לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות ערב · סימן קלא
מי שחזר אחר שנתרצה להיות ערב ובו י״ד סעיפים.
א מי שנתפייס להיות ערב אפי' קנו מידו קודם שיתן המלוה המעות ללוה יכול לחזור בו ואם חזר להודיעו למלוה ולא חשש המלוה ונתן המעות ללוה אין לו על הערב כלום דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא חשש לדברי הערב אבל ערב דלאחר מתן מעות שצריך קנין כיון שקנו מידו שוב אינו יכול לחזור בו ואין חילוק בזה בין ערב לקבלן.
ב האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי או שאמר הערב ללוה אתה הרשתני לערוב אותך וליתן והלוה אומד מדעתך ערבת או לא ערבת כלל או שאמר הערב פרעתי למלוה בשבילך בפניך והלה אומר לא פרעת או שאמר לא כן פרעת אבל החזרתי לך מה שפרעת או שאמר המלוה ערבת לי במאתי' והוא אומר לא ערבתי אלא במאה בכל אלו הטענה וכיוצא בהן המע"ה או ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר טענת ממון.
ג ערב או קבלן שרואין שהלוה מבזבז נכסיו יכולין לתובעו שיוציאם מהערבות אע"פ שהוא בתוך הזמן וע"ל סי' ע"ג.
ד ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לא יתבע יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך זמן ללוה יש מי שאומר שאין הערב נפטר בכך שיכול לומר המלוה אם תתן לי מעותי שאתה ערב אני אקחם ממך ואם לא תתן לי לא ארד עכשיו לדינא ודיינא ואצ"ל בקבלן דדינא הוא שתובע למי שירצה ובזמן שירצה שאם האריך המלוה ללוה זמן הפרעון שלא נפטר הקבלן בכך מן הטעם שאמרתי ואפי' היו נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה רד עם הלוה לדין וגב' חובך מנכסי' הללו והמלוה לא רצה אלא האריך עוד זמן ללוה ובנתיים נשתדפו הנכסי' גובה מהערב כללו של דבר נכסוהי דאיניש אינון ערבאין ביה וכשם שאדם מאריך ללוה וקובע לו זמן אחר זמן וחוזר וגובה מנכסיו בין שהוא במדינת הים בין שמכרן אח"כ כך הוא גובה מן הערב וצריך להתיישב בדין זה מיהו אם הלוה היה מוכן ליתן למלוה מעותיו והערב שלח אחריו שיבא ויקבלם או שישלח לו השטר ויתבע הוא החוב ולא דצה ואח"כ נאבד החוב פטור הערב ודוקא המלוה אין הערב יכול לכוף שלא יאריך זמן ללוה אבל ללוה יכול הערב לכוף שיפטרנו מן הערבות בזמנו כי יוכל לומר לו לא נתרציתי להיות ערב עבורך אלא עד זמן זה ולא יותר ואם המלוה גוי ונתן הלוה המעות לערב לפרוע לגוי ושכחם הגוי אצל הערב צריך הערב להחזיר המעות ללוה ולא יוכל לומר שמא יזכור הגוי ויתבעני ואני איני מאמינך יותר דהואיל וכבר ערב בעדו והימניה צריך להאמין לו עוד יותר כ"כ מורי מהרמא"י ז"ל אבל דבריו תמוהים וסותרין דבסמוך כתב שאפי' גבי ישראל יכול הערב לכוף ללוה שיפטרני מן הערבות בזמנו וא"כ כאן למה לא יוכל לומר ג"כ או פטרני מן הערבות או הנח המעות בידי או תן לי ערב אם יזכור הגוי שתפטרנו וכן נ"ל להורות שיוכל הערב לומר כן נ"ל.
ה ישראל שהיה ערב לחבירו בשביל גוי ונטל הערב משכון מהגוי ונתנו למלוה ובא לו הגוי אצל הערב בע"ש בין השמשות ואמר ליה היה ערב בשבילי לזה שאני חייב לו שיחזור לי משכונו שאני צריך לו ואמר לו הערב כבר נכנס שבת ואיני עושה שום ערבות פייסו הגוי לערב עד שאמר למלוה הריני כמו שהייתי והחזיר המלוה לגוי משכונו לאחר זמן תבע המלוה לערב וטוען כשאמרתי הדיני כשהייתי לא היה בדעתי כקודם שבא המשכון לידך אלא כמו שהייתי לאחר שבא המשכון לידך שלא הייתי משועבד לך וראייה לדבר שכבר ראית סרבנותי כנגד הגוי מלהיכנס ערב בשבילו ותליתי הדבר באיסור שבת הדין עם הערב שהיה לו למלוה לפרש ערבותו ואעפ"כ חייב הערב לסייעו בכל מה שיוכל להוציא החוב מיד הגוי.
ו ישראל שהי' בידו משכון מגוי והגוי שואל ממנו שיחזירנו
לו ע"י שיעמיד לו ערב ישראל והודה לדבריו והביא הגוי ישראל ואמר לו בלשון הקדש אני מתרה כך שלא תקבלנו ערב ואומר בפני הגוי אני אערב לך הדין נותן שהערב חייב כיון שזה מסר לגוי משכון שבידו על פיו והרי הוא כערב בשע' מתן מעו' שא"צ קנין והתרא' שהתרה בו אינו כלום שהוא היה לישמט מן הגוי ולדחותו מלהיות ערב לו וכיון שלא עשה בן אלא הודה בערבו' בפני הגוי אינו יכול הלה להשמט ולומר לגוי איני מקבל ליה ערב שהכל יודעין שראוי הוא שיקבלהו לערב והוא כבר חדוה לגוי שיחזור לו המשכון ע"י ערבות.
ז ראובן היה חייב לגוי ושמעון נכנס ערב בשבילו והלך לו ראובן והוצרך שמעון לפרוע בשבילו בשבאה ראובן תבע שמעון מה שפרע בשבילו אמר לו ראובן לא היה לך לפורעו כי כבר פרעתיו ויש לי שטר פרעון ממנו א"ל שמעון הוצרכתי לפרוע כל זמן שלא הנחת בידי שטר הפרעון והנחת עיקר שטר החוב ביד הגוי כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב חייב לפרוע כל מה ששמעון מברר שנתן לגוי אפי' שיתברר שהגוי תבע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקיפה עלינו וצריך ליתן לו כל מה שתובעו וזה ידע ראובן ששם אותו ערב לגוי וקבל עליו שיעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל היזק שיב' לו מהגוי אע"פ שלא פירש כן בפירוש הכי דינא ומה שטוען ראובן שיש לו שטר פרעון מהגוי אינה טענה כל זמן שהניח עיקר שט"ח ביד הגוי ולא כתב בו הפרעון יכול לגבות מהערב על כן הוא צריך לפרוע לערב כל מה שיברר שפרע בשבילו והבירור יהיה ע"י עדים או ע"י פתקא של הגוי ניכרת שקבל מפלוני כך וכך או שכתוב בשטר ביני שיטי שפרעו כך וכך. וכן בכל ערב לגוי בשביל ישראל חבירו אפילו העליל הגוי על הערב מכח הערבות חייב הלוה לסלקו מיהו אין הערב נאמן אפי' בשבועה לומר שהוציא ממון על העלילה אלא צריך עדים שהוצרך להתפשר עם הגוי מכח הערבות ואז נוטל שבועה אם לא שהעדים או א' מהן מעידים דבר ברור שאז נוטל בלא שבועה אבל אם לא העמיד עדים איהו דאפסיד אנפשיה וי"א הא דמחוייב לפוטרו מן האונסין דוקא באונסא דשכיח אבל באונס דלא שכיח לא כגון שהוצרך הערב לתת ריבית לגוי בע"כ הרבה יותר מהנהוג זהו לא שכיח. וכן אם נתערב שמעון נגד הגוי בעד ראובן וקבל עליו ראובן לפצותו מבל ובלכת שמעון לפצות הגוי נתפש בדרך אין לראובן לפרוע פדיון תפיסתו דלא שכיח כלל וזה בודאי לא קבל עליו.
ח ב' שקבלו חכירות מגוי ונעשו ערבי' זה לזה והגוי מצא א' מהם וגבה ממנו חייב חבירו לפרוע חלקו מכל הפסד שבא לו מאותו הגוי ואם הוא היה מזומן לפרוע חלקו ובא לו ההפסד מכח חבירו שלא פרע חייב חבירו לפרוע כל ההפסד.
ט יש מי שכתב שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא לוי וקבל עליו אחריות המכירה אפילו בשעת המכירה לא נשתעבד לוי שאין זה דומה לשא' ערב בשעת מתן מעות דמשתעבד אע"ג שהוא אסמכתא קנה דהתם משום הנאה דאית ליה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אפי' באסמכת' אבל הכא אין לו הנאה במה שהאמין לו על אחריותו שקבל עליו שפעמים שאדם קונה שדה שלא באחריות דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה לכך לא מחזיק לו לוי טובה ללוקח על שהאמינו באחריותו דשמא כלאו הכי ג"כ היה לוקח אותה בלא אחריות ולא גמר ומשעבד נפשיה וה"ל כשאר אסמכתא דעלמא דלא קנה מ"מ אם קנו מידו לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו שמעון אלים קנין בשעת מתן מעות ביותר וחייב ועוד כיון שקנה לשלם בכל עת שיתבענו הוי כמו מעכשיו ויש כאן קניין מעכשיו ואין זה אסמכתא י"א אפי' בלא קנין אין באחריו' משום אסמכתא משום דבכל עת עומד באחריות אפי' אם יטרפוהו עכשיו ואין אסמכתא וכיון שאמר כן בשעת מתן מעות משתעבד.
י ערב או קבלן ששיעבד עצמו על תנאי אע"פ שקנו מידו לא משתעבד שזה אסמכתא היה כיצד אמר בשעת מתן מעות תן לו ואני אתן לך אם יהיה כך וכך ואם לא יהי' כך לא ישתעבד שכל התולה שיעבוד שאינו חייב בו כי אם באם יהיה ואם לא יהיה לא גמר ומקנה אע"ג דכל ערב הוי אסמכתא דאמר אם לא יפרע הלוה אני אפרע לך ואם יפרע לך לא אפרע אני שאני כל ערב שלא תלה שיעבודו בדבר אחר ובההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומקנה אבל הכא כיון שתל' שיעבודו בתנאי לא גמר ומקנה דסמכיה שיתקיים התנאי ולא שיעבד נפשיה אבל אם קנו מיניה מעכשיו שיתחייב לו בממון זה אם יתקיים התנאי הכל לפי תנאו שכל קנין מעכשיו אין בו משום אסמכתא ויש אומרים שמשעבד אפי' כלא קנין שאין בערבות משום אסמכתא כלל כיון דעיקרו הוא אסמכתא והתורה שיעבדתן אין שום אסמכתא שעמו מבטל.
יא ראובן קנה שדה משמעון ועשה לו שטר ואמר לו שיעשה לו שטר גם על אשתו ולא היתה אשתו כאן ונתערב לוי בשבילו שלבשת בא היא שתעשה גם היא שטר עליה ובאה ולא רצתה ותבע ראובן ללוי הערב שיעשה לו הוא שטר על נכסיו בכדי דמי הקרקע שאם תטרפה ממנו וטוען הערב שאינו רוצה לעשות שטר על נכסיו אלא יחזיר לו מעותיו הדין עם הערב כי לא נדר לו שמעון המוכר אלא שתעשה אשתו השטר. ואם לא תעשנו שיתבטל המקח וכיון שלא נתחייב המוכר אלא בחזרת המעות גם הערב לא נשתעבד אלא לדבר זה ואם ירצה ראובן הקונה לבטל המקח יחזיר. השטר שעשה לו שמעון ושמעון יחזיר לו מעותיו.
יב מי שאמר לחבירו הלוהו ואערב לך לגופו של לוה זה ולא ערב לו לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אני אביאנו לך וכן אם אמר לאחר שהלוהו ותבעו הניחהו וכל זמן שתתבענו אני אביאנו לך וקנו מידו על זה אפילו התנה עליו ואמר אם לא אבי אנו לך או אם ימות או שיברח אהא חייב לשלם לך הרי זו אסמכתא גמורה ולא נשתעבד וי"א שאין בערבות משום אסמכתא כדלעיל בסעיף ו'.
יג מי שלא פי' דבר קצוב שערב בערו כגון שאמר לו כל מה שתתן לו אערב לך או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב להרמב"ם אין זה הערב חייב כלום כיון שלא ידע הדבר בקצב מה ששיעבד עצמו כי לא סמכ' דעתיה ולא שיעבד עצמו וכל הבאי' אחריו חלקו עליו והכי נקיטינן דמשתעבד.
יד האומר לחבירו ערוב לפלוני זה בכך וכך ואני ערב לך הוי כמו שאומר הלוהו ואני ערב ואינו צריך קנין דהוה ערב בשעת מתן מעות וכשם שמשתעבד הערב למלוה כך משתעבד ערב שני לערב ראשון ודין ערב ראשון עם המלוה ודין השני עם הראשון אחד היא.