אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שומר שכר › סימן שג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שומר שכר · סימן שג

הלכות שומר שכר

שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומתי חייב ובו ט"ו סעיפים:

א שומר שכר שנותנים לו בהמה או כסף או כלים לשמור בשכר גם הוא אינו מתחייב בשמירתו עד שימשוך במקום שראוי למשוך כמ"ש בסי' רצ"א בשומר חנם י"א אדם השולח לחבירו שום דבר להוליכו למקום אחר ותוך כך שלח לו דורון והוא מקבלו הוי ש"ש. ראובן שאמר לשמעון יש לך חפ' פלו' למכור אשרתך ואמכרנו ושמעון אומר תניהו בכך וכך ומותר יהא שלך נעשה ראובן שומר שכר עליו אע"פ ששתק כשקבלו.

ב כבר אמרנו דפרשה שנייה שחייב בה על הגניבה ואבידה בנאמר' בש"ש שמפני שהוא נוטל שכר על שמירתו צריך לשמור שמירה מעולה וחייב על הגניבה ועל האבידה שאפילו שמר כראוי ונגנב או נאבד חייב ואפי' נתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה שא"א לגונבם משם אם לא ע"י מתולות אונס בעידנא דמימי אינשי ונגנב או קפץ עליו חולי ולא יכול לשמר' וכל כיוצא בזה חייב אע"ג שזה אונס הוא אין האונס בגוף הפקדון ואפי' הקיפו עליו חומ' של ברזל ואפי' שאנו משערי' אלו היה שם לא היה יכול להצי' אפ"ה חייב בגניבה ואבידה דשמא אם היה שם לא היה בא לכלל זה ואינו פטור אא"כ היה שם ולא היה יכול להציל שזה הוא אנוס גמור שהתורה לא פטרו אלא מאונס גמור שנעשה בגוף הפקדון כגוף שבורה ומתה.

ג ליסטים מזויין שבא עליו ונוטלו ה"ז נקרא אונם ופטור שזהו נשנה הנאמר בתורה שפטרו ואפי' גם הרועה הוא מזויין שהליסטים מוסר נפשו יותר. אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיה ש"ש עליהם הוי אונס והוא שלא היה יכול להציל לא ע"י עצמו ולא ע"י אחדים אפי' בשכר ודוקא שיודע שנשרפו אבל אם אינו יודע בבירור דק שהיו בבית כשנשרף אינו יכול לישבע שנשרפו דדילמא גוים נכנסו וגנבו אותן ולכן חיי' לשלם אא"כ הגוים הנכסים הם לסטים מזויינים שאז יכול לישבע שנשרפו או נגנבו בליסטים מזויינים ופטור.

ד רועה שבאו עליו זאבים וטרפו ממנו אם היה זאב אח' אינו אונס אפי' בשעת משלחת הוא בים ואם היו ב' זאבים הרי זה אונס אפי' בלא משלחת ב' כלבים אינו אונס אפי' באו משתי ריחו היו יותר על שנים הרי זה אונס.

ה יש מי שאומר דכל מה שאמרינן דלא הוה אונם דדוקא בשלא השתדל להציל אבל אם השתדל להציל ולא יכול אין לך אונס גדול מזה ונשב' על זה ונפטר אפילו לא היה אלא זאב א' או כלב א'.

ו הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונסין גמורין בד"א בזמן שבאו מאליהם אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטין אין אלו אונסין וחייב לשלם שלא היה להוליכם שם והרי פשע.

ז רועה שהתחיל להתגרות בגנבים להראותן שאינו חושש מהם ואמר להם הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו ואין אנו חוששין מכם וע"י כך באו עליו הגנבים ולקחום הרי באלו הוליכם למקום גדודי חיה ולסטים.

ח רועה שהיה יכול להציל הטריפ' או השבויה ברועי' אחרים ובמקלות שאם היה קורא אותה היו עוזרים אותו ומצילין והוא לא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל ה"ז חייב אחד ש"ח וא' ש"ש אלא שש"ח קורא רועים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא בחנם פטור אבל ש"ש חייב לשכור רועים ולהביא מקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח כל מה שהוציא מבעל בית ואם לא עשה כן והיה מוצא לשכור ולא שכר ה"ז פושע וחייב ושמין כמה שוה הבהמה יותר ממה שהייה צריך ליתן לרועים שיסייעוהו ואותו מות' חיי' הוא לשלם לב"ה שהזיק בו ואם היה צריך לתת להם כל דמי הבהמה צריך לשלם לב"ה דמי טירחא שצריך לטרוח ולקנות בהמה אחרת.

ט רועה שטוען הצלתי ע"י רועים בשכ' נשבע ונוטל מה שטוען שהוציא במגו שהיה יכול לומר נטרפה ואינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיהן וישבע בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעין ונוטלין ועוד שהרי גם אם היה טוען נטרפה היה צריך לישבע שבועה דאוריית'.

י רועה שנוטל שכר על שמירתו והניח עדרו ובא לעיר בין נכנס בשעה שדרך הרועים ליכנס בין נכנס בשעה שאין דרך הרועים ליכנס ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אלו היה שם היה מציל וחייב לשלם אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות חייב לשלם מה שבא היזיק ע"י כניסתו כגון אם היה ליתן לו שכר מנכין לו ומותר ישלם דאע"ג דנכנס בשעה שדרך הרועים ליכנס ולא פשע נהי דלאו פשיעה הוא וש"ח פטור בו כדבתבי' לעיל סימן רצ"א סעיף י"ב מ"מ אונם גמו' נמי לא הוה לפטור בו את השומר שכר שלא פטרה התורה ש"ש מאונס אלא האונס גמור דומיא דשבורה ומת' אבל אונס בזה לאו אונס גמור הוא דיכול למימר ליה הב"ה להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירות' יתירת' שלא ליכנס כלל ואונס זה הוא דומה לאונס אבידה שחייבה התורה הש"ש כיון שאילו היה שם היה יכול להציל ואם לא היה יכול להציל פטור אפי' פשע מתחלה שנכנס בשעה שאין דרך הרועים ליכנס אין זה תחלתו בפשיעה וסופו באונס אלא כולו אונס שהרי לא בא האונס מחמ' הפשיעה וע"ל סימן רצ"א סעיף י"ב ואם אין הדבר ידוע אם היה יכול להציל ע"י רועי' ומקלות חייב לשלם דמן הסתם אמרי' ודאי היה יבול להציל ע"י רועים ומקלות אם לא היה מוצא בחנם היה מוצא בשבר לפיכך עליו להביא ראייה שלא היה יכול להציל וכל זמן שלא הביא ראייה חייב לשלם ונ"ל בש"ש אמרי' הכי אבל בש"ח אפי' אין הדבר ידוע פטור דמי יימר שהיה מוצא עוזרי' בחנם ועל הב"ה להביא ראייה נ"ל.

יא רועה ש"ש שהעביר הבהמות על הגשר ודחפה אחת מהן לחבירת' והפילה לנהר הרי זה חייב שכיון שנוטל שכר צריך לשמורן שמירה מעולה והיה לו להעבירם אחת אחת והרי פשע בשמירתן בתחלה שלא העבירם אחת אחת אלא העביר' כולן כאח' אע"פ שלבסוף נאנס שנפלה באונס ה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס שבא מחמת הפשיעה וחייב.

יב מתה כדרכה פטור סנפה ומתה כגון שהעמידה בחמה או בצינה אפי' לא מתה מיד חייב דכיון דסגפ' תלינן שמאותה שעה התחלה להתקלקל אע"ג דלבסוף מתה גם בשביל דבר אחר ה"ל כמו תחלתו בפשיעה דלא ה"ל לסגפה וחייב.

יג תקפתו ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה חרי זה אונס ופטור.

יד העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא היה יכול למונעה ולא מנעה אע"פ שלבסוף תקפתו ונפלה ומתה או נשברה חייב שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב.

טו העלה לראש ההר ומתה שם כדרבה או שפשע בה ולא שמרה כראוי ויצאה לאגם ומת' שם כדרכה פטור דאע"ג שמתחלה פשע במה שהעלה לראש ההר שמ' תפול וכן כשלא שמרה כראוי ויצאה לאגם הוי פשיעה שמא יגנבוהו שם או זאבים יאכלוה וסופו באונס שמתה אין זה האונס בא מחמת הפשיעה דמלאך המות מה לי הכא ומה לי התם והתם נמי הוה מתה לכך פטור אבל אם נגנבה מהאגם ומתה בבית הגנב חייב דאע"ג דמתה כדרכה לא אמרינן הא אי הוה בבית השומר נמי הוה מתה דמלאך המות מה לי הכא ומה לי התם מ"ט דהכא משעת גניבה היא אבודה מן הבעלים דאי נמי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא הילכך החיוב בא לו משעת גניבה.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה