אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שותפין בקרקע › סימן קסג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שותפין בקרקע · סימן קסג

סימן קסב

ודברים שבני העיר כופין זה את זה ובו ו' ס'.

א בני העיר כופין זה את זה אפילו מועטין כופין את המרובין לעשות לעיר חומה דלתים ובריח לעיר ולבנות להם ב"ה ולקנות ס"ת נביאים וכתובים שיקרא בהם כל מי שירצה מן הציבו' וה"ה לכל צרכי העיר יכולין לכוף זה את זה וע"ל בלבוש התכלת סי' נ"ה דין שכירות חזן לבני העיר גם סי' נ"ג שם. וכופין בגי העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה וליתן בתוך כוס של צדקה וע"ל סי' ד' וסי' ו' בני העיד שיש להם דין עם יחיד אם יכולין לדונו ואם נקראין מוחזקין דין שכירו למניין ע"ל בלבוש התכלת סי'נ"ה. ועל הוצאו' שהוציאו לבער מסור כל הדרים בעיר חייבין ליתן לזה דתיקון דכולהו הוא. כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוו' עצמן יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס ויקבלו עליהם באמונתם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחרי הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותם אפי' בדיני גוים ולהוציא ממון על זה והם צריכין לתת חלקם והמסרב מלומר דעתו על פי' החרם בטלה דעתו ואזלינן בתר דעות רוב הנשארים האומרים דעת' וע"ל בלבוש ע"ז סי' רנ"ו אימתי חייב ליתן לכוס של צדקה.

ב מי שיש לו חצר בעיר אחרת אע"פ שאינו דר שם בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהם בורות שיחין ומערו' ואמת המים אבל בשאר כל הדברים אין משעבדין אותו וכל הדר בעי' סתם י"ב חדש ואע"ג שאין לו בית דירה או שקנה בה בית דירה אפי' לא דר בה עדיין י"ב חדש או אפי' לא קנה בית דירה וידענו שדעתו לקבוע בעיר זו הוי מיד כאנשי העיר ונותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכין לעיר כגון לתיקון החומה ודלתית ושכר הפרשים והשומרים את המדינה וכיוצא בדברים אלו ששומרי' העיר שהרי הוא נשמר עמהם י"א כל ששבר בית דירה אם שכרה לי"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר מיד. ולכ"ע אם נפל לו בית בירושה או במתנה לא יחשוב מפני זה כאנשי העיר ואם יש מנהג הולכין אחריו וי"א שכל זה במס קצוב אז תלוי העניין בקנין בית דירה או בשכירות או בדירה י"ב חדש ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל במס שאינו קצוב אלא המלך או המושל נתן עיניו ורוצה שיתנו לו מיד כל מי ששוכר בית חייב ליתן גם הוא שעושה עין למושל במו שאר בני העיר שרואה הרבה דדים תחתיו ונותן בהן עיניו ואיכא למימר דמתרבה המס בשבילו ויש חולקין. והא דמהני אם דר שם י"ב חדש היינו שנתעכב שם שלא מחמת אונס אבל אם נתעכב שם מחמת אונס כגון שחלה או כדומה לזה לא מיהו אם הרויח שם צריך לתת מס לפי עניין ההרווחה כמ"ש לעיל סי' קנ"ז מי ששהה בעיר שנים רבות ולא תבעו ממנו מס לא הוי מחילה ולכשיתבעו ממנו צריך לתת למפר' דמה ששתקו עד עכשיו לא משום מחילה שתקו אלא קדירא דבי שותפי הוא וכל א' סמך על חבירו. כל מס שהושם על העיר אין אדם יכול לפטור עצמו ממנו בצאתו מן העיר אחר שהושם המס שכבר היה הוא גם כן מנתינת עיני השר כשהטיל המס.

ג כשגובין מאנשי העיר לבנות החומה גובין לפי קירוב הבתי' לחומה כי הקרוב לחומה צריך לה יותר מן הרחוק דבשהעי' פרוצה אין חומה כשבאים לפעמים הלסטי' פושטין ידיה' תחלה בבתים החיצונים ולכן הם צריכין לשמירה יותר מן הפנימי' לפיכך כל הסמוך לחומה נותן יותר וי"א שגובין לפי הממון דודאי מחשבת הליסטי' סתם כשבאין אינן באין אלא על עסקי ממון לפיכך מי שיש לו ממון יותר צריך יותר שמירה וצריך לתת יותר מ"מ אותו שיכולין לפגוע בו תחלה דהיינו בתים החיצונים גם הם מסוכנים יותר מן האחרים לפיכך אחר שחלקו לגבות לפי ממון גובין ג"כ לפי הבית הקרוב לחומה שהוא צריך לתת יותר מן הרחוק כיצד שני בתים שוים בקירוב לחומה זה בזה ויש בהם ממון בשוה פורעים בשוה ואם יש בית קרוב לחומה ואין בו ממון ואחד רחוק ויש בו ממון אין גובין מהקרוב כלום כיון שאין לו על מה לחוש שהרי אינם באים על עסקי נפשות אע"ג דודאי אם היו מתעצמין עמהם לבלתי נתון להם הממון היו הורגין מ"מ כיון שאם לא יעמדו כנגדם לא יזיקו לגופ' לא חשוב סכנת נפשות ואם שני בתים יש בהם ממון שוה בשוה וא' רחוק וא' קרוב הקרוב יתן יותר מהרחוק. ודוקא כשיש שלום בארץ ואיכא אימת מלכו' ואין לחוש אלא לאותן הבאין דרך לסטיו' ובאקראי בעלמא אבל בזמן שיש מלחמה והמלכים מתגרים זה בזה אז לא איכפת לן בלל בקירוב בתים דלגבי כרקום הכובש את העיר קירוב וריחוק בתים חדא מילתא היא הילכך אין גובין אלא לפי, שבח ממון דכרקו' נמי אם נותנין העיר בידם ומקבלין ממשלת מלכם עליהם ג"כ אינם הורגים רק לוקחי' הממון וכובשין העיר תחת ממשלתם ומניחים הנפשות לגור שם לפיכך גובין הוצאו' ההצלה לפי שבח ממון אבל אם על עסקי נפשות הם באים שאינם מבקשים לכבוש העיר רק להרוג ולאבד וללכת לדרכ' והממון ממילא ישללו ויאבד לפיכך גובין השתדלו' ההצלה חצי לפי שבח הנפשות וחצי לפי שבח הממון והאי שבח ממון דקאמר דוקא ממון המיטלטל דאיכא למיחש עליהם אבל ממון שאין מיטלטל אין גובין עליו כלל דליכא למיחש למידי ואם יש לחוש לגזילות חצירות וקרקעות ושריפות בתים ונתיצתם גובין אף לפי שלם וכן חבור' ההולכת במדבר וטעו איכא סכנת נפשות וגובין אף לפי הנפשות וכל מה שמעלילין האומות על ישראל ואפי' גוזרין שמדות ואפילו מענין אותן ביסורין י"א שגובין לפי הממון שאין נותנין עיניהם אלא על ממונם של ישראל ולכך באין עליהם בעקיפין ובעלילות ויש חולקין וסבירא להו שכל שיש בו סכנת נפשות ואפי' לא גזרו רק שלא למכור לחם ליהודים או אסרו השחיטה וכדומה גובין לפי נפשות. וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וז"ל ול"נ דדנין בזה לפי עניין הנראה לדיינים עכ"ל ר"ל והם יחקרו היטב ויבינו מה הוא עיקר סיבת הגזרות ודעת המושל בעת ההיא וידונו על פיהם כי סבת הגזרות והשמדות אינן שוין פעם יעלילו משום ממון פעם כוונתן לרע ממש על הנפשות הש"י יצילנו מידם נ"ל שומרי העיר ששומרין בעצמן בלילו' ונתפשרו עם המושל לתת לו קצבה לשנה והוא יעמיד השומרים גבין לפי ממון אע"פ שמתחלה הוצרבו לשמור בשוה כשנתפשר נתן עיניו בממון לפי מה שהעריך שיש להם ממון דב ליהודים לכך נתפשר ולכך גובין לפי ממון ודוקא בכה"ג אבל אם הגוים עדיין שומרי' והיהודים שוכרים ב' או ג' לשמור במקומן עדיין אקרקפתא דגברי מונח וגובין בשוה הן דל הן עשיר. וכשגובין לפי ממון אין חילוק בין ממון שלו או ממון של אחרים שעוסק בהם ואפילו נהגו שלא ליתן מהם יכולין לשנות ולקצוב ליתן להם מכאן והלאה שאם הראשונים מחלו הם אינם רוצים למחול ויש חולקין וסבירא להו דאין צריך ליתן מממון אחרים ואם מתייראין שעושין להם עין יגידו למלך וכתב מורי ז"ל והמנהג כסברא ראשונה עכ"ל ונ"ל דטעמא דמסתבר הוא ודינא הוא דהא ודאי מי שיש לו ממון אחרים בידו חייב הוא בשמירתו שקבלו עליו או בחנם או בשבר או בהלואה וכל מה שאנו נותנין מס אינו אלא שבר שמירה שע"י כן הם שומרי' אותנו ואת ממונינו וא"כ למה לא יתנו ממנו נ"ל ומי שיש לו בידו עיסקא מאחרים יתן המקבל מפלג' והנותן פלג' וכן צריכין לתת ממה שיש לאשה בלא בעלה או לבניו או לבנותיו הקטנים אם היו רגילין תחלה לתת על פי המערכת השמאין יכולין לשנות ולתקן ע"פ השבועה דהוי בשותפין זה עם זה שיכולין להשביע אחד את חברו בשבועת השותפין אימתי שירצה ואם כולם נותנין ע"פ השבועה ואחד אומר איני נשבע אלא העריכו אותי בכל מה שתרצו י"א שאין שומעין לו ד דשמא יש לו מטמון שאינו ידוע ואינו רוצה לגלותו ועל פי השבועה יגלנו ואם שמו המס על כל אחד מה יתן והתחילו לגבות מאות' שעה הוי על כל א' חלקו בחוב ואפי' העני אח"כ חיי' ליתן מה שפסקו עליו וכן אם היה עני העשיר הולכין תמיד אחר זמן התחלת הגבייה מיהו מי שבא לעיר בין הזמן שנתחייבו במס ההוא ובין זמן הגבייה י"א שאין צריך לתת למס ההוא הואיל וכבר נתחייבו ואין רשות ביד הקהל להתנות שיתנו מיהו י"א דאם המס ההוא הוא תועלת גם לבאים חייבים ליתן חלקם בכל ענייני מסי' הולכין אחר המנהג הקבוע בעיר שעשו בן ג"פ אע"פ שהוא מנהג גרוע אין מדקדקין בענייני המסי' מפני שא"א להעמיד דיניהם על תלם לפעמים מכבידין על א' שלא כדין ולפעמים מקילין מחמת שאין יכולין לדקדק בכל דבר דבר על יושרו לכך מה שנהגו נהגו. קהל שהלוו לשר ואמר לנכות להם במסי' ואח"כ לא רצה ונתייאשו מן החוב ואח"כ ניכה להם הקהל היו כזוכין מן ההפקר באותו פעם שניב' ואינן צריכין לשלם חלק לאותן שהיו עשירים בזמן ההלואה וירדו מנכסיהם מי שיש לו חובות על אחרים אם ראויין ליפרע נותן מהם וכן אם נתחייב לאחרים מנכין לו אם יצטרך לשלם. אין צריכין ליתן מריבית שעלה על משכנות בל זמן שלא נזקף עם הקרן וכן שכירות שלא בא ליד בעליו ובן אין נותנין ממעות המיוחדים למצוה או לצדקה אם אין לו הנא' מהם אבל אם יש לו הגאה מן הרויח או לזרעו אחריו נותן כפי ההנאה שבהם מי שיש לו פקדון ביד אחרים ואינו נושא ונותן בו י"א דחייב ליתן מהם מס אע"פ שנותן ג"כ במקום שהפקידו ויש חולקין ולכ"ע אם היו לו קרקעות במקום אחר אינו נותן מהם בלום שאין המושל נותן עיניו בקרקעות שבמקום אחר במקום שנותנין על פי הערכה אינו יכול לומר שטעו אבל אם נותנין ע"פ השבוע' יכול להיו' שטעו דבשנותנין ע"פ הערכה סומכין ע"פ הערבתם בין טעו בין לא טעו וכשנותנין ע"פ השבועה הוא מעריך בדוקא ע"פ שבועתו והרי טעה והא דאמרי' דאין נותנין מממון שאין מטלטל דהיינו מקרקעות היינו מבתים וכדומה שאינו מרויח בהן אבל אם יש לו ב' וג' בתים ודר בא' מהם ומשכיר האחרים או שיש לו שדות וכרמים שמרויח בהן או שעוסק בפרקמטיא בקרקעות צריך ליתן מהם אבל לא כל כך כמו בשאר ממון דלא חריף זבינייהו כמו בפרקמטיא דמטלטלין וכשנותנין מבתים כל בית החשוב יותר ועושה עין יותר צריך ליתן יותר ובכל זה הולכין אחר המנהג ואם רוצים בעלי כיסים לקצוב מס על הבתים במקום שאין צריך ליתן מהן אין שומעין להם וכמו שאין נותנין מן הבתים כך אין נותנין משאר בלי בית או ספרים אבל תכשיטין נותנין מהם אבל לא כ"כ כמו משאר ממון שהרי אינו מרויח בהן אלא שנותן מהם לפי שעומד להרויח בהם אם היה בא לידי איזה סחור' בזול היה מוכר אותם ומרויח בהן ואין חילוק בהם אם מחוברים לבגדים או לא והכל במנהג המדינה כל מה שגובין לפי הממון הולכין אחר רוב הממון והעשירים שהם באנשים המיעוט הם חשובין רוב בענין זה ומתוך בך פסק מהרמא"י בעל תרומת הדשן ז"ל על עיר א' ומהם ב' אחין תקיפין ועשירים ורוצים הקהל לברר ה' אנשים שיעריכו והעשירים רוצים שהם יבררו בתוך הה' אנשים ב' שיש להם שייכות בהם לעשות להם ערכה שהדין עמהם שמתוך כך יתפייסו העשירים בערכם כיון שיש בתובם אלו השני' שיש להם שייכות במקום שבני העיר מושיבין ביניהם מלמד תינוקות ואין אביהם של תנוקת כולן יכולין לשכור לבניהם ויצטרכו הקהל ליתן השכר גובין לפי ממון דודאי מחזירין אחר מלמד טוב לפי עושרם וע"ל בלבוש התכלת סי' נ"ג סעיף ז' וכן בנין ב"ה גובין לפי ממון שכן דרך לבנות אות' בנוי לפי עשרם וכן כל צרכי העיר אע"פ שמקצתן אינן צריכין כגון בית חתנות או מקוה וכדומה אפ"ה הכל צריכין ליתן חלקן לפי ממונם.

ד כל הדברים הצריכים לשמירת העיר לוקחי' מכל אנשי העיר אפי' מיתומים שגם הם צריכין שמירה חוץ מת"ח שאין ת"ח צריכין שמירה שתורתן משמרתן אבל לתיקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים שהרי גם הם צריכין לזה ואם הדרך שכל העם יוצאין ומתקנין בעצמם לא יצאו ת"ח עמהם שאין דרך ת"ח להזדלזל בפני עמי הארץ ועיין בלבוש ע"ז סימן רמ"ג סעיף א' היו חופרין נהר להביא מים לעיר גובין אפי' מהיתומים שזו זכות היא להם שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם לפיכך אם אירע שום דבר שלא הועילה החפירה שלא באו המים הואיל ולא נהנו מהם ביתומים מחזירין להם כל מה שנלקח מהם דלכתחלה לא נלקח מהם אלא ע"מ שיהנו מהם וכיון שאינן באים יתמי' לאו בני מחילה נינהו וכן כל כיוצא בזה אבל לבנין ב"ה אין היתומים צריכין לתת לה דלאו בני מיעבד מצוה נינהו וע"ל סימן ר"צ סעיף ט"ו.

ת"ח פטורים ממסים כמ"ש בלבוש ע"ז רמ"ג יש מקומות שנוהגין שגם חזן הכנסת פטור ממסים וכתב מורי ז"ל ומנהג הגון הוא וכן ראוי לנהוג עכ"ל וטעמא כדי שיכוונו בתפלתם ולא יהיה להם טרדות מחשבה בתפלה על ריבוי המסים ועולים נ"ל אבל לא מדינא אע"ג דמקרא דכתובים דילפינן מיניה שהת"ח פטורים ממסים משום דכתיב כהניא וליואי וגומר מנדא בלו והלך לא שליט למירמי עלייהו הבאתיו בלבוש ע"ז סי' רמ"ג ע"ש כתב בפירוש ג"כ ופלחי בית אלהא דנא אין להוכיח מכאן שכל משרתי ב"ה יהיו פטורין דמשרתי בית המקדש שאני במ"ש בית אלהא דנא ולא משרתי שאר בתי כנסיות ואם שכרוהו מתחלה ליפטר ממסים ואח"כ שכרוהו סתם ודאי על תנאי ראשון שכרוהו.

ו אדם בטל אף על פי שאין לו שום משא ומתן בעיר חייב במס בד"א כשבני העיר פייסו בשבילו כיצד כגון שדרך המלך לגבות מס קצוב בבל שנה וגבאי המלך גובהו ונוטל מכל א' לפי אומד דעתו מיקל על זה ומכביד על זה ומ"מ אינו פוחת מלגבות קצבתו ובאו עבדי המלך והיו תובעים את אדם בטל זה ורצו ממנו הרבה והם הצילוהו בטענתם באמרם עליו שאין לו ממון כי אדם בטל הוא ומתוך כך נתרבה עליהם מס שלהם כי אין המלך מפסיד מקצבה שלו כלום אז צריך לשלם חלקו המגיע עליו לפי הסכום עם הקהל אבל אם גובה מס המלך פטרו מעצמו אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר פטור דמזלו גרמה שמחלו לו והא דאדם בטל חייב במס היינו כשדר בעיר אבל מי שבא לעיר דרך מקרה אינו חייב כלום כיון שאינו מרויח כלום ומה שאמרנו כשפוטרו גובה המם פטור ואינו חייב לתת עם הקהל היינו שפטרוהו קודם שקבעו המס עם המלך שלא בא לידי חיו' אבל אם קבעו המס על בני העיר ואח"כ פטרו אחד חייב דכבר חל החוב עליו בעת הקביעה ולא כל כמיניה דמלך לפטור אותו ולהטילו על בני העיר. וכן מי שמחל לו השר חלקו במסים אף על פי שמנכה חלקו לקהל אם בא על ידי בקשתו צריך ליתן לקהל חלקו דשותף שהציל סתם הציל לאמצע וה"נ הקהל שותפין במסים הם ואם השר פטרו מעצמו ומנכה אותן ממס הקהל הרי הוא שלו לבד דלו לבדו מחל השר וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין בה ביד השר לפטור אחד מהן או להקל עליו משום דחיישינן שמא השר כבר יש לו הסכמה בדעתו מה שירצ' ליקח מכולם וכשפוטר א' מהם אמרינן הוא אינו מפסיד כלום בי מה שפטר זה הטיל על האחרים וזה אין כח ביד השר להקל על זה ולהכביד על זה או להפרידן זה מזה דכבר הם משותפין יחד לתת כל אחד מה שמגיע עליו אבל אם כבר נתפשרו עם השר ומחל אח"כ לא' חלקו ומנכה אותו להקהל אפי' ע"י בקשתו הוא שלו דאע"ג שלא פי' שהציל לעצמו סתמו כפירושו וא"צ ליתנו להקהל ומי שפטרו המלך או השר סתם ממסי' וארנוניות מ"מ משאר צרכי העיר לא פטרו וחייב ליתן לבל צרכי העיר יחיד שנותן חק למלך אפ"ה צריך ליתן עם הקהל שהם כשותפין. הקהל שותפין זה עם זה במסי' הקצובים אבל בעלילות אינם שותפין דע"מ כן לא נשתתפו ואם המושל מעליל על קצתן האחרים חייבין לסייעו ואפי' העליל תחלה על כולן וברחו קצתן או נפטרו בחכמתן פטורים וע"ל סי' קצ"ח. ואם בא עלילה על עיר אחת כל הקהלות אשר יש לחוש שגם עליהם יעבור חייבין ליתן לזה ולבטלו שהרי גם להם יש תועלת בו שלא יעבור גם עליהם ובמס שאינו קצוב יכול המלך או המושל להפריד או לחבר הנותנין כפי מה שירצה ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחברו לאיזה קהל או' להפרידו אם יבא מזה היזק לאחרים ואם עשו יש להם דין מסור אך דשאין לומר אנחנו מועטין או בדומה לזה והמלך יעשה מה שירצה ובני המדינה שהיו שותפין בנתינת מסים ואחר כך נתן המלך קצת המדינת לבנו אם גם המס יבא ליד בין המלך נתפרדו זה מזה ואם המם עדיין היא ביד המלך השותפו' קיים כמו בראשונה. מי שתפשו השר והוצרך לתת לו ממון הרבה וע"י כך פטרו ממסים פטור לתת עם הקהל דאונס הוא אבל אם משרת לשר וע"י כך פטרו חייב דלאו כל כמיניה דשר לשלם למשרתיו בממון הקהל ולפטור המשרת בשביל כך כמ"ש. י"א שאם הוצר ולהוציא הוצאות שיעזור להם השר על שטרי חובותיהם אותם שאינם נושאים ונותנין בשטרות אין חייבין ליתן לזה קהל שפטרו א' ממסים פטור בלא קניין וכן כל דברי הקהל אינם צריכים קניין דהוי באלו נעשו בב"ד ומה שנעשה בפני ב"ד אין בו חזרה מיהו יכולין לומ' שלא פטרוהו רק לשנה וע"ל סוף סי' רל"א מדיני תקנת הקהל ובני העיר נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מב"ה בלי רשות בעלים כדי שיוכל כל אדם להניח טליתו וסדורו בב"ה שיהא מוכן לו לפעם אחרת ולא יתיירא שיקחוהו אחרים לביתם אפי' בלא תורת גניבה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה