לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות ערב · סימן קלב
עבד ואשה וקטן שערבו ושנים נעשו ערבים בשביל אחד ואחד בשביל שנים ובו ו' סעיפים.
א עבד או אשת איש שנתערבו לאחרים או נכנסו קבלנים ונתחייבו לשלם כל זמן שהעבד תחת יד רבו או שהאשה תחת בעלה אין חייבין לשלם שאין להם כלום שכל מה שיש לעבד הוא של רבו ולאשה הוא של בעלה ולאחר שנשתחרר העבד ותתאלמן או תתגרש האשה חייבין לשלם אפי' כל מה שנתערבו בחיי רבו או בעלה אבל קטן שערב לאחרים אינו חייב לשלם אף לכשיגדיל שאין לקטן דעת לחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו לא בערבות ולא בכל כיוצא בזה וזה שנתן מעותיו על פי הקטן אבד מעותיו.
ב ואשה פנויה שערבה לאחרים ונשאת דינה כלוותה ונשאת דערב ולוה חד דינא אית להו לפיכך אם ערבה ע"פ אינה חייבת לשלם כל זמן שהי' תחת בעלה דאיהו המלוה הוא דאפסיד אנפשיה שקבלה לערב בלא שטר ואין לו קול ולא היה יכול הבעל להזהר מלישא אותה לפיכך אינה חייבת לשלם עד שתתאלמן או שתתגרש מבעלה זה ואם ערבה בשטר גובה ממה שהכניסה לבעלה דהואיל ויש לו קול ודאי ע"מ זה נשאה שישלם ואפילו אמר שלא ידע אינו נאמן אפילו בשבועה הואיל ויש לו קול .
ג שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מהערב יפרע מאיזה מהם שירצה ואע"ג דגבי שנים שלוו מאחד אמרינן לעיל סימן ע"ז דגובה מכל אחד מחצה לא דמי דהתם תחלת ההלואה היא חלוקה לשנים לכך גובה אותה ג"כ מחצה מזה ומחצה מזה אלא שאם אין לאחד לשלם השני נעשה ערב לו אבל הכא המלוה היא אחת לאיש אחד גם הערבות אינו חל לחצאין אלא גובה הכל מאיזה מהם שירצה אם ימצא אצלו ואם לא היה לא' מהם כדי כל החוב חזור ותובע מן השני שאר החוב ויש חולקין ואומרים כיון דגברים חלוקים גם הערבות חלוקה לפיכך אם יכול להפרע משניהם לא יפרע מאחד מהם הכל אלא גובה מזה מחצה ומזה מחצה כמו בהלואה ואם אין לא' מהם לשלם הכל גובה השאר מהשני ואם אמר ממי שארצה אפרע יפרע לאיזה מהם שירצה.
ד פרע אחד מהם החוב למלוה ובירר זה בעדים או בהתקבלתי שכתב לו שפרעו הכל חוזר ותובע מחבירו את חלקו כדין ערב שתובע את הלוה אלא דהכ' גובה לכ"ע אף על גב שלא אמר ערבני ואשלם כיון שמתחלה היתה הערבות בעד אחד על דעת זה נתערבו בעד הלוה שהו' אמר להם לשלם.
ה אחד שערב בשביל שנים כשיפרע המלוה יודיענו בשביל איזה מהם הו' פורע כדי שידע שיחזיר עליו.
ו שנים שנכנסו ערבים ופטר המלוה אחד מהם י"א שיכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב השני שלא פטר אותו לפי שהממון כולו נתקיים על כל אחד מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר לא פטר ונשאר כל החוב עליו ועל הלוה עד זמן פרעונו ולא דמי להלוה לשנים ומחל לאחד מהם דסי' ע"ז דהתם מחל מעיקר השיעבוד דהיינו ללווה עצמו וכיון שנמחל מקצת עיקר השיעבוד אמרינן דכולו מחיל אבל הכ' דמעיקר השיעבוד מן הלוה לא נמחל כלל והרי כולו קיים עם הערב השני נ"ל ע"ל סי' ע"ז סעיף ו'.