לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות פקדון · סימן רצה
שילם הנפקד כיצד משביעין אותו ובו ג״ס
א שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשב' אם היה הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כגון פירות או יריעות של צמר או של פשתן השוות בכל עניינים או קורות שאינם מצוירות וכל כיוצא בהם הרי זה משלם ואינו נשבע דסברא הוא דודאי הוא אינו ברשותו שאם הוא ברשותו מה דוחקו שרוצה לשלם למה לא יחזירנו ויקח לו אחר מן השוק אבל אם היה הפקדון בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבר שאינו מצוי לקנו' כמותו בשוק חוששין שמא עיניו נתן בו לכך משביעין אותו בנק"ח שאינו ברשותו ואח"כ משלם וה"ה לשאר השומרי' כגון השואל שאמ' מתה או נגנבה וש"ש ושוכ' שאמרו נגנבה או נאבדה אע"פ שהם חייבים לשלם משביעין אותם שבועה שאינם ברשותם ואח"כ משלמים דמי הבהמ' או החפץ שאנו חוששין שמא עיניו נתן בה ואם אמרו הבעלים שהפקדון היה שוה יותר על מה שרוצה ליתן לו כולל בשבועתו שאינו טוה אלא כך וכך.
ב נמצא לפי מה שאמרנו שכל שומרי' שנשבעים שבועת השומרים כולל בשבועתו ג דברים אחד שבועה שאינו ברשותו ב' שבועה ששמרתי כדרך השומרים ולא פשעתי בה ואירע בה כך וכך ג' ושלא שלחתי בה יד קודם שאירע המאורע הפוטר אותו ואם רוצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שכך וכך היה שוה ולא יות' ומשלם לו ואם שלם ולא רצה לישבע ואח"כ הוכר הגנב קנה השומר כל שבח דאתי מעלמא כגון אם הוכר הפקדון הרי הוא שלו אבל לא שבח דמגופא כגון גיזות וולדות דאמרינן מסתמא שבח דאתי מעלמא אינו מקפיד עליו הבעל ומקנהו לו בהנאתו שמשלם לו ושבח דגופא אינו מקנה לו.
ג יש מי שאומר שאפי' לא היה הדבר המופקד או המושכר או השאול אלא פרוטה אחת הרי השומר נשבע עליו ואין אחד מן השומרים צריך להודאה במקצת ולא לכפירה במקצת אלא אפי' רוצה לפטור עצמו בטענתו מכל וכל חייב בשבועה שהטילה התורה על אותו השומר הן שומר חנם הן שומר שכר או שואל משום דסבירא ליה דכי כתיב כסף או כלים וכן כי הוא זה דילפינן מיניה מודה מקצת אמלוה הוא דכתיב ועירוב יש כאן ורבו החולקים עליהם בזה ואומרים דגם השומרים צריכים בפירה שתי כסף וכל זה תלוי בפלוגתא דעירוב פרשיות כתיב באן אם לא ולפי שאין כל כך נפקותא מזה בשבועות הנהגות בינינו עכשיו לא אאריך בזה.