לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות ערב · סימן קל
דין ערב שפרע למלוה כיצד נפרע מן הלוה ובו ז' סעיפים.
א ערב או קבלן שפרעו למלוה בפני עדים אם פרעו קודם שנודע אם פרעו הלוה וטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין אבל לא כשהוא פרוע אבל אם פרעו אחר שהביא המלוה ראייה. שלא נפרע צריך הלוה ליתנו לו כל מה שפרע בשבילו בין שחייב הלוה למלוה בשטר בין שנתחייב לו ע"פ אפילו בלא עדים כלל.
ב יש מי שאומר בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם אבל אם עמד מעצמו ונעשה ערב או קבלן וקדם ופרע למלוה ולא הרשהו ללוה לפרוע אין הלוה חייב לשלם לו כלום דה"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שא"צ לשלם לו כדאמרינן לעיל סי' קכ"ח ואם א ליה הלוה הכנס קבלן עבורי אע"פ שלא הרשהו לשלם אם עמד הקבלן ופרע מדעתו אפי' עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצא לו נכסים חייב לשלם לו שכיון שהוא נכנס קבלן מחמת דברי הלוה והמלוה היה יכול לתובעו ולנוגשו תחלה אם פרעו ולא המתין שיגשהו ה"ז חוזר וגובה מן הלוה אבל אם אמר לו להכנס ערב ולא הרשוהו לשלם שהמלוה לא היה יכול לנגשו אלא אחר העמדת הלוה בדין אם משעמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרע הערב אפי' בלא נגישת ב"ד חייב הלוה לשלם לו ואם עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרעו הערב אין הלוה חייב לשלם לו כלום דכיון שלא היה יכול המלוה לנוגשו לפרוע עדיין וזה קדם ופרעו הרי דינו בדין איש אחר הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שאינו חייב לשלם לו ויש מי שחולק ואומר שאפי' ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות ע"י שאמר לו ערבני אע"פ שלא הרשהו לשלם ושלם עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין חוזר וגובה מן הלוה דה"ל מסתמא כשאמר לו ערבני כאלו הרשוהו לשלם דמי. שאין הערב משתעבד אלא במקום שיכול לגבות מהלוה ע"ל סי' מ"ט.
ג אין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרע בשבילו אכל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה ממנו כלום אפי' אם שטר החוב בידו אינו מועיל לו לגבות ממנו כלום שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי וממני נפל ומצאתו או לא פרעתי עדיין למלוה ונפל ממנו ומצאתו או הפקידו בידך או יכול לומר פרעתיך כי אין שטר החוב שבידו ראייה לעשותו מלוה בשטר שמתחלה לא נכתב השטר להיות לראייה אלא למלוה לא לערב ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב מהני ליה לגבות מהלוה שלא יוכל לומר פרעתי למלוה או מן חמלו' נפל ומצאתו או הפקידו בידך וכגון שמפורש הערבות בשטר או שהלוה מודה בו דאל"כ מה אנו יודעין שהוא ערב אבל אם טוען לערב פרעתיך אע"פ שהשטר בידו נ"ל דנשבע היסת ונפטר דפשיטא שאין השטר ראייה לערב נ"ל.
כשכתב לו המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב והלוה מודה שלא פרעו יש מי שאומר דהוי כמלוה בשטר לטרוף בו אפי' מן הלקוחות שקנו מהלוה אח"כ ויש מי שאומר שאע"פ שכתב לו כן לא מהני אלא לגבי הלוה בעצמו שאינו נאמן לומר פרעתי למלוה כדאמרן אבל אינו יכול לגבו' ממשעבדי שמכר הלוה עד שימסור לו המלוה השטר החוב ויקננו לו בכתיבה ומסירה כדרך קנין שטרות שלא תהא תביעתו כמלוה ע"פ שהרי הוא בא בכח המלוה וה"ה אם כתב הלוה לערב כשהכניסו ערב הריני משעבד לך עצמו ונכסי מעכשיו שכל זמן שתפרע אותו חוב שנעשית עליו ערב לפלו' המלוה כאלו קבלתי המעות ממך ה"ז גובה מהלקוחות ומהיתומי' גדולים כמו בשא' שא"ח שאין לך מלוה בשטר גדולה מזו.
ה ערב שפרע למלוה ולא בקש ממנו השטר אין הלוה חייב לשלם לו מה שפרע בשבילו שהרי פשע במה שהניח השטר ביד המלוה ולא יפרע לו עד שיחזיר לו שטרו.
ו מת הלוה וקדם הערב ופרע למלוה קודם שהודיע ליורשי' אם נודע לנו שלא פרע הלוה שט"ח קודם מותו כגון שהוד' הלוה קודם מותו שלא פרע או שנידוהו על שלא פרע ומת בנידויו או שעדיין לא הגיע זמן הפרעון ה"ז חוזר וגובה מהיורשי' מה שפרע בשביל' אפי' הם קטנים ואם אין שם אחד מאלו הדרכים אינו חוזר על היתומים קטנים ואם הם גדולים חוזר ונפרע מהם אם היתה מלוה בשטר ויש השטר ביד הערב ככל מה שנתבאר בסעיף ד' ואם הוא מלוה ע"פ אפי' מגדולים אינו גובה דטענינן להו שמא אביהם פרע.
ז ואם היה המלוה גוי וערב לגוי בשביל אביהם לפרעו בכל ענין אינו נפרע מהיתומים דאיכא למיחש שמא אביה' התפיש צררי לערב כנגד החוב שנכנס להיות ערב ומפני כך פרע זה מדעתי קודם שיודיע את היתומים דאמרינן מפני שדרך הגוים שתובעי' לערב תחלה לפיכך לא נכנס לערב עד שהתפיסו צררי ולכך פרעו אבל אם הודיעם שהגוי תובעו והרי הו' נותן לו לא חיישינן לצררי וחייבין לשלם שאין דרך להתפיש צררי כדי שיתערב בעדו אם אין כאן הוכחה מיהו צריך להביא ראייה שפרעו ואם כפאו אותו ב"ד לפרוע הוי כאלו הודיעם.