אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות עדות › סימן לד

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות עדות · סימן לד

סימן לג

עדים הפסולים מחמת עבירה ובו ל"ה סעי'

א רשע פסול להעיד שנ' אל תשת ידך עם רשע להיות עד ועיקר משמעות פשוטו של זה הכתוב נ"ל דהכי משמעו שתצוה התורה לעד כשר שיודע בחברו שהי' רשע ואין הדיינין מכירין רשעו שזה הכשר לא ישית ידו עמו להיות עד כלומר לא יעיד עמו אע"פ שהוא יודע שהעדות שהוא מעיד הוא אמת שנעש' כן בפני שניה' אפ"ה אסור מפני שהוא גורם שהדיינים יפסקו הדין על פיו ועל פי הרשע שעמו וזהו מה שסיים הכתוב ואמר חמס פי' אם אתה עושה כן שתעיד עמו גורם אתה חמס כלו' שיפסקו הדייני' על פיו ועל פיך להוציא ממון מזה לזה וזה יהיה חמס שיוציאו ממון שלא כיוון כיון שהעד פסול הוא אף ע"פ שהענין אמת וה"ה כל דבר שיפסקו הדיינים ויעשו על פי העד הפסול ואפי' אינו דבר של ממון נקרא חמס כיון שנעשה שלא כדין זהו נ"ל פירוש של מקרא זה לפי מה דקי"ל כל רשע פסול לעדות אפי' אינו רשע דחמס שפירושו רשע דממון כמו שיתבאר לפנינו בע"ה וא"כ ה"ו כשהדייני' בעצמם יודעי' שעד אחד הוא רשע שלא יקבלו עדותו ולא ידונו עליו כלל. וכיון שעיקר משמעו' פשוטו של מקרא זה הוא שתצוה התורה לעד כשר שלא יעיד עמו אפי' הוא עדות אמת אצ"ל עד כשר שהוא יודע בעדות לחבירו ויודע שהעד השני שמעיד עמו הוא מעיד שקר כלומר שהוא יודע שהעד השני לא היה אצל הענין ואינו יודע כלו' מהדבד שמעיד ומיד והרי אע"פ שהעדות אמת מ"מ זה הוא מעיד שקר שאסוד לו להעיד עמו מפני שגורם לפסוק הדין בעל פי שנים ואין כאן אלא עד אחר שהפסול הוא כמו שאינו ועל זה נאמר מדבר שקר תרחק.

ב ואיזהו רשע כל שהוא עבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול שהרי התירה קראה למחוייב מלקות רשע שנ' והיה אם בן הכות הרשע ואצ"ל מחוי' אחת ממיתת ב"ד שהו' פסול שנ' אשר הוא רשע למות וחייבי כריתות מכלל חייבי מלקות הם ל"ש אם עובר העבירו' לתיאבון ל"ש להכעיס בכולן נקרא רשע הרי בכולן חייב מלקו' אימית' אם דיתרו בו ולענין פסול לעדות פסול אפי' לא התרו בו דמכל מקום רשע הוא.

ג ואם עבר עבירה שאין בה מלקות אע"פי שהוא איסור דאוריית' אינו פסול אלא מדרבנן ונ"מ ע"ל סי' ל"ג סעיף כ' וכ"ש שאם העבירה שעבר עליה אינו אלא מדרבנן שאינו פסול אלא מדרבנן כיצר אכל בשר בהמה בחלב או חילל י"ט ראשון פסול מן דתורה אכל בשר עוף בחלב או שחילל י"ט שני פסול מדרבנן וי"א דבדבר שהוא דרבנן אינו פסול אא"כ עבר עליה משום חימוד ממון שיש לחושדו כיון שעבר עבירה זו משום חימוד ממון יעיד ג"כ שקר משום חימוד ממון אבל בלאו הכי אע"פ שעבר עבירה אחרת לא חשדינן ליה שיעיד נ"כ שקר.

ד אע"פ שמחלל י"ט ראשון פסול מה"ת קוברי המת אפילו בי"ט ראשון כשרי' ואפילו מדרבנן לא פסלום ואפילו נידו אותם והם חזרו ושנו באולתם אפ"ה כשרים מפני שהם סוברים דמצו' קעבדי ואע"פ שיודעים שכבר נידו אותם מחמת זה הם חושבים שלא נידו אותם אלא להיות להם כפרה על עבירה שהם עוברים בחילול י"ט אבל הם סוברים דמצו' הקבור' אפילו בי"ט ראשון עדייפא וכן ה"ה בשאר דברי איסור שנוכל ליישבן לומר שהם עוברי' מכח טעות שמודים התר לעצמ' וע"ל סעי' ב"ד. המגבי' ידו על חברו להכותו נקרא רשע דכתיב רשע למה תכה רעך ופי' שלא הכהו עדיין אלא הגבי' ידו עליו וקראו מש' רשע לפיכך פסלוהו רבנן ג"כ לעדות.

ה העובר על השבוע' אחד שבועת שוא ואחד שבועת שקר של ממון וביטוי רשע הוא ופסול לעדות ואפילו עובר על החרם שהחרימו הקהל ובשבועת ביטוי דלהבא יש בה מחלוקת בין הפוסקים אימת הוא פסול לעדות משום דתרי גווני יש בשבועות ביטוי דלהבא כיצד אם נשבע שלא לאכול ועבר עליה ואכל הרי זה נקרא שבועת ביטוי וה"ה אם נשבע לאכול היום ועבר עלי' ולא אכל הוי ג"כ שבוע' ביטוי אלא שכשנשבע שלא לאכול ואכל הרי עבר עלי' במעש' וחייב מלקות וכשנשב' לאכול היום ועובר עליה ואינו אוכל הרי עובר עלי' בשב ואל תעש' ואינו חייב מלקות על לאו שאין בו מעשה והנה סבירא להו למקצת רבוות' הואיל ואשכחן בשבועה זו מלקות בכל אופן שעבר עלי' רשע הוא ופסול לעדות וי"א שאינו פסול לעדות אלא במקום שחייב עליה מלקות כגון בלהב' שנשב' שלא לאכול ואכל וה"ה לשעבר בין נשב' אכלתי ולא אכל בין נשבע לא אכלתי ואכל דבשעה שמוצי' השבוע' מפיו לשיקרא משתב' אבל בלהבא שנשבע לאכול ולא אכל שאין בה מלקות וגם בשעה שהוציא השבוע' מפיו איכ' למימר דבקושטא משתבע שמא יקיימנה אינו נקרא רשע ואינו פסול לעדו' בשביל זה מיהו אפילו לדעת הי"א. י"א העובר על החרם של הקהל שמחרימים בלהבא כגון שהחרימו על כל מי שיוד' דבר זה יבא ויגיד ועבר א' עליו ולא בא ולא הגיד הרי זה נפסל לכל שאר חרמות שמחרימין בלהבא בכיוצא בזה ואפילו אמר אשבע בלשעבר לא שבקינן ליה ופסול וכיון דפסלינן ליה לזה פסלינן לי' לכל דבר מי שבאו עליו עדים שעבר על שבועתו אינו נאמן לומר שוגג הייתי או אנוס הייתי כדי להכשיר את עצמו שא"כ אין לך שום חשוד מן התורה אפילו בשבועת העדות שכל אחד יכול לומר שכחתי וסבור הייתי שכן היה וכן עדים זוממי' למה חייב' התור' לשלם הם יאמרו סבורי' היינו שכן היה ושוגגים היינו אלא ש"מ לא מהימן להכשיר עצמו.

ו הבא על הערוה או על הזכר פסול לכל עדות אבל החשוד על העריות שרגיל עם העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרץ בהם כשר לעדות אחר ופסול לעדות אשה בין להכניסה לבעלה בין להוציא' מבעל דכיון דחשוד על העריות אם מעיד להכניס' לבעל' כלומר שמעיד עליה שהיא מקודשת לזה אין מחזיקין אותה למקודשת על פיו ומה שהוא מעיד שהיא מקודשת חיישי' מתוך שיצרו תוקפו לבא על ערוה וסתם ערוה לא שכיחא ליה ועושה בסתר לפי' כל אשה שצריך לבא עליה בסתר היא לו מים גנובים וימתקו לו ולכך מעיד על זו ג"כ שהוא מקודשת אע"פ שאינה מקודשת כדי שלא תהא שכיחא לו שהרי תהא תחת בעלה ויצטרך לזנות עמה בסתר ומים גנובי' ימתקו לו וכשמעי' עליה להוציאה מבעל' כלומר שמעיד שבעל' גרש' חיישינן שמא שקר הוא מעיד ועדיין לא נתגרשה ומתוך שיצרו תקפו לבא על ערוה ממש הוא מעיד עליה כדי שתהא שכיח' לו ויזנה עמה והיא אשת איש. טבח שיצתה נבילה או טרפה מתחת ידו פסול לעדות דרשע הוא שמאכיל איסורים לישראל ואינו חושש ללאו דלפני עוד וגומר וע"ל בלבוש ע"ז סימן קי"ט.

ז גנב גזלן אע"פ שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחים ממון שאינו שלהם בחמ' פסולין דכיון דחשידי אממונא מסהידי ג"כ בשיקרא ומתחיל פסלותו מעת שגנב או גזל וכן בחזר' שג' כי יקום עד חמס באיש וגו' אע"פ שהחזירו לא נתכשרו בכך דהא מ"מ עברו על הלאו ואינם כשרים עד שיעשו תשובה ודוקא הגנב או הגזלן עצמו פסולין אבל המקבל ממנו או אפי' החולק עמו אינו נפסל שהוא לא עשה חמס וע"ל סי' כ"ט ולקמן סי' צ"ב הכופר בפקדון אימת נפסל.

ח עד זומם פסול למפרע משעה שהעיד אותו עדות כגון אם העיד בניסן והוזם בתשרי על אותו עדות כל מה שהעיד מניסן ואילך פסול דבעידנא דאסהיד רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד ופסול הכל ואע"פ ששל' עכשיו מה שהוזם לא נתכשר למעלה אלא משעה שישלם ויעשה תשובה. ואם הוא עדו' בשטר והוזם עליו פסול מיום שחתם בשטר והני מילי שנתבדר בעדים מתי חתם אבל אי לא ידעינן מתי התם לא פסלינן ליה מזימנא דשטר דכיון דזייף איכא מימר השתא הוא דחתם על זה ולא מפסדינן לשטרי דאינשי שהוא חתים עלייהו מספק ואם הוחזק שטר זה שמזימין אותו בו בב"ד נפסל משעה שהוחזק השטר בב"ד ואפילו אם הם עצמם אמרי בב"ד שטר זה כתבנוהו ולא אחרונהו והוזמו אם יש עדים שיודעים שחתמו על זה השטר בו ביום או שיש עדים שראו זה השטר וחתימת ידם בו ביום ביד פלוני כיון שהוזמו נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו על השטר שעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד בעת החתימה דמי אבל אם אין עדים שראו עדותן ולא ראו ג"כ השטר מקודם אע"פ שהם עצמם אמרו שחתמוהו בזמנו ולא איחרוהו אינ' נפסלים אלא מעת שהעידו בב"ד שזה כתב ידו דאמרו בזמנו כתבנוהו שאפשר שמיום זה שהעידו בב"ד בו ביום חתמו על שטר זה שזמנו מכמה שנים והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנהו אבל אם לא אמרו כן אע"פי שזמנו של שטר בא' בניסן בירושלים ובאו עדים והעידו שעדי השטר היו עמהם בבבל בא' בניסן השטר כשר והעדי' כשרי' שאפשר שכתבוהו ואיחרוהו וכשהיו בירושלם באחד באדר כתבו שטר זה ואחרו זמנו וכתבו בא' בניסן ועדים שחתמו עצמן על שטר מוקד' במזיד השטר פסול כמו שיתבאר לקמן סי' מ"ג וגם העדים פסולי' לעדות דהוי כאלו העידו שקר כיון דמעת החתימ' כמו שנחקר עדותן בב"ד דמי והרי עדותן שקר.

י המלוה ברבית פסול א' המלוה וא' הלוה שגם הלוה עובר בלאו דלא תשיך אם ברבית קצוצה פסולין מה"ת ואם ברבית דרבנן מדבריהם והערב והעדים והסופר אע"ג שגם הם עוברים על לאו דלא תשימון עליו נשך אינם נפסלי' אפילו ברבית דאורייתא דשוגגין הן ולאו דלא תשימון לאינשי במלוה ולוה משמע להו ולא בערב ועדים וסופ' וגם הם אינם נהנין כלום דנימ' משום חימוד ממון עבדי וה"ל עדי חמס והוא שלא נטלו שכר על חתימתן וערבותן נ"ל וי"א דבאבק רבית גם הלוה אינן נפסל דס"ל דבאבק רבית ליכא איסור אלא למאן דשקיל ליה לא למאן דיהיב ליה וע"ל בע"ז סי' ק"ס.

יא אפוטרופוס המלוה מעות יתומים אפי' ברבי' קצוצ' לא נפסל בכך דאע"ג דאיהו ודאי קעבד על לאו דלא תשימון דהא איהו קעביד שימה מ"מ כיון דהוא אינו נהנה ואדרבה איהו סבר מצוה קעבדינא להרויח נכסי יתומים לא כסלי' ליה.

יב עד החתו' בשטר ומת והעידו עליו שהלוה לישראל בריבי' קצוצה אם הוא מפורסם שהיה אפוטרופוס או סנטר של גוי תולין דשל גוי הלוה בריבית וכן אם היה אפוטרופוס לאומים תולין דשל יתומים הלוה ברבית והיה מורה היתר לעצמו דמצוה קעבד אבל אם אינו מפורס' בכך אין תולין שבהיתר עשה ופסלינ' ליה עד שיתברר שבהיתר עשה מה שעשה ואם העידו על האדם שהוא מפורס' בכשרות שהלוה ברבית לא נפסל שתולין לומר בדרך שאין בו איסור הלוה או שהיה טועה וסובר שאין איסור בדרך ההוא שהוא עושה.

יג העובר על גזל של דבריהם כגון שגזל מציא' חש"ו או החמסן והוא שלוקח קרקע או מטלטלי' שלא ברצון הבעלים אע"פ שנותן הדמי' פסול מדרבנן ולא מן התור' דלא תחמוד בלא דמים משמע וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה וא' רועי בהמה גסה של עצמן סתמן הרי הם פסולים שחזקתן פושטין ידיהם בגזל שמניחין לרעות בהמתן בשדות ובפרדסי' של אחרים אפי' לא ראינו שעשו כן אבל רועים בהמות של אחרים אינם פסולין עד שראינו שמרעין בשדות של אחרים ומסתמא חזקת' אינן מרעין בשל אחרים שאין אדם חוטא ולא לו.

יד המוכסים סתמן פסולי' מפני שחזקתן ליקח יותר מהקצוב להם בדין המלך אבל גבאי מנת המלך סתמן כשר' מפני שהוא נוטל שכרו קצוב מאוצר המלך וגובה מנת המלך מכל אח' מה שמוטל עליו ומסתמא אינו נוטל יותר ואם נודע שלקחו אפי' פעם אחת יותר מהראוי להם לגבות פסולי' וי"א שפי' של מוכסי' דאמרי' בהו סתמן פסולי' היינו שגוב' המכס שהטיל המלך על היהודי' לתת כך וכך לפי ממונ' לפי אומד דעתו ורוב המוכסים הללו נושאין פנים למקצתן ומקילין עליהן ומכבידין למקצתם יותר מן הראוי ואמרו קדמוני חז"ל עליהם שהם גזלני' ופסולין לעדות ומכאן אמרו האחרונים ז"ל אלו שמאי העיר שמעריכי' המס של בני העיר לפי אומד דעתן וכן ראשי הקהל שמשימי מס לפעמים לפי אומד דעת על כל א' יהיו נזהרי' שלא יחניפו לא' ויכבידו על האחד שלא יפסילו עצמן לעדו' ולשבועה

טו ארים שלקח דבר מועט מהפירות שבכרו ביומי ניסן ויומי תשרי שבניסן ימי קציר' ובתשרי ימי בציר והוא נוטל מה' דבר מועט קודם שנגמר מלאכתן אע"ג שלקח שלא מדעת בעל השדה אינו נקרא גנב וכשר מפני שבאלו הימים שצריך הבעל לפועלים אינו מקפיד על זה וכן כל כיוצא בזה אבל כשנגמר מלאכתו מקפיד עליו וחשיב גניבה וי"א אדרבה דכל שלא נגמר מלאכתו אין דרך פועל ליק' ממנו וכשזה נוטל אין לו דב' שיוכל לתלות בו היתר וגנב הוא ופסול אבל כשנגמר' מלאכתו משוי נפשיה כפועל ומורה לעצמו התירא וסביר לא קפיד בה וכשר.

טז עוד פסלו חז"ל לעדות אנשים שאינם עוסקי' ביישובו של עולם ואלו הם המשחק בקובי' והוא שאין לו אומנו' אח' אלא הוא דהואיל ואין לו אומנות אח' אלא הוא ואינו עוסק ביישובו של עולם הרי אינו יודע כמ' טורח האדם אחר הממון ונקל בעיניו להעיד שקר להפסיד ממון חבירו ולפי' אם יש לו אומנות אחרות כשר ולא אקוביא בלבד אמרו אלא אפי' המשחקי' בקליפי אגוזי' וקליפי רימונים וכן המשחקי' ביוני' שמפריחים אותם ע"י כלים העשויין לכך שמרגילין אות' בהם כדי שיפרחו מהרה ואומר זה לזה אם תקדים יונתי לשלך במקום פלוני תתן לי כך וכך ואם שלך תקדים אתן לך כך וכך ולא ביונים בלבד אמרו אלא ה"ה המשחקים בבהמה חיה ועוף ואומרים כל הקוד' לחבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו את שניהם וכל כיוצא בשחוק זה פסול והוא שלא תהיה לו אומנות אחר אלא שחוק זה כמו שאמרנו ופסול מדבריהם וע"ל סימן ש"ע סעיף ג' כן יש מפריחי יונים שמגדלין אותם בביתם ומלמדי' אותם להביא עמהם יונים אחרים ממקומן לבית בעליהן על כרח' וזה יש בו גזל בישוב מפני דרכי שלום שגוזלים יונים של אחרים אבל במדבר מותר שכל היונים אשר שם הם הפקר וכן סוחרי שביעי' והם בני אדם שיושבים בטלים כל השנים וכשבא שביעות פושטים ידיהם ומתחילים לישא וליתן בפירות שחזקת' של אלו שהם אוספים פיר' שביעית ועושין בהן סחורה כל אלו פסולים מדרבנן.

יז כל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם שכיון שירד לכך חזקתו שעובר על רוב עבירות שיבאו לידו לפיכך אין מוסרין עדות לע"ה כלו' אין מזמינים אותו לשמוע הדבר ולהעיד עליו וגם אחר שהזמינוהו אין מקבלים ממנו העדות אא"כ הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמ"ח ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ שאז מקבלי' ממנו עדות אע"פ שהוא ע"ה ואינו לא במקרא ולא במשנה נמצאת אומר כל ת"ח הוא בחזקת כשרות עד שיפסל וכל ע"ה בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרים וכל מי שמקבל עדות מע"ה קודם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיביאו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונן של ישראל על פי רשעים.

יח הבזויי' והם אנשים שאין להם בושת פנים ואין מקפידי' על כבודם פסולים מדרבנן דהואיל ואינן מקפידים על כבוד' אינן בושי' ג"כ מלהעיד שקר כגון אלו אנשי' שהולכין בשוק ואוכלין בפני כל העם שזה הוא גנאי ואינו בוש וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עוסקים במלאכתן מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידין על הבושת כל אלו חשובין ככלבי' ואין מקפידין ג"כ מלהעיד עדות שקר והמקבלין צדקה מן הלוים בפרהסיא ואינם מתביישים והיה אפשר להם שיזונו בצנעא הם ג"כ מכלל אלו שהרי הם מבזים עצמם בפרהסיא ואינם בושים ופסולים ג"כ מדבריהם אבל אם אי אפשר להם להתפרנס בצינעא בשרים כתב מור"י מרמא"י ז"ל מי שיודע עדות לחבירו ואינו רוצה לבא להעיד עד שיתן לו זה שכר שיעיד לו עדותו בטלה כמו הנוטל שכר לדון שנתבאר לעיל סי' ט' סעיף ה' דדין ועדות שוין הם ואין צריכין הכרז' אלא הדין והעדות בטל מעצמו ואם החזיר הממון שקבל בשכירות דיניו ועדותיו קיימין שאין זה כשאר פסולי' שצריכין הכרזה ותשובה שאין זה נפסק מחמת עבירה אלא קנס שקנסוהו חכמים הואיל ועבר על מה שדרשו מה אני בחינ' כו' שיהיה כל מעשיו בטלין כל זמן שמכשול השכר תחת ידו ודוקא בעדים שכבר ראו המעשה שמחוייבים להעיד ואם לא יגיד וגו'. כמו שמחוייב' הדיינים ג"כ לדון בין אדם לחבירו במצות עשה אבל קודם שראו המעשה אינן מחוייבים לילך ולראות כדי שיעידו ואז מותר להם ליטול שכר שילכו לראות ויבאו אח"כ ויעידו על מה שראו. כל מה שהאדם מעיד לסבת יסורין ויראה אין בו ממש.

יט גוי ועבד פסולים לעדו' גוי מדכתיב שקר ענה באחיו ש"מ דגבי עדות אחיו בעינן וגוי לאו אחיו הוא ועבד אע"ג דאחינו הוא כמצות התור' פסלתיה מק"ו דאשה דמה אשה שהיא ראוי לבא בקהל פסולה לעדות דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו ב' האנשי' וגו' וארז"ל דבעדים הכתוב מדבר וכתיב אנשים ומשמע ולא נשים עבד שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות מה לאשה שכן אינה ראויה למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה ויוכשר ג"כ לעדות גזלן יוכיח שראוי למיל' ופסול לעדו' דכתי' אל תשת ירד עם רשע וגו' אל תשת רשע עד מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו אשה תוכיח שאין מעשיה גרמו לה ופסולה ה"נ עבד וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שאינם זהירי' בכל המצו' זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטו' ופסולין להעיד אף אני אביא עבד שאינו בכל מצות שיהא פסול להעיד.

כ השונא לחבירו וא"ל בפני רבים אלך ואמסר ממונך פסול לעדות דמדחציף כולי האי לומר כן במרי בפני רבי' ואינו בוש הרי הוא ג"כ בחזקת שאינו מתבייש מלהעיד שקר ופסול עד שיתברר שמתחר' ועשה תשובה ואצ"ל מי שמס' ממון חבירו שפסול להעיד אע"פ שהנמסר מחל לו לא הוחזר לכשרותו עד שעשה תשובה.

כא ממזר ופצוע דכא וכרות שפכה אע"פי שאינם ראוים לבא בקהל כשרים הם לעדות שהרי ישנן בכל המצות וגם אין מעשיהם גרמו להם וכן ערל שמתו אחיו מחמת מילה כשר לעדות שמה שאינו מקיים המילה אין זה משום רשעו שהתורה התיר' לו דוחי בהם ולא שימות בהם.

כב המסירים והאפיקורסים והמינים והמשומדים לא הוצרכו חכמים למנותן מכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדים והכופרים פחותים הם מן הגוים שהגוים לא מורידין ולא מעלין ויש לחסידיהם דלק לעולם הבא ואלו מורידין ואין להם חלק לעולם הבא ופשיטא שפסולים לעדות מיהו משומד שחזר בו וקבל עליו תשובה נתכשר מיד כשרואין בו שנתחרט באמת אף על פי שעדיין לא עשה כל התשובה שהטילו עליו.

כג כל הפסול מן התורה מחמת עבירה כגון גזלן דאורייתא וכיוצ' אם העיד עדותו בטלה אע"ג שלא הכריזו על פיסולו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שכיון שהתורה פסלתו מה לנו ולהכרזתו אין לנו כח להכשיר פסול משו' שלא הכריזו עליו אבל הפסול מדבריהם כל עדות שיעיד קודם שהכריזו עליו לא פסלוהו בדי שלא לאבד זכו' העם שלא ידעו שהוא פסול עד שיכריזו עליו וידעו העם ליזהר ממנו שלא למסור לו עדות מיהו אם הענישום ברבים על עבירתן כגון שהוציאם מב"ה מחמת שלא נהג כשור' בעבירה זו הוי כאילו הכריזו עלייהו וגס בפסול מן התורה אין לפוסלו אם העיד אלא כשיודעין בודאי שעבר עבירה זו כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עליו עדים שעבר עבירה שנפסל עליה מן התורה קודם שהעי' אבל אם אין יודעין אם עבד' קוד שהעיד או אח"כ מוקמו' גברא על חזקתו עד עכשיו ונימ' עכשיו הוא דמפסיל וכל מה שהעיד עד עכשיו כשר.

כד כל מי שהעיד שני עדים שעבר עבירה פלונית אע"פ שלא התרו בו והרי אינו לוקה מ"מ הוא פסול לעדות דהא מ"מ רשע הוא בד"א שעבר על דבר שפשוט בישראל שהוא עבירה כגון שנשבע לשקר או לשוא או גזל וכיוצא בו אבל אם ראהו עדים שעובר על דבר שקרוב העושה אותו להיות שוגג צריכי' להזהירו ואם אינו משגיח אז יפסל כיצד ראוהו קושר או מתיר בשב' צריכין להודיעו שמחלל שבת בזה מפני שרוב העם אינן יודעים זה וכן אם ראוהו עושה מלאכה בי"ט או בשבת צריכין להודיעו שהיו' שבת שמא שכח הוא וכן המשחק בקובי' תמיד או מי שנעשה מוכם או גבאי שמוסיף לעצמו צריכין העדים להודיעו שהעושה דבר זה הוא פסול לעדות שרוב העד אינם יודעים דברים אלו וכן כל כיוצא בזה כללו של דבר כל עבירה שהדברים נראים לעדים שזה יודע שהוא רשע ועבר בזדון אע"פ שלא התרו בו ואינו לוקה מ"מ הוא פסול לעדות.

כה אין אדם נפסל לעדות מחמת עבירה שמעיד על עצמו שעש' אלא ע"י עדים שהעידו עליו כיצד הרי שבא לב"ד ואמ' על עצמו שגנב או גזל או הלוה בריבית אע"פ שמשלם ע"פ עצמו אינו נכלל וכן אם אמר שאכל נבילה או שבעל בעיל' האסור' לו אינו נפסל עד שיהיו שם שני עדים שאין אדם משי' עצמו רשע דאדם קרוב אצל עצמו ומ"מ אין מולין לו עדות לכתחלה כדלקמן סי' צ"ב סעיף ה' ואין אדם נפסל מחמת קול וחשד בעלמא כגון מי שחשוד על עריות שרגיל עם עריות ומתייחד עמהם ויוצא עליו קול בישא מ"מ בשר לעדות חוץ מלעדות אשה כיון שהוא חשוד על אותו ענין וכן בכל עבירה שהוא נחשד עליה פסול לאותו דבר שהוא נחשד עליו וע"ל בלבוש עטרת זהב בדין החשודים סימן קי"ט.

כו לוה שהעיד על המלוה שהלוה לו בריבית ויש עד אחר עמו מצטרפין לפוסלו אע"פ שעושה עצמו רשע שלוה ברבית פלגינן דיבוריה ומאמינין אותו לגבי מלוה ולא לגבי עצמו וכן אם העיד א' ואמר פלוני רבעני בין אמר לאונסי בין אמ' לרצוני או שבא על אשתי הוא וא' מצטרפין לפוסלו דפלגינן דיבוריה וכן הדין בפלוני רבע את שורי וכן הנגזל יכול להעיד על הגזלן לפוסלו כמו הלוה על המלו' ובלבד שלא יהא להם הנאה מעדותן.

כז הנשבע להכחי' העד העד ואותו שנשב' לו מצטרפין להעי' עליו לפוסלו דלא חשיב כנוגע בדבר כיון שכבר נשבע לו ונפטר ממנו וה"ה אם נשבע לשנים הם מעידי' עליו לפוסלו כיון שכבר נפטר מהם ואין נוגעין בעדות ואין חלוק אם נשבע להם באחד שכלל ענין שניהם בשבועה אחת או נשבע בזה אח"ז ויש חולקים ואומרים שאין העד שנשבע כנגדו ולא הבעל דין שכנגדו יוכלו לפוסלו ואפילו אם היו ב' בעלי דינין ולכל א' עד א' עמו אין מצטרפין לפוסלו אחר שעמד בדין ונשבע על עדותן וטעמא שכיון שהתור' האמינתו להכחיש אות' בשבועתו הרי האמינתו התורה בשבועתו יות' מה' בתביעותיה' ועדותיהם והיאך שוב נאמין אותם לפוסלו לפיכך כל זמן שלא הביאוהו לידי שבועה כגון ששניהם אומרים יודעים אנו בזה שהוא גזלן מפני שא' מה' יודע שגזל לראובן והשני יודע שהו' גזל לשמעון פלגינן דבורייהו ולא משבעינן ליה ומצטרפין ב' עדיות הללו שהוא גזלן ופסלינן ליה אע"ג שאם היו מביאין אותו לידי שבוע' ונשבע ומפטר שוב לא היו יכול' לפוסלו שהתורה האמינתו פלגינן דבורייהו ופסלינן ליה. שנים שהעידו על א' שהוא פסול כגון שאחד אומר שגנב והשני אומר שהלוה בריבית הרי אלו מצטרפין לפוסלו דהא שניהם מעידין שהוא פסול.

כח שנים שהעידו בא' שהוא פסול באחת מאלו העבירו' ובאו אח"כ שנים והעידו שחזר בו ועשה תשוב' או שלקה הרי זה כשר שאין אלו מכחישין את אלו ותרוייהו קושטא קאמרי אבל אם באו שנים והכחישו' ואמרו לא עשה עביר' זו ולא נפסל הרי זה ספק פסול לפיכך לא יעי' ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיודע שעשה תשוב' דאוקמי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונ' בחזקת מריה ואע"ג דאיכא נמי למימר אוקי גברא אחזקתי' ולא יפסול דחזקת ממון אלימא טפי והמ"עה. י

כל מי שנתחייב מלקות בלא חיוב אחר עמו רק מלקות לבדו כיון שלקה בב"ד חוז' לכשרותו דכתי' ונקלה אחיך לעיניך קראו הכתוב אחיך אחר שלקה לומ' מיד שנקלה ונלקה הרי הוא אחיך שהמלקות הוא העונש על הלאו שעבר ונתכפ' אבל שאר פסולי' עדות שהן פסולים משום ממון שחמסו או שגזלו אע"פ ששלמו צריכין תשובה על הלאו שעברו ונשארו בפסלותם עד שיודע שחזרו מדרכם הרעה בכל לב כגון שיקבל עליו שום גדר לאסור עצמו במות' לו בדבר הנוגע באותו ענין כמו שיתבאר בסמוך שאל"כ חשדי' ליה למערי' שיחזור בו כדי שיכשרוהו ולא משום שמתחרט. וי"א שכל זה דוקא במי שרגיל לגזול או לגנוב וגזל או גנב לרבי' אבל מי שגנב או גזל באקראי בעלמא מיד שהחזיר מה שגנב או גזל הוי תשובה ודוקא אם החזירו מעצמו אבל לא החזירו רק ע"י כפיית ב"ד לא מהני החזרה עד שיעשה תשובה.

ל מאימתי חזרת מלוי בריבית משיקרעו שטרותיהן של רבים מעצמו ותהיה הלואת' בעל פה במקום שדין הוא שאין קונסין אותו מעצמו ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ילוו עוד בריבית אפי' לגוי כדי שישתבח שם ריבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו וצריך להחזיר כל מה שלקח ברבית כל אח' לבעליו ואם אינו יודע ממי לקח צריך לעשות בו צרכי רבים שאז כשיהנו' ממנו רבים יבא גם הנגזל בתוכם ויהנה ממנה והוי השבה ותשובה שלימה.

לא ואימתי חזרת המשחקי' בקוביא משישברו כליה' ששוחקי' בהם ויחזרו בהם חזרה גמורה דאפי' בחנם לא ישחקו עוד ומאימתי חזרת מפריחי יונים והם המשחקים ביונים באם תקדו' יונתך ליונתי כו' שכתבתי לעיל סעיף י"ו משישברו כליהם העשויין לכך שמזרזין אותן בהן ומרגיזין אותן בהן שתפרח מהרה כדי שתקדום לחברת' הפורחת עמה ויחזרו בהן חזרה גמורה ולא יעשו עוד אפי' בחנם. ומאימתי חזרת מפריח יונים שמגדלין בביתם ומלמדין אותם להביא עמהם יונים אחרים בישוב כמו שכתבתי לעיל סעיף י"ו משישברו כליהם שצדין בהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שאפי' במדבר לא יעשו וי"א דגם באלו דהיינו במשחקי בקוביא ותרי גונא מפריחי יונים שכתבתי צריכין ג"כ להחזיר המעות שהרויחו בכך דאל"כ היאך אפשר להכשירו ועדיין שרץ מעות האיסור בידו מ"מ אם הוציאם מידו ונתנם ביד ב"ד לעשות מהם כפי הנראה בעיניהם סגי ומתכשר בהכי.

לב מאימתי חזרת סוחרי שביעי' משתגיע שביעי' ויבדלו שלא ישאו ויתנו בפירותיהם ולא חזרת דברים בלבד אמרו דסני לחזרה אלא צריך שיכתוב אני פלוני כנסתי ק"ק זהובים מפירות שביעית והרי הם נתונים לעניים.

לג מאימתי חזרת המועל בשבועה משיבא לב"ד שאין מכירין אותו וכשיהי' לו משא ומתן עם בני אדם שיתבעוהו ויצא דינו שישבע כי לא ידעו שהוא חשוד יאמר להם חשוד אני ולא אוכל לישבע תנו השבועה לשכנגדי ויטול אז יודע לנו שחזר בו או יתחייב שבועה בממון חשוב בב"ד שאין מכירין אותו וישלם ולא ירצה לישבע אע"פ שלא יאמר חשוד אני ומה שלא הצריכו להחזיר המעות משום דמיירי כשעב' על שבועת ביטוי שלא הרויח בה ממון אבל אם נשבע לשקר בדבר ממון פשיטא שצריך גם להחזיר אותו הממון דאל"כ ה"ל טובל ושרץ בידו.

לד חזרת טבח שהיה בודק לעצמו ויצא טרפה מתחת ידו חזקה שאינו עושה אלא בשביל חמדת ממון להרויח לפיכך ילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב שכיון שמחזירה ודאי הדר ביה מחמדת ממון או יוציא טריפה מתחת ידו בדב' חשוב וע"ל בלבוש עטרת זהב סי' קי"ט.

לה וחזרת עד זומם שילך למקום שאין מכירין אותו ונותנין לו ממון חשוב להעיד שקר ולא רצה וכן כל כיוצא בזה ובלבד שאם נטל שכר על העדות שיחזיר המעות ומה שלא מצאו חז"ל חזרה לג' האחרונו' שהם מועל בשבועה וטבח ועד זומם רק בב"ד אחר שאין מכירין אותו ולהראשונים כולם מצאו חזרה במקומן נ"ל דהיינו טעמא דמסתברא דלמועל בשבועה שא"א לו חזרה אם לא שיתחייב שבועה בב"ד ויאמ' חשוד אני או ישלם ולא ישבע כדאמרן וזה א"א במקומו שהרי במקומו יודעים שהוא חשוד וכשיש לו עסק עם אחר פוסקין הב"ד מיד שבוע' לשכנגדו כדינו וע"י מה יתברר לנו שחזר בו שאף אם ישלם ולא ינוח חבירו לישבע אין זה בירור שחזר בו מלמעול בשבועו' כיון שלא הית' הברירה בידו לישבע שהיינו יכולין לומר מדלא נשבע חזר בו אבל כשילך לב"ד אחר שאין מכירין אותו וימסרו לו השבועה והוא לא ירצה לישבע ויאמר חשוד אני תנו השבועה לשכנגדי או אפי' ישלם ולא יאמר כן הוי בירור שחזר בו נ"ל. וכן הטעם בעד זומם אם יתנו לו ממון חשוב במקומו שיעיד שקר ואינו רוצה אינו עושה כן משום שחוזר בו אלא משום שהוא יודע בעצמו שבמקומו מכירין אותו ולא יקבלו ממנו עדותו משא"כ במקום שאין מכירין אותו וכן בטבח שיצא טריפה מתחת ידו ע"כ בטריפ' בשלו מיירי שתצא מתחת ידו דאי בשל אחרים מאי איכפת ליה וכיון דמיירי בשלו זה א"א לו לעשו' במקומו שבמקומו כבר העבירוהו מאומנתו ואין מניחין אותו לעסוק באומנות הטבחות ואור תצא טרפה מת"י אע"ג מציאת אבידה שייך במקומו כמו במקום אחר זהו דבר שאינו מצוי לפיכך טוב לו לילך למקום שאין מכירין אותו ויתעסק באומנות הטבחות שהרי לא ידעו שהעבירוהו ואז יכול לחזור לכשרותו ע"י שתצא טריפה מת"י כו'. ומה שהצריכוהו ללבוש שחורי' ולהתכסות בשחורים במקום שהלך לשם לא משום שיכירו שם שהוא בעל עבירות דא"כ גם למועל בשבועתו ולעד זומם היה להם לצוות לעשות כן אלא החמירו בטבח יותר משום שהחטיא את אחרים ובלבישת שחורים הוא משפיל ומכניע לבו ביותר וזוכר על ידי זה שהחטיא אחרים ומתחרט עליה יותר ומתכפר נ"ל.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה