אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות עדות › סימן לז

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות עדות · סימן לז

סימן לו

הפסולים מחמת הנאה ובו כ"ב סעיפים

א כל עדות שיש לו לאדם הנאה בו פסול להעיד שאינו מגיד אלא לעצמו ולא משום דחשדינן ליה אלא משום דאדם קרוב אצל עצמו לפיכך קרקע של שני שותפין ובא אחד להוציא' מתחת יד האחד לומר שאותו שמכרח להם גזלה ממנו אין שותפו מעיד לו עליה לפסול עדי המערער כדי להעמידה ביד שותפו ואפילו על חלק השותף לא יועיל עדותו דכיון שעדות זו נוגע גם לחלקו ועל חלקו ודאי בטל הוא שאינו מעיד לעצמו והוי ליה כמו עדות שבטלה מקצתו שהתורה פסלתו ובטלה כולו ה"נ בטלה גם עדותו לגבי חלק השותף אלא אם כן סילק השותף המעיד עצמו ממנו וקנו מידו שנתנו לשותפו שאין לו עוד בשדה זו שום זכות שאז מעיד לו דכיון דקנו מידו ודאי גמר והקנה לו דקניין בכדי לא עבדי אינשי ואע"פ שלא סילק עצמו עד לאחר הערעור לא חיישינן לקנוניא שיעיד לו ואחר כך יחזרו לשותפתן דלא חשידי אינשי בהכי דמסתמא כל אדם בחזקת כשרות עומד אבל צריך השותף המעיד לקבל עליו אחריות להמשותף שנתנו לו אם יבא בעל חובו לטרוף שדה זו ממנו בשביל חובו שהיה חייב לו קודם להקנאה זו שהוא יסלקנו במעות שאל"כ אכתי נוגע בעדות הוא דשמא הוא מעיד להעמידו ביד שותפו כדי שאם יבא בעל חובו יגבה חובו מחצי שדה זו שהיה שלו ולא יהיה לוה רשע נגד בעל חובו ואם יתקיימו דברי המערער שאומר שלו היה שדה זו שנגזלה ממנו לא יוכל בעל חובו לטורפה וישאר הוא לוה רשע אבל כשמקבל עליו אחריות לסלק בעל חובו במעות שפיר קמעיד לו נגד המערער ולא נוגע הוא כלל דמאי איכפת ליה בעדות זו אי להעמידה לפני בעל חובו שלא יקרא רשע אם לא ימצא אצלו מעות לשלם לו שיגבה שדה זו הא לגבי שותפו זה שנותנו לו באחריות ג"כ מקרי רשע אם היה הבעל חוב נוטלה ממנו כיון דקיבל עליה אחריות נגדו וצריך ג"כ להתנות שאינו מקבל עליו אחריות נגד מערער זה הבא לחטפה המנו עכשיו בטענות אחרו' לומר שהיתה שדה זו גזולה בידו וכיוצא בזה שאם יקבל עליו אחריות כאלו גם נגד המערער פשיטא דלא יעיד לו לפסול עדותו דהוי נוגע בעדותו דכי מפי' ליה מניה עלי' דידיה הדר. בד"א שהמערער טוען על כל השדה בכלל כמו שאמרנו אבל אם אין המערער טוען על כל השדה אלא על חלק השותף בלבד כגון שטוען שזה השותף מכר לו חלקו יכול זה להעיד לו עליה שאז אינו נוגע בעדות כלל ולא אמרינן שמא ניחא ליה שותפות של זה ממה שישתתף עם המערער דבשביל הנאה מועט' כזו אין אדם מעיד שקר ולא מקרי' נוגע בעדות בשביל זה.

ב שדה שהיא של ראובן ובא שמעון לעורר עליה אם יש בה פירות בשדה אין אריסו של ראובן מעיד לו על שדה זו דשמא רוצה האריס להעמיד השדה ביד ראובן כדי שיטול חלקו בפירות ואם אין בו פירו' מעיד לו עליה דמה הנאה יש לו בעדותו אי משום שישא' ארים בשדה זו משום הנאה זו אינה מעיד שקר דשדות דאריסות שכיחא וימצא במקום אחר מ"מ צריכן לחקור אם אין לו הנאה אחרת מזה.

ג עדי' שהעידו לראובן על חוב שתובע משמעון ואח' שהעידו הודו ואמרו שיש להם חלק באותו חוב ונוגעין הם אין באותה הודאה ממש דהא עכשיו מפסידין לראובן שלא יגבה חובו והוי כחוזרין ומגידין אבל אם אמרו כן קודם שהעידו הודאת הודא' דנוגעין הן ועדותן בטל' אע"פ שראובן מכחיש'.

ד ראובן שתובע שנים שהלוה להם וכפר אחד מהם והשני הודה עליו ועל חבירו שהם שניהם חייבים לו אם אומר שלקחו אותו הממון יחד בשותפות הרי מן הדין יכול ראובן לתבוע כל הממון מאחד מהם והואיל שהודה הכל חייב לשלם הכל שנאמן על עצמו ואינו נאמן על חבירו שהרי נוגע הוא שרוצה שישלם חלקו עמו.

ה המוציא שטר חוב על שלש' וטענו כולם פרענו אם מפורש בשטר על כל א' בפני עצמו כמה הוא חייב בפני עצמו ואין חבירו משותף עמו בחובו לשלם כל א' מעיד על חבירו לפטור אותו ואם כולם אמרו שכל א' יודע בחוב של חבירו שפרוע הוא הרי יש לכל א' ב' עדים ששטר זה פרוע הוא מחובו וכולם פטורים ולא חיישינן לגומלין כלומר שעשו קנוניא להעיד זה לזה שקר לפוטרו דלא חשידי על כך מסתמא.

ו ראובן התובע את השותפין וטען אחד מן השותפים דבר שהוא חובה לו ולחבירו הרי הוא על חלקו כמודה וחייב ועל חלק חבירו נאמן כעד א' לחייבו שבועה או לפטור משבועה את שכנגדו ואם השותפין הם רבים ושנים מהם הודו על דבר שהוא חובת' הרי הם נאמנים על עצמם בהודאתן ועל חביריהם הם כשני עדים לחייבם ועיין לקמן סי' ע"ז סעיף ה'.

ז המוכר שטר חוב לאחד מן החתומים בו שפי' דמי ולא חשוד שחתם שקר מתחלה כדי לקנותו או עשה קנוני' מתחלה דאם כן חבירו למה חתם וע"ל סימן ס"ו סעיף כ"ח וסימן קכ"ג וי"א וי"ב אם מורשה וקרובים יכולים להעיד.

ח פשרנים או דיינים או אפטרופוס כשרים להעיד וע"ל סימן כ"ג ולקמן סימן מ"ו סעיף ד' ולקמן סימן ר"ץ.

ט הגזברים כל זמן שאין להם ולא לקרוביה' שום זכו' בנכסי הקד ולא בפירותיהם הרי הם כשרים להעיד אע"פ שהגזבר מחלק הממון למי שטוב בעיניו אינם נקראים נוגעים בשביל זה שאין טובת הנאה נקרא ממון ואע"פ שנותנין אח"כ מזה ההקדש ג"כ לעניי' שהם קרוביהם אין מבטלין העדות בשביל זה כיון שלא היתה ההנאה ניכרת בשעת העדאת העדות.

י וכן כל עדות שעכשיו אינו נוגע בעדות אע"פ שאיפשר אם יתעשר יהנה בעדותו כשר להעיד כיון דעכשיו אינו נוגע.

יא ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה והיה שמעון מעידי המתנה פסול דשמעון נוגע הוא משום טענה דהשני נוח לו יותר מן הראשון ועיין לקמן סימן ס"ו סעיף כ"ב.

יב השוכר בית או שדה מחבירו ובאו מערערין על הבית או השדה אם השוכר לוקח השכירות בידו ואומר כל מי שיתקיים קרקע זו בידו יטול השכירו' הרי זה מעיד למשכיר ואם כבר נתן השכירות למשכיר אינו מעיד לו דנוגע בעדות הוא שהרי אם תצא הקרקע למערער חייב. לשלם השכירות פעם אחרת ואע"ג שאם תצא הקרקע בדין ליד המערער ויתחייב לשלם לו השכירות פעם אחרת יכול הוא לחזור ולתבוע המשכיר הראשון שיחזיר לו שכירתו שהשכי' לו בית שאינו שלו מ"מ לא ניחא ליה למיקם בדינא ודייני לפיכך נוגע הוא ואינו מעיד ואם לוקח המשכיר השכירות בפנינו ומחזירו לשוכר כדי שיתנהו למי שיזכה בדין הרי זה מעיד לו שאז אינו נוגע בד"א שהשוכר עודנו דר בבית או שיצא ממנו ויש עדים שדר בו אבל אי ליכא עדים שדר בו ובא והעיד אני דרתי בבית זה בכח זה המשכיר ג' שנים שני חזק' ונתתי לו השכירות נאמן בכל ענין במגו דאי בעי הוה שתק.

יג לוה שבאו עליו מערערין קרקע שלו מידו אם לא ישאר בידו קרקע אחרת כנגד החוב שיש למלוה עליו אין המלוה והערב יכולין להעיד לו להעמיד' דו מפני שהם שניהם נוגעים המלוה מעיד כדי לגבות חובו ממנו והערב כדי שלא יחזור המלוה עליו בשלא ימצא כלום ביד הלוה אבל אם ישאר קרקע אחרת ביד הלוה כנגד החוב מעידים ולא חיישינן שמא אע"ג שיש לו קרקע אחרת חוששין לב"ח אח' הקודם לזה שיגבה אותה קרקע קודם לו והוא יגבה חובו מזה הקרקע שאין דרך לחוש אלא על מה שעומד כנגד אחריותו ולא יותר אלא כל זמן שרואין אחריות שלהם קיים אינו חושש אם יש לו ללוה שום ב"ח אחר אם לא שאין דרך בני אדם לחוש כל כך במשאם ומתנם שאל"כ אין לך אדם שיקח קרקע מחבירו ואע"ג דגבי מוכר שדהו שלא באחריות אמרינן שאינו מעיד לו עליה דחיישינן שמא דעתו להעמידו בפני בעל חובו אע"ג שאין אנו יודעים אם יש לו שום ב"ח שאני התם דחיישינן שמא המוכר בעצמו יודע שיש לו ב"ח ומעיד כדי להעמידו בפניו הלכך אפילו אית ליה ארעא אחריתא אין מעיד דחיישינן לב"ח גדול שחובו יותר משדה האחרת שיש לו מפני שהוא יודע האמת ורוצה להעמיד את זו בפני ב"ח אבל גבי אחרים כגון מלוה וערב וכן גבי לוקח דבסמוך אין חוששין כ"כ לפיכך מעידין אפי' אם הקרקע הנשארת ביד הלוה היא זיבורית והקרקע שמעידין עליה היא בינונית לא חיישינן שמא מעיד עליה כדי לגבות ממנה כדין כ"ח בבינונית דלא חשיד להעיר שקר משום חלוק שבין בינונית לזיבורית כיון שמוצא לגבות כל חובו בד"א בסתם ערב אבל אם הערב קבלן שמן הדין יכול המלוה לגבות הימני תחלה אינו מעיד אפי' אם ישאר קרקע אחרת ביד הלוה מפני שהוא חפץ שימצ' המלוה לגבות בריוח מן הלוה שמתוך כך לא יחזור עליו ואפילו אם השדה שמעיד עליו עידית או זיבורית שיאמר הקבלן שמא ניחא ליה למלוה ליקח בזיבורית טפי פורתא ולא יחזור עלי או שמא ניחא ליה ללוה ליתן בעידית בציר פורתא יסלקנו ממנו ואין להקשות מ"מ מאי נפקא ליה מיניה כיון שיש לו קרקע ללוה אי אתי מלוה וטריף את של קבלן אתי קבלן וטריף את של לוה כיון אית ליה ארעא אחריתי דטריח' ליה מילת' למיקם בדינא ודייני אבל כשיהיו ללוה קרקעות הרבה לא יגב' המלוה מן הקבלן הואיל ויכול לגבותו מן הלוה בהרוחה.

יד לוקח ראשון מעיד ללוקח שני להעמידה בידו והוא דאית ליה ארעא אחריתי כיצד כגון ראובן שמכ' שדה אחת ללוי באחריות ואח"כ מכר שדה אחרת ליהודא ג"כ באחריות ואתא איניש דעלמא ומערער על של יהודא לומר ראובן גזל' ממני מעי' לו לוי ליהודא דהיינו לוקח ראשון שהוא לוי ללוקח שני שהוא יהודא שהוא שלו ולא של מערער והוא דאית ליה ליהודא עוד קרקע אחרת שלקח מראובן כדי שיוכל ב"ח דראובן לגבו חובו הימנו כדין ב"ח שגוב' מלוקח האחרון תחלה ואם אין לו גובה משלפניו והילכך כיון דאית ליה ליהודא עוד קרקע אחרת המשועבד לב"ח דראובן מעיד לוי ליהודא על שדה זו שמערערין עליו שאין לו הנאה ללוי במה שתשא' השדה זו ביד יהודא כמ"ש בסמוך א"נ אע"פ שאין לו ליהודא קרקע אחרת שקנה מראובן אלא יש לראובן עצמו קרקע אחרת בת חורין שהוא משועבדת לב"ח דידיה מצי לוי לאסהודי ליהודא אהך קרקע שמערערין עליו דלאו נוגע בעדות הוא דלית ליה הנאה בעדות דהא אפי' אי מפיק ליה האי מערער קרקע זו מיהודא לא אתי ב"ח דראובן וטריף מלוי אלא מקרקע אחרת שיש לו ליהודא מראובן שהוא לוקח אחרון שיכול לוי לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו או מקרקע אחרת שיש לראובן עוד ולב"ח גדול יותר קרקע זו לא חיישינן כדכתיבנא בסעיף הקודם שאין אדם חושש אלא מה שיש כנגד אחריותו ולא יותר אבל אי ליכא קרקע אחרת אצל יהודא או אצל ראובן עצמו לא מסהיד לוי ליהודא מפני שמעמיד' לוי בפני ב"ח דראובן פן יבא ויטרף ממנו שדהו כיון שלא ימצא אחרת לא אצל ראובן ולא אצל יהודא שהוא לוקח אחרון וכן לוקח שני אינו מעיד ללוקח ראשון כגון אם יבא מערער על שדה שקנה לוי מראובן באחריות ויאמר המערער שדה זו גזלה ראובן ממנו דאלו ב"ח דראובן פשיטא שלא יבא לגבות מלוי תחלה דלוי יכול לדחותו מיד על יהודא שקנה אחריו ויאמר לו הנחתי לך מקום כו' אלא אפי' אם יבא המערער על השדה שקנה לוי ויאמר ראובן גזלה ממני אין יהודא מעיד ללוי דנוגע בעדות הוא דכי מפיק לה המערער מלוי יחזור לוי עליו על השדה שקנה הוא אחריו מראובן שהיא משועבדת לו באחריותו אא"כ נשאר ביד ראובן שדה אחרת שצריך לוי לחזור על ראובן שהרי יאמר לו יהודא הנחתי לך מקום בו אז יכול יהודא להעיד ללוי דלא מרויח מידי בעדותו יש מדקדקין אפי' אם נשאר שדה אחרת ביד ראובן היאך יעיד יהודא ללוי דהא עדיין נוגע בעדות הוא דשמא הוא חושש אם יוציא זה המערער שדה הראשון מלוי ויבא לוי ויקח השדה הנשארת מראובן אם אז יבא מערער אח"כ על שדה שלו ויאמר ראובן גזלה ממני לא יהיה לו מקום לחזור על ראובן לפיכך הוא מעיד ללוי כדי שישאר השדה הראשון של ראובן ביד לוי ואז ישאר זה ג"כ ביד ראובן ואם יבא אח"כ המערער על שדהו יהיה לו מקום לחזור על ראובן ואם כן הוי ליה הנאה בעדותו ודוחק לומר דמיירי דלוקח שני קנאה מראובן בלא אחריות דהא בודאי תרווייהו בשוה קנאו וכיון דראשון קנה באחריות גם השני קנה כן ע"כ ונ"ל לפי סברתי שכתבתי בסעיף הקודם לזה שאין אדם חושש באחריות משאו ומתנו כל כך שא"כ אין לך אדם שיקח קרקע מחבירו ולכך אם יש לו כנגד אחריותו סגי לי' בהכי ואינו חושש יותר הכי נמי נימא הכי גבי חשש גזולה שמי שקנה קרקע מחבירו אפי' הוא גברא אלמא מאד אע"פ שיחוש הואיל וגברא אלמא הוא שמא שדה זו שאני קונה ממנו גזולה היא בידו שמתוך אלמותו גזלה מאחרים ואינו קונה אותו אלא א"כ יראה שימצא אחריותו מידו בשדות אחרים שאם יבא הנגזל ויטרפה ממנו שיוכל לחזור עליו מ"מ אינו חושש אלא לשדה זו שקונה שמא היא גזולה אבל לא יחוש מפני זה שכל שדותיו של מוכר זה הם גזולות שאין דרך אפילו של אדם אלם לגזול כל שדותיו רק לפעמים יקרה מקרה בלתי טהור שיגזול שדה אחת מתוך אלמותו שאם לא כן אין לדבר סוף שלעולם לא יקח אדם שדה מחבירו שיחוש שמא כל שרותיו יהיו גזולו' ולא יהיה לו מקום לחזור עליו וכיון שכן אין כאן קושיא כלל ושפיר קאמינא שהלוק' השני שהוא יהודא יכול להעיד ללוקח הראשון שהוא לוי ואין כאן בית מיחוש כלל אם יש לו ארעא אחריתי לראובן המוכר דלמאי ניחוש אי לשמא כשיוצי' המערער השדה מן הראשון ויקח הראשון השדה הנשאר מן המוכר לא יהיה לו אחריות על שדהו גבי מוכר ליכא למיחש להכי דבמה יוציאנו המערער מן הראשון אי בטענ' ב"ח שיאמר ראובן חייב לו הא בטענתו זו לאו בעל דברי' דידיה הוא שיאמ' לו הלוקח הראשון הנחתי לך מקום גבי יהודה או בשדה הנשאר ביד ראובן אלא מאי אית לך למימר שמא בטענת גזילה יוציאנו המערער מן הלוקח הראשון ה"נ אין כאן בית מיחוש בשיעיד הלוקח השני לראשון שהרי כבר אמרנו שאין דרך הבריות לחוש שיהיו כל שדותיו של אלם גדולות ואם יצא השדה הראשון מלוקח ראשון בטענת גזולה אז לא יחוש לוקח שני לשלו שהיא גזולה שאין כל שדות של מוכר זו גזולות ולמה לא יעיד.

טו ראובן שמכר שדה לשמעון ובא לוי לערער עליו לומר שראובן גזלה ממנו פשיטא שראובן אינו יכול להעיד לפסול עדי לוי כדי להעמיד הקרקע ביד שמעון ואפילו מכרה לו שלא באחריות דודאי נוגע בעדות הוא דניחא ליה דלא לקרייה גזלנא אם יזכה בה לוי בטענה דראובן גזלה ממנו אלא אפי' אם אין טוען לוי שראובן בעצמו גזלה אלא שקנאה ממי שגזלה ממנו אפילו הכי אין ראובן מעיד להעמידה ביר שמעון אע"פי שמכרה לו שלא באחריות ואפילו אם שמעון מכיר בה שזו השדה הית' של ראובן ושל אבותיו מעולם ומודה שלוי בא להוציאה מידו בעדים שקרים דהשתא אפי' אם יוציאנה לוי מידו אין לו אפילו תערומת על ראובן אפי' הכי אין ראובן יכול להעיד לו עליה לפי שהוא חפץ שתשאר הקרקע ביד שמעון שקנאה ממנו דשמא הוא יודע בעצמו שהוא חייב לאחרים ומעיד כדי שאם יבא בעל חובו ליפרע ממנו ולא ימצא לו כלום שיביא הבעל חובו ויטרוף משמעון שדה זו ולא יהיה הוא לוה רשע ולא ישלם וכי תימא מאי מרויח בזה דהא סוף סוף יקרא אותו שמעון לוה רשע דלגביה דידיה יהיה גם כן לוה שלקח ממנו מעותיו על זה השדה ועכשיו תצא השדה מתחת ידו מחמת ראובן ומעותיו ישארו ביד ראובן המוכר והיה ליה כלוה ממנו ולא ישלם והוה ליה רשע זה אינו דלא מיקרי רשע לגבי שמעון דמצי למימר ליה להכי מכרתי לך שלא באחריות מפני שידעתי שהייתי חייב לאחדים שיבאו ויטרפו ממך ואתה לא חשת בזה וקניתה אותה כן שלא באחריות אמרתי ודאי חפצת בקרקע זו אפי' ליום אחד וקבלת עליך אפי' כשיבא בעל חוב לטורפה ממך לא איכפת לך בזה ומחלת לי מעותיך ואיננו לוה רשע גבי דידך ואפי' אם קנה ראובן השדה מאחרים ומכרה מיד לשמעון ולא לוה בינתים משום אדם דנימ' שיעבדה לו אפ"ה אינו מעיד לו דחיישינן שמא לוה קודם שהנאה הוא וכתב לאותו מלוה דאיקני וקי"ל דאיקני וקנה ומכר משתעבד ואפי' אם אין אנו ידעין לו שום ב"ח או שאנו יודעים שיש לו קרקע המספקת כנגד חוב של זה ששוה כמו קרקע זו שמעיד עליה אפ"ה אינו מעיד שאנו חוששין שמא יש לו עליו חובות הידועים לו דלב יודע מרת נפשו ואין ידועין לנו או שמא הוא יודע שעשה זו השדה אפותיקי מפורש שנמצא אפי' יש בידו שדות אחרות לא יוכל הב"ח לגבות אלא מזי וכל זה כשבא לו המערער להוציא' מיד שמעון מכח המוכר אבל אם אין המערער בא מכח ראובן המוכר אלא מכח שמעון הלוקח בעצמו בניו שיש לו חוב או שום תביע' על שמעון מחמת עצמו אז יכול ראובן להעיר לו דהשתא לא מרווח מידי בעדותו.

טז ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון שלא באחריות ובא לוי לערער עליה להוציא' מיד שמעון בטענה שהיא גזולה או גנובה לו יוכל ראובן להעיד לו להעמיד בידו שאינו נוגע בעדות זו שאין לו בזה שום הנאה במה שתשאר הפרה או הטלית ביד שמעון דאי משום כדי להעמידה בפני ב"ח דלא לקרייה לוה רשע כו' הא קי"ל אפי' אם יבא ב"ח אינו יכול לטורפו שאין ב"ח טורף ממטלטלי' שביד לוקח אפי' עשאום לו אפותיקי ואפי' שעבד לו מטלטלי' אגב קרקע וידוע לנו שהיה לו קרקע שהיה יכול להקנותה בה אגבה אפי' הכי נוהגין עכשיו שאינו טורף מטלטלי' שמכר משום דא"כ לא שבקת חיי לשום לוקח מטלטלי' דמטלטלי לית להו קלא עכשיו בד"א שמעיד לו כשטוען המערער שראובן המוכר קנאה מגזלן ואינו טוען שראובן בעצמו גזלן אז מעיד לו משום שאין לו שום צד הנאה מעדותו או אפי' טוען המערער שראובן המוכר בעצמו גזלן ממנו והוא מן הדברים שאין בהן תקנת השוק כגון אם גנב ופרע בחובו או גנב ופרע בהקיפו שאז הוי דינא אם יזכה המערער שנוטלו ואינו נותן בלום ללוקח כיון שלא עשו בזה תקנת השוק וגם הלוקח אינו יכול לחזור על ראובן שיחזיר לו מעותיו דהא מכרו לו שלא באחריות לפיכך יכול ראובן להעיד לו דלאו נוגע בעדות הוא שאין לו הנאה מעדותו אבל אם טוען המערער שראובן בעצמו גנבה או גזלה ממנו והוא מהדברים שיש בהן תקנת השוק פירו' שהוא מהדברים שאם יזכה המערער שזה הלוקח חייב לחזור לו המטלטלים חייב הוא להחזיר לו ללוקח מעותיו משום תקנת השוק וחוזר המערער ותובע מעותיו מן הגזלן שקנה זה הלוקח ממנו אז אין ראובן מעיד לשמעון דנוגע בעדות הוא שחושש שמא יצטרך הוא להחזיר המעות ללוי המערער אע"ג דלשמעון מכרן שלא באחריות מ"מ ללוי חייב להחזיר לו מעותיו לפיכך אינו מעיד לו.

יז ראובן שגזל טלית או שדה משמעון ובא לוי לערער להוציא' מיד ראובן ואומר שדה זו או טלית זו שלי הוא ומביא שטר או עדים שהיא שלו אם יבא שמעון ויעיד שיודע ששדה זו או טלית זו היא של ראובן מקבלין עדותו שהרי אינו נוגע בעדות זו שכיון שהודה בב"ד שהיא של ראובן שוב אינו יכול לחזור להוציאה מיד ראובן אבל אם אינו מעיד שהיא של ראובן אלא שבא ומעיד הוא ואחר עמו לפסול השטר של לוי או מזים את העדים ואז ממילא ישאר השדה או טלית ביד ראובן הגוזל אינו יכול להעיד דודאי כוונתו שיעמידה ביד ראובן הגוזל כדי שיוציא' אח"כ ממנו בראיות או בשטר שיביא אח"כ שהיא שלו ושראובן גזלה ממנו ולא אמרינן כיון שיש לו ראיות שהיא שלו מה הנאה יש לו במה שתשאר ביד ראובן שהרי גם אם יוציא' לוי מראובן יכול הוא אח"כ להוציאה מיד לוי המערער בראיותיו שיש לו כמו שיוכל להוציא' מראובן הגוזל דחיישינן שמא ראובן נוח לו ולוי קשה לו כלו' שאיפשר שהוא חושב שנוח לו להוציאה מיד ראובן יותר משאיפשר לו להוציאה מיד לוי מפני שהוא בעל דין קשה יותר מראובן ולכך הוא מעיד לו להנאתו וכן הדין אם מכר ראובן השדה הגזולה ליהודה או הורישו לו ובא לוי וערער על יהודא להוציא' מידו בטענה שהוא שלו בעדים או בשטר אין שמעון מעיד לפסול השטר או להזים את העדים להעמיד השדה ביד יהודה מן הטעם שאמרנו שחושש ואמר זה נוח לי וזה קשה לי להוציאה ממנו שכשם שיוכל להוציאה מיד הגזלן כן יוכל להוציאה מיד הלוקח לפיכך אינו מעיד שמעון ליהודא אפי' אם נתייאש מן הקרקע קודם שמכרה ראובן ליהודא שאין כאן אלא יאוש גרידא ויאוש נרידא לא קני דשנוי רשות אין כאן שמה שהיא ביד יהודא לא חשיב שינוי רשות בקרקע דקרקע אינה נגזלת אבל אם מכר ראובן הטלית הגזול ליחודא ובא לוי לערער ומת ראובן ושמעינן ליה לשמעון הנגזל דמייאש הרי יש כאן יאוש ושינוי רשות ואז יכול שמעון להעיד ליהודה הלוקח להעמיד הטלית בידו שאין לו שום הנאה בזה העדות שהרי אפי' אם תשאר ביד יהודה לא תחזור לו שקנאה יהודא ביאוש ושינוי רשות וגם דמיה לא יחזרו לו כיון שמת ראובן מי יחזור לו הדמים אבל אם ראובן חי לא יעיד שמעון ליהוד אף על הטלית מפני שהוא נהנה בעדות זו שתשאר ביד יהודה שאם יזכה לוי בטלית זו אתגלי למפרע שמעולם לא היתה טלית זו של שמעון ולא יהיה לו שום תביעה על ראובן אע"פי שגזלה ממנו שאינו שלו אבל אם תשאר ביד יהודה יהיה לו ראייה שהיתה שלו אלא שראובן גזלה ממנו ונהי שהטלית אינה חוזרת לו שקנאה יהודה ביאוש ושינוי רשות מ"מ ראובן מתחייב לו בדמיה וכן הדין אם לא מכרה הגזלן ומת והיתה הטלית ביד יורשי ראובן אין שמעון מעיד לו עליה מפני שאם תעמוד ביד היורש סופה לחזור לו דקי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דיורש כרעיה דמורישו הוא והרי אין כאן אלא יאוש גרידא בלא שינוי רשות ולא קנאה היורש וחייב להחזירה ואפי' כשמת והיא ביד הלוקח דאמרינן שיכול שמעון להעיד בד"א כשלא הניח ראובן אחריות נכסים אבל אם הניח ראובן אחריות נכסים חייבים היורשים להחזיר דמיה ונמצא שזה נוגע בעדות ואינו מעיד והאידנא דתקינו רבנן לב"ח למגבי אפי' ממטלטלי דיתמי אע"פי שמת הגזלן ולא הניח אחריות נכסים אין הנגזל מעיד לו דאכתי נוגע בעדות הוא שהרי יגבה דמיה ממטלטלי דיתמי אם תשאר ביד לוקח. וכל זה מיירי ששמעון לא בא להעיד רק שהשדה או הטלית אינה של לוי המערער כגון שפוסל שטרו או עדיו אבל אם מעיד שהיא של ראובן בכל ענין יכול להעיד שכיון שהודה בפני ב"ד שהיא של ראובן שוב אינו יכול לערער עליו לומר שהיא, שלו ואין לו אפי' דמיה ולא הוה נוגע בעדות.

יח אדם שבא לערער על שום דבר שהוא בשותפו' של בני העיר כגון מרחץ או רחוב העיר או כל דבר שהוא צורכי העיר אין א' מהם יכול להעיד עליו שכולם נוגעין בעדות הם וכן אינו נעש' דיין עליו עד שיסלק עצמו ממנו כגון שיש להם לבני העיר הזא' עוד מרחץ אחר בעיר או רחוב אחרת והוא מסל' עצמו מזו כל מה שיש לו בה שלא יהא לו עוד חלק בו ולא ירחץ בזה עוד כל ימיו או לא ילך לרחוב הזו עוד ולא יהנה ממנו או דאזיל למתא אחריתא אז מעי' להם או דן אות' אע"פ שלא היה תחלתו וסופו בכשרות הא אמרינן לעיל סי' ל"ג דבפסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות ע"ש סעיף ט"ו.

יט וכן הדין בבני העיד שנגנב להם ס"ת שלהם אין א' מהם יכול להעיד או לדון עליה דלשמיעה עבידה וכולן נהנין ממנה כשקוראים בה והוי נוגעין בעדות עד שיסלק עצמו ממנה כגון שילך לעיר אחרת או שיש להם ס"ת אחרת והוא מקבל עליו שלא לקרו' בזו אלא באחרת וע"ל סי' ז' סעיף י"ב.

כ מי שנתחייב מנה לעניי העיר אם עניי העיר סמוכין על בני העיר אין מביאין להם ראייה מאנשי עירם לא מבעיא אם דרכם לפרנס אותם בכל צרכיהם ולכשיכלה המנה שגבו לצרכם הם חוזרים וגובין כדי לתת להם כל מחסורם דפסולין לעדות דודאי כולם נוגעים אלא אפי' אם דרכן לפסוק עליהם צדקה על כל א' מהם כמה יש לו לתת לענייהם בכל חדש או שנה ואם לא יסתפק לכל צורכן אין גובין יותר אפ"ה אין מביאין ראייה מאנשי העיר אפי' אם אמרו שנים מבני העיר אנו ניתן הדבר הקצוב עלינו ונעיד אין שומעין להם מפני שהם נהנין במה שיהיה ריוח לענייהם הואיל וסומכין עליהם והוו להו נוגעין בעדות'.

כא כל הדרים דהוו נוגעים בעדות שאמרנו וכל כיוצא בהם כולם הם תלויים בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקרו המשפטים ויודע דבר הגורם לדבר אחר ויודע להעמיק לראות אם ימצא לזה העד שום צד הנאה בעולם בעדות זו אפי' בדרך רחוקה ונפלאה ה"ז לא יעיד בהן וכן לא יהיה דיין בדבר שכיוצא בז שיגיע לו שום צד הנאה בעולם.

כב וכל מה שכתבנו הוא מדינא אבל האידנא נהגו בכל ישראל משום תקנת הצבור שאין מביאין עדות מבחוץ לעיר להעיד על תקנתם והסכמתם אלא מקבלין עליהם עידי העיר על כל ענייניהם ועל ההקדישות שלהם ומכשירין אותם אפי' לקרוביהם כיון שקבלום עליהם אנשי העיר הוו להו כמי שאומר נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך כו' שאם לא ינהגו כן להכשיר עדיות כאלו לא יהיה לעולם תיקון לצרכי צבור מ"מ לא הכשירו אלא פסולי קורבה אבל הפסולים משום רשעה לא שייכי להכשיר לפיכך קהל הממנים עליהם ראשי וטובי הקהל הרי הם דיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסל משום רשעה ובחזקת הישוב וכדומה לזה מצרכי העיר דנין אפי' ע"פ עד א' ועד מפי הקבלה דהא בלאו הכי כולן נוגעים בדבר וע"ל סימ' קנ"ז וסג' מדינין אלו וכל דבר התלוי במנהג בני העיר א"א בו תרי כמאה אלא אזלינן ביה בתר רובא וכן כל כיוצא בזה בדבר שאין אנו צריכין עדות ממש וכן לא אמרינן בכיוצא בזה לא ראינו אינו ראייה אלא הוה ראייה דכיון שטוען אחד שהוא דבר של מנהג והם אומרים לא ראינו מנהג זה ודאי אין מנהג כן כיון שלא ראוהו גם הם.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה