לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות עדות · סימן לא
דין הרבה כתי עדים ובו ד' סעיפים
א שתי כתי עדים שכחישות זו את זו כגון אחת אומרת פלו' לוה מפלוני מנה ביום פלוני והאחרת אומרת לא לוה כי לא זזה ידו מתוך ידינו כל אותו היום וידענו שלא לוה באותו יום הרי על כרחך אחת מהן משקרת ואין אנו יודעין איזה מהן לפיכך דברי שתיהן בטלים לעדות זו דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה אבל לעדות אחרת כל אחת באה בפני עצמה ומעידה ומקבלין עדותה דכשהיא בפני עצמ' בפנינו על כל אחת אמרינן היא בחזקת כשרות והשניה הוא ששקר' כבר אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו שהעידו אחר כך בעדות אחת אינו כלום שהרי ודאי אחד מהם הוא שקרן לפיכך שני מלוים ושני שטרות אפילו על לוה אחד וא' מאלו הכתות חתומים על שטרו של זה והשנייה על שטרו של זה שניהם כשרים דכל שטר בפני עצמו מכשרינן ליה.
ב
מלוה א' שיש לו על לוה אח' ב' שטרות מאלו השתי כתות אחת התימה בשטר זה והשני' חתומ' בשטר שני אחד של מנה ואחד של מאתים וכבר הלוה בשני השטרות אם הוציאן המלוה כאחד בפני הב"ד יד בעל השטרות על התחתונה שהרי ודאי אחזי מהן הוא פסול הילכך אינו גובה אלא שטר הקטן שבה' דהיינו מנה דממ"נ מנה הוא חייב לו לכ"ע דבכלל מאתים מנה והשטר של מאתים מוציאין אותו מידו וקורעין או שורפין אותו דשמא הוא דפסול ומספיק' אין מוציאין ממון שהמ"עה מיהו הלוה צריך לישבע על השטר בנקיבת חפץ כדין מודה מקצת שהרי יש עדים במקצת הממון ולפיכך ישבע שאינו חייב לו אלא מנה ויבטר ואם המלוה פקח הוא יוציא שטר א' בלבד בב"ד א' תחלה ויגבה אותו ויוציא אחר כך שטר השני בב"ד ד אדר ויגבה אותו ג"כ שהרי כבר אמרנו שכל אחת בא' בפני עצמה ומעיד' ומקבלין עדות' אבל בב"ד אחד לא יוציא שניה' אפילו בזה אח' זה ולא משום שב"ד אחד יקרעו או ישרפו לו שטר אחד דהא אמרינן לקמן סעיף ג' דבזה אחר זה אפי' בב"ד א' גובה שניהם אלא נ"ל דעצה טובה קמ"ל דאי פקח הוא לא יוציא שניהם בב"ד א' אפילו בזה אחר זה חדא דכיון שב"ד אחד ידינו ידעו שיגבה זה שניהם אע"ג דמדינא צריכין לפסוק לו כן כיוון שכל אחת מן הכתות היא לבדה בפנינו מ"מ יאמרו למלוה אע"ג שבדין זכית בשניהם אנו יודעין שאינך יוצא ידי שמים דהא מ"מ חד ממונא דאיסור' אית גבך ממלו' זה ובדין שמי' יש לך להחזיר לו אח' מהם או הראשון או האחרון ואם לא יחזיר אחד יחזיקוהו לגברא רשיעא שאינו רוצה לצאת ידי שמי' משא"כ בשני בתי דינין שלא ידעו שגבה שני שטרי חובות מאלו הכתות לכך טוב לו דרך עצה טובה שלא יוציאם בב"ד אחד אפי' בזה אחר זה אע"פ שהוא יודע בעצמו שהאמת אתו הב"ד לא יאמינו לו ויחזיקוהו לגבר' רשיע' נ"ל ועו' נ"ל טובות' אחרינא למלוה בשני בתי דינין מבב"ד אחד ועצה טובה היא לו דלכתחלה לא יוציא שניהם בב"ד א' אפי' בזה אחר זה מפני שבב"ד אחד קרוב הדבר יותר שיתברר ויתגלה ויתלבן בפניהם איזה מן השטרו' הוא פסול ויקרעוהו לו מפני שב"ד א' יחקרו היטב היטב שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן שהרי על כרחם יוציאו בודאי ממון אחד מלוה א' למלוה א' שלא כדין והרי הם מחזיקין ידו בעבירה ודאית דהא ממ"נ אחד מן השטרות פסול הוא לכך יחקרו היטב היטב כדי לברר וללבן דבריהם ושמא מתוך כך יתגלה ויתן אמתת הדברי' על איזה מן השטרו' שהוא פסול ויבא לידי שלא יגבנו משא"כ בשני בתי דינין שכל א' יכול לתלות הדבר בב"ד האחר לומר אנו דין אמת פסקנו ולא יחקרו כ"כ ויגבה שני השטרות בלי פקפוק לכך טוב לו שלא יבא בפני ב"ד א' כיון שהוא יודע שהאמת אתו נ"ל. מיהו כשבא לגבות הגדול אפי' אם יוציאנו בתחלה לבדו אי הלוה פקח הוא לטעון יכול להשביעו אם אין בידו שטר אחר שאחד מאלו הכתות חתומין עליו וכדכתבנו לעיל סי' ט"ז סעיף ד' מי שיש לו זכות של נתבע בידו כו' וזה ג"כ בכלל זכות הוא לפיכך י"א שטוב לו לתובע שישרוף שטר הקטן תחלה ואח' כך יתבע הגדול שאם ישביעהו הלוה על זה אם יש לו עוד שטר א' מאלו השתי כתות יוכל לישבע בקושטא שאין לו בידו שטר אחר מכת השנייה אבל גם בזה יש לפקפק שמא ישביעהו הלוה או יחרים עליו סתם אם לא היה בידו שטר כזה והוא שרפהו כדי לגבות הגדול וכן הקשה רבי' בעל הבית יוסף ז"ל והניחו בתימה ול"נ שאין כאן תימה כל כך דודאי כשהשני שטרות הם בפנינו או אפי' אינם בפנינו אלא שעודם בעול' תחת ידי התובע אז יש עכשיו ריעותא בשטר שבפנינו שיכול להתברר והואיל והורע אותו השטר שהוא בפנינו ע"י שטר אח' שהוא בעולם ועומד לברר הדבר יכול הלו' להישביעו כדי שלא ישלם אלא הקטן שבהם ולא עוד אלא אפי' אינו בעולם אם התובע הזה כבר גבה מזה הלו' בא' מן השטרות הללו בב"ד אחר או בב"ד זה ואינם זוכרים ממנו איפשר שיכול הלו' להשביעו ג"כ שלא גבה כבר ממנו באחד מן הכתות הללו והרי מן הדין לא היה הוא חייב לשלם לו אלא הקטן שבשניה' לפיכך לא יגב' הגדול אפי' בשבוע' דכיון שיש ריעותא לפנינו או הוא מוד' שכב' הוציא ממנו ממון ע"י א' מאלו הכתו' מז' הלו' אין סברא לומר שישל' לו גם זה השטר דהא ממ"נ יהי' לו ממונו של לוה זה בידו שלא כדין או הראשון או האחרון אבל כשישרוף הקטן תחל' ולא יגבה בו כלום אפי' אם יחרים עליו הלו' אם לא שרף שטר בזה יכול הוא לומר לו מה היה לי לעשות האמת הוא שאת' חייב לי שניהם ע"י עדות אלו העדים כי לא ידעתי מפסולות העדים מתי' ולא שרפתיו אלא מפני שהייתי חושש שמ' תשביעני ואצטרך להוציא שניה' ויפסלו לי שטר זה שהוא הגדול שעודנו בידי ויקרעוהו והאמ' הוא שאת' חייב לי שניהם ונשבע על שטר זה שכן הוא האמת שחייב לו וגוב' בו אפי' הוא גדול דנאמן הוא בשבועת במגו שהיה יכול לומר לא שרפתי שטר אחר מעולם שהיה לי מאלו הכתות עליך ואין זה מיגו להוציא כיון דמ"מ יש שטר בידו אע"פ שהוא גרוע ואפי' אם כתוב בו נאמנות בשט' זה יכול להשביעו על זה כיון שהורע חזקת כשרותם של אלו העדים וכמו שנכתוב בסמוך גבי שני מלוי' כו' נ"ל. שני מלוים שהוציאו כל א' שטר על לוה א' שאלו הכתות חתומין בו כל אחד נשבע ונוטל ואפי' אם טוען לכל א' אין לך בידי כלום כ"ש אם טוען אחד מכם יש לו בידי ואיני יודע איז' מכם שכל א' נשבע ונוטל ואפילו אם יש נאמנות בשטר צריכין לישע ואינ' נוטלין בלא שבוע' כיון שהורע כח השטרו' ואין חלוק בזה בין באו לגבות כא בין באו לגבות זה אחר זה לעולם אינ' נוטלין בלא שבועה כיון שהורע כח חזקת שטרו.
ג מלוה א' שהוציאן על ב' לווין אם הוציאן כאחד הרי ידעינן בודאי שא' מן הלוין פטור שהרי שטר א' פסול הוא והוה ליה התובע המוציא מחבירו ועליו הראיה לברר איזה שחייב לו לפיכך ישבע כל אחד היסת ויפטר ואי מודה חד מנייהו שהו החייב אינו גובה ממנו אלא מבני חורי ולא ממשעבדי דלאו כל מיני' לחי' הלקוחות בהודאתו ואם הוציאם המלוה בזה אחר זה מגבין לו שניהם שהדי כבר אמרנו שכל אחת מעידה בפני עצמ' י"א שאין שייך לחלק בין לוה א' לשני לווין שהרי גם בלוה אחד בשעה שהוציא הראשון לבדו ואין הלוה פקח לטעון שישביעוהו אם יש לו עוד שטר אח' מאלו הכתות צריכין הב"ד קבל עדות הכת החתומה באותו שטר בפני עצמה ולהגבות לו חובו ואחר כך כשמוציא השני צריכין ג"כ לקבל עדות השנייה וגובה שניהם.
ד מי שהביא עדים על תביעתו והוכחשו מתו' עדותן ואח"כ הביא עדים אחרים על אותה התביעה והוכחשו גם הם וכן אפי' עד מאה כתות ואח"כ הביא עדים אחרים ונמצאת עדות מכוונת דנין על פיהם ולא אמרי' כבר הוחזק התובע הזה להביא עדים שקרנים על תביע' זו ולא נאמן גם לאלו דאטו משום דהוחזק הוא לחזור אחר עידי שקר כל ישראל הוחזקו לשמוע לו להעיד שקר לא אמרינן הכי אלא אמרינן סתם ישראל בחזקת כשרים הם ועדים אלו שלא הוכחשו ודאי קושט' קאמרי אבל תביע' שבא לפנינו בשטר ובאו ב' עדים ואומרים ממנו שאל בעל השטר הזה לזייף לו שטר זה אע"פ שנתקיים השטר בחותמיו אין גובין בו דאמרינן הואיל וטרח לזייף שטר זה טרח וזייף כתיבת ידי אלו העדים ואע"פ שקיים חתימת' חיישינן שמא זייף עד שלא הרגישו עדי הקיום אלא צריך שיבאו בפנינו עדי השטר בעצמם ויעידו הם בעצמם על כתב ידם ואז גובין לו בו.