אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות פקדון › סימן רצא

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות פקדון · סימן רצא

הלכות פקדון

שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד היא השמירה ובו כ"ח סעיפים:

א ג' פרשיות נאמרו בתורה סמוכות זו לזו פרש' ראשונה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגומר. שנייה כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגומר. שלישית וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם וגומר. ואחז"ל ראשונה נאמרה בש"ח ולפיכך פטור בה על הגנב' דכתיב וגונב מבית האיש שטוען שנגנבה הימנו ונקרב בעל הבית אל האלקים ופירושו לשבועה שישביענו הדיין שכן הוא ונפטר וכן פטר בה על האבידה דכתיב על כל אבידה אשר יאמר וגומר ואצ"ל שפטור מכל האונסין הגדולים מהם כגון שבורה ומתה ולא חייב בה אלא א"כ פשע בשמירת' ונגנבו או נאבדו בפשיעתו ולכך פירש בה כס' או כלים שדרך לשומרם בחנם לפי שאין טורח בשמירתן שבקל יכול לשומרם שלא יגנבו ואפ"ה פטרתו. פרש' שנייה נאמר' בש"ש ופטר בה אונסין כגון שבורה ומתה דכתיב ומת או נשבר או נשבה שבועתן ה' תהיה וגומר וחייב בה על גניבה ואבידה דכתיב אם גנוב יגנב ישלם וגומר יגנב לרבות אבידה ועוד ק"ו הוא ומה גניבה שקרובה לאונס משלם אבידה שקרובה לפשיעה לא כ"ש ואצ"ל שחייב על הפשיע' ולכך פיר' בה חמור או שור ושה לפי שיש טורח בשמירתן ואין דרך לשומרן בחנם וגם משמיענו אע"פ שיש טורח בשמירתן וא"א לשומרן שלא יגנבו אלא בטורח אפ"ה חייב עליהם אבל לעניין הדין אין חילוק בין כסף או כלים לבהמה ל"ש בש"ח ול"ש בש"ש כמ"ש בע"ה ופרשה שלישית נאמרה בשואל וחייב בה אפי' אונסין דכתיב ונשבר או מת וגומר ואינו פטור אא"כ מתה מחמת מלאכתו דלהכי שייליה כמ"ש בע"ה עוד רמז בה בסו' פרש' שלישית לדין רביעי דהיינו לשוכר בהמה או כלים לעשות בהם מלאכתו דכתיב אם שכיר הוא בא בשכרו ופיר' ואם אינו שאול אלא שכיר שבא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה ואין כל הנאה שלו שהרי ע"י שכרו נשתמש ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין ולא פי' מה דינו אי כש"ת אי כש"ש ונחלקו בו חכמים דאיכא מאן דאמר דינו כש"ח ואיכא מאן דאמר דינו כש"ש והכי ק"ל דהכי מסתבר טפי כיון דאפקיה משואל קאי אדין דש"ש שלפניו ולא אדין דש"ח דלפני פניו נ"ל טעמא והנה הם מפורשים לפניך כסדר חיובם ש"ח וש"ש ושואל ונקדי' שוכר לשואל מפני שדינו כש"ש.

ב ש"ח הוא שהפקידו אצלו כסף או כלים או בהמה כל דבר שמור והוא מקבל עליו לשומרו או אפי' אינו מקבל עליו לשומרו בפירוש אלא אמר לו הנח לפני הרי הוא שומר חנם אבל אם אמר ליה הנח לפניך או הנח סתם או שאמר ליה הרי הבית לפניך אפי' ש"ח לאיהוי דתיב ונטר לך קאמר ליה ואינו חייב שבועה כלל שלא פשע אבל יכול להחרי' סתם על מי שלקח פקדון שלו ולא יחזירנו לבעליו. ומ"מ מי שהיה מהלך בדרך ואמר לו חבירו הולך עמך אלו המנעלים וכיוצא בו ואמר לו הניחם כאן על החמור והניחם שם על החמור ולא קבלם הנפקד לידו אלא כמו שהניח המפקיד על החמור כך הוליכ' ולא קשרם והלך לו הנפקד מן הצד להסך את רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלי' ה"ז ש"ח על המנעלי' והוה ליה פושע במה שהניח' כך בלתי קשורים על החמו' והפליג ממנו והניחו לבדו על אם הדרך דאע"ג דלא אמר ליה אלא הניח' כאן סתם לא אמרינן דהנח סתם אינו אפי ש"ח אלא כשהוא במקום המשתמר דהנח וטור לך קאמר ליה אבל בדרך וכיוצא בו ודאי הנח ואשמרנו לך קאמר ליה שכן דרך כל חמר שומר חמורו בעצמו שאם לא ישמרם ודאי יאבדו ויש חולקין וסבירא ליה שגם בכגון זה צריך שיאמר הנח לפני ובלאו הכי פטור.

ג בקש מחבירו שיתן לו רשות להכניס בהמתו או פירותיו לחצירו ונתן לו רשות ולא פירש לו כלום בשמירתן אינו חייב כלל בשמירתן כיון שלא קיבל עליו כלום.

ד ואפילו כשקיבל עליו לשמור אינו חייב אלא כפי שווי החפ' שקבל עליו לשומרו כיצד כגון שנתן לו לשמור דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר בסף וכן כל כיוצא בזה. אבל אם הפסידו בידים משלם של זהב שיאמר לו המפקיד מאי היה לך למעביד גביה שהפסידתו בידים. שמעון קבל ספרים מראובן להוליכן למקום אחר ונלקחו במכס ואומר שראובן פשע שאמר לו שאין נותנין מכס מהספרים ואם לא היה כן לא היה מקבל עליו השמירה כי לא היה רצוני לטרוח בדבר המכס הדין עם שמעון דהא שמירת המכס לא הפקדון עם שלו אם הוא מקום שראוי לשמירה פטור ואם אין קבל עליו.

ה יש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקבל עליו לשמור או שאמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירתם חייב עליו השומר אם פשע אע"פ שלא משך ויש מי שאומר שאינו חייב עד שימשוך ובמקום שהמשיכה קונה.

ו ש"ח שפשע ולא שמר כראוי לאותו דבר אע"פ שלבסו' לא נאבד מחמת אותה הפשיעה אלא נאבד ע"י אונס בעניין אחר חשוב פושע וחייב לשלם כיצד כההוא מעשה בא שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם במחיצה של קנים והיו טמונות באותו מחיצה שהית' שמיר מעולה לגבי גנבים שאין דרך של גנבים לחפש מעות במחיצה של קנים מפני שאין דרך הבעלי בתים לטומנם שם אכל לא היתה שמירה זאת שמירה מעולה לגבי אש דשמא תצא אש וישרפנו והרי הוא לגבי אש פושע שהיה לו לטומנו בקרקע או בכותל אבנים ולבס' באו גנבים וגנבום ואמרו חז"ל דאע"ג דלגבי גנבי' היה אונס שאין דרך גנבים לחפש בכאן ביון דלגבי אש הוי פשיעה חייב לשלם דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה. א

ז המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזירנו לך ה"ז פושע וחייב לשלם מיד דה"ל לתת דעתו עליו

ח באו עליו גנבים וגנבו הפקדון ואלו היה צווח היו באים בני אדם להציל חייב דכיון דלא צווח פשע ואפי' אם באו אנסי' צריך לצעוק ולבקש ש אנשים שיעזרוהו לעמוד כנגד' ואם היה אפשר לו לעשות כן ולא עשה חייב ודוקא בחנם אבל אם לא היה מוצא למי שיבא לעזרו אלא בשכר פטור שאינו צריך להוציא הוצא' והוא עצמו שומר חנם.

ט פשע השומר ולא שמר הבהמה כראוי ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור אע"פ שהיתה תחילתו בפשיעה לעניין זאבים וגנבים ואם טרפה שם זאב או שנגנבה משם היה חייב עכשיו שמתה בדרכה פטור דהא התורה פטרה שבורה וסתה גבי ש"ח ואע"ג דאמרי לעיל סעי' ו' דק"ל תחלתו בפשיע' וסופו באונס חייב ה"מ במחיצה של קנים שהיתה תחלתו בפשיעה לגבי אש דע"י פשיע' זו שלא שמר כראוי שלא הטמינם בקרק' או בכותל של אבנים בא ג"כ האונס שנגנבו שאם שמרם כראוי והטמינם בקרקע או בכותל של אבנים לא היו נגנבים ג"כ אבל הכא גם אם שמר בראוי בביתו היה יכול להיות ג"כ שמתה בבית דמלאך המות מה לי הכא ומה לי התם ויציאתה לאגם לא גרמה המית' אבל אם גנבה גנב מן האנס ומתה כדרכה בבית הגנב הרי השומר חייב אע"פ שהוא שומר חנם שהרי אפי' לא מתה הרי היא אבודה ביד הגנב והרי יציאתה לאגם שפשע לגבה גרמה לה להגנב שאלו שמרה בביתו לא היתה נגנבת וכו כל כיוצא בזה.

י העלה הבהמה לראש ההר ונפלה ומתה הרי זה פשיעה וחייב שלא היה לו להעלות' ואם מתה שם כדרכה פטור דה"נ אין זה תחלתו בפשיעה וסופו באונס דאפי לא העית לראש ההר היתה מתה בבית דמלאך המות מה לי הכא ומה לי התם.

יא לא העלה הוא אלא היא עותה מעצמה לא מבעיא אם עותה בעל כרחו שלא היה יכול לתוקפה ועלתה ונפלה ומתה שהוא פטור דכולה אונס הוא אלא אפי' לא עלתה בעל כרחו אלא היא עלתה מאליה אין זה פשיעה מה שעת' מאליה אלא דומה לגניבה ושומר חנם פטור בה.

יב שומר חנם שהניח הבהמה ונכנס לעיר ובא ארי ודרסה זאב וטרפה אין אומרים אלו היה שם היה מציל וחייב לשלם אלא רואין אם נכנס בשעה שדרך בני אדם ליכנס פטור אפי' היה יכול להציל אלו היה שם דהא נטר כדנטרי אינשי ואם נכנס בשעת שאין דרך בני אדם ליכנס רואין אם היה שם היה יכול להציל ה"ז פשיעה שלא היה ליכנס וחייב ואם לאו פטור אע"פ דהוי כמו תחלתו בפשיעה וסופו באונס דק"ל דחייב אין זה האונס בא מחמת הפשיעה דהא אפי' אם לא פשע שלא היה נכנס לעיר היה אירע זה האונס שהיו באין הזאב והארי והרי הוא לא היה יכול להציל וע"ל סי' ש"ג סעיף י'.

יג כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון קורות ואבנים יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילו' פשתן הגדולות וכיוצא בהם ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית כגון שמלה וטלית ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם י"א דסתם תיבות חתירות הן אצל עכברים ואין התיבה שמירה מעולה לבגדי' אלא צריך להשים הבגדים וכדומה להם על נם ולא להניחם בתיבה והכל לפי העניין.

יד שומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו שאינו משתמר שם יפה ונגנב משם או אבד או אפי' נאנס משם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית ה"ז פושע וחייב לשלם דק"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כדלעיל ואף על פי שהניח המקום ראוי לשמירה חייב דבשלו רשאי אדם לעשות מה שירצה אבל בשל אחרים אינו רשאי והוי פושע אע"ג שגם שלו נשרף.

טו כספים ודינרים ולשונות של זהב ושל כסף ואבנים טובות אין להם שמירה אלא בקרקע ולא יקברם עמוק בקרקע משום שיש רמאי' שמגששין בקרקע ומכירין אם יש חלל תחתיו לכך לא יתן עליהם אלא עובי טפח עפר שאין החלל ניכר שם או יטמינם בכותל בטפח התחתון סמוך לקרקע או בטפח הסמוך לקור' שגם שם אין החלל ניכר ואפ"ה לא יתנם באמצע עובי הכותל רק שיכנס טפח בתוכו אבל לא באמצע דכותל שמא יחפרו הגנבים ויגנבו שכן דדרכם לחפור שם ואי לא הטמינם כראוי אפי נתנם בתיבתו ונעל בפניהם כראוי ונגנבו או נאבדו הוי פושע וחייב.

טז המפקיד אצל חבירו בספ' ערב שנת סמוך לבין השמשו' לא הטריחו בו רבנן לקוברם מיד מפני שהוא טרוד בכבוד שבת ואינו חייב לקובר' עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת צריך לטומנם מיד ואם נתאחר למוצאי שבת כדי לקוברם ולא קברם ונגנבו או נאנסו חייב ואם המפקיד הוא ת"ח אינו חייב לקוברם עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקוברן דכיון דת"ח הוא חרד על מצות הבדלה לפי' ימתין דילמא מבעיא לי' זוזי לאבדלת' ויש אומרים דהוא הדין אם הנפקד ת"ח שיכול לשהו' מלקבור עד שיעור שיבדיל.

יז אם התנה נפקד על מנת שלא אטמנם בקרקע וכן כל דבר ודבר שאינו כספים והתנה שיניחנו עם שלו הכל לפי תנאו.

יח בד"א שהכספים אין להם שמירה אלא בקרקע בשעת שהגנבי' מצויים ואנשים רמאים שמחפשים אחריהם אבל במקום דליכא כל הני אין צריך לכסותם בקרקע אלא מניחם במקום שמניח מעותיו ובמקום המשתמר כפי דרך המקום וכפי הזמן שהוא מפקיד.

יט ואפי' במקום שגנבים מצויים לא אמרו אין להם שמירה אלא בקרקע אלא במפקיד סתם אצל חבירו לשומר' אבל המפקיד מעות אצל חבירו כדי להתעסק בהם וירויח פשיטא דהוי כמו אמר לו בפי' שאינו מצריכו לקוברו בקרקע דאטו בכל פעם שירצה להתעסק ולעשות בהם סחורה יצטרך מרא וחצינא כדי להוציאם מן הקרקע פשיטא דבל דיין דדאין כה"ג לאו דיינא הוא.

כ הפקיד כספי' אצל חבירו בדרך להוריכ' לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכי' שיהיו צרורים ומונחי' בידו או קשורים לו כראוי על בטנו מכנגד פניו בענין שיהיו עיניו עליהם תמיד עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואם לא קשר' כדרך הזאת אפי' נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה.

כא כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעו' על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הוא מפקיד לפיכך אם נתן הנפקד הפקדון ביד בניו או בנותיו הגדולות או ביד א אשתו ושמרו כראוי ונאבד או נגנב פטור דעל דעת זה מסרו לו שיהא לו רשות למוסרו להם ונאמנים לו וה"ה אם החזיר הנפקד את הפקדון לאשת המפקיד פטור וע"ל סימן ש"מ סעיף ח' אבל אם מסרו הנפקד לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטני דסתם עבדים אינם נאמנים ולא על דעתם הפקיד או לאחד מקרוביו שאינם שרויים עמו בבית ואין סומכין על שולחנו וא"צ לומר אם מסרו לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אלא אם כן הביא השומר השני ראייה בעדים שלא פשע ואם לא יביא דאייה יתבאר לקמן סעיף כ"ו וכן אם הניח אחרים ליכנס במקום שהפקדון מונח שם אע"פ שאינם בחזקת גנבים אם נגנב חייב לשלם דהוי פשיעה כמו שומר שמסר לשומר שחייב כמ"ש לפנינו בע"ה סעיף כ"ו.

כב היכא שידוע שאין דרך הנפקד לשמור הפקדון בעצמו אלא דרכו שכל פקדון שמפקידין בידו הוא מסרו ליד אחר שהוא תחתיו אע"פ שאינו שרוי בביתו ואינו סמוך על שולחנו הוי דינא כמוכרו לבני ביתו דודאי גם על דעת זה הפקידו בידו. *

כג מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו ונתנס השומר לאמו והיא נתנה לתוך תיבת' ולא טמנה אותם בקרקע בדינ' ונגנבו ואמרו חז"ל שאין הנפקד חייב לשלם מפני שנתנה לאמו והוי שומר שמסר לשומר כמו שכבר אמרנו כל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואע"פ שהוא לא הודיע' שהיו של פקדון בדי שתטמנם בקרקע שיכול הוא לטעון ולומר סבור הייתי שיותר תיזהר בהם לשומרם היטב כשהיא סביר' שהם שלי וכן איז אמו חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהם פקדון ואמרו חכמים ז"ל ישבע הבן שאותם המעות עצמס הם שנתן לאמו ויפטר והאם תשבע שנתנה לתוך תיבת' ונגנבו ויפטרו שניהם אבל אינה צריכה לישבע שלא הודיעה הבן שהיו של פקדון אע"פ שאם היה מודיע אותה היתה חייבת הואיל ולא טמנם בקרקע כמו שהיה הדין בימי חכמי התלמוד מפני שאין המפקיד יכול לטעון עליה טענה ודאי שבנה הודיעה שהם של פקדון והרי היא טענת ודאי שלא אמר לה לכך אינו יכול להשביעה בטענת ספק והא דהצריכו לבן שישבע משום דזוזי הוו דלאו דבר מסייים הוא והאם בעצמה לא היתה יודעת אם אלו המעות שנתן לה בנה היו מעות של פקדון לפיכך זצריכוהו הבן לישבע שהם הם אבל בדבר מסויים כגון כלים וכסות וכיוצא באלו סגי שנשבע השני לבדו שזהו שמסר לו והוא הנגנב ממנו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה.

כד מכאן אתה למד שהשומר שמכר הפקרון לאשתו ובני ביתו והודיעם שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים שהם חייבי' לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואם אין להם לשלם י"א דבעל הבית חייב לשלם דאי לא תימא הכי כל פקדון שיהא מופקד ביד אדם יאכלו אשתו ובניו ויפטר ויש חולקין דהואיל ועל דעתם הפקיד הוי כאילו הוא מסר הפקדון בידם ולמה ישלם בעל הבית בעדם.

כה מעשה באחד שהפקידו כשות א אצל חבירו והיו לו לשומר ג"כ כשות אחרים ואמר לו לשמשו לך וטול מזה הכשות והשלך אותו לתוך השכר והלך השמש והשליך מכשות של פקדון ואמרו חכמי' ז"ל השמש פטור שהרי לא אמר לו מזה תשליד ומזה אל תשליך והוא היה סבור ששניה' שלו אלא שמראה מקו' הוא לו ואינו מקפיד על זה שיטול דוקא מזה ומזה לא יטול לפיכך פטור השמש וגם בעל הבית פטור שהרי אמר לשמשו מזה השלך ומה פשע הוא שהשמש השליך מן האחר ואינו צריך לשלם רק מה שנהנה בלבד לפיכך אם נעשה השכר חומץ פטוד מלשלם דהא לא אהנהו כלו' אדרבה שמא כשותו גרמה להיות השכר חומ' והפסידו מיהו בין כך ובין כך חייב השומר בשבועה שכך אירע ולא פשע לצוות לו ' שיטול מזה או שמא לא אמר לשמשו כלו' אלא אמר לו סתם טול כשות והשלך לשכר דהוי נמי פשיעה וכן כל כיוצא בזה ואם היה כשות הפקדון רחוק ממקו' הטלת שכר ושלו קרוב ושהה השליח לבא והיה שם בעל הבית ולא אמר לו דבר חייב לפי שכשראה אותו שוהה היה לו להעלות על דעתו קוד' שישליכנו לתוך השכר שממקו' רחוק הביאו בד"א בש"ח אבל א' היה שומר שכר יש מי שאומר שבין כך ובין כך חייב ואפי' החמי' השכר שלא נהנה כלו' ממנו חייב דכיון שהוא שומר שכר צריד לדקדק יותר שהרי חייבתו התור' על גניבה ואבידה וח"נה"ל לפרש מזה תשליך ומזה אל תשליך וכיון שלא פירש הוה דומי' דגניבה ולא תלינן שהחמי' השכר מן הכשות וחייב. כו שומר שמסר לשומר אם מסרו לו בפני המפקיד ולא מיחה בו פטור אבל אם מסרו לו שלא בפני המפקיד חייב ל"מ ש"ש שמסר לש"ח דגרועי גרע לשמירתו דחייב אלא אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו שמוסר נפשו יותר לשמור אפ"ה חייב ואפי' נאנס ביד שומר השני דאמר ליה את מהימן לי בשבועה איהו לא מהימן לי בשבוע' ואפי' אם ידוע לכל שהשני טוב וכשר יותר מן הראשון לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר כזה אצל השומר השני הרי השומר הראשון שון פטור מלשלם ונשבע שומר השני ונפטר דהשת' לא יוכל לטעון איהו לא מהימן לי בשבועה דהא הוא ג"כ מאמינו תמיד והוא שלא ימעט בשמירתו אבל אם מיעט בשמירתו כגון שהראשון היה שומר שכר והשני שומר חנם או שהראשון שואל והשני ש"ש פוש' הוא הראשון ומשלם אע"פ ששאל או שכר בבעלים אפ"ה חייב אע"ג דבבעלי' פטור אפי' מפשיעה כמ"ש בסעיף כ"ח היינו כשמתה הבהמ' או נאבד' בפשיעתו ברשותו של השומר הראשון אבל כשמסר' לשני אין הראשון מתחייב אלא באותו שעה שמתה הבהמה ברשות השני ואין שאלה בבעלי' פוטרת אלא לאותו שומר ששאל מן הבעלים אבל לא לשומר שני שלא שאל מן הבעלי' והראשון אינו מתחייב אלא על רשות השני ואם יש עדי' ששמר השני כראוי דהשתא ג"כ לא יוכל לטעון איהו לא מהימן לי דהא יש עדים ונפטר השומר הראשון ואם לא היו שם עדים אם השומר הראשון בעצמו ראה שהיה שם אונס ויכול הוא לישבע ה"ז נשב' ונפטר והוא שהיה האונס שלא בא על ידי פשיעתו שמסרו לזה שאף אם לא מסרו לו היה אירע זה האונס כגון מתה כדרכה דאמרינן מלאך המו' מה לי הכא ומה לי חתם וע"ל סימן ע"ב סעי ל'.

כז בד"א שאין ש"ח חייב אלא בפשיעה שנתנו לו לשמור בסתם אבל אם התנה שיתחייב אף באונסין חייב אף בדברים בלא קניין דבההוא הנאה דנפיק ליה קלא דאיניש מהימנא הוא גמר ומשעבד נפשיה בלא קניין.

כח המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר בין השאילו או השכיר לו אם היה המפקיד עושה לו שום מלאכה לנפקר בין בחנם בין בשכר הרי השומר פטור מכולם אפי אם פשע בדבר שמסר ואבד מחמת הפשיעה ה"ז פטור דכתיב. גבי שואל אם בעליו עמו לא ישל' פי' אם הבעל עם השואל במלאכתו בשע' שהשאילו לא ישלם וכ"ש בשאר שומרים שאינה חייבי' באונסים שאם בעליו עמו לא ישלם ועוד וכי ישאל כתיב וי"ו מוסי' על עניין ראשון בד"א כששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפ' אוישהיו שאולי' עמו או שכורי' א אצלו מקודם לכן ומשכה שאלתם ושכירת' עד ששאל או שכר להם בהמתו או חפציו שכיון שהיו עמו במלאכתו בשעת שנטל אע"פ שלא היו עמו במלאכתו בשעת שנאבד פטר דמשמעות דאם בעליו עמו לא ישלם אובי ישאל לחור קאי אבל אם שאל החפ' ונטלו ונעשה עליו שומר תחלה ואח"כ שכר את הבעלי' או שאלם אע"פ שהיו הבעלים עמו במלאכתו בעת שנאבד חייב.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה