לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות ערב · סימן קכט
דין הערב בשטר ועל פה ומתי נפרעין מן הערב ובו כ"ב סעיפים:
א הערב לחבירו משתעבד מן התורה אפי' בלא קנין דכתיב אנכי אערבנו וגו' ואי לאו דקבל יהודה מאביו דערב משתעב' לא היה אומר כך וכיון שכתבה התורה ש"מ דדינא הכי הוא בד"א כשערבו בשעת מתן מעות שכן אמר יהודה בשעה שבקש שיתן לו את בנימן דאע"ג דמשתעבד נפשיה בלשון אסמכתא אם לא יפרע לך פלו אני אפרע לך חייבו רחמנ' דבההי' הנא' דקא מהימן ליה גמר ומקני ומשעב' נפשיה אפי' אם אין נכסי' ללוה אבל אם לאחר שהלוהו אמר אני ערב או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח לו ואני ערב או שהיה חונק את חבירו בשוק ליתן לו את שלו ואמר לו הנה לו ואני ערב אין הערב חייב כלום אלא אם כן קנו מידו ואפילו אמר בפני בית דין אני ערב אינו משתעבד עד דקנו מיניה מיהו כל ערב אם פרע למלוה בצווי הלוה חייב לשלם לו מה שנתן למלוה ואם קנו מידו שהוא ערב ממון זה בין בפני ב"ד בין בינו לבין המלוה נשתעבד.
ב ואם אמר בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נשתעבד הערב ואינו צריך קנין דבההוא הנאה דקא מהימן ליה משתעבד נפשיה וכן אם הב"ד קבלוהו לערב כגון שהיו הב"ד רוצין לגבות מהלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם משתעבד בלא קנין דהואיל ויש לו הנא' במה שהאמינוהו ב"ד באות' הנא' שעבד נפשיה. וערב בשעת מתן מעות אפי' לא נתערב בהדיא אלא אמר לו למלוה תוכל ללוות לו כי בטוח הוא ועשה זה על פיו והלוהו והיה שקר חייב לשלם לו דהוי כאלו נתערב לו בהדיא.
ג אם החזי' שט"ח על פיו שהי' לו שט"ח על ראובן וא"ל שמעון החזר לו שטרו ואני ערב וכן אם החזיר משכון על פיו הוה ליה ערב בשעת מתן מעות וכן אם פטר הלוה ע"פ הערב ה"ל כערב בשעת מתן מעות י"א שאם היו לערב מעות של לוה בידו בשעה שערב נשתעבד בכל ענין אפי' בלא קנין.
ד ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי לאחר שחתמו העדים כתב בשטר הוא תחתיהם בחתימת ידו ואני פלוני ערב וניכר שכתב ידו הוא זה או שעדים מעידים עליו י"א הואיל וחתם בשטר משתעבד בלא קנין לגבות מבני חרי ולא ממשעבדי דהואיל וחתום אחר שחתמו העדים אין חתימת העדים מעידין עליו לית ליה קלא וי"א שאינו משתעבד אלא בקנין ולהרמב"ם אפי' ערב היוצא קודם חיתום שטרות צריך קנין כל שלא נכנס ערב אלא לאחר מתן מעות.
ה כשם שאין הערב משתעבד אלא בקנין או בשעת מתן מעות או בב"ד כך הקבלן אינו משתעבד אלא באחד מדרכים הללו שאין חלוק ביניהם אלא לענין שיעבוד כתובה או נדוניא לחתן כמ"ש בלבוש הבוץ סי' ק"ב סעיף ו' וכל היכא דבעי קנין אי לא קנו מיניה אינו גובה אפי' מנכסי בני חורין דלא משתעבד כלל אפי' כתב לו שטר ואפי' נתן לו תקיעת כפו לא נשעתבד אם הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך ומ"מ כופין אותו מחמת תקיעות כפו שהוא כמו שבועה ויש נפקותא ג"כ בזה לענין הדין שאם בקשו הלוה להיות ערב בעדו והגיע זמנו ופרע הערב אם היה משתעבד מחמת ערבותו היה הלוה צריך לחזור לו מעתיו אבל עכשיו שלא נשתעבד אלא מחמת תקיעת כפו אע"פ שפרע הערב למלוה בזמנו אין הלוה צריך להחזיר לו מעותיו שיכול הלוה לומר לו לא בשביל ערבותי פרעת אלא מחמת שבועתך וה"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שכתבנו דינו לעיל סימן קכ"ח סעיף א' נ"ל וע"ל סי' ע"ג סעיף ח' מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן והעמיד לו ערב י"א דהוי כמו ערב בשעת מתן מעות ומשתעבד בלא קנין יש חולקין והכי מסתבר דליכא למימר בההוא הנאה דמהימן ליה כו' דמה הוא עושה לו בהאמינו לו מה יש לו לעשות למקבל מתנה ע"כ צריך להאמין לו ולא דמי למאמינו ועושה מעשה על אמונתו שמלוה מעותיו לזה משא"כ במקבל מתנה נ"ל.
ו נעשה לו ערב בקנין וכתב לו שטר יש לו דין מלוה בשטר לטרוף ממנו ממשעבדי לא כתב לו שטר אע"פ שנעשה ערב בקנין אינו אלא כמלוה ע"פ ואינו גובה אלא מבני חרי דאע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד וה"ל בשטר מ"מ כיון שאין חיוב זה בא לו מצד עצמו אלא שנתערב לאחרים כל שלא נכתב לית ליה קלא לפיכך אינו גובה ממשעבדי וי"א כל היכי דקנו מיניה טורף ממשעבדי דקנין אית ליה קלא אפילו גבי ערב אע"פ שלא כתב לו שטר וערב ב"ד לדברי הכל גובה ממשעבדי אפי' לא כתב לו שטר דכל הודאה בב"ד אית ליה קול וכשטר דמי. ז לא עשה לו הערב שטר בפני עצמו אלא כתב הערבות בשטר החוב עצמו אם כתבו אחר חתימות העדים אינו גובה אלא מבני חרי דלית קלא ואם כתבו קודם חתימת העדים אם כתוב פלוני ערב בלא וי"ו אז הוי כמו תחלת דבר ואינו חוזר על הקנין של מעלה וה"ל במו ערב בשטר בלא קנין וגם זה אינו גובה ממשעבדי אלא מבני חרי אבל אם כתוב ופלוני ערב בוי"ו שאז חוזר על כל מה שכתוב למעלה והקנין חוזר על הכל ואח"כ חתמו העדים ג"כ על הכל ה"ז נפרע מנכסים משועבדים.
ח המלוה את חבירו ע"י ערב בשעת מתן מעות אע"ג שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא יתבע הלוה ואם לא יוכל להוציא ממנו אז יתבע הערב ואפי' אין ללוה אלא זיבורית והערב יש לו עידית או בינונית לא יפרע מן הערב אלא מן הלוה מה שיש לו ואפי' אין ללוה נכסים ידועים כגון קרקעות ויש נכסים ידועים לערב לא יגבה מהערב אלא צריך לחזור אחר הלוה אולי יש לו מטלטלין ואם לא מצא אז יתבע הערב. ואם תבע הלוה ואמר פרעתיך והוא מלוה ע"פ נשבע הלוה היסת ונפטר הוא והערב ואפי' הלוה גוי ואמר שפרע אם לא התנה שיהא המלוה נאמן נפטר הערב אבל אם אמר הלוה לא לויתי מעולם והערב מודה שנעשה ערב חייב הערב לפרוע דהא ודאי הלוה לא פרע שהרי אומר לא לויתי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. מי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזירנו לך לזמן פלוני אתן לך דמי' כך וכך והעמיד לו ערב על זה ואע"ג דלגבי השואל הוי אסמכת' וא"צ ליתן דמי' אפי' עבר הזמן ולא החזיר אם לא היה לו ערב היה מחזיר החפץ דאסמכתא לא קנה אפ"ה הערב חייב לשלם דערב כל שיעבודו ע"י אסמכת' הוא והתורה חייבתי' א"כ כל אסמכת' קניא גביה וצריך הוא לשלם דמים בעד החפץ וחוזר וגובה מן השואל. וע"ל סוף סימן קנ"א סעיף י"ב מכר הלוה קרקע וחתם המלוה עצמו בעד נפטר הערב דהמלוה איהו דאפסיד אנפשיה בחתימתו דאם לא חתם היה יכול לחזור על הלוקח שלקח מן הלוה שהיה הערב יכול לדחותו אפי' אצל משעבדי דלוה והיה גובה הקרקע של לוה אע"פ שהוא משועבדת כמ"ש בסעי' כ"א ועכשיו שחתם הרי מחל שיעבודו ללוקח והרי לא ימצא קרקע להפרע אצל הלוה ע"י גרמתו לפיכך פטור הערב ג"כ אבל בקבלן שיכול המלוה לתבוע אפי' הקבלן תחלה אפי' יש ללוה נכסים בכה"ג חיוב הקבלן לפרוע דלא הזיקו כלום בחתימתו שהרי גם אם היתה קרקע זו עודנו בני חורי לא היה יכול לדחותו עליה.
ט חזר אחר הלוה ולא מצא לו כלום צריך לישבע שאין לו כלום כתקנת הגאונים קודם שיפרע מן הערב וצריך לכלול בשבועתו שעדיין הוא חייב לו חוב זה שלא יעשו קנוניא על נכסי הערב ואינו יכול ליפרע מן הערב עד אחר שלשים יום מיום שנתחייב הערב לשלם שלא יהא כחו של הערב גרוע מכחו של לוה עצמו ואם התנה עמו הכל לפי תנאו.
י ואם אין הלוה בפנינו צריך להודיעו. אם הוא קרוב בכדי שיוכל שליח לילך ולבא תוך ל' יום ואם לא יתן אז יתבע לערב ואם הוא במדינת הים שא"א להודיעו ואין לו כאן נכסים או אם הוא גברא אלמא דלא ציית דינא אז יתבע את הערב ויגבה ממנו ואח"כ יחזור הערב על הלוה ויוציא ממנו או ינדוהו עד שיפרע לו מה שפרע בשבילו טען הערב תנו לי זמן ואביא את הלוה לב"ד אי ידעינן היכן הוא יהבינן ליה זמן שיעור שיכול לבא ואי לא ידיע היכן הוא יהבינן ליה זמן ל' יום ומשיביאנו לב"ד יפטר הערב עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע הביאו ע"ש בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב.
יא אפילו יש ללוה נכסים ידועים במדינה אחרת נפרע מהערב תחלה שא"א למלוה שיוציא מאתים על מנה.
יב הא דכשהלוה במדינת הים שנפרע מן הערב בלי שיודיעו ללוה היינו דוקא שהמלוה היא בשטר דא"ל אם פרע שטרך בידי מאי בעי ולא חיישינן לשובר דחששא רחוקה היא אבל אם היא מלוה ע"פ לעולם אינו נפרע מהערב בלא הודעת הלוה דחיישינן שמא פרעו אא"כ הוא תוך הזמן וה"ה אם מת לוה והוא מלוה ע"פ אינו נפרע מהערב אא"כ הוא תוך הזמן או שהודע בשעה מיתתו או שנידוהו מחמת שאינו פורע חוב זה ומת בנידויו כתב מורי מהרמא"י ז"ל טען הלוה שנתן דמי הפרעון לערב לתנם למלוה נשבע היסת ונפטר במגו דיוכל לומר פרעתיך לך נאמן ג"כ לומר דפרע לערב ונפטר בזה דהא המלוה האמין לערב ואם המלוה כופר ואומר שלא העמיד לו אותו ערב נשבע לוה שהעמיד לו הערב הזה ושפרע לו ויפטר בזה במגו דפרעתיך עכ"ל והם דברים תמוהים בעיני מאד ואינו נ"ל כלל להורו' כן דמה לו למלוה שהוא פרע לערב בין הוא ערב סתם בין הוא ערב קבלן יאמר המלוה ללוה אני הלויתיך מעותי שאיפרע ממך כשאמצא אצלך נכסים לפרוע ואין הערב בעל דברים דידי עד שאתבענו ומה לך ליתן מעותי לערב אני לא קבלתיו לערב אלא כשאתבענו ועכשיו אני תובע אותך ולא הערב פרע לי המעות שהלויתיך ואם נתת לערב לך ויחזיר' לך כן נ"ל לדון ברור.
יג אין כל אלו הדברים אמורים אלא כשלא התנה המלוה עם הערב שיהא נאמן כנגדו אבל אם התנה עמו שיהא נאמן לומר שלא פרעו הכל לפי תנאו.
יד התנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע יכול ליפרע מהערב תחלה אפילו אם יש נכסים ללוה ויש חולקין בזה ואומרים שגם הלשון צריך לתבוע הלוה תחלה אא"כ פירש לו בהדיא ממי שארצה איפרע תחלה אז יכול לתבוע מהערב תחלה אפילו יש נכסים ללוה.
טו קבלן לעולם יכול המלוה להפרע ממנו תחלה אם ירצה אפי' יש נכסים ללוה אא"כ בא הלוה מעצמו ואומר אני אפרע לך בלא דינא ודיינ' והא לך זה בחובך אינו רשאי לחזור על הקבלן אא"כ נשא הקבלן ונתן ביד ואין הלוה נאמן לומר פרעתי לפטור את הקבלן דה"ל לקבלן להתנות וכתב מורי מהרמא"י ז"ל דהמלוה נשבע שלא נפרע ונוטל מן הקבלן.
טז מלוה שבא לגבות מן הקבלן ואין שטרו בידו וטען שאבד ולוה מודה שלא פרעו והקבלן טוען שמא פרעך הלוה וקרע שטר חובו ויש לכם קנוניא עלי יש מי שאומר שהדין עם הקבלן ואפילו ירצה הלוה לישבע אינו צריך לשלם.
יז איזה ערב ואיזה קבלן כל שאומר תן לו ואני אתן לך זהו קבלן אם הוא בשעת מתן מעות ואם הו' לאחר מתן מעות יאמר שנתת לזה אני נותן לך והוא דקנו מיניה כמ"ש וכן נמי אם אמר תן לו ואני קבלן ה"ז קבלן דכל אלו הלשונות משמען שיאמר שיהא כאלו הוא עצמו קבלן מן המלוה והוא עצמו הלו'. יח אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב תן לו ואני חייב ליתן לך כל אלו הלשונות לשון ערבות הן ומשמען אם לא יפרע לך אני אפרע לך בשבילו.
יט אם לקח הקבלן המעות מיד המלוה ונתנ' ליד הלוה אין למלוה על הלוה כלום ואין יכול לתבוע אלא את הקבלן ואם אין לקבלן גובה מן הלוה מדרבי נתן שהרי הלוה על כל פנים חייב לשלם לקבלן אא"כ מחל הקבלן ללוה ויש מי שאומ' שה"ה לערב דאע"פ שלא נעשה קבלן אלא סתם ונטל המעות ונתנם ללוה דינו כקבלן.
כ יש מי שאומר דערבות וקבלנות היינו כשבקש הלו' מהמלו' שילונו ונכנס הערב עמו בדבר בלשון ערבות או בל' קבלנות אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה כלום אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי מעות ואני פורע הלוהו ואני נותן לך או הלוהו ואני חייב לך אין לשמעון על לוי כלום אפי' נתנם לו מידו לידו אלא על ראובן שאמר לו הלוהו ובשליחותו של ראובן נתנם לו.
כא קבלן שלא נשא ונתן ביד ומכר הלוה כל נכסיו אע"פ שיש נכסים לקבלן אם ירצה המלוה לטרוף מהלקוחות הלוה אינם יכולין לדחותו אצל בני חורין של הקבלן לומר אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין לפי שיש רשות ביד המלוה לגבות מהלוה או מהקבלן מאיזה מהם שירצה והרי חל שיעבודו על נכסי הלוה שמכר להם ועל נכסי הקבלן לפיכך יכול לגבות מאיזה מהם שירצה וכן הדין בשנים שנעשו אחראין זה לזה ומכר אחד מהם נכסיו אבל קבלן שנשא ונתן ביד אינו יבול לגבות מהלקוחות של לוה אא"כ אין נכסים לקבלן.
כב הערב והקבלן אין טורפין ממשעבדי דלוה עד שימסור לו המלוה שט"ח ויקנהו לו בדרך קנין שטרות בכתיב' ומסירה בי היכי דלא להוי תביעה ע"פ מי שבקש מחבירו שיתערב בעדו ויתן לו שכירות כך וכך בעבו' שיתערב בעדו אם קבל קנין על זה לתת לו שכירות כך וכך חייב ליתן כל מה שקצב אבל אם לא קבל קנין על זה אע"פ שזה נכנס ערב בעדו א"צ ליתן לו כלום שהערבות אינו דבר שלוקחין עליו שכר שיקנה באמיר' בעלמא שלא עשה שום מעשה ובמאי ישתעבד לו אם לא בקנין ובלא קנין יכול לומר לו משטה הייתי בך במה שנדרתי לך שכר על לא כלום, האומר למלוה הריני ערב לך בעבור יום א' אינו כלום שאין דין ערבות אלא שיכנס ערב לעשות לו מה שזה היה חייב לו שכן כתוב אנכי אערבנו ואביאנו וגו'.