לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שטרות · סימן מ
דין המחייב עצמו לחבירו ובו ב' סעיפים.
א המחייב עצמו בממון לחבירו בלא תנאי אף על פי שלא היה חייב כלום הרי זה חייב כיצד האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אע"פי שאין שם עדים אלא שהוא כתב ידו ומסר לו או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אע"פי שלא אמר אתם עדיי הואיל ואמר בשטר הרי זה כמו שאמר הוו עלי עדים דמי וחייב לשלם אע"פי ששניהם מודים וגם העדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום חייב שהרי חייב עצמו ונשתעבד כמו שנשתעבד הערב. וכ"ש כשכות' לאחד קבלתו ממך כך וכך על החוב שיש לי ביד' דהוי מחילה א ע"ג דידעינן שלא קבל כלום.
ב לוה שכתב בכתב ידו שחייב לפלוני מנה והחתים בו עדים ה"ז שטר כשר וכן אם כתב שטר כתב ידו אע"פ שאין בו עדים אלא שנתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר והוא שיהיה כתב ידו שאינו יכול להזדייף שאם יכול להזדייף יש לחוש שמא זייפו המלוה ואינו גובה בו מלקוחות וגם צריך שיקראו אותו עדים כשנתנו לו בפניהם שידעו שזה השטר הוא ומה כתוב בו שע"י זה מפקי לקלא בשטר מעליא לטרוף בו מלקוחות. ויש מהגאונים שהורו שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו עליו וגם העידו שנמסר בפניכם.