אור ברסלב

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות ערב

הלכות מעמד שלשתן

סימן קכט

דין הערב בשטר ועל פה ומתי נפרעין מן הערב ובו כ"ב סעיפים:

א הערב לחבירו משתעבד מן התורה אפי' בלא קנין דכתיב אנכי אערבנו וגו' ואי לאו דקבל יהודה מאביו דערב משתעב' לא היה אומר כך וכיון שכתבה התורה ש"מ דדינא הכי הוא בד"א כשערבו בשעת מתן מעות שכן אמר יהודה בשעה שבקש שיתן לו את בנימן דאע"ג דמשתעבד נפשיה בלשון אסמכתא אם לא יפרע לך פלו אני אפרע לך חייבו רחמנ' דבההי' הנא' דקא מהימן ליה גמר ומקני ומשעב' נפשיה אפי' אם אין נכסי' ללוה אבל אם לאחר שהלוהו אמר אני ערב או שתבע את הלוה בדין ואמר לו אחר הנח לו ואני ערב או שהיה חונק את חבירו בשוק ליתן לו את שלו ואמר לו הנה לו ואני ערב אין הערב חייב כלום אלא אם כן קנו מידו ואפילו אמר בפני בית דין אני ערב אינו משתעבד עד דקנו מיניה מיהו כל ערב אם פרע למלוה בצווי הלוה חייב לשלם לו מה שנתן למלוה ואם קנו מידו שהוא ערב ממון זה בין בפני ב"ד בין בינו לבין המלוה נשתעבד.

ב ואם אמר בשעת מתן מעות הלוהו ואני ערב נשתעבד הערב ואינו צריך קנין דבההוא הנאה דקא מהימן ליה משתעבד נפשיה וכן אם הב"ד קבלוהו לערב כגון שהיו הב"ד רוצין לגבות מהלוה ואמר להם הניחוהו ואני ערב לכם משתעבד בלא קנין דהואיל ויש לו הנא' במה שהאמינוהו ב"ד באות' הנא' שעבד נפשיה. וערב בשעת מתן מעות אפי' לא נתערב בהדיא אלא אמר לו למלוה תוכל ללוות לו כי בטוח הוא ועשה זה על פיו והלוהו והיה שקר חייב לשלם לו דהוי כאלו נתערב לו בהדיא.

ג אם החזי' שט"ח על פיו שהי' לו שט"ח על ראובן וא"ל שמעון החזר לו שטרו ואני ערב וכן אם החזיר משכון על פיו הוה ליה ערב בשעת מתן מעות וכן אם פטר הלוה ע"פ הערב ה"ל כערב בשעת מתן מעות י"א שאם היו לערב מעות של לוה בידו בשעה שערב נשתעבד בכל ענין אפי' בלא קנין.

ד ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי לאחר שחתמו העדים כתב בשטר הוא תחתיהם בחתימת ידו ואני פלוני ערב וניכר שכתב ידו הוא זה או שעדים מעידים עליו י"א הואיל וחתם בשטר משתעבד בלא קנין לגבות מבני חרי ולא ממשעבדי דהואיל וחתום אחר שחתמו העדים אין חתימת העדים מעידין עליו לית ליה קלא וי"א שאינו משתעבד אלא בקנין ולהרמב"ם אפי' ערב היוצא קודם חיתום שטרות צריך קנין כל שלא נכנס ערב אלא לאחר מתן מעות.

ה כשם שאין הערב משתעבד אלא בקנין או בשעת מתן מעות או בב"ד כך הקבלן אינו משתעבד אלא באחד מדרכים הללו שאין חלוק ביניהם אלא לענין שיעבוד כתובה או נדוניא לחתן כמ"ש בלבוש הבוץ סי' ק"ב סעיף ו' וכל היכא דבעי קנין אי לא קנו מיניה אינו גובה אפי' מנכסי בני חורין דלא משתעבד כלל אפי' כתב לו שטר ואפי' נתן לו תקיעת כפו לא נשעתבד אם הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך ומ"מ כופין אותו מחמת תקיעות כפו שהוא כמו שבועה ויש נפקותא ג"כ בזה לענין הדין שאם בקשו הלוה להיות ערב בעדו והגיע זמנו ופרע הערב אם היה משתעבד מחמת ערבותו היה הלוה צריך לחזור לו מעתיו אבל עכשיו שלא נשתעבד אלא מחמת תקיעת כפו אע"פ שפרע הערב למלוה בזמנו אין הלוה צריך להחזיר לו מעותיו שיכול הלוה לומר לו לא בשביל ערבותי פרעת אלא מחמת שבועתך וה"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שכתבנו דינו לעיל סימן קכ"ח סעיף א' נ"ל וע"ל סי' ע"ג סעיף ח' מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן והעמיד לו ערב י"א דהוי כמו ערב בשעת מתן מעות ומשתעבד בלא קנין יש חולקין והכי מסתבר דליכא למימר בההוא הנאה דמהימן ליה כו' דמה הוא עושה לו בהאמינו לו מה יש לו לעשות למקבל מתנה ע"כ צריך להאמין לו ולא דמי למאמינו ועושה מעשה על אמונתו שמלוה מעותיו לזה משא"כ במקבל מתנה נ"ל.

ו נעשה לו ערב בקנין וכתב לו שטר יש לו דין מלוה בשטר לטרוף ממנו ממשעבדי לא כתב לו שטר אע"פ שנעשה ערב בקנין אינו אלא כמלוה ע"פ ואינו גובה אלא מבני חרי דאע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד וה"ל בשטר מ"מ כיון שאין חיוב זה בא לו מצד עצמו אלא שנתערב לאחרים כל שלא נכתב לית ליה קלא לפיכך אינו גובה ממשעבדי וי"א כל היכי דקנו מיניה טורף ממשעבדי דקנין אית ליה קלא אפילו גבי ערב אע"פ שלא כתב לו שטר וערב ב"ד לדברי הכל גובה ממשעבדי אפי' לא כתב לו שטר דכל הודאה בב"ד אית ליה קול וכשטר דמי. ז לא עשה לו הערב שטר בפני עצמו אלא כתב הערבות בשטר החוב עצמו אם כתבו אחר חתימות העדים אינו גובה אלא מבני חרי דלית קלא ואם כתבו קודם חתימת העדים אם כתוב פלוני ערב בלא וי"ו אז הוי כמו תחלת דבר ואינו חוזר על הקנין של מעלה וה"ל במו ערב בשטר בלא קנין וגם זה אינו גובה ממשעבדי אלא מבני חרי אבל אם כתוב ופלוני ערב בוי"ו שאז חוזר על כל מה שכתוב למעלה והקנין חוזר על הכל ואח"כ חתמו העדים ג"כ על הכל ה"ז נפרע מנכסים משועבדים.

ח המלוה את חבירו ע"י ערב בשעת מתן מעות אע"ג שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא יתבע הלוה ואם לא יוכל להוציא ממנו אז יתבע הערב ואפי' אין ללוה אלא זיבורית והערב יש לו עידית או בינונית לא יפרע מן הערב אלא מן הלוה מה שיש לו ואפי' אין ללוה נכסים ידועים כגון קרקעות ויש נכסים ידועים לערב לא יגבה מהערב אלא צריך לחזור אחר הלוה אולי יש לו מטלטלין ואם לא מצא אז יתבע הערב. ואם תבע הלוה ואמר פרעתיך והוא מלוה ע"פ נשבע הלוה היסת ונפטר הוא והערב ואפי' הלוה גוי ואמר שפרע אם לא התנה שיהא המלוה נאמן נפטר הערב אבל אם אמר הלוה לא לויתי מעולם והערב מודה שנעשה ערב חייב הערב לפרוע דהא ודאי הלוה לא פרע שהרי אומר לא לויתי וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. מי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזירנו לך לזמן פלוני אתן לך דמי' כך וכך והעמיד לו ערב על זה ואע"ג דלגבי השואל הוי אסמכת' וא"צ ליתן דמי' אפי' עבר הזמן ולא החזיר אם לא היה לו ערב היה מחזיר החפץ דאסמכתא לא קנה אפ"ה הערב חייב לשלם דערב כל שיעבודו ע"י אסמכת' הוא והתורה חייבתי' א"כ כל אסמכת' קניא גביה וצריך הוא לשלם דמים בעד החפץ וחוזר וגובה מן השואל. וע"ל סוף סימן קנ"א סעיף י"ב מכר הלוה קרקע וחתם המלוה עצמו בעד נפטר הערב דהמלוה איהו דאפסיד אנפשיה בחתימתו דאם לא חתם היה יכול לחזור על הלוקח שלקח מן הלוה שהיה הערב יכול לדחותו אפי' אצל משעבדי דלוה והיה גובה הקרקע של לוה אע"פ שהוא משועבדת כמ"ש בסעי' כ"א ועכשיו שחתם הרי מחל שיעבודו ללוקח והרי לא ימצא קרקע להפרע אצל הלוה ע"י גרמתו לפיכך פטור הערב ג"כ אבל בקבלן שיכול המלוה לתבוע אפי' הקבלן תחלה אפי' יש ללוה נכסים בכה"ג חיוב הקבלן לפרוע דלא הזיקו כלום בחתימתו שהרי גם אם היתה קרקע זו עודנו בני חורי לא היה יכול לדחותו עליה.

ט חזר אחר הלוה ולא מצא לו כלום צריך לישבע שאין לו כלום כתקנת הגאונים קודם שיפרע מן הערב וצריך לכלול בשבועתו שעדיין הוא חייב לו חוב זה שלא יעשו קנוניא על נכסי הערב ואינו יכול ליפרע מן הערב עד אחר שלשים יום מיום שנתחייב הערב לשלם שלא יהא כחו של הערב גרוע מכחו של לוה עצמו ואם התנה עמו הכל לפי תנאו.

י ואם אין הלוה בפנינו צריך להודיעו. אם הוא קרוב בכדי שיוכל שליח לילך ולבא תוך ל' יום ואם לא יתן אז יתבע לערב ואם הוא במדינת הים שא"א להודיעו ואין לו כאן נכסים או אם הוא גברא אלמא דלא ציית דינא אז יתבע את הערב ויגבה ממנו ואח"כ יחזור הערב על הלוה ויוציא ממנו או ינדוהו עד שיפרע לו מה שפרע בשבילו טען הערב תנו לי זמן ואביא את הלוה לב"ד אי ידעינן היכן הוא יהבינן ליה זמן שיעור שיכול לבא ואי לא ידיע היכן הוא יהבינן ליה זמן ל' יום ומשיביאנו לב"ד יפטר הערב עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע הביאו ע"ש בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב.

יא אפילו יש ללוה נכסים ידועים במדינה אחרת נפרע מהערב תחלה שא"א למלוה שיוציא מאתים על מנה.

יב הא דכשהלוה במדינת הים שנפרע מן הערב בלי שיודיעו ללוה היינו דוקא שהמלוה היא בשטר דא"ל אם פרע שטרך בידי מאי בעי ולא חיישינן לשובר דחששא רחוקה היא אבל אם היא מלוה ע"פ לעולם אינו נפרע מהערב בלא הודעת הלוה דחיישינן שמא פרעו אא"כ הוא תוך הזמן וה"ה אם מת לוה והוא מלוה ע"פ אינו נפרע מהערב אא"כ הוא תוך הזמן או שהודע בשעה מיתתו או שנידוהו מחמת שאינו פורע חוב זה ומת בנידויו כתב מורי מהרמא"י ז"ל טען הלוה שנתן דמי הפרעון לערב לתנם למלוה נשבע היסת ונפטר במגו דיוכל לומר פרעתיך לך נאמן ג"כ לומר דפרע לערב ונפטר בזה דהא המלוה האמין לערב ואם המלוה כופר ואומר שלא העמיד לו אותו ערב נשבע לוה שהעמיד לו הערב הזה ושפרע לו ויפטר בזה במגו דפרעתיך עכ"ל והם דברים תמוהים בעיני מאד ואינו נ"ל כלל להורו' כן דמה לו למלוה שהוא פרע לערב בין הוא ערב סתם בין הוא ערב קבלן יאמר המלוה ללוה אני הלויתיך מעותי שאיפרע ממך כשאמצא אצלך נכסים לפרוע ואין הערב בעל דברים דידי עד שאתבענו ומה לך ליתן מעותי לערב אני לא קבלתיו לערב אלא כשאתבענו ועכשיו אני תובע אותך ולא הערב פרע לי המעות שהלויתיך ואם נתת לערב לך ויחזיר' לך כן נ"ל לדון ברור.

יג אין כל אלו הדברים אמורים אלא כשלא התנה המלוה עם הערב שיהא נאמן כנגדו אבל אם התנה עמו שיהא נאמן לומר שלא פרעו הכל לפי תנאו.

יד התנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע יכול ליפרע מהערב תחלה אפילו אם יש נכסים ללוה ויש חולקין בזה ואומרים שגם הלשון צריך לתבוע הלוה תחלה אא"כ פירש לו בהדיא ממי שארצה איפרע תחלה אז יכול לתבוע מהערב תחלה אפילו יש נכסים ללוה.

טו קבלן לעולם יכול המלוה להפרע ממנו תחלה אם ירצה אפי' יש נכסים ללוה אא"כ בא הלוה מעצמו ואומר אני אפרע לך בלא דינא ודיינ' והא לך זה בחובך אינו רשאי לחזור על הקבלן אא"כ נשא הקבלן ונתן ביד ואין הלוה נאמן לומר פרעתי לפטור את הקבלן דה"ל לקבלן להתנות וכתב מורי מהרמא"י ז"ל דהמלוה נשבע שלא נפרע ונוטל מן הקבלן.

טז מלוה שבא לגבות מן הקבלן ואין שטרו בידו וטען שאבד ולוה מודה שלא פרעו והקבלן טוען שמא פרעך הלוה וקרע שטר חובו ויש לכם קנוניא עלי יש מי שאומר שהדין עם הקבלן ואפילו ירצה הלוה לישבע אינו צריך לשלם.

יז איזה ערב ואיזה קבלן כל שאומר תן לו ואני אתן לך זהו קבלן אם הוא בשעת מתן מעות ואם הו' לאחר מתן מעות יאמר שנתת לזה אני נותן לך והוא דקנו מיניה כמ"ש וכן נמי אם אמר תן לו ואני קבלן ה"ז קבלן דכל אלו הלשונות משמען שיאמר שיהא כאלו הוא עצמו קבלן מן המלוה והוא עצמו הלו'. יח אבל אם אמר לו הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני נותן הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב תן לו ואני חייב ליתן לך כל אלו הלשונות לשון ערבות הן ומשמען אם לא יפרע לך אני אפרע לך בשבילו.

יט אם לקח הקבלן המעות מיד המלוה ונתנ' ליד הלוה אין למלוה על הלוה כלום ואין יכול לתבוע אלא את הקבלן ואם אין לקבלן גובה מן הלוה מדרבי נתן שהרי הלוה על כל פנים חייב לשלם לקבלן אא"כ מחל הקבלן ללוה ויש מי שאומ' שה"ה לערב דאע"פ שלא נעשה קבלן אלא סתם ונטל המעות ונתנם ללוה דינו כקבלן.

כ יש מי שאומר דערבות וקבלנות היינו כשבקש הלו' מהמלו' שילונו ונכנס הערב עמו בדבר בלשון ערבות או בל' קבלנות אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה כלום אלא ראובן אמר לשמעון הלוה ללוי מעות ואני פורע הלוהו ואני נותן לך או הלוהו ואני חייב לך אין לשמעון על לוי כלום אפי' נתנם לו מידו לידו אלא על ראובן שאמר לו הלוהו ובשליחותו של ראובן נתנם לו.

כא קבלן שלא נשא ונתן ביד ומכר הלוה כל נכסיו אע"פ שיש נכסים לקבלן אם ירצה המלוה לטרוף מהלקוחות הלוה אינם יכולין לדחותו אצל בני חורין של הקבלן לומר אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין לפי שיש רשות ביד המלוה לגבות מהלוה או מהקבלן מאיזה מהם שירצה והרי חל שיעבודו על נכסי הלוה שמכר להם ועל נכסי הקבלן לפיכך יכול לגבות מאיזה מהם שירצה וכן הדין בשנים שנעשו אחראין זה לזה ומכר אחד מהם נכסיו אבל קבלן שנשא ונתן ביד אינו יבול לגבות מהלקוחות של לוה אא"כ אין נכסים לקבלן.

כב הערב והקבלן אין טורפין ממשעבדי דלוה עד שימסור לו המלוה שט"ח ויקנהו לו בדרך קנין שטרות בכתיב' ומסירה בי היכי דלא להוי תביעה ע"פ מי שבקש מחבירו שיתערב בעדו ויתן לו שכירות כך וכך בעבו' שיתערב בעדו אם קבל קנין על זה לתת לו שכירות כך וכך חייב ליתן כל מה שקצב אבל אם לא קבל קנין על זה אע"פ שזה נכנס ערב בעדו א"צ ליתן לו כלום שהערבות אינו דבר שלוקחין עליו שכר שיקנה באמיר' בעלמא שלא עשה שום מעשה ובמאי ישתעבד לו אם לא בקנין ובלא קנין יכול לומר לו משטה הייתי בך במה שנדרתי לך שכר על לא כלום, האומר למלוה הריני ערב לך בעבור יום א' אינו כלום שאין דין ערבות אלא שיכנס ערב לעשות לו מה שזה היה חייב לו שכן כתוב אנכי אערבנו ואביאנו וגו'.

סימן קל

דין ערב שפרע למלוה כיצד נפרע מן הלוה ובו ז' סעיפים.

א ערב או קבלן שפרעו למלוה בפני עדים אם פרעו קודם שנודע אם פרעו הלוה וטוען הלוה שכבר פרעו אינו חייב לערב כלום שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין אבל לא כשהוא פרוע אבל אם פרעו אחר שהביא המלוה ראייה. שלא נפרע צריך הלוה ליתנו לו כל מה שפרע בשבילו בין שחייב הלוה למלוה בשטר בין שנתחייב לו ע"פ אפילו בלא עדים כלל.

ב יש מי שאומר בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם אבל אם עמד מעצמו ונעשה ערב או קבלן וקדם ופרע למלוה ולא הרשהו ללוה לפרוע אין הלוה חייב לשלם לו כלום דה"ל כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שא"צ לשלם לו כדאמרינן לעיל סי' קכ"ח ואם א ליה הלוה הכנס קבלן עבורי אע"פ שלא הרשהו לשלם אם עמד הקבלן ופרע מדעתו אפי' עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצא לו נכסים חייב לשלם לו שכיון שהוא נכנס קבלן מחמת דברי הלוה והמלוה היה יכול לתובעו ולנוגשו תחלה אם פרעו ולא המתין שיגשהו ה"ז חוזר וגובה מן הלוה אבל אם אמר לו להכנס ערב ולא הרשוהו לשלם שהמלוה לא היה יכול לנגשו אלא אחר העמדת הלוה בדין אם משעמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרע הערב אפי' בלא נגישת ב"ד חייב הלוה לשלם לו ואם עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין ולא נמצאו לו נכסים פרעו הערב אין הלוה חייב לשלם לו כלום דכיון שלא היה יכול המלוה לנוגשו לפרוע עדיין וזה קדם ופרעו הרי דינו בדין איש אחר הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו שאינו חייב לשלם לו ויש מי שחולק ואומר שאפי' ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות ע"י שאמר לו ערבני אע"פ שלא הרשהו לשלם ושלם עד שלא עמד המלוה עם הלוה בדין חוזר וגובה מן הלוה דה"ל מסתמא כשאמר לו ערבני כאלו הרשוהו לשלם דמי. שאין הערב משתעבד אלא במקום שיכול לגבות מהלוה ע"ל סי' מ"ט.

ג אין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרע בשבילו אכל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה ממנו כלום אפי' אם שטר החוב בידו אינו מועיל לו לגבות ממנו כלום שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי וממני נפל ומצאתו או לא פרעתי עדיין למלוה ונפל ממנו ומצאתו או הפקידו בידך או יכול לומר פרעתיך כי אין שטר החוב שבידו ראייה לעשותו מלוה בשטר שמתחלה לא נכתב השטר להיות לראייה אלא למלוה לא לערב ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב מהני ליה לגבות מהלוה שלא יוכל לומר פרעתי למלוה או מן חמלו' נפל ומצאתו או הפקידו בידך וכגון שמפורש הערבות בשטר או שהלוה מודה בו דאל"כ מה אנו יודעין שהוא ערב אבל אם טוען לערב פרעתיך אע"פ שהשטר בידו נ"ל דנשבע היסת ונפטר דפשיטא שאין השטר ראייה לערב נ"ל.

כשכתב לו המלוה לערב קבלתי ממך דמי החוב והלוה מודה שלא פרעו יש מי שאומר דהוי כמלוה בשטר לטרוף בו אפי' מן הלקוחות שקנו מהלוה אח"כ ויש מי שאומר שאע"פ שכתב לו כן לא מהני אלא לגבי הלוה בעצמו שאינו נאמן לומר פרעתי למלוה כדאמרן אבל אינו יכול לגבו' ממשעבדי שמכר הלוה עד שימסור לו המלוה השטר החוב ויקננו לו בכתיבה ומסירה כדרך קנין שטרות שלא תהא תביעתו כמלוה ע"פ שהרי הוא בא בכח המלוה וה"ה אם כתב הלוה לערב כשהכניסו ערב הריני משעבד לך עצמו ונכסי מעכשיו שכל זמן שתפרע אותו חוב שנעשית עליו ערב לפלו' המלוה כאלו קבלתי המעות ממך ה"ז גובה מהלקוחות ומהיתומי' גדולים כמו בשא' שא"ח שאין לך מלוה בשטר גדולה מזו.

ה ערב שפרע למלוה ולא בקש ממנו השטר אין הלוה חייב לשלם לו מה שפרע בשבילו שהרי פשע במה שהניח השטר ביד המלוה ולא יפרע לו עד שיחזיר לו שטרו.

ו מת הלוה וקדם הערב ופרע למלוה קודם שהודיע ליורשי' אם נודע לנו שלא פרע הלוה שט"ח קודם מותו כגון שהוד' הלוה קודם מותו שלא פרע או שנידוהו על שלא פרע ומת בנידויו או שעדיין לא הגיע זמן הפרעון ה"ז חוזר וגובה מהיורשי' מה שפרע בשביל' אפי' הם קטנים ואם אין שם אחד מאלו הדרכים אינו חוזר על היתומים קטנים ואם הם גדולים חוזר ונפרע מהם אם היתה מלוה בשטר ויש השטר ביד הערב ככל מה שנתבאר בסעיף ד' ואם הוא מלוה ע"פ אפי' מגדולים אינו גובה דטענינן להו שמא אביהם פרע.

ז ואם היה המלוה גוי וערב לגוי בשביל אביהם לפרעו בכל ענין אינו נפרע מהיתומים דאיכא למיחש שמא אביה' התפיש צררי לערב כנגד החוב שנכנס להיות ערב ומפני כך פרע זה מדעתי קודם שיודיע את היתומים דאמרינן מפני שדרך הגוים שתובעי' לערב תחלה לפיכך לא נכנס לערב עד שהתפיסו צררי ולכך פרעו אבל אם הודיעם שהגוי תובעו והרי הו' נותן לו לא חיישינן לצררי וחייבין לשלם שאין דרך להתפיש צררי כדי שיתערב בעדו אם אין כאן הוכחה מיהו צריך להביא ראייה שפרעו ואם כפאו אותו ב"ד לפרוע הוי כאלו הודיעם.

סימן קלא

מי שחזר אחר שנתרצה להיות ערב ובו י״ד סעיפים.

א מי שנתפייס להיות ערב אפי' קנו מידו קודם שיתן המלוה המעות ללוה יכול לחזור בו ואם חזר להודיעו למלוה ולא חשש המלוה ונתן המעות ללוה אין לו על הערב כלום דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא חשש לדברי הערב אבל ערב דלאחר מתן מעות שצריך קנין כיון שקנו מידו שוב אינו יכול לחזור בו ואין חילוק בזה בין ערב לקבלן.

ב האומר לחבירו ערבת לי והוא אומר לא ערבתי או שאמר הערב ללוה אתה הרשתני לערוב אותך וליתן והלוה אומד מדעתך ערבת או לא ערבת כלל או שאמר הערב פרעתי למלוה בשבילך בפניך והלה אומר לא פרעת או שאמר לא כן פרעת אבל החזרתי לך מה שפרעת או שאמר המלוה ערבת לי במאתי' והוא אומר לא ערבתי אלא במאה בכל אלו הטענה וכיוצא בהן המע"ה או ישבע הנתבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר טענת ממון.

ג ערב או קבלן שרואין שהלוה מבזבז נכסיו יכולין לתובעו שיוציאם מהערבות אע"פ שהוא בתוך הזמן וע"ל סי' ע"ג.

ד ערב שבא אצל המלוה בזמנו והתרה בו בפני עדים שיתבע ממונו מהלוה ואם לא יתבע יפטר מהערבות ולא רצה המלוה והאריך זמן ללוה יש מי שאומר שאין הערב נפטר בכך שיכול לומר המלוה אם תתן לי מעותי שאתה ערב אני אקחם ממך ואם לא תתן לי לא ארד עכשיו לדינא ודיינא ואצ"ל בקבלן דדינא הוא שתובע למי שירצה ובזמן שירצה שאם האריך המלוה ללוה זמן הפרעון שלא נפטר הקבלן בכך מן הטעם שאמרתי ואפי' היו נכסים ידועים ללוה והערב אומר למלוה רד עם הלוה לדין וגב' חובך מנכסי' הללו והמלוה לא רצה אלא האריך עוד זמן ללוה ובנתיים נשתדפו הנכסי' גובה מהערב כללו של דבר נכסוהי דאיניש אינון ערבאין ביה וכשם שאדם מאריך ללוה וקובע לו זמן אחר זמן וחוזר וגובה מנכסיו בין שהוא במדינת הים בין שמכרן אח"כ כך הוא גובה מן הערב וצריך להתיישב בדין זה מיהו אם הלוה היה מוכן ליתן למלוה מעותיו והערב שלח אחריו שיבא ויקבלם או שישלח לו השטר ויתבע הוא החוב ולא דצה ואח"כ נאבד החוב פטור הערב ודוקא המלוה אין הערב יכול לכוף שלא יאריך זמן ללוה אבל ללוה יכול הערב לכוף שיפטרנו מן הערבות בזמנו כי יוכל לומר לו לא נתרציתי להיות ערב עבורך אלא עד זמן זה ולא יותר ואם המלוה גוי ונתן הלוה המעות לערב לפרוע לגוי ושכחם הגוי אצל הערב צריך הערב להחזיר המעות ללוה ולא יוכל לומר שמא יזכור הגוי ויתבעני ואני איני מאמינך יותר דהואיל וכבר ערב בעדו והימניה צריך להאמין לו עוד יותר כ"כ מורי מהרמא"י ז"ל אבל דבריו תמוהים וסותרין דבסמוך כתב שאפי' גבי ישראל יכול הערב לכוף ללוה שיפטרני מן הערבות בזמנו וא"כ כאן למה לא יוכל לומר ג"כ או פטרני מן הערבות או הנח המעות בידי או תן לי ערב אם יזכור הגוי שתפטרנו וכן נ"ל להורות שיוכל הערב לומר כן נ"ל.

ה ישראל שהיה ערב לחבירו בשביל גוי ונטל הערב משכון מהגוי ונתנו למלוה ובא לו הגוי אצל הערב בע"ש בין השמשות ואמר ליה היה ערב בשבילי לזה שאני חייב לו שיחזור לי משכונו שאני צריך לו ואמר לו הערב כבר נכנס שבת ואיני עושה שום ערבות פייסו הגוי לערב עד שאמר למלוה הריני כמו שהייתי והחזיר המלוה לגוי משכונו לאחר זמן תבע המלוה לערב וטוען כשאמרתי הדיני כשהייתי לא היה בדעתי כקודם שבא המשכון לידך אלא כמו שהייתי לאחר שבא המשכון לידך שלא הייתי משועבד לך וראייה לדבר שכבר ראית סרבנותי כנגד הגוי מלהיכנס ערב בשבילו ותליתי הדבר באיסור שבת הדין עם הערב שהיה לו למלוה לפרש ערבותו ואעפ"כ חייב הערב לסייעו בכל מה שיוכל להוציא החוב מיד הגוי.

ו ישראל שהי' בידו משכון מגוי והגוי שואל ממנו שיחזירנו

לו ע"י שיעמיד לו ערב ישראל והודה לדבריו והביא הגוי ישראל ואמר לו בלשון הקדש אני מתרה כך שלא תקבלנו ערב ואומר בפני הגוי אני אערב לך הדין נותן שהערב חייב כיון שזה מסר לגוי משכון שבידו על פיו והרי הוא כערב בשע' מתן מעו' שא"צ קנין והתרא' שהתרה בו אינו כלום שהוא היה לישמט מן הגוי ולדחותו מלהיות ערב לו וכיון שלא עשה בן אלא הודה בערבו' בפני הגוי אינו יכול הלה להשמט ולומר לגוי איני מקבל ליה ערב שהכל יודעין שראוי הוא שיקבלהו לערב והוא כבר חדוה לגוי שיחזור לו המשכון ע"י ערבות.

ז ראובן היה חייב לגוי ושמעון נכנס ערב בשבילו והלך לו ראובן והוצרך שמעון לפרוע בשבילו בשבאה ראובן תבע שמעון מה שפרע בשבילו אמר לו ראובן לא היה לך לפורעו כי כבר פרעתיו ויש לי שטר פרעון ממנו א"ל שמעון הוצרכתי לפרוע כל זמן שלא הנחת בידי שטר הפרעון והנחת עיקר שטר החוב ביד הגוי כיון שמודה ראובן שהכניסו ערב חייב לפרוע כל מה ששמעון מברר שנתן לגוי אפי' שיתברר שהגוי תבע ממנו הממון שלא כדין ואנסו ליתן לו כי הדבר ידוע שידם תקיפה עלינו וצריך ליתן לו כל מה שתובעו וזה ידע ראובן ששם אותו ערב לגוי וקבל עליו שיעבוד זה לפצותו ולסלקו מכל היזק שיב' לו מהגוי אע"פ שלא פירש כן בפירוש הכי דינא ומה שטוען ראובן שיש לו שטר פרעון מהגוי אינה טענה כל זמן שהניח עיקר שט"ח ביד הגוי ולא כתב בו הפרעון יכול לגבות מהערב על כן הוא צריך לפרוע לערב כל מה שיברר שפרע בשבילו והבירור יהיה ע"י עדים או ע"י פתקא של הגוי ניכרת שקבל מפלוני כך וכך או שכתוב בשטר ביני שיטי שפרעו כך וכך. וכן בכל ערב לגוי בשביל ישראל חבירו אפילו העליל הגוי על הערב מכח הערבות חייב הלוה לסלקו מיהו אין הערב נאמן אפי' בשבועה לומר שהוציא ממון על העלילה אלא צריך עדים שהוצרך להתפשר עם הגוי מכח הערבות ואז נוטל שבועה אם לא שהעדים או א' מהן מעידים דבר ברור שאז נוטל בלא שבועה אבל אם לא העמיד עדים איהו דאפסיד אנפשיה וי"א הא דמחוייב לפוטרו מן האונסין דוקא באונסא דשכיח אבל באונס דלא שכיח לא כגון שהוצרך הערב לתת ריבית לגוי בע"כ הרבה יותר מהנהוג זהו לא שכיח. וכן אם נתערב שמעון נגד הגוי בעד ראובן וקבל עליו ראובן לפצותו מבל ובלכת שמעון לפצות הגוי נתפש בדרך אין לראובן לפרוע פדיון תפיסתו דלא שכיח כלל וזה בודאי לא קבל עליו.

ח ב' שקבלו חכירות מגוי ונעשו ערבי' זה לזה והגוי מצא א' מהם וגבה ממנו חייב חבירו לפרוע חלקו מכל הפסד שבא לו מאותו הגוי ואם הוא היה מזומן לפרוע חלקו ובא לו ההפסד מכח חבירו שלא פרע חייב חבירו לפרוע כל ההפסד.

ט יש מי שכתב שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא לוי וקבל עליו אחריות המכירה אפילו בשעת המכירה לא נשתעבד לוי שאין זה דומה לשא' ערב בשעת מתן מעות דמשתעבד אע"ג שהוא אסמכתא קנה דהתם משום הנאה דאית ליה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אפי' באסמכת' אבל הכא אין לו הנאה במה שהאמין לו על אחריותו שקבל עליו שפעמים שאדם קונה שדה שלא באחריות דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה לכך לא מחזיק לו לוי טובה ללוקח על שהאמינו באחריותו דשמא כלאו הכי ג"כ היה לוקח אותה בלא אחריות ולא גמר ומשעבד נפשיה וה"ל כשאר אסמכתא דעלמא דלא קנה מ"מ אם קנו מידו לשלם דמי מכר זה בכל עת שיתבענו שמעון אלים קנין בשעת מתן מעות ביותר וחייב ועוד כיון שקנה לשלם בכל עת שיתבענו הוי כמו מעכשיו ויש כאן קניין מעכשיו ואין זה אסמכתא י"א אפי' בלא קנין אין באחריו' משום אסמכתא משום דבכל עת עומד באחריות אפי' אם יטרפוהו עכשיו ואין אסמכתא וכיון שאמר כן בשעת מתן מעות משתעבד.

י ערב או קבלן ששיעבד עצמו על תנאי אע"פ שקנו מידו לא משתעבד שזה אסמכתא היה כיצד אמר בשעת מתן מעות תן לו ואני אתן לך אם יהיה כך וכך ואם לא יהי' כך לא ישתעבד שכל התולה שיעבוד שאינו חייב בו כי אם באם יהיה ואם לא יהיה לא גמר ומקנה אע"ג דכל ערב הוי אסמכתא דאמר אם לא יפרע הלוה אני אפרע לך ואם יפרע לך לא אפרע אני שאני כל ערב שלא תלה שיעבודו בדבר אחר ובההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומקנה אבל הכא כיון שתל' שיעבודו בתנאי לא גמר ומקנה דסמכיה שיתקיים התנאי ולא שיעבד נפשיה אבל אם קנו מיניה מעכשיו שיתחייב לו בממון זה אם יתקיים התנאי הכל לפי תנאו שכל קנין מעכשיו אין בו משום אסמכתא ויש אומרים שמשעבד אפי' כלא קנין שאין בערבות משום אסמכתא כלל כיון דעיקרו הוא אסמכתא והתורה שיעבדתן אין שום אסמכתא שעמו מבטל.

יא ראובן קנה שדה משמעון ועשה לו שטר ואמר לו שיעשה לו שטר גם על אשתו ולא היתה אשתו כאן ונתערב לוי בשבילו שלבשת בא היא שתעשה גם היא שטר עליה ובאה ולא רצתה ותבע ראובן ללוי הערב שיעשה לו הוא שטר על נכסיו בכדי דמי הקרקע שאם תטרפה ממנו וטוען הערב שאינו רוצה לעשות שטר על נכסיו אלא יחזיר לו מעותיו הדין עם הערב כי לא נדר לו שמעון המוכר אלא שתעשה אשתו השטר. ואם לא תעשנו שיתבטל המקח וכיון שלא נתחייב המוכר אלא בחזרת המעות גם הערב לא נשתעבד אלא לדבר זה ואם ירצה ראובן הקונה לבטל המקח יחזיר. השטר שעשה לו שמעון ושמעון יחזיר לו מעותיו.

יב מי שאמר לחבירו הלוהו ואערב לך לגופו של לוה זה ולא ערב לו לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אני אביאנו לך וכן אם אמר לאחר שהלוהו ותבעו הניחהו וכל זמן שתתבענו אני אביאנו לך וקנו מידו על זה אפילו התנה עליו ואמר אם לא אבי אנו לך או אם ימות או שיברח אהא חייב לשלם לך הרי זו אסמכתא גמורה ולא נשתעבד וי"א שאין בערבות משום אסמכתא כדלעיל בסעיף ו'.

יג מי שלא פי' דבר קצוב שערב בערו כגון שאמר לו כל מה שתתן לו אערב לך או מכור לו ואני ערב או הלוהו ואני ערב להרמב"ם אין זה הערב חייב כלום כיון שלא ידע הדבר בקצב מה ששיעבד עצמו כי לא סמכ' דעתיה ולא שיעבד עצמו וכל הבאי' אחריו חלקו עליו והכי נקיטינן דמשתעבד.

יד האומר לחבירו ערוב לפלוני זה בכך וכך ואני ערב לך הוי כמו שאומר הלוהו ואני ערב ואינו צריך קנין דהוה ערב בשעת מתן מעות וכשם שמשתעבד הערב למלוה כך משתעבד ערב שני לערב ראשון ודין ערב ראשון עם המלוה ודין השני עם הראשון אחד היא.

סימן קלב

עבד ואשה וקטן שערבו ושנים נעשו ערבים בשביל אחד ואחד בשביל שנים ובו ו' סעיפים.

א עבד או אשת איש שנתערבו לאחרים או נכנסו קבלנים ונתחייבו לשלם כל זמן שהעבד תחת יד רבו או שהאשה תחת בעלה אין חייבין לשלם שאין להם כלום שכל מה שיש לעבד הוא של רבו ולאשה הוא של בעלה ולאחר שנשתחרר העבד ותתאלמן או תתגרש האשה חייבין לשלם אפי' כל מה שנתערבו בחיי רבו או בעלה אבל קטן שערב לאחרים אינו חייב לשלם אף לכשיגדיל שאין לקטן דעת לחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו לא בערבות ולא בכל כיוצא בזה וזה שנתן מעותיו על פי הקטן אבד מעותיו.

ב ואשה פנויה שערבה לאחרים ונשאת דינה כלוותה ונשאת דערב ולוה חד דינא אית להו לפיכך אם ערבה ע"פ אינה חייבת לשלם כל זמן שהי' תחת בעלה דאיהו המלוה הוא דאפסיד אנפשיה שקבלה לערב בלא שטר ואין לו קול ולא היה יכול הבעל להזהר מלישא אותה לפיכך אינה חייבת לשלם עד שתתאלמן או שתתגרש מבעלה זה ואם ערבה בשטר גובה ממה שהכניסה לבעלה דהואיל ויש לו קול ודאי ע"מ זה נשאה שישלם ואפילו אמר שלא ידע אינו נאמן אפילו בשבועה הואיל ויש לו קול .

ג שנים שערבו לאחד כשיבא המלוה ליפרע מהערב יפרע מאיזה מהם שירצה ואע"ג דגבי שנים שלוו מאחד אמרינן לעיל סימן ע"ז דגובה מכל אחד מחצה לא דמי דהתם תחלת ההלואה היא חלוקה לשנים לכך גובה אותה ג"כ מחצה מזה ומחצה מזה אלא שאם אין לאחד לשלם השני נעשה ערב לו אבל הכא המלוה היא אחת לאיש אחד גם הערבות אינו חל לחצאין אלא גובה הכל מאיזה מהם שירצה אם ימצא אצלו ואם לא היה לא' מהם כדי כל החוב חזור ותובע מן השני שאר החוב ויש חולקין ואומרים כיון דגברים חלוקים גם הערבות חלוקה לפיכך אם יכול להפרע משניהם לא יפרע מאחד מהם הכל אלא גובה מזה מחצה ומזה מחצה כמו בהלואה ואם אין לא' מהם לשלם הכל גובה השאר מהשני ואם אמר ממי שארצה אפרע יפרע לאיזה מהם שירצה.

ד פרע אחד מהם החוב למלוה ובירר זה בעדים או בהתקבלתי שכתב לו שפרעו הכל חוזר ותובע מחבירו את חלקו כדין ערב שתובע את הלוה אלא דהכ' גובה לכ"ע אף על גב שלא אמר ערבני ואשלם כיון שמתחלה היתה הערבות בעד אחד על דעת זה נתערבו בעד הלוה שהו' אמר להם לשלם.

ה אחד שערב בשביל שנים כשיפרע המלוה יודיענו בשביל איזה מהם הו' פורע כדי שידע שיחזיר עליו.

ו שנים שנכנסו ערבים ופטר המלוה אחד מהם י"א שיכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב השני שלא פטר אותו לפי שהממון כולו נתקיים על כל אחד מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר לא פטר ונשאר כל החוב עליו ועל הלוה עד זמן פרעונו ולא דמי להלוה לשנים ומחל לאחד מהם דסי' ע"ז דהתם מחל מעיקר השיעבוד דהיינו ללווה עצמו וכיון שנמחל מקצת עיקר השיעבוד אמרינן דכולו מחיל אבל הכ' דמעיקר השיעבוד מן הלוה לא נמחל כלל והרי כולו קיים עם הערב השני נ"ל ע"ל סי' ע"ז סעיף ו'.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה