אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שטרות › סימן מג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שטרות · סימן מג

סימן מב

שצריך לכתוב זמן בשטר וכל דיני האיחור והקדימה בפרטות ובו ב"ט סעיפים:

א כותבין בשטר זמן ההלוא' כדי שנדע מאיזה לקוחות יטרוף שהלקוחות שקנו קודם זמן הלואותו אינו יכול לטרוף מהם מ"מ אפי' לא כתב בו זמן השטר כשר לגבות בו מן הבעל החוב עצמו מבני חורי אבל אינו יכול לטרוף מהלקוחות שיכולין לומר קניינינו קדמה להלואתך. יש מי שאומר שאם קנו אחר שראו עדים את השטר כתוב וחתום הוי כאלו נכתב אותו הזמן שראוהו העדים בשטר שהם מפקין ליה לקלא וטורף מן אותן הלקוחות שקנו אח"כ. שובר שאין בו זמן כשר ויד בעל השובר על העליונה הואיל והוא מוחזק.

ב אם כתב הסופר שנת חמשת אלפים ושלש מאות וארבע וחמשים ולא כתב לבריאת עולם או אפי' השמיט גם האלפים כגון שכתוב שנת שלש מאות וחמשים וארבע או אפי' השמיט גם המאות ולא כתב אלא הפרט קטן כגון שכתב שנת חמישים וארבע או שהשמיט גם העשרות וכתב שנת ארבע בכל אלו כשר השטר מפני שהכל יודעין שאנו מונין לבריאת עולם וגם יודעין מנין השנים שהם מבריאת עולם עד עכשיו וידעו שהסופר קצר ולא רצה לכתוב האלפים והמאות או העשרות מפני שהוא מפורסם לכל אבל אם כתב האלפים וגם הפרט קטן ודילג המאות או העשרות כגון שכתב חמשת אלפים וארבע וחמשים או חמשת אלפים ושלש מאות וארבע או חמשת אלפי' וארבע או חמשת אלפים ושלש מאות וחמשים בכל אלו שטר מוקדם ופסול כמ"ש טעמא שפוסלין שטר מוקדם.

ג ואם כתב אלפים ושלש מאות וארבע וחמשים ולא הזכיר חמשת השטר כשר שהכל יודעין דמספר אלפים שכתב חמשת הן.

ד אם כתב בדביעי עשרים יום לחודש שבט ודלג בשבת שהיה לו לכתוב ברביעי בשבת כשר דאע"ג דלא נכתב בשבת הלשון מוכח דמלת ברביעי אימי השבת קאי דאם לא כן ברביעי עשרים יום כו' מה פירושו ועל כרחך ר"ל ברביעי בשבת וכשר שהכל יודעין זה.

ה מעשה שטעה הסופר וכתב ברביעי בשבת בשנים ועשרים יום לחודש תשרי ואותו השנה היה ראש השנה ביום ב' נמצא שרביעי בשבת היה בכ"ד לחדש ועוד שכת' בשני' ועשרים יום לחודש ושנים ועשרים יום לחדש הוא שמיני עצרת שאין ישראל כותבין בו ואפי' הכא הכשירוהו וטעמא אי משום דשנים ועשרים יום הוא יום ש"ע הא תנן שטר שנכתב בשבת או בעשר' בתשרי כשר דאמרינן אחרוהו ושטר מאוחר הוא כשר כמ"ש ואי משום שרביעי בשבת לא היינו שנים ועשרים בחדש אלא ארבע ועשרים בהכי נמי לא פסלינן ליה די"ל הסופר טעה לפי שלא היה בקי בעיבורו של חדש ובקיבועו והיה סבור דמעברין לאלול וקבעו ר"ה ביום שלישי ורביעי וטעה נמי בזה שידע דקי"ל ב' ימים של ר"ה קדושה אחת הן וכיומ' אריכתא דמיין והיה סובר הסופ' דהוא הדין נמי לענין מספר ימי החודש מנינן הכי ומנה שלישי ורביעי ליום אחד ומנה משם ואילך ונמצא יום רביעי בשבת הוא כ"ב בחדש ואמרו דכל בכה"ג בדיני ממונות תלינן לקולא בטעותא דסופר כדי להכשירו.

ו שטר של כתב ידו א"צ לכתוב בו זמן דהא לא טריף בו ממשעבדי אפי' יש בו זמן ואם כן הזמן אינו מעלה ואינו

ז שטרי חובות המוקדמין קודם שהלוהו פסולין אע"ג שנחתמו ביום שנכתב בו הזמן לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו וכגון שאמר לא ישתעבדו לו נכסי עד שילוה לי לפיכך פסולין מפני שיבא לטרוף בהן לקוחות שלא בדין פי' דבעי למטרף לקוחות מזמן הכתוב בו ועדיין לא הלוהו ושטרי הלקוחות קדמו למלוה וזה מוציא שטרו שהוא קודם והוא שקר ולפיכך קנסו אותו חכמים שלא יגבה בו בשטר מוקדם אפי' מלקוחות שקנו אחריו גזירה שמא יטרוף בו מזמן שהקדימו דאיכא דלא מסיק אדעתיה לדקדק כ"כ בזמן הלואה לומר למלו' שטרך מוקדם ומקחי קודם להלואתך מיהו לא פסול השטר לגמרי וגובה בו מבני חורין ואם טעון הלוה פרעתי דינו כטוען כן בשאר שטרות דא"ל שטרך בידי מאי בעי ונשבע מלוה ונוטל ואם יש בו נאמנות נוטל בלא שבועה ואם טוען הלוה להד"ם הוחזק כפרן ע"י שטר זה וי"א שפסלו השטר לגמרי ועשאוהו כחרם הנשבר שאינו נחשב לכלום ותביעתו אינו אלא כתביעת החוב שבע"פ.

ח וגם למ"ד שגובה מבני חורין בד"א בשלא הקדימו עדים זמנו בכונה אבל אם הקדימוהו בכוונה כגון שכתבוהו בניסן וכתבו בו שכתבוהו בתשרי הקודם לו ודאי אפי' מבני חורין אין גובין שהרי העדים פסולים שחתמו שקר וי"א דהעדי' נאמנים בזה לומר שלא בכוונה עשינו אע"פ שכת' ידן יוצא ממקו' אחר וה"ה בכל טעות שהעדים מצויין לטעות בו נאמנים העדים לומר שטעו והחולקים ס"ל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. ט מעשה בשטר מתנה שהיה לו לכתוב בשנת נ"ח וכת' בשנת נ"ז ומוכח מתוכו שהוא טעות סופר שכתוב בו ותנו לפלו' חתני ובשנת נ"ז עדיין לא היה חתנו וחתום בשטר גברא רבה בתורה ובחסידות ואמרו שאין כל זה מציל מלפסול השטר שהוא מוקדם ומ"מ אם העדי' קיימין ואין כת' ידן יוצא ממקום אחר ואינו יכול לקיים חתימתן מגו דאי בעי אמרו אין זה כתב ידינו יכולין ג"כ לחתום שטר אחר מזמן שני ואם כתב ידם יוצא ממקו' אחר שיוכל השטר זה להתקיים בלא הם ואין להם מגו אין נאמנים לחתום שטר אחר ואם יש עדים אחרים כשרים שראו כשקנו מידו בשנת נ"ח הם יכולים לכתוב לו שטר המתנ' משנת נ"ח דעדי המתנה אין צריכין שיהיו מזומנים ומיוחדים לעדות כמ"ש לעיל סימן ל"ט סעיף ה' א"נ יעידו בפני ב"ד והם יכתבו לו שטר מעשה ב"ד בקבלת עדי' אלו א"נ הכי יש לו תקנה למקבל המתנה אם אין כתב ידן יוצא ממקו' אחר הוא בעצמו יודה ויאמר ששטר זה טעות הוא והשתא יהא נאמן במגו דאי אמר ודאי שטר' מעליא הוא ובשנת נ"ז קנו מידו ואע"פ שהעדים בעצמן אומרים עכשיו שלא קנו מידו אלא בשנת נ"ח אינם נאמני' דכיון שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים ואפי' יש עדים שמעידים בפניה' חתמו שטר זה בשנ' נ"ח דעכשיו אין למקבל המתנה מגו דאי בעי אמר בשנת נ"ז חתמו מ"מ עדיין יש לו מגו לומר בשנת נ"ז קנו מידו ובשנת נ"ח חתמו.

י שטר מוקדם שחתמוהו בניסן וכתיב בו שקנו ממנו בתשרי הקודם לו וכתוב ביה מקמי חתימת סהדי שטרא דנן אכתבן ביום פלן ולא איחתים עד יום פלן כשר.

יא אפי' ראו עדים שהלוה לו ואמר הלוה כתבו וחתמו השטר ותנו ביד המלוה והם לא כתבוהו בו ביום אלא אחרו מלכותבו אם היה שם קנין כותבין היום שנעשה בו הקנין דמשעת הקנין נשתעבדו למלוה נכסיו ואם לא היה שם קנין אין הנכסים משתעבדין לטרוף מן הלקוחות מעת ההלואה אלא מעת שימסר לו השטר לפיכך יכתבו בשטר יום שנמסר בו ולא יום שהלוה לו דהלואת המעות אין לו קול אלא מסירת השטר מפיק לקלא.

יב שטרי חוב המאוחרים כשרים דטבא עביד ללקוחות שהרי הורע כוחו של בעל השטר עצמו שאינו טורף מלקוחות אלא מזמן הכתוב בשטר ואע"פ שלא כתבו בו שהוא מאוחר ה"ז כשר בד"א שכתוב דאקני אבל אם לא כתוב בו דאקני פסולים אלא א"כ מפורש וכתוב בו ושטרא דנן אחרנוהו וטעמא משום שמא לוה בניסן וקנ' קרקע באייר ואיחרו וכתבו הזמן מסיון ואח"כ חזר ומכר אותו הקרקע שקנה באייר ונמצא אלו היה כותבי' הזמן מניסן לא היה טורף הקרקע שקנה באייר כיון שלא כתב לו דאיקני ובשביל האיחו' שכתבו מסיון גובה גם אותה שהרי קנאה קוד' הזמן הנכתב בשטר והשיעבוד שבשטר קאי ג"כ על זו הקרקע דקאי על כל מה שהיה לו בעת שנכתב השטר והרי טורפה שלא כדין שזו הקרקע אינה משועבדת לו אבל כשכתב שטרא דנן איחרנוהו ידעו שלא יגבה בו ממשועבדים מזמן הכתוב בו דשמא קנה אחר ההלוא' ומכרה קודם שנכתב מיהו לכתחלה לא יאחרו שום שטר דמחזי כשיקרא.

יג הא דשטרות המאוחרים וכתב בהם דאקני כשרים ואע"פ שלא כתבו שהוא מאוחר דוק' בשטרי ההלוואה וכדכתי' בהם דאיקני בדכתבנו אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרי' פסולי' אם לא נכתב בהן שהן מאחורין דשמ' הלוקח יחזור וימכור אותה למוכר עצמו ויכתוב לו שטר על מכירתו ואח"כ יוציא שטר זה ויאמ' שחזר ולקחו ממנו לפיכך כל שטר מאוחר פסול בשטרי. מקח וממכר אא"כ כתוב בו בפירוש שאיחרוהו שאז לא יוצי' בו שנית אפי' ממוכר עצמו כשיהיה לו שטר מכר ממנו.

יד שטר שכתו' בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי שהוא י"ב מוקמינן העדים על חזקתם ותלינן לומר שאיחרוהו כלומר שכתבוהו בימים שלפניו וכתבו זה הזמן ושטר מאוחר הוא וכשר וגובה בו מזמן הכתו' בו ואין חוששין לומר שמא מוקדם הוא וכאחד בשב' שאחר שבת זה נכתב או בי"א בתשרי נכתב אלא מעמידין השטר על חזק' כשרותו שהדבר ידוע שסתם בני ישראל אין כותבין בשבת ולא ביום הכפורים ולפיכך ודאי איחרוהו ויש מי שאומר דאי אמר האי אישתבע לי חייב לישבע ודוקא בשטר מקויים אוקמינן ליה אחזקתי' ואי אמר אישתבע לי נשבע ונוטל אבל אם אינו מקויים על בעל השטר להביא ראייה דאמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא ואע"ג דליכא מערער אנו טענינן ליה. טו כל שטר הבא לבנינו אנו תולין שנמסר בזמן הכתו' בו חוץ מהיכא דאיתרע כגון שנפל ומצאו אחר דכיון דאיתיילד בו ריעותא דנפילה אמרינן אם האי שטר שטרא מעליא הוי היה שומרו שלא יפול ממנו ומדלא שמרו שטר גרוע הוא ואינו גובה בו עד שיביא ראייה שבא לידו מזמן הכתו' בו אם אין בו קנין אבל אם יש בו קנין גובין בו דהא הנכסים משועבדי' לו משעת הקנין אע"פ שלא בא השטר לידו בו ביום.

טז אם נכתב בלילה ונחתם ביום שלאחריו כשר שהיו' הולך אחר הלילה וחד יומא הוא אבל אם נכת' ביום ונחתם בלילה פסול דמוקדם הוא בד"א כשאין עסוקין באותו ענין אבל אם עסיקין באותו ענין כש' דכיון דעסוקי' באותו ענין ה"ל כאלו חתמו מיד שבכל פעם היו מזומני' לחתום ודוק' שלא לקח מיד בקנין אבל אם לקח מיד בקנין אפי' לא חתמו אלא לזמן מרובה כשר שהשעבוד מתחיל משעת הקנין ואין השטר אלא לראיי' לפיכך עדים שראו הקנין ואיחדו לכותבו עד אחר זמן אם זוכרים לזמן הקנין יכתבו הזמן מאותו היום שקנו בו ואם לאו יכתבוהו מיום הכתיבה.

יז יש מי שאומר דהא דאמרינן דעסוקין באותו ענין כשר היינו דווקא בשטרי הלואה דזוזי משעבדי ליה הנכסים וכיון שהם מזומנים לחתום איכא קלא אבל בשטר חיוב שהוא מתחייב בקנין או בשטר לא מכשרינן ליה אפי' עסוקין באותו ענין דבמאי מתחייב ביום ואע"ג דאיכא קלא במילי דעלמא לא משתעבד בלי שום מעשה.

יח כשזוכרין זמן הקנין שכותבין יו' שקנו בו כמ"ש בסעי' ט"ז סומכין יום הכתיב' לאותו יום וכותבין קנינו מפלו' ביום פלו' וכתבנו וחתמנו ומסרנו ליד פלוני כו' וכשכותבין יו' שעומדי' בו שהוא יום הכתיבה פומכין הכתיבה לאותו יום שחותמין וכותבין קנינו מפלו' וכתבנו ביו' פלו' וחתמנו ומסרנו לפלו' ואי לא כתבי הכי מחזי כשיקרא מיהו אם כתבו סתמא קנינו מפלוני במקום פלוני לא מחזי כשיקרא.

יט אם העדים אינן זוכרים ליום הקנין לא יאמרו ברור לנו שקנינו, ממנו בתשרי ואין אנו יודעין בכמה בו ולפיכך נכתב מתחלת חשון שזה מיחזי כשקר' דהא ידעי שלא נעשה הקנין בחשון ואיך יכתבו שקנו ממנו בחשון יש מי שאומר שאם זוכרים שקנו ממנו בתחלת תשרי או בסופו או באמצעו וכתבו בשליש הראשון של חדש פלו' או בשליש האמצעי או בשליש האחרון דהשתא כיון שהזכיר שם החדש שקנו בו ושם החלק מהחדש שקנו בו אע"ג דלא ידעי אותו היום ממש לא מחזי כשיקרא.

כ עדים שנמסר להם העדות במדינה אח' וכתבו במדינ' אחרת אין כותבין בשטר מקום שנמסר בו העדו' דמחזי כשיקרא אלא יכתבו מקום שכתבו בו חתימת ידם ודוקא כשאין זוכרין זמן קנין שדינא הוא שכותבין זמן הכתיבה כמ"ש אבל אם זוכרין זמן הקנין וכותבין אותו אז יכתבו המקו' שנעש' בו הקנין אע"פ שעומדין בזמן הכתיבה במקום אחר שאם יכתבו מקום הכתיבה נמצא משקרין שהרי לא נעשה שם הקנין ופסול כשכותבין מקום הכתיבה יכתבו כך אמר לנו פלו' וקנינו מיניה וכתבנו במקום פלו' אבל כשכותבין מקום שנמסרו שם הדברים כותבין אמר לנו פלוני וקנינו מיני' במקום פלו' וכתבנו וחתמנו ומסרנו לפלוני כו' דלעולם קאי במקום פלו' אהא דלעיל מיניה ומה שכתוב אחריו מלתא באנפי נפשיה הוא.

כא והא דאמרינן שכותבין מקום הכתיבה אע"פ שקנו במקום אחר דוק' כשאין המטבע משתנ' ממקום הקנין למקום הכתיבה או אפי' משתנ' ובלבד שכתו' בשטר שהלוה לו המטבע שיוצא במקום פלוני אבל אם המשבע משתנה ממקום מסירת העדות למקום הכתיבה ואין כתוב בשטר המטבע שנתחייב לו לא יכתבו אלא שם המקום שנמסר להם העדות שם שמטבע אותו המקום נשתעבד לו ואם יכתו' מקום אחר היה משתעבד במטבע היוצא במקום כתיבת השטר וזה שקר. כב שטר שלא נכתב בו מקום שנכתב בו אע"פ שנעש' הקנין והכתיבה והחתימה ומסירת השטר הכל בו ביום ובאותו המקום כשר אע"פ שעדו' שאי אתה יכול להזימ' הוא שאין יכולין לומר להם עמנו הייתם כשר לדיני ממונות וע"ל סי' ל'.

כג ראובן ושמעון שיש לכל אחד מהם שטר על לוי בשל ראובן כתו' בה' ניסן ובשל שמעון כתוב בניסן סתם ואין ללוי אלא שדה אחד שאין בה כדי חובות שניהם נותנין אותה לראובן דשמא שטרו של שמעון היה אחר ה' בניסן וה"ל גבי האי שדה ראובן ודאי ושמעון ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכן אין שמעון יכול לטרוף מלקוחות שקנו מלוי מאייר ואילך שיאמרו לו זמנך היה קודם ה' בניסן והשדה שנטל ראובן בחובו היה משועבד לך וא"כ הנחנו לך מקום לגבות חובך וראובן שלא כדין גבה שאתה מוקדם לי ואין לך עלינו כלום לפיכך אם יכתבו ראובן ושמעון הרשאה זה לזה וידונו עם הלקוחות שמאייר ואילך לא יוכלו לדחות את המורשה שהוא יבא עליהם בטענת ממ"נ שאם ראובן כדין גבה הרי השדו' שלקחתם הם משועבדים לשמעון ואם ראובן שלא כדין גבה אלא אותו השדה הוא של שמעון בדין הרי שדותיכם משועבדים לראובן לפי' גובה ממ"נ מלקוחות שקנו מאייר ואילך.

כד לוה שיש לו שובר אע"פ שאין כתוב בשובר לא עדי השטר ולא זמן כיון שסכום המעות של השטר ושל השובר שוים ממילא אמרינן שהשובר נכת' על אותו השטר.

כה לוה שיש עליו שטר חוב וכתב בו בניסן סתם והוציא הלוה שטר מחילה שמחל לו המלוה בי"ה בניסן יש כח במחילה זו לבטל החוב הואיל והוא מוחזק וקי"ל דיד בעל השטר על התחתונה אנו אומרי' שהשטר היה קודם י"ח בניסן והמחיל' היתה אחר כך על זה השטר.

כו ראובן הוציא שטר חוב על שמעון שזמנו כתוב בו ביום כך וכך ושמעון הוציא שובר על ראובן שמחל לו כל תביעת ממון שהיה לו עליו והשוב' כתוב ג"כ ביום שנכתב השטר חוב וטוען ראובן שהמחילה נעשית לדברים אחרים שהיו ביניהם ורוצה לחזק טענתו באמרו אין הדעת סובלת שמיד שנשתעבד לו מחל לו הדין עם שמעון אע"ג דמילתא דלא שכיחא הוא ששטר חוב והפטור נעשה ביום אח' מ"מ אינו נמנע להיות כן כי מקרי בני אדם רבים הם וברגע יקרה מקרה אחד והוא הפך מה שהיה קודם רגע זה ושטר מחיל' הכוללת הכל הוא יגיד שקרה אותו מקרה וחיישינן למחילה בת יומא ויד בעל השטר על התחתונ'.

כז ראובן הוציא שטר חוב על שמעון שכתוב בו ה' בניסן ושמעון הוציא שובר על ראובן שכתו' ג"כ ה' בניסן וכתו' בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיה לו עליו ועד היום הזה ראובן גובה שטרו דכיון שכתוב בשובר שמחל לו כל תביעותיו עד אותו היום אין אותו היום בכלל המחילה דבלשון העולם עד ולא עד בכלל אבל אם היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעותיו שיש לו עליו עד עכשיו אז מספקא לן באיזה שעה היה ביום אם כן לא ידענא איזה מהם היה קודם ומספיקא לא מפקינן ממונא.

כח ב' שטרות שנעשה בשנה מעוברת בא' כתו' בו אדר סתם ובאחד כתו' בו אדר השני ואין ללוה נכסים כנגד שניהם נותנים למי שכתוב בו אדר סתם דסתם אדר הוא הראשון ואם כתוב בשניהם אדר סתם או אפי' בא' כתו' אדר סתם ובשני כתוב אדר ראשון הוי כמי שנכת' בשניהם אדר ראשון ונותנין למי שזמנו קודם במספר ימי החודש וע"ל בלבוש החור סימן שכ"ח ובלבוש הבוץ והארגמן סי' קנ"ו כל זמן הכתו' בשטר כגון עד הפסח עד הקציר דנין אותו כמו בנדרים וע"ל בלבוש עטרת זהב סימן ר"ך.

כט אם כתו' בשטר עד אחר הפסח פירושו עד שיעברו רוב הימי' שבין פסח לעצרת דכיון דפסח ועצרת שייכי להדדי שסופרין ספירה מפסח עד עצרת הם כולם נחשבים כמו שבוע אחד וכמו שבשבוע עד יום ג' קורין אחר השבת ומשם ואילך קורין קודם השבת השני ה"נ בפסח ועצרת ג' שבועות אחר הפסח שייכין לפסח ונקראו אחר הפסח ומשם ואילך נקרא קודם שבועות.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה