לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן מא
דין מי שנמחק או אבד שטר חוב ובוד"ס:
א מי שבלה שטר חובו והוא הולך להמחק אבל רישומו עדיין ניכר וירא שמא ימחק לגמרי עד שלבסוף לא יוכלו לקרותו כלל מעמיד עליו עדים שמכירין החתימו' ובא לב"ד והם עושים לו קיום כמ"ש בסמוך וי"א אפי' נמחק לגמרי שנטשטש או שנפל עליו מים מעמיד עליו עדים היודעים מאימתי נכתב ומה היה כתוב בו ועדות זו שמעידין על השטר אינה צריכ' להיות בפני בעל דבר שאינו אלא כמו שאר קיום שטרו' דעלמא שאין צריכה להיות לפניו כמ"ש לעיל סימן כ"ח ובאין לב"ד ומעידין שראו ביד פלוני שטר מחוק שהיה כתוב בו כך וכך והב"ד עושין לו קיום אבל עדי השטר עצמן אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניה' מפני שהם כבר עשו שליחותם אלא באין לב"ד והב"ד עושין לו קיום. כיצד הוא הקיום הב"ד מצוים לכתוב שטר אחר וכותבין לבעל השטר הזה אנו ב"ד פלו' ופלו' ופלו' הוציא פב"פ שטר מחוק לפנינו שהיה כתוב בו כך וכך וזמנו היה ביום פלוני ופלוני ופלוני היו עדי השטר ופלוני ופלוני העידו עליו שנמחק ואם כתכו והוזקקנו לעדותם ונמצא עדותם מכוונת גובה בשטר זה שכתבו לו מזמן ראשון וא"צ קיום אחר ואם לא כתבו כן צריך להביא ראייה על עדים הראשונים עד שתתקיים עדותם ואם אינו מקיימי' הוי דינו כמי שמוציא שטר שאינו מקויי' שית בא' עוד לפנינו בע"ה יש מי שאומ' שצרי' לכתו' בקיום שקרעי שטר הראשון דאל"כ פסול הוא דשמא ילך לב״ד אחר ויעשו לו קיום אחר ויגבה ויחזור ויגבה ודוק' בשאר שטרו' אבל בשטר מתנה שנמחק כותבין לו אחר אע"פי שלא נקרע הראשון דלא נסיק מיניה חורבה שאינו אלא להעמיד מתנה בידו אבל אם היה במתנה אחריות וכן בשטרי מקח וממכר צריך לקרוע הראשון או לכתוב בפי' בשטר השני זה השטר לא נכתב לגבות בו לא ממשעבדין ולא מבני חורי אלא כדי להעמיד שדה זו ביד מקבל מתנה או הלוקח שלא יוציאנו ממנו הנותן או המוכר וכשכותבין לו שטר אחר כותבין בו זמנו הראשון ולא זמנו דהאידנא דיש לחוש שמא חזר ומכרה למוכר ויוציא אח"כ שטר זה עליה שכתבו לו שכתבוהו כדי להעמידה בידו ויאמר השתא הוא דזבינתא מינך והדר טרף שלא כדין.
ב והא דאמרינן שעושין לו קיום כשנמחק דוקא שיש עדים שנמחק באונס אבל אם מחקו מלוה מדעת או שהניחו במקום שאינו משתמר ונמחק אין עושין לו קיום דכיון שהניח במקום שראוי למחו' ודאי פרעיה ורוצה שיעשו לו קיום כדי שיגבה בו פעם שנית.
ג מי שהיה לו שטר ואבד ובא לב"ד שיכתבו לו שטר אחד אין כותבין לו אפי' אם הביא עדי השטר הראשון ומעידים שהם כתבו ונתנו לו הראשון דאיכא למיחש שמא פרע אם הוא שטר חוב או שמא חזר ומכרו לו אם הוא שטר מקח וכה"ג על כן אין לב"ד לכתוב העתקת שום שטר אם לא יראו שיש בו צורך כי ההיא דנמחק שטר חובו דלעיל ואם כתבו לא' טופס שטר א' ובא לפני ב"ד אין ב"ד נזקקין לו עד שיוציא גוף השטר אם לא כתבו בו טעה למה עשו שטר אחר כי ההיא דנמחק שטר חובו וכיוצא כו כגון שידוע לעדים שאבד ולא נפרע אבל אם אין ידוע לעדים לא יכתבו לו ולאו דוקא בנאבד ממנו שכותבין דאפילו בנאבד ממנו בעדים ג"כ אין כותבין לו דשמא ימצאנו ויחזור ויגבה בו אלא ר"ל נאבד מן העולם כגון שמעידין שנשרף או נפל לים ואינו בעולם שא"א להמצא ודוקא בשטרי הלוא' אבל שטרי מקח ומתנ' בלא אחריות כותבין לו אפי' אחר שנאבד דליכ' למיח' למידי שהרי אפי' ימצאנו לא יגבה בו כלום ומיהו אם היה השטר ביד אחר ונאבד ממנו כותבין לו אחר אפי' בשטר הלואה דליכא למיחש כ"כ שמא ימצאנו הוא דלמה ניחוש שמא ימצאנו הוא יותר מהלוה בעצמו דבשלמ' כשנאבד ממנו שמא הוא מכיר ונזכר באיזה מקו' נאבד ממנו ויכול לחזור אחריו עד שימצאנו ויגבה בו שנית אבל כשנפל לו מיד אחר למה ניחוש שימצאנו הוא. ואם הלוה במקום אחר והמלוה חושש להוליך שטרו בידו שמא יאבד ממנו בדרך בא לב"ד שבעירו וכותבין לו אחר והוא מניח שטרו ביד בית דין שבעירו והם מודיעין לבית דין שבמקום הלוה שגוף השטר מונח בידם והולך וגובה חובו מן הלוה וב"ד שבמקו' הלוה שם יודיעו לב"ד שבמקו' המלוה שהוא נפרע מחובו וקורעין השטר הראשון שבידם ואם נאבד שטר המוטפס בהליכתו לבעל חוב ויודע זה בעדים הולך לפני בית דין שבעירו ויעידו לפניהם שנאבד מן העולם ויחזירו לו שטר שבידם ועל דרך אחר אין מטפיסין שטר חוב וכל שטר שמטפיסין ומעתיקין אותו אות באות משטר הראשון וכותבין בו שהוא העתק אין צריכין ב"ד להעתק' אותו שטר אפילו שנים יכולין להעתיקו שטר צואה שכתיב בו מתנות לרבים ובא א' לב"ד שיכתבו לו לבדו חלקו של המתנה כותבין לו דהא לאו לגוביינא קאי שהרי לאו שטרא הוא והיתומי' או אפטרופסים יכולין לומר פרענו.
ד מי שהיה לו חוב על חבירו בשטר ואבד השט' אפי' העדים קיימין וקנו מידו אם טוען הלוה שפרע ה"ז נשבע הים ונפטר ואפי' היה החוב לזמן ועדיין לא הגיע הזמן להפרע אפ"ה נאמן אע"ג דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו הכא טענת התובע גריע טפי הואיל והיה לו שטר ואינו בידו אנו חוששין לומר שמא פרעו ולפיכך קרע השטר או שרפו לפיכך נאמן לומר פרעתי אפי' תוך זמנו ואפי' אם היה השטר יוצא מתחת יד אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אע"פי שהוא בתוך זמנו נשבע היסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה שנפל ממנו ולא שמרו אין שם חזקה דקיימא לן שאין אדם פורע תוך זמנו דנתגרע כוחו של שטר בנפילה שמא פרוע הוא ולכך לא שמרו אבל אם הפקידו המלו' אצל אחד והוא יוצא מתחת ידי הנפקד אין הלוה נאמן לומר פרעתי ואתה מצאתו שהרי לא פשע בו המלוה ושמרו כראוי ביד הנפקד לפיכך לא נגרע כח השטר ואע"פי שלא הפקידו אצלו בעדים נאמן הנפקד לומר שהמלו' הפקידו אצלו במגו שהיה מחזירו לו בינו לבינו. מי שהיו שטרותיו בעיר שכבשוהו כרכום וידוע שהיו לו שטרות של כך וכך מסתמא הם בחזקת אבודים וכותבין לו שטר אחר ואפי' הלוה עומד ומוח' אין משגיחין בו.