעיף הסמוך והוא מחקו ומחק גם השט' וכתב על המחק מה שרצ' אח"כ והרי נמצאו העדים ג"כ חתומים על המחק ואמרינן שהוא כשר אבל אם לא היה כאן רושם מחק כלל השטר כשר אע"פי שיש בין חתימה לחתימה ריוח גדול דליכא למיחש לזיופא בין חתימת העדים.
כא שטר שהוא על נייר ועדיו על המחק פסול שמא ימחוק השטר ויזייפנו ונמצאו הוא ועדיו על המחק ואם כתבו העדים אנחנ' עדי' חתמנו על המחק והשטר על הנייר כשר והוא שכתבו כן בין חתימת עד הראשון לחתימת עד השני שאז אם ימחוק גם זה אנחנו עדים חתמנו כו' שכתוב בין חתימת העדים וימחוק למעלה ויכתו' שטר אחר ויניח הריוח שבין העדי' המקום שהיה כתוב אנחנו עדי' יהיה זה לנו לסי' והיכר ששטר זה נזדייף וכמ"ש בסעיף הסמוך שקודם זה אבל אם כתבו כן לפני חתימתן או אחריהן לא מהני שמא ימחוק הכל חוץ מחתימת העדים ויכתוב על המחק למעלה מה שירצ' ויהיה שטר הבא הוא ועדיו על המחק דמכשרינן ליה ולא יהא לנו היכר שנזדייף השטר.
כב שטר שהוא על המחק ועדיו על הנייר פסול אפי' כתבו אנו העדי' חתמנו על הנייר והשטר על הנייר מחוק דסוף סוף ימחוק השטר עוד פעם אחת ויחזור ויכתו' מה שירצה אע"פ שיהא נמחק ב' פעמים לא יהא ניכר ביון שכולו יהיה מחוק ב"פ ולא יהיה אצלו מקום שמחוק פעם אחת שע"י זה יכולין להבחין בין זה לזה וכ"ת וליתי מגילתא אחריתי ולמחוק ולידמויי לא דמי מחקא דהא מגילתא למחק דהא מגלתא משום שזה עב וזה קליש ואין המחיקו' דומות.
כג במקום שנוהגין לכתוב פרעון ביני שיטי צריך ליזהר שלא יהא שום גרר ביני שיטי דאיכ' למיחש שמא היה בו פרעון ומחקו וכ"ש אם הפרעון שביני שיטי היא על המחק דאיכ' למיחש שמא היה יותר ומחקו וכתב מה שרצה ואם יש עדים שהפרעון הוא כתב יד הלוה כשר דתו ליכא למיחש למידי.