לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות שוכר · סימן שי
השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר ובו ג סעיפים:
א השוכר את החמור ונסתמא או התליעו רגליו או נשתטית או חולי אחר כיוצא בזה שראוי עדיין למלאכה אלא שניתוסף או טורח לשוכר ליישרו לילך בדרך אם שכרו למשוי שאיפשר להשליכו ממנו בכל מקום בלא הקפד' שאינו מזיק לו יכול המשכיר לומר לו אף מזלך גרמה ואפי' אמר לו חמור סתם אומר לו הרי החמור לפניך שכיון שראוי עוד למלאכה יאמר לו טרח ויישר אותה לדרכי' וצריך ליתן לו שכרו משלם אבל אם שכרו לרכוב עליו שיש לחוש שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתות וכן אם שכרו לשאת עליו בלי זכוכית וכיוצא בזו שישבר' אם יפול החמור אם שכר לו חמור סתם חייב ליתן לו חמור אחר דהא לאו דוקא שכר לו את זה אבל אם אמר לו חמור זה אינו צריך ליתן לו חמור אחר שיאמר לו אף מזלך גרמה ובחמור סתם דאמרינן שחייב להעמיד לו חמור אחר אם לא העמיד לו יחזור לו השכר ויחשוב עמו שכר כמה שהלך בה וינכה לו ואם נלקח החמו' לעבוד' המלך אם בדרך הליכתו ניטל א"צ ליתן לו חמור אחר אפי' באנגריא שאינו חוזרת פירוש שאין מחזירין מעצמן אם לא שילכו אחריהם ואם אין מחזירין אותו כלל צריך ליתן לו חמור אחר וכגון שאמר לו חמור סתם אבל אם אמר לו חמור זה אע"פ שאינו בדרך הליכתו א"צ ליתן לו חמור אחר ודרך הליכתו י"א פירושו שיש לו לשוכר לילך באותו דרך אע"פ שאין דרכן להחזיר הבהמה עד שיחזרו אחריהן אומר לו מזלך גרמה ולך עמה' עד שימצאהו בהמה אחרת ויחזירו לך זאת כי כן דרכם. וי"א פי' דרך הליכתו שפגעו בו דרך הליכתו ואם לא שפגעו בו לא היו מחפשין בבתים אחריו ליטלו הילכך אומר לו מזלך גרמה שאם היית בפעם הזה בבית לא היו נוטלי' עמך אבל אם חפשו אחריו עד שמצאו ולקחו חייב ליתן לו אחר' ואם מתה הבהמה או נשברה שאינה ראוייה עוד למלאכה בין ששכרה לשאת משוי בין ששכרה לרכוב עליו אם אמר לו חמור סתם אני משכיר לך חייב להעמיד לו בהמה אחרת ואם לא העמיד יכול השוכר למכור הבהמה ולוקח בה בהמה אחרת ואם אין בדמי' ליקח בהמה אחר' שוכר באותן דמי' בהמה אחרת עד שיגיע למקום שפסק עמו.
ב ואם אמר לו חמור זה אני משכיר לך אם שכרו לרכוב עליו או לכלי זכוכית ומתה בחצי הדרך אם יש בדמיו ליקח אחרת יקח ואם אין בדמי' ליקח שוכר אפילו בדמי כילו עד שיגיע למקו' שפסק עמו שהרי חמוד זה נשתעבד לו ואם אין בדמי' לא ליקח ולא לשכור נותן לו שכרו המגיע על הדרך שהוליכו ואין לו עליו אלא תרעומות ואם שכרו למשא הואיל ואמר לו חמור זה ומת בחצי הדרך אינו חייב להעמיד לו אחר אלא נותן לו שכרו של חצי הדרך ומניח לו נבלתו ויש חולקין ואומרי' דאפילו שכרו למשא דינו כשוכרו לרכיבה דאין סברא לחלק בחמור זה ומת בין שכרו לרכיבה בין שכרו למשא דמ"ש והא דאמרינן דנותן לו שכרו המגיע על הדרך שהוליכו היינו דווקא כשמוצא לשכור אחר במקו' שמתה זה או אפילו אינו יכול לשכור אבל יכול למכור סחורתו במעט ריוח לכך צריך ליתן לו שכרו המגיע ע"כ אע"פ שאילו לא מת והיה מוליך סחורתו למקו' שירצה לילך היה מוכרו יותר ביוקר אין זה אלא תערומו' אבל אם אינו מוצא לשכור חמור אחר וגם אינו יכול למכו' סחורתו בכאן בשום ריוח אינו נותן לו כלום בשכרו דהא לא אהני ליה מידי וכל היכא שחייב לו להעמיד חמור אחר כגון דא"ל חמור סתם או חמור זה ויש בדמיו לשכור אם מת בחצי הדרך ואינו מוצא לשכור אלא ביוקר גדול צריך המשכיר לשכור לו ואינו יכול לומר לו אחזיר לך מעותיך ולא אקח כלום אפילו מהחצי הדרך שהלכת וכן אם ימצא השוכר לשכור בזול לא יוכל לומר אשכור לעצמי ואתן לו שכר חצי הדר' שהלכתי עמך אלא כל זמן שיש בידו לשכו' הרי היא כאילו היא עדיין קיימא ואין אחד מהם יכול לחזור בו בר"א כשיש בדמיה לשכור אבל אם אמר לו חמור זה ואין הנבילה שוה כלום צריך ליתן לו שכר חצי הדרך אפי' אם אינו מוצא לשכור בכאן אלא ביוקר שאינו יכול לשכור בחצי הנשאר בידו ואינו יכול לעכב משכר החצי שהלך כדי שיהיה לו חמור מושכר לפי מה ששכר תחלה שלא שעבד לו מנכסיו כלו' אלא זה החמור אבל לא שיתן לו מביתו כלום לפיכך כיון שמת ואינו שוה כלו' אין לזה על זה כלו' אלא שצריך לשל' חצי הדרך שהביאי' ואם הנבילה שוה קצת גם משכ' חצי הדרך הנשאר ואינו מוצא לשכור אלא ביוקר אינו יכול לומר קח שכירותך והעמד לי חמור או אקח אני הנבילה שזה חמור נשתעבד לי ואשלי' עליה מחצי השכר שעדיין בידי לשכור לי חמורי שלא נשתעבד לו אלא עד כדי דמי הנבילה ולהוסי' עלי' עד כדי חצי השכירות כפי מה שהיה בשעת ששכר' אבל אם אינו מוצא אלא ביוקר לזה נשתעב' לו להוסי' לו מביתו כיון . שאין הנבילה שוה כל כך.
ג ראובן השכיר בהמתו לשמעון לשני ימים לילך ולחזור ובחזרתו ביו' שני גדל הנהר ממי גשמים עד שהוצרך לעכב יום אחד וטוען ראובן שיתן לו שכירות גם מיו' השלישי ושמעון טוען אדרבה שכירות פשיטא לא אתן לך דאנוס הייתי ואדרבה היא תובע מראובן שיתן לו מזונות של הסוס מאותו היו' הכי דיינינן להו אם שכרה לימי' פשיטא שצריך ליתן לו שכירות של כל יו' ויו' דהא לימי' שכרה וא' שכרה ללכת למקו' פלוני ולחזור או ששכרה לשני ימים והזכיר המקום שרוצה לילך לשם וידוע שהוא מהלך שני ימים ולא יותר ועכבו הנהר אם לא היה הנהר רגיל להתגדל אונם הוא לשוכר ופסידא לבעל הבהמה הוא ואם היה רגיל להתגדל והשוכר היה מכיר עניין הנהר ולא המשכיר פסידא דשובר זליא שהיה לו להתנות כיון שידע והמשכיר לא ידע איהו דאפסיד אנפשיה שלא התנה ואם שניהם יודעים פסידא דבעל הבהמה הוא ביון שגם הוא ידע והוא רוצה שישלם לו עליו היה להתנות מזונות והשכירות דין א' להם.