אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות שוכר › סימן שיב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות שוכר · סימן שיב

סימן שיא

המשכי' בית לחבירו לזמן קצוב או סתם ובו ד' סעיפים:

א המשכיר לחבירו בית או חצר או מרחץ או חנות לזמן קצוב הרי הוא במוכרו לו דשכירות ליומיה ממכר הוא ואינו יכול לחזור בו להוציאו תוך זמנו אפי' נפל ביתו של משכיר ואין לו מקום לדור בו או אפי' העני וצריך למוכרו לאחר בשביל דוחקו אין הלוקח יכול להוציאו והמקח קיים וצריך הלוקח להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו ואם השכירו לו סתם ולא קצב לו זמן יכול להוציאו בכל עת שירצה ואם הקדים לו מעות בשכרו אפי' בכדי זמן מרובה קנה עד כדי מעותיו ואינו יכול להוציאו עד שיכלה זמן כנגד כל השכירו' שהקדים לו ואם היה מושכר בעניין שלא היה יכול לפדותו לעצמו לעולם אם לא שמכרו יכול למוכרו אימתי שירצה ולהוציא מיד ואם התנה עמו שיכול להוציאו לצרכו ומכרו אין הלוקח יכול להוציאו דהא לצרכו התנה עמו ולא ללוקח המשכיר בית לחבירו ובתוך הזמן רוצה לבנותו אינו יכול לכופו לצא'בתוך בתוך זמנו אפי' לבית שיפה ממנו שיכול לומר הא בית מתדר לי ואפי' פועלים אינו יכול להכניס לבית לבנותו וישאר הוא בתוכו זהו מדינא מיהו מבקשין מן השוכר לעשות לפנים משורת הדין.

ב אם אחר שהשכירו לזה חזר והשכירו או מכרו לגוי או אנס שהפקיע שכירות הראשון הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו וכן כל כיוצא בזה.

ג אם משכנו לו לשנים ידועים בכך וכך לכל שנה ושנה כל זמן שלא יפדנו וחזר ומכרו לאחר אין הלוקח יכול ליקחנו מיד המלוה תוך השנה דסתם משכנתא לשנה היא אבל לאחר כלות השנה יכול ליקחנו ולשיכלה זמן הקצוב להוציא יכול להוציא כמו המשכיר בעצמו שיתבאר בסעי' ה'.

ד השכירו לו ללינ' סתמא אין פחות מיום א' לשביתה סתמא אין פחות משני ימים לנישואין סתמא אין פחות מל' יום.

ה המשכיר בית לחבירו סתם בכך וכך לחדש ולא קצב עמו לכמה שנים או לכמה חדשים אינו יכול להוציאו אא"כ דידיעו ל' יום מקודם כדי שיבקש לו מקום ולא יהא מושלך בדרך ולבסו' הל' יצא בד"א בימות החמה שבתים מצויין לשכור אבל בימות הגשמים דרך העולם מי ששוכר בית לדור בתוכו שכרו לכל ימות הגשמים שבתוך ימות הגשמים קשה על האדם לטלטל לצאת מבית זה לבית זה ואין יכול להוציא השוכר מביתו מהחג עד הפסח דמסתמא ע"מ כן הניחו לדור שם לכתחלה.

ו ואם הודיעו לפני החג שיצא לסוף ל' יום צריכים להיות ל' יום שלימים לפני החג אבל אם לא נשלמו כל הל' יום לפני החג אפי' לא נשאר מהם רק יום א' כגון שהודיעו כ"ט ימים לפני החג אינו יכול להוציאו כל ימות דגשמים עד מוצאי פסח מ"מ גם אפי' כשיגיע הפסח אינו יכול להוציאו אלא א"כ הודיעו ג"כ מקודם לכן ל' יום דהיינו מט"ו באדר. בד"א בעיירות אבל בכרכים שהם מקום שווקים שרבים נמשכים לגור שם והבתים אינם מצויין לשכור אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמי' צריך להודיעו י"ב חדש מקודם וחנות בין בכרכי' בין בעיירות צריך להודיע מקודם י"ב חדש וטעמא משום שהחנווני מקי' הקפות למכירים ושוהין מלשלם לו ימים רבים וכשמביאין לו מעותיו באין עד פתח החנות שהקיפו שם ואם הלך למקום אחר אינם יודעים אנה ימצאוהו לפיכך צריך להודיעו' י"ב חדש מקוד' שבתוך כך ישתלמו לו ההקפי' שהקי' עד עכשיו ומכאן ואילך אם יקי' הוא יודיע למי שמקי' לו שלא ימצאנו פה ואם לא יודיענו איהו דאפסיד אנפשי' ובחנות של נחתומין וצבעין שהקיפן לזמן ארוך צריך להודיעו שלשה שנים מקודם.

ז וכשם שהמשכיר חייב להודיעו כך השוכר חייב להודיע למשכיר כדי שיבקש מי שידור בביתו בעיירו' שלשים יום מקודם ובכרכים י"ב חדש מקודם ואם לא הודיעו אינו יכול לצא' אלא יתן לו השכר או יעמיד לו אחר במקומו ואם רוצ' להעמיד אדם שאינו הגון אין המשכיר צריך לקבלו וע"ל סי' שי"ו.

ח אם שכרו לזמן קצוב כיון שכלה הזמן יכול להוציאו מיד בלא הודעה תחלה ואפי' כלה הזמן באמצע ימות הגשמים צריך לצאת דהא על דעת כן שכרו.

ט כשם שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יוכל לצאת כשמכרה בסתם עד שיודיענו מקודם בזמנים הקצובים הנזכרים כן אינו יכול להוסי' עליו בשכירות אם לא יאמר לו מקודם בזמנים הקצובים הנזכרים בד"א בשלא נתייקרו שכירות הבתים אבל אם נתייקרו שכירות הבתים יבול המשכיר להוסי' עליו בדמים אע"פ שעבר זמן ההודעה ולומר לו לשכור או שכור לי בשווי' עכשיו כפי מה שנתייקרו או תצא וכן אם הוזלו הבתים יכול השובר לפחות מהשכר ולו' לו למשכיר או השכר לי בשעה של עכשיו או אצא והרי ביתך לפניך מיהו דוקא דאתנו הכי קודם התחלת הזמן האחר ואע"פ שעבר זמן ההודעה אבל אם הגיע הזמן ועמדו בסתם שלא אמר זה לזה כלום להוסיף או לגרוע אע"פ שנתייקרו מסתמא דעתם היה על השכר הראשון.

י וכן הדין אם שכרו לזמן קצוב אע"פ שנתייקרו הבתים או הזזלו והגיע הזמן האחר ועמדו בסתם אין אחד מהם יכול לשנות רק יעמוד כפי מה שהתנו. מי שהשכיר ביתו לחבירו בשעה שהיה אוהבו ונעשה שונאו אינו יכול להוציאו מן הבית משום שנאתו ואם אמר לו מתחלה שאינו משכיר לו רק בשביל שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו דהוה כמי שהתנה.

יא נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יכול להוציא את השוכר מביתו אע"פ שלא הודיעו שיאמר לו מאי אית לך עלי שלא הודעתיך ואת' אינך מוצא בית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לשכור ועתה אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני אהא מושלך בדרך שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממני וכל זה דוקא בשוכר סתם אבל בשוכר לזמן ידוע אינו יכול להוציאו תוך זמנו דשכירות ליומיה ממכר הוא.

יב נתן המשכיר א' מהבתים לבנו לישא בו אשה בין נתן הבי' שהוא דר בו לבנו לישא בו אשה והוא רוצה לדור בבית זה המושכר בין נתן הבית המושכר לבנו לישא בו אשה אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני שהיה איפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציא השוכר ואם נזדמנה לו אשה לבנו והרי הוא נושאה מיד הרי זה יכול להוציאו אע"פ שלא הודיעו שאינו בדין שיהא זה יושב בביתו וב"ה ישכור בית שיעשה בו חתונה לבנו.

יג וכן אם מכר המשכיר אחד מהבתים או נתנו או הורישו אין השני יכול להוציא השוכר ממנו עד שיודיענו מקודם כדין ההודעה במשכיר עצמו שהרי השובר יכול לומר לו לא עדיף כחך בביתיזה מכח זה שזכית בו ממנו וכשם שהוא אינו יכול להוציאני גם אתה לא תוכל להוציאני.

יד מקום שנוהגין שיש להם ראשי שנים קבועים לשכירות בתים וראובן שכר בית משמעון לשנה אחת ואחר שכלתה השנה נשאר שמעון בבית חדש אחד ולא דברו זה עם זה כלום בשכירות שנה הבאה ורצה ראובן לצאת מן הבית ושמעון מעכב על ידו שלא לצאת עד תשלום שנה שנייה או שיתן לו שכרו מכל השנה פני שכבר נשתכרו כל הבתים ולא ימצא שוכרים והיה לו להודיעו שלא ירצה לדור עוד בו רק חדש זה וכיון שלא הודיעו סמך עליו שידור בו כל השנה כמנהג השוכרים ששוכרים לשנה ולכך רוצה כל שכירות משנה הדין עם שמעון. שנים שהיו דרים בבית אחד והיו חולקין על הבית ואחר כך נתחייב אחד בדין צריך לצאת אפי' באמצע החורף אע"פ שלא הודיעו חבירו מקודם שהרי לא היה יכול להודיעו שלא ידע שיזכה בדין.

טו המשכיר בית לחבירו לשנה בסכום ידוע ונתעברה השנה נתעברה לשוכר וא"צ להוסיף לו כלים בשביל חדש העיבור דשנה סתם שנה כמו שהוא משמע בין פשוט בין מעובר השכירו לחדשים צריך להוסיף לו בשביל חדש העיבור דהא לחדשים קאמר כל חדש וחדש כמו שהוא יתן לו שכר כך וכך משמע הזכיר לו חדשים ושנה בין שאמר לו דינר לחודש י"ב דינרין לשנה בין שאמר לו י"ב דינרין לשנה דינר לכל חדש חדש העיבור הוא של המשכיר וצריך להוסיף לו בשביל חדש העיבור וטעמא משו דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון וקרקע בחזקת בעליה עומדת וה"ל המשכיר מוחזק והשוכר מוציא ואין מוציאין מספק דהמע"ה ואפי' לא בא המשכיר לשאול שכירת עד סוף החדש שכבר דר בו השוכר חדש העיבור צריך ליתן לו השכירות והטעם אע"ג שעכשיו השוכר הוא מוחזק בשכירתו מ"מ הספק לא נולד עכשיו אלא מתחלת החדש נולד והקרקע בחזקת בעליה עומדת ונמצא שדר בשל חבירו וצריך להעלות לו שכר לפיכך מי ששכר מלמד לבנו וא"ל ב' לשונות כאלו והמלמד למד עמו חדש העיבור ורוצה שזה ישלם לו חדש העיבור א"צ לשלם לו חדש העיבור דהשתא הוי השוכר מוחזק והמלמד המוציא והמע"ה.

טז ומטעם שאמרנו קרקע בחזקת בעליה עומדת אם המשכיר הבית אימר לזמן זה השכרתיו לך וצא כי כלה זמן השכירות והשוכר אומר לא השכרתי אלא סתם ולא הודעתני בזמנו או אומר לזמן ארוך שברתיו על השוכר להבא א ראיי' ואם לא הביא ראייה נשבע ב"ה היסת ומוציאו מן הבית דהא הבית בחזקתו הוא וכן הדין בכל ספק שנפל בין הדר בבית חבירו ובין חבירו שב"ה חשוב ומוחזק אם לא שאכלה זה שני חזקה דאז נאמן השוכר במגו דלקחתי וע"ל סי' שט"ו סעיף ג'.

יז המשכיר בית לחבירו לזמן ורוצה לסותרו בתוך הזמן השוכר יכול לעכב עליו כמו שכבר אמרנו פעמים דשכירות ליומיה ממכר הוא לפיכך אם עבר וסתרו בתוך הזמן חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו ואם מעצמו נפל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך אינו חייב לבנותו דהא בית זה אינו בעולם ומזלו גרמה שנפל ואפי' אם כבר בנאו המשכיר יוכל לומר שלא יתננו לו לדו' בו דבית אחר הוא זה אלא מחשב עמו מה שנשתמש בו ומחזיר לו מותר השכירות שנטל ואפי' אמר השוכר אני אבננו משלי אין שומעין לו. ואפי' אם יש בעציו ובאבניו כדי ליקח אחר או לשכור א"צ ליקח אחר ואע"ג דלעיל סימן ש"י סעיף ב' גבי חמור זה ומת אמרינן אם יש בדמיו ליקח אחרת יקח ואם אין בדמיו ליקח ישכור כו' לא דמי בית לחמור דחמור עומד למוכרו בדמים ולכך יכול למוכרו וליקח אחר או לשכור אחר אבל בית אין עומד למכור אלא להוסיף עליו ולבנותו כבתחלה וכיון שאמר בית זה ונפל א"צ למוכרו וגם לא קבל עליו להוסיף יציאה. בבניין בית זה אלא בית זה כמו שהיא השכיר לו לדור בו כל זמן שיוכל וכי נפל אזדא יש מי שאומר דוקא כשנפל כולו בהא אמרינן כיון דנפל אזדא ליה אבל אם הוא קיים אלא שנתקלקל עד שהוא סכנה לדור בו חייב המשכיר לתקנו דהשתא לא שייך למימר אזדא ליה דמסתמא הוא עומד לתקן שעדיין נקרא בית אלא שהוא מסוכן לדור בו לפיכך חייב המשכיר לתקנו אם יש בידו שכירות מוקדם. ואם אמר לו בית סתם אני משכיר לך ונפל חייב לבנותו או יתן לו בית אחר מיהו יכול הוא לשנותו ולעשותו קטן מהראשון או יתן לו בית אחר אפי' הוא קטן מזה שנפל שהרי סתם בית אמר לו ובלבד שיהא נקרא בית אבל כל זמן שלא נפל הראשון אינו יכול להוציאו וליתן לו בית קטן מזה ואם אמר לו בית כזה אני משכיר לך אינו יכול לשנותו אלא צריך לעשותו כמדת ארכו ורחבו של ראשון שהראהו מתחלה ואינו יכול לומר לו לא אמרתי לך כזה אלא שיהא קרוב לנהר או למדח' או לשוק כמו זה אלא חייב להעמיד לו בית כמדתו וכצורתו לפיכך אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יפחות מהחלונות שהיו בו ולא יוסיף עליהם אלא מדעת שניהם מיהו א"צ שיהא נאה בבניינו ובקישוטו כראשון. נשרף הבית דינו כנפל. ואם נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ואפי' אמר לו בית סתם אני משכיר לך אינו חייב לבנותו או ליתן לו אחד אלא מנכה לו משכירותו מה שלא דה בו בין הקדים לו שכרו בין לא הקדים לו ולא אמרינן כיון שלא הקדים לו שכרו ועדיין כולו הוא ביד השוכר יכול לשכור לו בית אחר אפי' בעד כל השכר שבידו דכיון דמכת מדינה למה יפסיד המשכיר מה שדר בו עד עכשיו המשכיר בית לחבירו והוא נפל ודאי אדעתה דלבנות הוא מוגיר ליה דאל"כ למה השכירו לו וצריך לבנותו לו.

יח מי שיש לו בית ועלייה על גביו והשכיר לחבירו את העלייה ואמר לו עלייה זו אני משכיר לך ונפלה א"צ ליתן לו עלייה אחרת דהא זו קאמר ליה ונותן לו השכירות כפי הזמן שדר בו אמר לו עלייה סתם חייב לחזור ולבנותה לו או יתן לו עלייה אחרת אבל אם אמר לו עלייה זו שע"ג בית זה אני משביר לך הרי שעבד הבית לעלייה לפיכך אם נפחתה העלייה בד' טפחים או יותר חייב המשכיר לתקן לו ואם לא יתקנו יורד השוכר לבית ודר עם בעל הבית ונכנס ויוצא דרך פתח הבית עד שיתקן לו את העלייה אבל אם נפל בית והעלייה א"צ לכנות לו אחר כיון שאמר לו בית זה.

יט היו לו שתי עליות זו על גב זו והשכיר לו את העליונה ונפחתה יורד ודר בתחתונה השכיר לו את התחתונה ונפחתה מבעיא בגמרא אם יכול לכוף את המשכיר שידור עמו למטה בבית אם לא אלא שאמר לו ב"ה דור בעלייה העליונה מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילת עלך וצריך לדור בעליונה או דילמא יכול לומר לו חד עלייה קבלתי עלי לעלות שתי עליות לא קבילי' עלי לפיכך אדור למטה בבית ולא אפשיטא לכך לא ידור בבית ואם דר אין מוציאין אותו משם.

כ מעשה באחד שאמר לחבירו דלית זו שע"ג אפרסק הזה אני משכיר לך ונעקר אילן הפרסק ממקומו ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לו חייב אתה להעמיד לו הפרסק כל זמן שהדלית קיימת דהא נשתעבד הפרסק לדלית וכן כל כיוצא בזה ודוקא בכה"ג שהפרסק עדיין בעולם אלא שנעקר ממקומו אבל אם נקצ' הפרסק אינו מחוייב להעמיד לו פרסק אחר שזה שעבד לו ולא אחר וכן לעיל גבי א"ל עלייה זו שע"ג בית זה אני משכיר לך אם נפל הבית שתחת העלייה ונשאר העלייה קיים ע"ג קונדיסין א"צ להעמיד לו בית אחר.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה