לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות עדות · סימן ל
אין עידי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם ובו י"ג סעיפים:
א מן התור' כל העדי' צריכין דריש' וחקיר' דכתי' גבי דיני נפשות ודרשת וחקרת היטב וגומר וילפינן דיני ממונות מינייהו שצריך ג"כ דריש' וחקיר' דכתיב משפט אחד יהיה לכם וגו' הן דיני ממונות הן דיני נפשות משפט אחד יהיה לכם בכל דבר אבל כשראו חז"ל שהיה זה גורם נעילת דלת בפני לוין שהיו נמנעים מלהלוות שמא יתכחשו העדים ע"י הדרישות והחקירות וכן בשאר עיסקי ממונות היה זה סבה להרבות עושי עול שהי' עושין עולה זה לזה והיו סומכים שלא יתחייבו על העול אשר הם עושים מפני שהעדי' לא יכוונו עדותם מתוך הדריש' והחקיר' לפיכך תקנו ז"ל שבכל דיני ממונות בכלל הן עידי הודאות והלוואות הן עדי ירושות ומכירות מתנות וגזילות וכיוצא בהן לא יהיו העדים צריכין דריש' וחקיר' כדי לנעול דלת בפני לוין עושי עול ודוקא באלו תקנו מפני שהם שכיחי' ומצויין ויש בהם משום תקון העולם אבל חבלות דלא שכיחי אוקי אדאורייתא שצריכין דרישה וחקירה ולא תקנו בה כלום ומפני שאין דיני נפשות נוהגין עכשיו וכן חבלות לא שכיחי לא עבדינן שליחותייהו כמ"ש לעיל סי' א' לפיכך לא אאריך לפרש איזה דברים נקראים דרישות וחקירות רק אכתוב כללם שאם לפעמי' יתכחשו העדים בא' מהם דקי"ל גם עכשיו אין עדותן עדות כמ"ש בסעיף ב' שתדע איזה נקרא הכחש'. רבותינו ז"ל למדו מקראי דרישות וחקירות הן ז' ואלו הן באיז' שבוע באיז' שנה באיזה חדש בכמ' בחדש באיז' יום באיזו שעה באיזו מקו' פי' כגון שאחד אומ' באחד בחדש ואחד אומ' בג' בחדש או אחד אומ' בשעה אחת ביו' ואחד אומ' בג' הרי אלו מוכחשין ועדותן בטל' אבל אוזר אומ' בשע' אחת או' אומר בשתי' עדותן קיימ' דעבידי אנשי דטעו בהכי וכן אחד אומ' בשני בחדש וא' אומר בג' עדותן קיימ' שזה יודע בעיבורו של חדש וזה לא ידע והו' שכיוונו היום מימי השבת וזהו עד חצו' החוד' אבל אחר חצו' החוד' כגון זה אומ' בי"ו וזה אומר בי"ז אע"פ שכיוונו שניה' יו' אחד מימי השב' עדותן בטל' שכיון שבאח' חצות החודש א"א שלא ידעו העול' אימתי היה יום ר"ח. ואם עד א' אומר קודם הנץ החמה וא' אומר בהנץ החמ' עדותן בטל' אע"פ שהוא שעה אחת שהדבר ניכר לכל אם הנץ החמ' אם לא הנץ וכן הדין אם נחלקו בשקיעת' כל אלו שהזכרנו נקראים דרישות וחקירות ואין נוהגין בדיני ממונו' כיצד אמרו העדים בפנינו הלו' פלוני מנה לפלוני בשנה פלוני אע"פ שלא כוונו החדש שהלו' בו ולא המקו' שהלו' בו ולא המנ' שהלוהו אם היו ממטבע פלוני' או פלו' עדותן קיימת מיהו אם נראה לדיין שהדין מרומ' צריך דריש' וחקיר' להוצי' הדין לאמתו וע"ל סי' מ"ו ועדים המעידים על דבר איסור דלא שייכי טעמא דלעיל עיין בלבוש הבוץ והארגמן סי' י"ז סעיף כ"א וסי' מ"ב סעי' ד' וסי' י"א סעי' ד' אם צריכין דריש' וחקיר'.
ב אע"פ שאין עידי דיני ממונות צריכין דריש' וחקיר' אם היה נראה לדיין שהדין מרומ' והוצרך לבא לידי דריש' וחקיר' להוציא הדין לאמתו כמ"ש בסעי' הקודם ודרש וחקר והכחישו זה את זה בדרישות או בחקירות עדותן בטלה ודוקא בהכחישו זה את זה הכחש' גמור' עדותן בטל' אבל אם אמר אחד באיז' יום באיז' שעה כו' והשני אומר איני יודע אין זה הכחש' גמור' ואע"ג דבדיני נפשות כה"ג עדותן בטלה כדילפינן מקראי בגמרא בדיני ממונות אפי' בדין מרומ' לא החמירו כ"כ משום נעילות דלתות שאמרנו לעיל ואין עדותן בטל. ושבע דרישות וחקירות שאמרנו כולם הם בגוף העדים ויכולין העדים לבא על ידיהן לידי הזמה שיאמרו להם עמנו הייתם כו' אבל יש עוד דרישות אוזרות בעדות שאינם יכולי' לבא על ידיהם לידי הזמה קראום בדיקות וילפוה מקראי דכתיב גבי עדות אם אמת נכון הדבר וגו' שיהא מכוון ולא מוכחש בבדיקות כמ"ש לפנינו אגב דברנו בע"ה באותן בדיקות אע"ג דבדיני נפשות בכולן עדותן בטלה אם הוכחשו בהן בדיני ממונות אפי' הוכחשו בהן אין עדותן בטלה בכולן כיצד א' אומר בניסן לוה ממנו והשני אומר לא כי אלא באייר לוה הימנו או שאמר האחד בירושלים והשני אמר לא כי אלא בלוד עדותן בטלה שאין זה נקרא עדות נכון שהרי הכחישו זה את זה ובעדות אמת נבון הדבר כתיב כלו' שיהא עדות מכוון ועדות כזה א"א לכוונו כי מוכחש הוא וכן אם אמר האחד חביות של יין הלוהו והשני אומר של שמן היתה א"א לכוונו ובטלה אפי' אם תבעו שניה' ואפי' שבועה אין מחייבין שנאמר הרי יש לו עד אחד על כל חבית שהרי העדים מכחישין זה את זה ואחד מהם חשוד שאין דרך לטעות בהכי אבל אם אמר האחד מנה שחור שהמעות שהלוה הושחרו מחמת יושנן היו והשני אומר מנה לבן היה בין תבע התובע אחד מהם בין תבע שניהם ערותן קיימת ומשלם מנה שאינן כאן הכחשה לעד מן התובע דטעו' אינשי בהכי ועל חד מנה הם מעידים אלא שעד א' טועה בין שחור ללבן וכן אם זה אומר בדיוטא העליונה היה כשהלוהו והשני אמר בדיוטא התחתונה היו אם המקומות קרובים שאיפשר לראות מזה לזה עדותן קיימת דטעו אינשי בהכי ועל חדא הלואה הם מעידין ואפי' אמר הא' מנה הלוהו והשני אמר מאתים והוא תובע' מאתים דאלו אינו תובעו אלא מנה העד המעיד מאתים הוא מוכחש מן התובע עצמו שהרי הוא מודה שאין זה חיי' לו אלא מנה והודאת בעל דין כמאה עדים ועדות המאתים אין נחשב לכלום ואין כאן אלא עד אחד על מנה ומחייבו שבועה כמ"ש בסעיף ז' אבל אם תבעו מאתים וא' מעיד על מנה וא' על מאתי' אין כאן הכחשה לא מן התובע ולא מן העד השני שיכול להיות שניהם אמת וחייב לשלם מנה מכלל המאתים דהא שניהם מעידים שראו שהלוה מנה לפחות דבכלל מאתי' מנה ועל המנה יש לו ב' עדים ומשלם וכן אם אומר האחד דמי חבית של יין יש לו בידו והשני אומר דמי חביות של שמן והוא תובעו שניהם משלם בפחות שבדמים וכן כל כיוצא בזה כללא דמילת' כ"מ שנוכל לישב ולכוין דברי העדי' שאין מכחישין זה את זה וגם לא את התובע מיישבין דבריה' ועדותן קיימת וכמ"ש בסי' כ"ט ולקמן סעיף ז'.
ג ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהובים ומביא ה' עדים א' אומר ראיתי שהלוה לו ק' ואחד מעיד על ר' ואחד מעיד על ש' ואחד על ת' ואחד על ת"ק אם העיד כל א' מהם בעדות מיוחדת כגון שאמר הראשון באחד בניסן בשנ' ראשונה הלוה לו והשני אמר בזמן אחר וכן כלם ומעידין באופן שאינ' מכחישין זה את זה מצטרפין כל העדיות באופן שמעלין את העדות על היות' שאיפשר לתועלת התובע ולהזקיקו ג"כ שבועה דאורייתא באופן שנוכל לגלגל עליו ג"כ השבוע' על המות' כל הסך שלא נוכל לצרף עליו עדות כיצד נצרף ער של הת' עם עד של הת"ק ויתחייב על פיהם ת' ואח"כ נצרף הק' שנשא' מן הת"ק עם ק' של העד המעיד על ש' ויתחייב בק' משני עדים הרי עדות גמור על ת"ק ואח"כ נצרף הר' של העד השני עם הר' שנשארו מעד הש' ויהיו בין הכל עדות גמור על ת"ש והעד הראשון של הק' נשאר יחידי מעיד על ק' וזוקק לשבועת התורה על הק' ויגלגלו עליו שבועה על הת"ש הנותרי' אבל אם העידו כלם על יום א' בהכחשה שזה אמר ת"ק וזה אמר לא כי אלא ת' הלוהו וכן כלם העידו כן אינו משלם אלא ר' שהרי יש כאן שני עדים שאין הלואה זו יותר על ר' והם עד שמעיד שלא הלוה אלא ר' וכל מה שמעידי' אח"כ שהלוה יותר אפי' היה ק' כולם מוכחשים מאלו השנים ועדותן בטלה ואין צריך לשלם יותר מר' וה"ה אם העידו סתם על יום אחד בלא לא כי דנין הדבר כמכחישין להקל על הנתבע שהמע"ה.
ד עד שמעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמדי ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא היתי עמך אין זו הכחשה דלא רמיא עליה דסהדא למדכר מי היה עמו בעדות דאע"פ שזה זוכר זה אינו זוכר וע"ל סי' כ"ט סעיף ג'.
ה מי שתבע את חברו שיש לו בידו בפקדון ר' זהובים להשב לו והלה כופר בכל ועד א' מעיר שהיה בידו חמשים ועד א' מעיד ששמע מפיו שהי' לו ק"ן זהובים אע"פ שמכחישין זה את זה בסך המעות מ"מ לדברי שניהם יש לו לזה אצלו והוא כפר בכל והרי הוחזק כפרן לאותו ממון דליכא למימר הכא לאשתמוטי קמיכוון עד דבחיש ואשכ' לי שהרי לא חפץ מבורר תובעו אלא מעות או שוה כסף הוא תובעו והרי זה מן הדין חייב שבועה דאורייתא דהא לדברי שניהם יש לו בידו חמשי' וה"ל כמודה במקצת כמו שיתבאר לקמן בהלכו' שבועה בע"ה וה"ל זה מחוייב שבועה מן דתורה ואינו יכול לישבע הואיל והוחזק כפרן לאותו ממון הלכך משלם ר' זהובים.
ו עוד יש קולא בד"מ מבדיני נפשות דבדיני נפשות אין עדותן עדות עד שיראו שני העדים המעשר בא' וילפינן לה מקראי ובדיני ממונות אע"פ שלא ראו ב' העדים המעשה כא' עדותן מצטרפת כיצד אמר הא' בפני הלוה ביום פלוני או בפני הודה לו ביום פלו' ואמ' השני בפני הלוהו ביום אחד או בפני הוד' לו ביום אח' הרי אלו מצטרפין וכן אם אמר הא' בפני הלוהו והשני אמר בפני הודה לו או שאמר הראשון בפני הודה לו שחייב לו כבר וה שניאומר לאחר זמן הלוהו בפני הרי אלו מצטרפין דאע"ג דאמנ' דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שזה חייב לזה מנה ורבתה רחמנא דכתבה גבי קרבן שבועת העדות והוא עד או ראה או ידע דהאי או ראה או ידע יתר הוא דבכלל והוא עד הוא דע"י הראייה והידיעה נעשה עד אלא בא לרבות כל גווני ראייה או ידיעה דשני עדים שמצטרפים אפי' בכה"ג דאסהידו תרי סהדי אתרי מנה כל א' על מנה בפני עצמו דלא נאמר כיון שאין לו על כל מנה אלא עד א' נחייביה שבועה כדין עד א' במקום אחר אלא מצרפין העדי' לחייבו לשלם מנה א' מתוך השנים ובעדות דדבר איסור אי מדמינן ליה לעדו' דדיני נפשות או לעדים דדיני ממונות עיין בלבוש הבוץ והארגמן סימן י"א וסימן קמ"ג סעיף י'.
ז והא דאמרינן דעידי הלואה אחר הלואה מצטרפין אע"פי שהן ודאי ב' הלואות וחד סהדא מסהיד אהך הלואה וחד מסהיד אשנייה אפ"ה אמרינן דרבתה התורה לחייבו לשלם מנה א' מתוך השנים ה"מ היכא דלא מכחיש המלוה לחד מינייהו כגון שתבע מיניה שנים מנים אח' שהלוה לו בניסן והמנה השני בתשרי והביא ב' עדים א' על הראשון וא' על השני דאע"ג דאמנה דמסהיר האי לא מסהיד האי מצטרפין לחייב הלוה מנה אחד מתוך השני' אבל אם המלוה מודה דלית ליה גבי אלא חד מנה ואתו תרי סהדי חד אסהיד דאית ליה גביה חד מנה וחד אסהיד דאית ליה גבי חד מנה חזינן אי איכא למימר דטעי חד מנייהו בזימנא דהלואה כגון שאמר הא' בשני בחודש ואח' אמר בשלישי בחודש וכן כשמכחישין זה את זה ביום אחד עד חצות החודש כדאמרי' לעיל דאיכא למימר דתרוייהו אחד יומא מסהדי וטעו בעיבורה דירחא מצטרפי דאימור אחד מנה מסהדי אבל אי הוברר הדבר דבתרי מנה מסהדי הא ודאי חד מנייהו שקרא קא מסהיד דהא מלוה מודה דלית ליה גביה אלא חד מנה והו' נאמן על עצמו ובהדי סהדא שקרא למה לן ואין כאן אלא עד אח' אמת וליכא למימר דעדותן בטלה דהא יש כאן הכחשה כיון שאין העדים מכחישין זה את זה דמצד העדים יכול להיות דשניהם אמת רק התובע מכחיש אחד מהם והשני אומר אמת הלכך משתבע ליה שבועה דאורייתא א על פי העד אח' ומפטר וכל זה לא מיירי אלא בהלואה אחר הלואה וכדאמרן אבל בהודאה אחר הודאה אע"ג דאשני ימים רחוקים זה מזה מסהדי ואשתי הודאות מסהדי והמלוה אינו תובע אלא מנה א' מצטרפין שאין כאן הכחשה מן המלוה לאחד מן העדים דאיכא למימר הואיל ולאו על עיקר ההלואה הם מעידים איפשר לומ' שזה לא הלוהו אלא מנה ואותם המנה הודה לו בפני זה וחז' והודה לו בפני זה וקושט' מסהדי דליכא הכחש' וכן הדין בהודאה אחר הלואה שכבר אפשר שאותו מנה שהלוה בפני זה הוא שהודה לו בפני זה וליכא הכחשה ואפילו בהלואה אחר הודאה אפשר לומר שהיה מחזי' ללות ממנו והודה לו בפני זה קודם שלוה לו ולא נזדמן ללות לו בו ביום ואחר יום או יותר הלוה לו בפני אחר אותה מנה שהודה לו בפני זה וליכא הכחשה ומצטרפי. עד אחד מעיד שראובן נתן קרקע לשמעון בקנין ועד אחר מעיד ששמעון החזיק בקרקע זו כראוי מצטרפין שהרי שניהם מעידי' על קרקע זו שהיא של שמעון וה"ל כהודאה אחר הלואה דמצטרפי.
ח וכן הדין לענין פרעון כגון שתובעו ר' בשטר ואמר לו פרעתיך ומבי' שני עדים אחד אומר בניסן פרעו מנה והשני אומר בתשרי מצטרפין שאם נעשה השטר קודם ניסן נחזיקנו שהוא פרוע ממנה שהרי שניהם מעידים שפרעו מנה אחר שהלוה לו זה החוב הכתוב בשטר ואין זה יכול לומר סטראי נינהו ממלוה על פה שהיה חייב לי בלא זה השטר או משטר אחר שהיה לי עליו שהחזרתיו לו כיון שיש לזה ב' עדים שפרעו הם המרעין כחו של שטר זה וטענות סטראי אינה אלא טענה על פה ודוקא שמעידין שניהם על פרעון שנעשה אח' הזמן הכתוב בשטר כמ"ש אבל אם נעשה השטר אחר ניסן זה שמעי' שבניסן פרעו מנה ודאי לאו אהאי שטרא מסהיד דהא אכתי שטרא לא הוה בעולם ולא הורע השטר אלא בעד אח' שיתבאר דינו בע"ה וכן אם הודה בפני א' שפרעו מנה בניסן והוד' בפני השני שפרעו מנה בתשרי או אחד מעיד שפרעו מנה בפניו והשני מעיד בפני הודה שפרעו מנה בכל ענין מצטרפין ולא יוכל המלוה לומר סטראי ננהו.
ט עוד יש קולא בדיני ממונות מבדיני נפשות דבדיני נפשות אין עדותן עדות עד שיעידו שניה' כאחד בתוך כדי דבור כמו שלמדו מקראי ובדיני ממונות א"צ שיעידו ב' עדים כא' בב"ד אלא יבא אחד בפני ב"ד ושומעין דבריו היו וכשיבא העד השני לאחר הזמן שומעין דבריו ומצטרפין זה לזה ומוציאן. בהם הממון אע"ג דבדיני נפשות אינם מצטרפין היינו משום חומרא דנפשות אבל בדיני ממונות אי בעית אימא קרא אב"א סברא דמצטרפין אב"א סברא דהא כי קא מסהדי נמי בהדי הדדי לאו בחד פומא קא מסהדי אלא מצטרפינן להו א"כ מ"ש בזה אחר זה ממש או בזה אחר זה לאחר זמן אב"א קרא דכתיב והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו והוקשה הגדה לראייה מה ראייה אפי' בזה אחר זה ולאחר הזמן מצטרפים כדילפי' לעיל מיתור' דקרא אף הגדה אפי' לאחר זמן מצטרפין.
י וכן אם היה עד אחד בכתב אפי' בקנין ועד אחד בעל פה מצטרפין להיות מלוה ע"פ שאינו יכול לומר להד"ם אבל יכול לטעון פרעתי וגם אם מודה אינו גובה אלא מבני חרי ולא ממשעבדי דאע"ג דעד אחד חתום בשטר לית ליה קלא דנימא הוה ליה ללוקח לממנע מליק' דלא עדיף קלא דעד אחד מקלא דכת' ידו דאינו גובה אלא מבני חרי ולא ממשעבדי משום דלא ידע ולא שמע האי לוקח דלי' ליה קלא ה"נ בחתימת עד א' לית ליה קלא כיון שעד אח' הוא בע"פ מיהו אם העד חזה שלא כתב עדותו אומר גם אני קניתי מידו על דבר זה ולא בא המלוה הזה ולא שאל ממני לחתום לו שניהם מצטרפי לעשות המלוה בשטר ואינו יכול לומר פרעתי דכיון שזה הלוה יודע שהקנה לו בפני שנים ודאי לא פרעו דאם פרעו היה מבקש השטר ממנו דסתם קנין לכתיבה עומד כמ"ש בע"ה ולפיכך אע"פ שאין חתום בו אלא עד אחד אמרינן שטרך בידי מאי בעי לענין שחייב לשלם אבל למיגבי ממשעבדי יש להסתפק דשמא גם בכה"ג לית ליה קלא כיון שאין שניהם חתומים בשטר לפיכך אין גובין כו' לא מן היורשין ולא מן הלקוחות דהמ"עה ע"ל סימן נ"א.
יא העיד אחד בבית דין זה והשני העיד בבית דין אחר יבאו ב"ד אצל ב"ד ויצרפו עדותן אבל אחרי' ששמעו זה הענין בשני בתי הדינין ובאו לב"ד שלישי והעידו על דבר זה ששמעו באלו השני בתי דינין אין מצטרפין העדיות ואין דנין על פיהם דהוה ליה עד מפי עד.
יב ואם העידו ב' עדים בב"ד והלכו להם ולא דנו עליו ואח"כ חזרו אלו העדים והעידו עוד פעם שנית בב"ד אחר וגם הם הלכו להם ולא דנו עליו ואח"כ חזרו העדים והעידו בב"ד שלישי והלכו גם הם ולא דנו עליו יכולין לבא אחד מכל ב"ד ויצרפו יחד לעשות ב"ד חדש וידונו על מה ששמעו כשישבו כל א' בב"ד שלו דהא כל א' שמע העדות מפי העדים בעצמו בב"ד ודן עליו אבל דיין שהעידו שנים לפניו בהיותו בב"ד אינו מצטרף עם א' מן העדים שהעידו לפניו שאין הדין מהם שוה זה דן על מה שראה או ששמע מפי הבעל דין בעצמם והדיין אינו דן אלא על פי מה שהעידו העדים בפניו והיאך יצטרפו.
יג צריך שיעיד כל אחד על דבר שלם דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר דבר שלם משמע אבל אם העידו על חצי דבר אינו כלום כיצד שני עדים שבאו להעיד על אדם א' שהוא גדול והעיד א' שראה לו שער א' בימינו והשני העיד שראה לו שער בשמאלו אינו כלום וזה נקרא חצי עדות וחצי דבר ופשיט' שאין מצטרפין ואינו כלום שהרי כל א' לא העיד אלא על מקצת סימנים אלא אפי' העידו שנים בשער א' ושנים בשני אינו כלום שהרי כל כת לא העידה אלא על חצי דבר אבל אם העיד עד א' שראה שתי שערות בימינו ועד א' העיד שראה שתי שערות בשמאלו הרי כל א' מעיד על דבר שלם שהרי שתי שערות הם סי' גדלות אע"ג דאשערות דמסהי' האי לא קא מסהיד האי מצטרפין והוי עדות מעליא וכן כל כיוצא בזה מצטרפין.
יד עדות בידיעה שלא בראייה יתבאר דינו בסי' צ'. ובדיני ממונות אין חלוק בין מילת' דעביד' לגלויי ללא עביד' לגלויי.