אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות עדות › סימן לג

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות עדות · סימן לג

סימן לב

פסולי עדות מחמת קורבה ועבד ובו י"ח ס'

א כל הפסולים לדון פסולין להעיד חוץ מאוהב ושונא אע"פ שפסולין לדון כמו שנתבאר טעמא לעיל סימן ז' סעיף ז' וח' כשרים הם להעיד שלא נחשדו ישראל להעיד שקר מתוך אהבה או מתוך שנאה.

ב ואלו הם הפסולים בין לדין בין לעדות מהן מחמת קורבה מהן מחמת עבירה ומה, מחמת שאינן מתנהגין בדרך ישוב העולם ומהן מחמת קטנות ומהם מחמ' ריעותא שבגופם ומה' מחמת שיש להן צד הנאה בדבר עדותן. ואלו הן הפסולין מחמת קורב' התורה פסלה כל הקרובים בין לדין בין לעדות בין לזכות בן לחוב דכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבו' והקשו חכמינו ז"ל מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו ותרצו אלא מאי לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים כלומר לא יומתו האבות כשיעידו עליהם בניהם וכן ובנים לא יומתו על אבות לא יומתו הבנים כשיעידו עליהם האבו' ומדכתיב אבות ובנים לשון רבים ולא כתיב לשון יחיד לא יומת האב על הבן ובן לא יומת על האב דרשו עוד ואמרו אבות באחין משתעי קרא ובנים בבני אחים משתעי והכי קאמר קרא לא יומתו אחד מן האחין שהם האבות כגון ראובן ושמעון בעדות בניהם פירש ראובן לא יומת בעדות בן שמעון וכן שמעון לא יומת בעדות בן ראובן ואח"כ הקשו ואמרו אשכחן בנים לאבות פירש בן שמעון פסול לראובן שזה פי' לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים וכן אבות על בנים פי' ראובן פסול לבן שמע פי' ובנים לא יומתו על אבו' וכ"ש שלא ימות ראובן בעדות בנו של עצמו וכן שמעון וכ"ש נמי שהאחין עצמן לא יומתו א' בעדות אחיו דהא הבנים מכח דידהו קאתי ופסלן הכתוב כל אחד לאחי אביו כ"ש האחין שפסולין זה לזה בנים לבנים מנלן כלומר בן שמעון מנלן שפסול לבן ראובן או איפכא ותירצו א"כ ליכתוב קרא לא יומתו אבות על בן פירש דהא אמרנו אבות שני אחים משמע וע״כ היה משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם מאי בנים אלא לומר דאפילו בנים פירש בני אחים להדדי נמי היו פסולין ואח"כ הקשו עוד אשכחן בנים להדדי שפסולין בנים לעלמא מנלן פי' שיהיו שני קרובים פסולים להעיד על אדם אחד מן השוק מנלן ותירצו א"כ ליכתוב קרא ובן על אבות אי נמי הם על אבות מאי ובנים אלא לרבות אילו בנים לעלמא שיהיו פסולין עוד הקשו אשכחן קרובי האב קרובי האם מנלן ותרצו אמר קרא אבות אבות תרי זמנא ולא אמר ובנים לא יומתו עליהם אבות שני ל"ל אם אינו ענין לקרובי האב תניהו ענין לקרובי האם אשכחן לחובה לזכות מנלן אמר קרא יומתו יומתו תרי זמנא ולא אמר ובנים לא על אבות יומתו שני ל"ל אם אינו ענין לחובה תניהו ענין לזכות אשכחן בדיני נפשות בדיני ממונות מנלן אמר קרא משפט אחד יהיה לכם כלומר המשפט יהיה שוה לכם בכל דבר בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות עוד אמרו ז"ל הבעל כאשתו כלומר בכ"מ שהאשה היתה פסולה להעיד אם היתה היא זכר גם בעלה פסול לאותו עדות וכן האשה כבעלה בכ"מ שהוא פסול לאיש פסול גם לאשתו וילפוה מקרא דכתיב בעריות ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא והקשו והלא אשת דודו היא וקראה הכתוב דודתך אלא ש"מ האשה כבעלה לענין עריות וה"ה בעל כאשתו ואשה כבעלה לענין עדות מכלל מה שאמרנו תוכל ללמד איזה הם הקרובים והפסולים זה לזה והם אלו האחים בין מן האב בין מן האם פסולים הם והם נקראו ראשון בראשון וכן בני האחים גם כן פסולים זה לזה והם נקראו שני בשני ובני בניהם נקראו שלישי בשלישי זה עם זה והתורה לא פסלה קרובים אלא עד שני בשני אבל שלישי בראשון כשר ואצ"ל שלישי בשני שהוא כשר אבל שני בשני פסולי' ואצ"ל שני בראשון שהוא פסול כיצד האב עם בנו ראשון בראשון ועם בן בנו ג"כ פסול שזה נקרא ג"כ שני בראשון שהאב עם בנו נקרא ראשון בראשון כמו ב' אחים שנקראו ראשון בראשון וה"ל בן בנו שני בראשון כמו בן ראובן לשמעון אבל עם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלישי בראשון וכן הדרך בנקבו' כיצד ב' אחיו' או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם נקראו ראשון בראשון ובניהם בין זכרים בין נקבות נקראו שני בשני ובני בנות בניהם או בני בנות בנותיהן נקראו שלישי בשלישי וי"א דשלישי בראשון פסול אלא שנחלקו בפסולו. י"א שהוא מן התורה ויליף לה מדכתיב ובנים לא יומתו וגו' בוי"ו ולא כתי' בנים לא יומתו אלא בא לרבות שלישי בראשון וי"א דאסמכתא הוא שאין וי"ו זו מיותר דלישנא דקרא הכי הוא ואין שלישי בראשון פסול אלא מדרבנן וכתב מורי מהרמא"י ז"ל וז"ל וכן ראוי להורות שאינו פסול אלא מדרבנן אע"ג דשאר קרובים פסולים מדאודייתא ונ"מ לענין עידי קידושין כמ"ש בלבוש הבוץ וארגמן סי' מ"ב. וי"א דקרובי האם נמי אינם פסולי' אלא מדרבנן דס"ל שכל מה שאנו דורשין בפירוש הכתוב הוא מדאורייתא ומה שנדרש באם אינו ענין שפש' הכתוב אינו מורה עליו מיקרי דברי סופרים ולא דרשוהו אלא לאסמכתא בעלמא ואע"ג דבין לחובה בין לזכות נמי מדרש מאם אינו ענין מ"מ כיון דפשט הכתוב מיירי בחובה וש"מ שפסלה התורה עדות קרובים לחובה סברא הוא דכ"ש דלזכות לא מהימני וה"ל האי אם אינו עניין כאילו כתוב בפירוש בתורה.

ג כבר אמרנו דילפינן מקראי דאשה כבעלה ובעל כאשתו לפיכך כל אשה שאתה פסול לה אתה פסול לבעל' שהבעל כאשתו וכן כל בעל שאתה פסול לו כך אתה פסול לאשתו אם יש לה דין עם אחד מן השוק מחמת נכסי מלוג שלה אע"פ שאין לבעלה הנאה מהם ולדעת הפוסלים שלישי בראשון אינן פוסלין אלא לו אבל לאשתו מכשירין מפני שהוא מופלג בדרא ולא מקרבא דעתיה אבל אם דנין על ממון שיש לבעלה הנאה ממנו פסול להעיד לה דמה שקנתה אשה קנה בעלה והוה כמעיד לבעלה שהוא פסול לו.

ד אע"ג דעיקר קרא דילפינן מיניה דהוי בעל כאשתו בשני בראשון הוא דכתיב דהא באשת דודו כתיב שהוא שני בראשון ומשמע דדוקא חד בעל כאשתו אמרינן כי הכא מ"מ סבירא להו לקצת רבוותא לעניין עדו' דה"ה לתרי בעל כאשתו ואמרו כשם שאדם פסול להעיד לבן אחות אשתו משום בעל כאשתו גם הוא פסול להעיד לבעל בת אחות אשתו דהוי תרי בעל כאשתו ומה שלא אסרה התורה אלא חד בעל כאשתו נ"ל טעמיה דהיינו לענין עדות דלא שייך התם תרי בעל כאשתו כיון שהתירה התורה לענין עריות דשאר בשר אפילו בת אחיו לא שייך לאסור אשת אחי אבי אשתו דהוי אשתו בת אחיו ומותרת היא עצמה לאחי אביה והיאך יאסר הוא באשת אחי אבי אשתו משום שאר בשר דאשתו אבל לענין עדות שאדם פסול לבן אחיו ובתו פסלינן ליה ג"כ לבעל אחות אבי אשתו דה"ל תרי בעל כאשתו נ"ל וכ"ש דבראשון בראשון כגון שלקח זה אשה וזה בתה וכן בעלי שתי אחיות אמרינן תרי בעל כאשתו ופסולין זה לזה ובשני בשני כגון בן ראובן לנשוי בת שמעון פסולים ג"כ זה לזה דהוה ליה חד בעל באשתו אבל שני בשני ותרי בעל כאשתו כגון בעלייתו בנות אחים או אחיות מעידין זה לזה דתרי בעל כאשתו בשני בשניהם רחוקים זה מזה ולא מקרבי דעתייהו כ"כ וכתב מורי מהרמא"י ז"ל מ"מ לכתחילה לא יחתמו על שטר אחד רק כשנעשה הענין בפניהם ואין כאן עדים אחרים עדותן עדות. וי"א דאפילו בראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו וכשר אדם להעיד לבעל בת אחות או אחי אשתו וכתב מורי מהרמא"י ז"ל שכן נ"ל להורות ונ"ל דטעמא דמסתברא הוא דכיון דלא כתבה התורה דבעל כאשתו אלא בדודתו שהיא אשת אחי אביו ש"מ בכה"ג דוקא הוא ולא בע"א לפיכך מעיד אדם לבעל בת אחות או אחי אשתו וכן מעיד הוא לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת אע"ג שאינו מעיד לבן אחות אשתו משום קורבת אחות אשתו ואחות אשתו היא ג"כ פסולה לזה מפני שהוא חורגה שהוא כמו בנה הוא מעיד לו מפני שאין לו עמו קורבה כלל.

ה וכן כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך כגון חתנך ובעל אחותך או בעל אחות אביך או אחות אמך וחתניהם אתה מעיד לשאר קרוביו כגון אחיו או בנו מאשה אחרת וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה שאין לך עמהם שום קורבה.

ו אבי חתן ואבי כלה אין להם שום קורבה וקירוב הדעת לענין עדות מחמת בניהם ומעידים זה לזה וי"א אע"ג דלעדות אין להם דין קרובים מחמת חתונים אבל לענין דין פסלום חז"ל מפני שיש להו קרוב הדעת ופסולין לדון זה לזה כמ"ש לעיל סימן ז' סעיף ט' ואם דנו דיניהם דין.

ז אחי האח כגון ראובן שהיה לו בן מרחל שמו נמואל ומתה ונשא אח"כ לאה וגם לאה היה לה בן שמו ימין מאיש אחר ואח"כ ילדה לאה בן לראובן שמו אוהד נמואל וימין כשרים זה לזה אע"ג דאוהד הוא אח לשניהם לזה מן האב ולזה מן האם וגם שניהם פסולין לראובן וללאה מחמת שהם חורגיהם אינו מקרבן לפסול עדות שהרי אין ביניהם קורבה כלל.

ח כבר אמרנו דילפינן מקרא דבעל כאשתו ואשה כבעלה לענין עדות לפי' אין אדם מעיד לחורגו שהוא בן אשתו מאיש אחר ולא לאשת בנה משום האש' כבעל ולא לבתה ולא לבעל בתה משו' דבעל כאשתו ולא לאביה שהוא חמיו ולא לאמה שהיא חמותו ולא לבעל אמה דה"ל הוא בעל חורגתו וכן לא לאשת אביה אבל מעיד הוא לבן חורגו או חורגתו וק"ל הא כי אמרינן בעל כאשתו ע"כ משום דחשבינן לה כגופו דמטעם זה פסלינן לעיל בן אחות או אחי אשתו משום דחשבינן איש ואשתו כחד גופא וה"ל בן אדות או אחי אשתו ראשון בשני ופסול לכ"ע דאי תימא איש ואשתו חשובים ראשון בראשון ה"ל אחות אשתו שני בראשון ובן אחות אשתו ראשון בשלישי ואנן כבר אמרנו דקי"ל שלישי בראשון כשר ודלא כי"א וא"כ ה"נ ובי חורגו למה מכשירים בן חורגה הא הוה ליה ראשון בשני כמו בן אחו' אשתו ויש לומר דלגבי אחות אשתו או אחי אשתו שהוא כחד דרא עם אשתו חשבינן איש ואשתו כחד גופא דמקרבי דעתייהו טפי אבל גבי חורגו דהוה לי' תרי דרא עם אשתו כיון דאתפליג דרא לא מקרבי דעתייהו כל כך ולכך מכשרינן בן חורגו מ"מ צריכי' אנו לומר דעדיין קרובים טפי מראשון בראשון דאי ראשון בראשון חשבית להו אמאי פסלינן אשת חורגו או בעל חורגתו הא ה"ל חורגו ראשון בשני עמו ואנן כבר אמרנו דקי"ל דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו ובעל חורגתו ואש' חורגו ה"ל תרי בעל כאשתי אלא ע"כ עדיפין טפי מראשון בראשון.

ט הארוס פסול להעיד לארוסתו דכיון דקדשה לא גרעה מקרובתו שפסולה לו מ"מ אינה ממש כאשתי ואי' כקרוב' ראשון בראשון אינה נחשבת ולכך אינו פסול אלא לען לה אבל לקרוביה כגון לבנה ולבתה ולבעל אחותה אינו פסול עד שישאנה מיהו גם בעודה ארוסה לא מכשרינן קרוביה אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא יקבלום לעדות ודוקא ארוסה ממש שנתקדשה אבל ע"י שידוכין בעלמא כשרים ומיהו אם יעיד בממון שתזכה בו ה"ל נוגע בעדות ופסול דהא תכניסנו לו.

י מה שפסלה התורה עדות קרובים לא מחמת אהבה שביניהם פסלתם להיותם נחשדים להעיד שקר לקרוביהם וכן בכל הקרובים שאמרנו בחם שהם כשרים משום דמרחקי דעתייהו או שהם פסולים משום מקרבי דעתייהו לא משום דמחמת קרובם חשדינן להו להעיד שקר אמרנו כן אלא שאלו חשובין רחוקים מה"ת וכשרים להעיד ואלו חשובים קרובים ופסולים להעיד מגזירת הכתוב דאי משום חשד הרי פסלתם התור' בין לזכות בין לחובה ואפי' משה ואהרן אינם כשרים להעיד זה לזה מפני גז"ה לפיכך האוהב והשונא כשרים להעיד כמ"ש בסעיף א'.

יא הגרי' שנתגיירו אין להם קורבה אפי' שני אחים תאומים דטפה אחת היא ונחלקה לשני' וליכא למיחש שמא אמם זינתה ואינן אחים מאב אפ"ה כשנתגיירו מעידין זה לזה דגר שנתגייר אחר הוא ובקמן שנולד דמי וה"ל כל אחד כמו שנולד ביום מילתו מאין אמו ואין כאן אחוה כלל.

יב כל מי שאין אתה מעיד לו משום שהוא בעל קרובותך אם מתה האשה בטלה הקורבה כגון אם היה חתנו ומת' בתו אע"פ שיש לו בנים ממנה כשר לו.

יג כתיב גבי עדות והוא עד או ראה וגו' משמע שצריך שיהא כשר וראוי להעיד בשעת ראייה ובשעת הגדה אע"ג שהי' פסול בנתים כיצד היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פסול לו שהרי פסול הוא בשעת הגדה וכן אם ראה העדות כשהיה חתנו ומתה בתו פסול ג"כ שהרי היה פסיל בשעת ראייה אבל אם ראה העדות קודם שהיה חתנו ונעשה דתנו ומתה בתו כשר אח"כ להעיד לו על מה שראה קודם שנעשה חתנו כיון שהיה תחלתו וסופו בכשרות דהיינו בשעת ראייה ובשעת הגדה אע"פ שנפסל בנתים ואם תבע זה בעל דינו בעוד שזה היה התנו היתה לה התביעה בלא עד כיון שזה היה פסול לו באותו פעם ונפסק לו דינו בתביעת בע"פ או שהיה עד א' אחר חוץ מזה ונגמר דינו ע"פ עד א' ועכשיו כשמתה בתו רוצה לחזור בו מפני שתהיה לו עכשיו תביעתו בשני עדים כשרים אינו יכול לחזור בו הואיל וכבר יצא דינו.

יד ש"מ שצוה בפני עדי' הקרובים ורחוקים מבניו כגון שהם עמו שני בשני וה"ל גבי בניו ג' בשני אפ"ה אין הצואה כלו' שכיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות פסולין ויש מכשירין וצ"ל טעמא דכיון שעיקר העדות לא נמסר להם שיעידו על הש"מ שהם פסולי' לו אלא על הבנים אחר מותו אם יפול מחלוקת ביניהם ולבנים גם עכשיו הם כשרים והוו להו כשרים אפי' בשעת ראייה וכ"ש בשעת הגדה נ"ל.

טו והא דבעינן תחלתו וסופו בכשרו' דוקא בפסול קורב' שהוא מ פסול גוף וכן משמע לישנא דהוא עד או ראה ונו' דפסול התלוי בגוף קמיירי אבל בפסול הבא מחמת ממון כגון שנוגע בעדות מחמת הנאת ממון לא בעינן ביה תחלתו וסופו רכשרו' אלא דיו שאינו נוגע בדבר בשעת הגדה לפיכך אם היה נוגע בדבר בשעת ראיית העדו' מפני שהיה לו הנאה בדבר יכול להסתלק בענין שלא יהא לו עור הנאה בדבר ויעיד.

טז עדים הקרובים לערר פסולי' ללוה דהערב חשוב כמו לוה עצמו דהא אי ליתי ללוה אזיל בתר ערבא ל"ש אם הלוה בא לפטור בטענת כפירה והם מעידי' עליו שלוה או אם טען שפרע והם מעידים עליו שיודעים שלא פרע כגון שהודה בפניהם הודאה גמורה שלא פרע. קרובי הנרצח יכולין להעיד על הרוצח שהרגו דפלגינן דיבורא שמעידין שיודעים שהרג אדם ואין צריכין לומר את מי הרג וגם אינן נוגעין מחמת שיגיע הנאה לנרצח קרוביהם שאין הנאה מגיע לקרוביהם הנרצח במה שיהרגו גם הרוצח וכן קרובי המוכה יכולין להעיד על המכה לקונסו ולגורשו מבית הכנסת או שאר עונשין הדומה לזה שאין מגיע תועלת לקרובי המוכה.

יז העדים שקרובי' זה לזה או שקרובים לדיינים פסוליו דהא נגמר הדין על פי עדות קרובות והתורה אמרה לא ימותו אבות בעדות בנים משמע באיזה אופן שיהיה שיגרו' עדות אבות עונש או חיוב לבנים לא יעשה בו דין.

יח קהל שמינו עליהם עדות ותקנו שלא ישוה שום עדו בעיר זולתי כשרים להעיד אפי' לקרובים כיון שחללו עליהם אבל אם מינו עדים סתם בעיר אין כוונתה שיעידו לפסולים וכן דיינים הממונים בעיר סתם לא ידונו לקרוביהם וכן נוהגין.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה