אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שומר שכר › סימן שד

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שומר שכר · סימן שד

סימן שג

המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב ובו ה' סעיפים:

א המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה בידו שבירת החבית אינו אונס גדול שהיה יכול ליזהר בה ביותר כדי שלא תישבר והרי אונס השבירה היא דומיא דאונס דגניבה ואבידה שהש"ש חייב בה מן הדין היה חייב לשלם אבל מ"מ תקנו חז"ל שאפי' ש"ש ישבע שלא פשע בה ויפטר שאם אתה אומר ישלם אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו שיתיירא שלא יכשל ותישבר לפיכך עשו בו שכירת החבית כמיתת הבהמה ושבירת' ויפטר.

ב ועוד תקנו בדבר זה שאם נשאו אותה שנים במוט ונשברה משלמים חצי הדמים הואיל והמשאוי גדול לא' וקל לגבי שנים לא היה להם להתחבר שניהם אלא כל אחד ישא משא שיכול להעבירו לבדו וכיון שמשוי זה כבד אצל כל אחד מהם איפשר לומר שכל אחד סמך על חבירו להקל מעליו משאו והרי פשע והיה בדין שישלמו הכל וכיון שהוא קל לשניה' היה בדין שיהיו פטורין דודאי אונס הוא וה"ל כאונ' ואינו אונס ומשלמין מחצה אם יש עדים שלא פשעו שניהם בה והוא במקום שיש עדים מצויין.

ג ואם נשברה במקום שאין עדים מצויים נשבעים שלא שברוה בפשיעה ומשלמין חצי דמיה.

ד מכאן אתה למר שאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך הסבלים לה עבירה ביחיד מפני כבידתה פושע הוא ואם נשברה בידו משלם הכל. וי"א כל כה"ג משא שהוא כבד לא' וקל לשני' ונשא אותו א' ושברו אינו משלם אלא מחצה דס"ל כיון שהיא כבד לא' לא היה לו להטעינו לבדו ופושע הוא והיה חייב לשלמו כולו וכיון שאינו ראוי לשני משאות דרך בני אדם להתחזק ולטעונו בא' הילכך דמי נמי לאונס והוי פטור לגמרי והרי הוא אונס ואינו אונס ומשלם מחצה.

ה הסבל ששבר חבית של יין לחנווני וחייבוהו לשלם והחבית הוא שוה ביו' השוק ד' ובשאר ימים אינו שוה אלא ג' אם החזירו ביום השוק חייב להחזיר לו חבית של יין או ישלם לו ארבע דהא היום הוא שוה ארבע והוא שלא היה לו לחנווני יין אחר למכור ביום השוק שהרי היה יוש' ומתעסק ביין זה למוכרו והיה מקבל בו ד' אבל אם היה לו יין אחר למכור ביו' השוק ולא מכרו א"צ להחזיר לו אלא שלשה שהרי היה לו יין אח' ולא מכרו א"כ גם זה לא היה נמכר לו ביום השוק וכן אם מחזירו לו בשא' ימים אינו צריך להחזיר לו אלא ג' דהא אם היה רוצה להחזיר לו יין היה צריך לקבלו והרי לא היה שוה רק ג' גם כשמחזיר לו דמים א"צ לתת לו רק מה ששוה בשעת חזרה דהיינו ביום השוק ד' וכשאר הימים ג' וכשמחזיר לו דמים מנכה לו בכל זמן שכר הטורח שהיה צריך החנווני לטרוח במכירתה גם מנכה לו פגם הנקב שהיה נוקב החבית וכן כל כיוצא בזה. זהו לדעת הרמב"ם אבל דוב המפרשים חולקין עליו וסבירא להו להפך דלעולם אזלינן בתר שעת השבירה שאם שבדו בשאר הימים לעולם אינו משלם אלא ג' כשעת הנזק ואם שכרו ביום השוק אפילו אם בא לפורעו בשאר הימים צריך ליתן לו ד' כמו שהיה בשעת השבירה ואינו נפטר אם היה רוצה ליתן לו חבית אחר של יין שיאמר לו אלו לא שברת הייתי מוכרו ביו' ששברת והיו מעותי עתה בידי ואינו יכול לומר לו קח החבית ושמרו עד יום השוק ותמכור שיאמ' לו למעותי אני צריך אבל אם פורע לו ביום השוק אפי' עברו כמה ימי השוק משעה ששיבר החבי' נפטר בחבי' של יין שהרי יכול למוכרו עתה והוא שאין לו לחנווני יין אחר למוכרו בו ביום השוק שישב בחנות וימכור את זה אבל אם יש לו יין אחר למוכרו א"צ לזה למוכרו והרי יום זה אצלו כשאר הימי' וצריך ליתן לו דמי' שהיה שוה בשעת השבירה ולא נפטר בחזרת החבית דא"ל אם לא שברת הייתי מוכרה בו באותו יום.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה