לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות פקדון · סימן רצב
שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד ובו כ"ב סעיפים:
א כתיב ומת או נשבר או נשבה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' משמע הא אם שלח ידו אין השבועה פוטרתו אפי' משבורה ומתה שמיד ששלח בה יד קאי ברשותיה לחייב עליה אפילו באונסין ממילא ש"מ שאין הנפקד רשאי לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד אפילו אינו מכוין לגוזלו אלא להשתמש בו קם ליה ברשותיה וחייב באונסין אע"פ שעדיין לא נשתמש בו דשליחות יד אפי' בלא חסרה משמע דהוי שליחו' יד המחייבו רק שיגביהנה כדי להשתמש בו תשמיש שמחסרו אז חייב כאילו חסר' אבל אם הגביהו לעשות בו תשמיש שאינו מחסרו אינו חייב משעת הגבהה אלא משעת תשמיש ולא משו' שליחות יד שאין זה נקרא שולח יד כיון שאינו מחסרו אלא משו' שהוא שואל שלא מדעת וק"ל שואל שלא מדעת גזלן הוי והאי ברשותו לפיכך אם החזירה למקו' שנטלה משם חזר דינו להיות כשומ' הואיל ומתחלה לא היה עליו רק שואל בעלמא אלא שהיה שואל שלא מדעת דיו שיחזירה למקום שנטלה מהם ואינו צריך להשיב' לבית הבעלי' או להחזיר' למקומה מדעת בעלי' ובמעות בכי האי גונא חייב באונסין וע"ל סי' ז'.
ב הטה את החבית ונטל טמנו רביעית ונשכרה אחר כך באונס אינו חייב אלא ברביעית כיון שלא הגביהה לא קנה אותה להתחייב באונסין ואינו חייב אלא מה שנטל אבל אם הגביהה כדי ליטול ממנה רביעית קנה כולה בהגבהה להתחייב באונסין כיון שהגביהה לשלוח בה יד לחסרה ואח"כ נשברה חייב' בכולה אפילו לא נטל ממנה כלום ודוקא בחבית של יין או דבש או כה"ג שכולו גוף אח' שבשע' שמגביהו ליטול קצת ממנו ניח' ליה דתהוי כוליה חבית בסים למה שיטול ממנו שלא יחמיץ דיין אינו משתמר אלא בכלי מלא לכך קנאו כולו להתחייב באונסין בכולו דנעשה שואל על כל מה שבחבית להשתמר שם מה שהוא רוצה ליטול אבל אם היה הפקדון כיס של מעות והגביה את הכיס ליטול ממנו דינר וכיוצא בו מן הכיס מדברים שאינם גוף אחד ואין זה משתמר מחמת זה ה"ז נשאר בגמרא בספק אם נתחייב בכל הכיס מחמת דכיס מלא טעות יותר נראה הוא ומשתמר ואינו נוח להיות נאבד כדינר יחידי והוי בזה דומה קצת ליין וחייב בכולו או לא נתחייב אלא בדינר בלבד.
ג אבל אם הטה החבית ונטל ממנה רביעית והחמיצה חייב בכולה דגירי דידי' גרמה להחמי' שמחמת שחסרה החמיצ' בד"א בחבית של יין שדרכו להחמי' כשהוא חסר אבל שאר פירות ששלח יד במקצתן ולא הגביהו והרקיבו האחרים או נפסדו בכה"ג אינו מתחייב אלא כפי מה שנטל שאין ההפסד בא להם מחמת שחסרם.
ד החושב לשלוח יד בפקדון אפי' אם אמר בפני עדים שרוצה לשלוח יד בפקדון של פלוני שהוא בידי אינו חייב.
ה אבל האומר לשלוחו לשלוח יד בפקדון שאצלו והלך השליח ועשה מאמרו חייב המשלח בכל מה שהי' מתחייב אם היה בעצמו שולח בו יד דרבתה התורה על כל דבר פשע לרבות אפילו שלח יד ע"י דיבורו לשלוחו שעשה מאמרו שיהא חייב בשולח יד בעצמו ודין שולח יד הוי בדין גזלן מיד ששלח בו יד ומשלם כדין הגזלנים שיתבאר בהלכות גזילה.
ו היתה חבית מופקד' בידו ושלח בה יד כגון שטלטלה ממקומו לצרכו לחסר ממנה דבר בין שייחד לה המקום מתחלה בין שלא ייחד לה המקום ונשברה בין קודם שהחזירה למקומה בין אח' שהחזירה למקומה שייחדו לה חייב לשלם דמחמת ששלח בה יד וטלטלה ממקומה ע"מ לחסרה קנאה להתחייב באונסין ואם טלטלה לצרכה כגון שהיתה במקום התורפה וקרוב להשתבר וטלטלה משם להצילה בין שנשברה תחת ידו בין שנשברה אחר שהניחה במקום אחר פטור דאנוס הוא ולא פשע ואם טלטלה לצורך מקומה אפי' ייחד לה המקום עדיין לאו גזלן הוא עליה דלא ביקש אותה כלל אלא מקומה ואינו עליה אלא שומר וחייב בפשיעה ופטור באונסין ודוקא שלא אירע האונס מחמת שינוי המקום אבל אם אירע האונס מחמת שינוי המקום אם שינה ממקום שייחדו לה הבעלים חייב אפילו נשברה משהניח' דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס ואם לא ייחדו לו המקום אע"פ שאירע האונס מחמת שינוי המקום כיון שלא פשע מעיקרא במה שטלטלה ממקומה שהרי היה לו רשות לטלטלה ממקומה דלא דוקא זה המקום השאיל לה פטור כשנאנס לאחר שהניחה דבעודה בידו פשיטא דחייב דאזקה בידים.
ז היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצלו מעות אם אינם חתומים ולא קשורים קשר משונה אע"פ שהם צרורים בדרך שכל אדם קושר מעותיו מותר לו להשתמש בהן ובההיא הנאה שמותר לו להשתמש בהן אם היה צריך להם להרויח בה בסחורה נעשה עליה' כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה אפילו קודם שנשתמש בהן ואם נאנסו פטור ואם כבר נשתמש בהן נעשה עליהם כלוה וחייב עליה' גם באונסין אפי' אחר שהחזירם למקומן עד שיחזירם לבעליהם אע"ג דבכלים אמרי' לעיל סעי' א' דאפי' בשואל שלא מדעת אמרינן דסגי שיחזיר' למקו' שנטלו כ"ש הכא דבהיתר נשתמש בהן שאני מעות שנשתמש בהם והרויח בהם ועוד מצפה ליהנות אם תזדמן לו סחורה הוה לזה ממש וצריך השבה מעליותא ליד המלוה ועד שלא באו ליד המלוה חייב אפי' באונסין ואם היו המעות צרורי' והתומים או קשור' קשר משונה לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן. ודוקא שולחני או חנוני דסתמן הן צריכין למעות אמרינן נמי סתמא המפקיד אצלם מעות שאינ' חתומי' או צרורי' דעתו שיהא לו רשות להשתמש בהן אבל אם הופקדו אצל הבעל הבית אפי' אינן חתומין או קשורים לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע כמו שנתבאר ובעל הבית שרוב עסקיו בריבית דינו בשולחני לפי שצריך ג"כ תמיד למעות ודוקא במעות ממש אבל נסכא של כסף לא שאין דרך להוציא כך ומיהו הכל לפי העניין ואם הרויח במעות בין היה לו רשות להשתמש בהן בין לא היה לו רשות אין צריך לתת מן הריוח לבעל הפקדון אלא מחזיר לו פקדונו ואם בא בעל הפקדון ואמר תן לי פקדוני ואני ארויח בהן בעצמי והלה מעכב בידו חייב ליתן לו הריוח מכאן ולהבא אבל אם אמר לו הנפקד הוצאתי' בעסק אם תרצה קבל עליך העסק בין לשכר בין להפסד הדין עם הנפקד הואיל וברשות הוציא אם נתעסק בהן לצורך בעל הפקדון הריוח שלו שהרי לצורכו התעסק וזכהו לו מיד שקבלו ואם גלה דעתו שעסק לצורכו או אם הוא בעניין שאסור להשתמש בהן דאמרינן מסתמא עסק בהן לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר אח"כ אפילו בשבועה לומר לעצמי עסקתי אא"כ אמר בפירוש בפני עדים קודם שהתעסק בהן לעצמי אני מתעסק בהן דאע"פ שהוא גזלן עליהם הריוח שלו והקרן נעשה עליו מלוה מיהו אם רוצה ליתן אח"כ הריוח כדי שלא להיות גזלן למפרע הרשות בידו ואין בו משו' ריבית שאין זה אגר נטר שהרי לא הלוהו כלום.
ה המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובים ובאו עליו גנבים על הנפקד וקדם ונתן להם הפקדון כדי להציל את עצמו אם היה הנפקד עצמו איש אמוד שהוא בעל ממון חייב שחזקתו שבגללו באו הגנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו ואם אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא בגלל הפקדון ואין הנפקד חייב למסור עצמו בשביל פקדונו של זה.
הופקד אצלו ממון של פדיון שבוים ובאו עליו אנסי' ונתנו להם כדי להציל את עצמן אם לא היה מצוי אצלו שם ממון אחר לפדות עצמו בו פטור שאין לך פדיון שבויים גדול מזה שאע"פ שיש לו ממון הרבה במקום אחר עכשיו הוא כמו שבוי שאין לו כלום כיון שאין בידו ודוקא שהיה הממון של פדיון שבויים סתם אבל אם היה של שבוים ידועים שגבו לפדות אותם בו חייב לשלם שאסור לשנותו.
י הופקדו אצלו פירות לא יערבם עם פירותיו אלא יניח' לבדם ואז יכול לומר לו בחזרה הרי שלך לפניך עבר וערבם עם שלו יחשוב כמה היו שלו וכמה היו הפקדון ויראה כמה חסרו ויחשוב על כל אחד החסרון לפי פירותיו אחר שישבע שכך וכך הוא החסרון וכן אם נתן לו מעות להוליכו על אחריותו של המפקיד ונתנן עם מעותיו ונאבדו מקצת המעות ההפסד מכל א' לפי ערך המעות ודוקא מעות וכיוצא בו שאינו דבר מסויים אבל אם נתן לו להוליך טבעות וכיוצא בו דבר שהיה מסויים וערבו עם שלו ונאבד אחד מהם יכול המוחזק לומר לשאינו מוחזק דלמא שלך נאבד והמותר הוא שלי והמע"ה ואם המפקידים הם שנים שהפקידו אצל אחד ונאבד או נגנב אחד מהן בדבר דנייד כגון בהמות אזלינן בתר רובא ואמרי' דאותו שנאבד מן הרוב נאבד דכל דפריש מרובא קפריש ואם הוא דבר קבוע כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וההפסד על שניהם יחד.
יא ובפירות שערבם עם שלו אם נסתפק מהם ולא ידע כמה נסתפק יחשוב תחלה החסרון שראויי' להתחסר וינכה לו ואז ידע כמה נסתפק מהן וישל' לפי ערך הפירות כיצד לחטי' ולאורז קלוף ינכה ד' קבים ומחצה לכל כור לשעורי' ולדוחן ט' קבין לכל כור לכוסמין ולור' פשתן בגבעוליו ולאורז שאינו קלו' ג' סאין לכל כור ובמדה זו לכל שנה ושנה.
יב במה דברים אמורי' שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל אם הופקדו אצלו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמי' אינו מנכה לו כלום בשביל החסרון מפני שתופח' ומותירו' כשיעור החסרון.
יג ואם הופקד אותו יין וערבו עם שלו ונסתפק ממנו מנכה לו שתות היין ולשמן מנכה לו שלשה לוגין לכל מאה לוגין לוג ומחצה בשביל השמרים ולוג ומחצה בשביל בליעת הכלי לפיכך אם היה השמן צלול ומזוקק אינו מנכ' לו כלום בשביל השמרים ואם היה הכלי ישן שכבר שבע מבליעה אינו מנכה לו כלום בשביל בליעת הכלי. יד המפקיד אצל חבירו פירות שאינם מדודים וערבן הנפקד עם א פירותיו ולא מדדן הרי זה פושע ואם אמר המפקיד כך וכך היו והנפקד אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא מחוייב שבועה ומתוך שאינו יכול לישבע משל'. אבל יכול להחרים על מי שנוטל ממנו יותר ממה שמגיעו.
טו לא ערבם עם פירותיו וחסרו אע"פ שחסרי' ומתמעטין והולכין בכל יום לא יגע בהם בד"א כשחסרו חסרון הראוי להם בכל שנה אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן אם בעל הפקדון בעיר יודיענו ויעשה בהם מה שלבו חפץ ואם אינו בעי' מוכרן בבית דין משום השבת אבידה שיפסידו יותר מדאי אם לא ימכרם.
טז וכן אם הופקד אתו יין והחמי' דבש והדביש וירא שמא יפסיד נם הכלי יכול למוכרן כדי שלא יפסיד הכל.
יז וכן אם הופקד אתון חמץ והגיע זמן הפסח לא ימכרנו עד שעה חמישית בערב פסח דעדיין מותר לאכילה הוא ושמא יבא הבעל ויטלם אבל מכאן ואילך יוצא ומוכר בשוק לשעתו מפני השבת אבידה לבעלים קודם שיאסר בהנאה.
יח ודוקא משום הפסד שבגוף הפקדון יכול למוכרן אבל פקדון שחושש בו, שיוזל אפילו יודע בודאי שיוזל לזמן פלני או יאנוס אותו המלך לא יגע בו שפא יבא בעליהן קודם ויטלוהו ממנו.
יט כל המוכר פקדון על פי בית דין הרי זה מוכר לאחרי' ואינו מוכר לעצמו מפני החשד והדמים יהיו מונחי' אצלו ויש לו רשות להשתמש בהם לפיכך הרי הוא עליתם שומר שכר אע"פ שלא נשתמש בהן.
כ המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת לשנים עשר חודש ואם בשעה שגוללו פותחו וקורא בו מותר אבל לא יפתח בו לעצמו ויקרא בו שמא יקרענו ויפסידנו וה"ה לשאר ספרי' שלא יקרא בהם ואם פתחן וגללן בגלל עצמו חשו' שולח יד בפקדון וחייב באונסין וכשם שאסור לקרות ממנו כך אסור להעתיק ממנו אפילו אות אחת וה"מ בעם האר' אבל חבר ות"ח מותר לקרות בו ומות' להעתיק ממנו אפי' לכתחלה והוא שאין לו כיוצא בו דאז אמרי' ודאי כשהפקידו אצלו אדעתא דהכי הפקידו אצלו ולא עוד אלא במקום ביטול שאין ספרי' נמצאי' יכולין ב"ד לכוף לא' להשאיל ספריו ללמוד מהם בראית' במדרש משלי על פסוק לא יבוזו לגנב כי יגנוב שאין לבזו' מי שגונב ד"ת ומעתיקין ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים.
כא הפקיד אצלו כסות מנערה כעניין שנתבאר בסימן רס"ו.
כב בד"א בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם היו עמו באותו האר' הרי זה לא יגע בו אע"פ שיאבד שאינו מחויי' להשיב אבידה כשהבעל יודע שיאבד ואינו מצילו.