לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות עדות · סימן לה
פסול סומא וחרש שוטה וקטן ובו יד סעי'
א כתיב ועמדו שני האנשים וגו' וכבר אמרנו לעיל סי' ז' סעי' ז דבעדים משתעי קרא וכתיב אנשים משמע גדולים ולא קטנים לפיכך אמרו קטן פסול להעיד אפי' הוא פקח וחכם עד שיביא שתי שערות אחר שיהיה בן י"ג שנים גמורות וקודם לכן אע"פ שהביא שתי שערות אינם סימני גדלות אלא שומא ואפי' הגיע לכלל י"ג שנים אין מקבלים את עדותו עד שיבדקוהו שהביא שתי שערות דתרוייהו בעינן שנים ושערות שאז נקרא איש ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהיה לו י"ג שנים ובדקוהו ומוצאי' לו ב' שערות הרי הוא בחזקת גדול משעה שהיו לו י"ג שנה ומכשרינן למפרע כל עדו' שנמסרו לו משהיו לו י"ג שנה ואם נתמלא זקנו מלמעלה שוב אין צריך בדיקה מלמטה דודאי איש הוא.
ב הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות ונולדו בו סימני סרים הרי הוא גדול ויעיד לא נולדו בו סימני סרים לא יעיד דעדיין קטן הוא בטבעו עד רוב שנותיו דהיינו בן ל"ו כי ימי שותינו בהם שבעים שנה וגו'.
ג בן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערו' ואינו יודע בטיב משא ומתן אין עדותו עדו' בקרקעו' אבל במטלטלי עדותו עדות וטעמא דכיון דאינו בקי בטיב משא ומתן אינו מדקדק בעדות קרקע כולי האי שאינה נחשבת בעיניו אבל בעדות מטלטלים מדקרק בהן שחשובין בעיניו ד ואפי' לאחר שהגדיל הקטן אינו יכול להעיד על מה שראה בקטנותו כיון שהיה פסול בשע' ראיית העדות וה"מ עדות גמור אבל יש דברים שהכשירוהו להעיד עליה בגודלו אע"פ שלא ראה אותם אלא בקטנותו ואלו הן נאמן לומר זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי כדי לקיים את השטר אע"פי שכבר מתו בעוד שהיה קטן דכיון דקיו' שטרו' מדרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן כשיש אחר עמו ודוקא על אלו ג' מעיד מפני שהוא רגיל בהם מאוד שהוא מצוי אצלם תדיר אבל אם מעיד על אחר לא.
ה ונאמן לומר בשיגדיל זכורני באשה פלונית כשנשא' נעשה לה כמנהג הבתולו' וגובה על פיו כתובה מאתים וטעמא כיון שרוב נשים בתולות נשאת אין עדותו אלא גלוי מילתא בעלמא לפיכך הימנוהו ונאמן לומר המקום הזה הוא בית הפרס שהוא טומאה דרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן.
ו ונאמן לומר אפי' הוא לבדו עד כאן היינו באים בשב' והוא תחום דכיון דתחומין דרבנן המנוהו וה"ה בשאר איסורי דרבנן ונאמן לומר שהיה פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול תרומתו לערב ומאכילן אותו תרומה דרבנן על פיו ושהי' חולק עמנו תרומה דרבנן אם הוא מוחזק לכהן וכן נאמן לומר שהיינו מוליכין חלה ומתנות לפלוני שהוא כהן וכן נאמן לומר אכלנו בקצצה של פלוני שהוא איזה סימן שעשה לנו אחיו של פלוני שנדע שאחיהם נשא אשה שאינו הוגנת לו ולא יתחלף זרעו בזרענו כמ"ש בלבוש הבוץ והארגמן סי' ב' וכן נאמן לומר אמר לי אבא משפחה זו פסולה ומשפחה זו כשרה וכשיש עוד אחד עמו חשבינן ליה לזה ג"כ לעד כשר שאין זה עדות גמור אלא גלוי יחוס משפחה.
ז ובכל אלו שמעיד בהן הגדול שידע בהן כשהיה קטן אם היה גוי או עבד כשראה דברים אלו ונתגייר או נשתחרר אינו נאמן להעיד עליהם וטעמא בגוי אע"ג דהוה דעתיה לאגיוריה כיון דגוי הוה בההיא שעתא לא דמי אנפשיה ולא הוה דייק דמילתא דלא רמיא עליה הויא ובעבד אע"ג דהוא שייך במצות ודייק טפי מגוי מכל מקום כיון שאין בידו להשתחרר אינו מעלה על דעתו שישחררנו רבו ואינו מדקדק בשום דבר ועוד אפילו הוה בידו להשתחרר כיון דאינו חייב בכל המצות כגוי חשבי' ליה.
שוטה פסול להעיד וטעמא דמסתבר הוא דכיון דלאו בר דעת הוא היאך נסמך על עדותו מיהו לאו דוקא שיהא שוטה גמור כגון שיהא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים וכיוצא בזה שזה פשוט שהוא פסול אלא אפילו כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"ג שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטה יחשב.
ט הנכפה בעת כפויתו הוא פסול שאין לו דעת באותו עת ובעת שהוא בריא כשר שיש לו דעת ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד בלא עת קבוע והוא שלא תהא דעתו משובש' תמיד שיש נכפי' שגם בעת בריאות' דעתם מטורפ' וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה.
י הפתאים ביותר שאינן מכורין הדברים שסותרין זה את זה ולא יבינו ענין הדבר כדרך שיבינו שאר העם וכן המבוהלין ונחפזין בדעתם והמשתגעים ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה הדיין שאי איפשר לכוין הדעת בכתב.
יא חרש שאינו שומע ואינו מדבר הרי הוא כשוטה לכל דבריו לפי שאין דעתו נכונה וזה הוא שאינו חייב במצו' ופשיטא שאינו שייך בעדות כלל אלא אפילו המדבר ואינו שומע א שומע ואינו מדבר אע"פ שראייתו ראייה מעולת ודעתו נכונה פסול הוא לעדות מפני שצריך העד להגיד בב"ד דרחמנא אמרה אם לא יגיד וגו' ושומע ואינו מדבר אינו יכול להגיד וצריך ג"כ שיהא ראוי לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימין עליו דכתיב ושמעה קול אלה וזה הרי אינו שומע לפיכך שניהם פסולים ולאו דוקא חרש שהוא כן מתחלת תולדתו שפסול מן הטעם שאמרנו אלא אפי' היה נולד ונתגדל כשאר כל אדם ואחר כך נתחרש ע"י חולי או נשתתק פסול הוא לעדות נתחרש משום שאינו שומע האיום כמ"ש ונשתתק גם כן אע"ג שמסתמא יכול לכתוב עדותו בכתב שלמד לכתוב בפקחותו והוי כמו הגדה התורה פסלתו ג"כ דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם לפיכך אלם שנשתתק אע"פ שנבדק כדרך שבודקין לענין גיטין ונמצאו שעדותו מכוונת והעיד בפנינו בכתב ידו אינו עדות כלל חוץ מעדות אשה שבעיגונ' הקי'
יב סומא בשתי עיניו אע"פ שהוא מכיר הקול והאנשי' ועדותו מכוונת התורה פסלתו דכתיב והוא עד או ראה וזה אינו רואה אבל סומא באחד מעיניו רואה הוא וכשר.
יג היה חרש או שוטה או סומא בשעה שנמסר לו העדו' ובריא בשעת העדאת העדות או בריא בשעה שנמסר לו העדות וחרש או שוטה או סומא בשעת העדאת העדו' פסולים אבל אם היה בריא בשע' שנמסר לו העדות ובשעת העדאת העדו' אע"פ שבאמצע נתחרש או נשתטה או נסתמא כשר הואיל ותחלתו וסופו הם בכשרות שלא הקפיד' התור' אלא בשעת הראיי' ובשע' העדאת העדות דכתיב והוא עד או ראה.
יד כבר אמרנו פעמים דועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר וכתיב אנשים משמע אבל לא נשים ונאמר ג"כ גבי עדות על פי שנים עדים וגו' ושנים לשון זכר הוא ומשמע שנים אנשים ולא שתי נקבות לפיכך אז"ל אשה פסולה לעדות וכן הטומטום והאנדרוגינוס פסולים מפני שהם ספק אשה וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול שאין עד בא אלא להוציא ממון על פיו או לחייב על פיו ואין מוציאין ממון מספק ואין עונשין מספק וכל זה מדין תורה לפיכך פסולים כל אלו אפי' במקום דליכא שם אנשים כשרים שיעידו אבל י"א שתקנת קדמונים הוא דבמקום שאין אנשים רגילין להיות כגון בב"ה של נשים או בשאר דבר של אקראי שאש' רגיל' לדקדק עליו ולא איש כגון אשה שאומרת בגדים אלה לבשה אשה פלונית והן שלה שזה אין דרך לאנשים לדקדק עליו לפיכך נשי' נאמנות ויש מי שכתב עוד דאפי' אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאו' ובזיונת או שאר קטטות ומסירות לפי שאין יכולין להזמין בכל פעם עדים כשרי' לזה וגם אין פנאי להזמינם לפיכך האמינום משום תקון העולם שלא ילך כל אחד בשרירות לבו לעשות מה שירצ' ויאמר שכנגדי לא ימצא עדים כשרים עלי והוא שהתובע טוען בריא.