לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שותפין בקרקע · סימן קסב
דברים שבני מבוי כופין זה את זה ובו ז' ס':
א בני מבוי כופין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי כדי שיכולין להשתמש בה בשבת אבל אם באו להעמיד לו דלתות אפי' אחד מהם אי איזה שירצה יכול לעכב ואפילו אם הם רוצים לעשות משלהם ואינו מבקשים ממנו שיתן גם הוא להוצאה זו יכול הוא לעכב ולומר אני רוצה ליכנס בחבילתי עד פתחי ואפילו אם יסכימו כולם לעמוד לו דלתות בני ר"ה מעכבין עליהם ואפילו אם ירצו להעמיד הדלתות בפנים במבוי הרבה בני ר"ה מעכבין עליהם לפי שפעמים יש דוחקים בר"ה ונכנסים לתוך המבוי ע"י הדחק ואפי' מכרו בני המבוי את המבוי כדי להעמיד דלתו' והכריזו שכל מי שלא יערער שאבד זכותו ולא ערערו בני ר"ה אפ"ה יכולין למחות ולא אמרינן מדשתקו מחלו דקדירא דבי שותפין של רבים הוא וכל אחד סמך על חבירו שימחה הוא לכך לא מיחה ועוד מי נתן להם רשות למוכרה בדי להעמיד דלתות ואין זה שלהם שהוא בחזקת הרבים למחות בידם ואין מכירתם מכירה. מיחו מבואת קטנים הפתוחות לאותן מבואות הפתוחים לר"ה או לשימט' רשאין הם להעמיד דלתות דכולי האי לא דחקי בני רשות הרבים וי"א דאפילו אם פתוח לר"ה וניכר בראשו כמין פתח שיש לו פצימין אמרינן שמתחלה נעשית לשם כך ברצון בני העיר ויכולין להעמיד להם דלתות בני מבוי שהיה במבוי שלהן שטנה בחצר אחד ובו בית הכנסת ובית המקוה והחצר סגור בדלתות והמבוי פתוח לרשות גוים ובמקום אחד דרים ישראלים שיש להם דרך על זה המבוי לילך לחצר ההוא לצורך טבילה או תפלה ובני המבוי רוצים להעמיד דלתות כדי להשמר מן הגוים הנכנסים הישראלים האחרים יכולין למחות בידם מפני שעכשיו גורמים להם טירחא יתירה שאינו דומה עיכוב פתח אחד לעכוב שני פתחים ואע"פ שרוצים להסיר הדלת מן החצר ולקובעם בראש המבוי יכולין לומר כבר הוחזקנו בכל המבוי ללכת בה בכל זמן שנרצה בלי עכוב את' מקלקלין עלינו ועוד נ"ל כשהחצר היה נעול והיינו דופקים עד שתפתחו לנו היינו עומדים במבוי של ישראל ולא פחדנו אבל עכשיו נצטרך לעמוד בין הגוים עד שתפתחו לנו ויש סכנה נ"ל טענתם טענה וכל זה משורת הדין אבל אם נתן להם המלך רשות להעמיד דלתות במבוי שלהם דינא דמלכותא דינא כי השווקים והרחובות שלו הן ויכול לעשות בהם מה שירצה. מיהו נ"ל אם אותן הישראלים הדרים חו' למבוי יכולין לבטל הרשות מן המלך רשאין הם לעשותו ואין מוחין בידם כיון שהדין עמהם נ"ל.
ב וכן מבואות המפולשים לדרך עיר אחרת ובקשו בני אותם מבואות לסותמם שלא יעברו עוד שם בני אותה העיר מעכבים עליהם אפי' יש להם דרך אחר לעבור משם שכבר הוחזקו לקצר דרכם דרך אותם מבואות.
ג מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני המבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך ואם היה מפולש לרה"ר פותח כל פתח שירצה לכתחלה דכיון שהוא מפולש לר"ה כבר בקעי בה רבי' ואין שייך לומר מרבה הדרך בפתיחת פתח ואי אית ליה דלתות שנועלים בלילה כסתום דמי שמרבה עליהם את הדרך בלילה ומעכבין זה את זה שלא להשתמש במבוי רק בדברים שדרך להשתמש במבואות.
ד י"א שהמבקש לפתוח פתח במבוי אחר כגון שיש לו חצר בין ב' מבואות ופתוח לא' מהם ובא לפתוח פתח לשני אע"פ שבני אותה המבוי אינן מעכבין עליו בני מבוי הראשון יכולין לעכב עליו מפני שמרבה עליהם דריסת רגל של בני אותה מבוי שפתח לתוכה לבא שם דרך פתחו.
ה היה לו פתח סתום במבוי שאינו מפולש ה"ז חוזר ופתחו בכל עת שירצה ואם פרץ את פצימין הוא סי' שכבר מחל זכותו ונסתלק מפתח זו לגמרי ובני המבוי מעכבין עליו מלפותחו.
ו אחד מבני מבוי שבקש לסתום פתחו במבוי זה ולהחזירו למבוי אחר בני המבוי הראשון מעכבין עליו שמא יבא עליהם מס ויתמעט מחלקן מן המס הקצוב על בני המבוי לפיכך מקום שאין המס קצוב על בני המבוי ה"ז סותם פתחו בכל עת שירצה ובלבד שיפרו' פצימיו שיש לו למבוי זה שלא יחזור אח"כ ויפתחנה כדינו ויהיה לו שתי פתחים לשתי המבואות וירבה הדרך על זה המבואה.
ז חמש חצרות הפתוחים למבוי שאינו מפולש כל אחת יש לה רשות להשתמש מכנגד חצרה וכלפי חוץ אבל לא כלפי פנים לפיכך הפנימית משתמש' לעצמה ועם כולם ואין אחרת משתמשת עמה והשנייה משתמשת לעצמה ועם אותן שתחתיה ולא עם הפנימית וכן כולם עד שכולם משתמשות עם החיצונים והיא משתמשת לעצמה ואינה משתמש' עם אחד מדם לפיכך אם בעל השנייה בנה אצטבא לפני פתחו אין החיצונה יכולה לעכב עליו אבל כל הפנימיות מעכבות עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך באורך שצריכין להקיף סביב האצטבא וכן אם פתח בעל השנייה עוד פתח בינו לבין החיצונה אין החיצונה מעכבת עליו שהרי אין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל אם פתח הפתח השני בינו ובין השלישית הפנימית מעכבת עליו שאין לו להשתמש במבוי אלא מפתח חצרו הראשון ולחו' וכן הדין בכולן וי"א דכל שכנגד חצירו יש לה רשות לפתוח בין כלפי פנים בין כלפי חוץ ולכן יוכל למחות ג"כ על מי שבא לסתום נגד חצירו אע"פ שהוא לפנים מפתח חצירו. י"א שאין טענת ריבוי הדרך טענה במבוי אפי' אינו מפולש ואין הפנימי יכול למחות על החיצון אא"כ היה כח לפנימי לסתום המבוי שם אם היה רוצה אבל בלאו הכי כגון שיש כח לחיצון להשתמש לפנים ממנו אין ריבוי הדרך טענה וכמו שהדין במבוי כן הדין במקומות של ב"ה במקומות הפנויים כדי להרויח הצדקה ושיבאו דבים להתפלל או שיחידים רוצים לישב מאמצע הדרך העשיר יכול למחות בטענ' שמצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך מיהו אם יש מנהג בעי' הולכין אחריו ויכולין בני הכנסת לתקן שכל מי שיש לו מקום שאינו צריך לו שישכירנ' בקצבה הנראה להם ואם רוצי' לבנות להם ב"ה אחר או יחידי' הבאי' לבנות להם ב"ה אין אחרים יכולין למחות בידם והמוחה ראוי לנזיפה שרצה לבטל עבודת הש"י ואין להשתמש בב"ה אלא בדבר הנהוג ולכן אם אלו היושבים במערב באים להגביה מקומותיהם במעלה על האחרים האחרים יכולין למחות אבל להגביה מעט כדי שיזונו עיניהם בענין שלא יהיו נראין גבוהי' דזה נהנה וזה אינו חסר אינן יכולין לעכב וע"ל סי' קע"א סעיף א'.