אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות עדות › סימן כט

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות עדות · סימן כט

סימן כח

שלא יוכלו העדים לחזור ובו ג' סעיפים:

א כתיב אם לא יגיד ונשא עונו משמע דאהגדה המחייב' אותו שהעיד עליו קפיד קרא כלומר שאם היה מעיד מחייבין אותו על פיו דהיינו בפני ב"ד אבל חוץ לב"ד לא מקרי הגדה דמי יחייבנו שם ומשמע נמי דלא קפיד קרא אלא אהגדה קמייתא אבל אחר שהגיד פעם אחת שוב אינו חוזר ומגיד מכאן אמרו חז"ל אח' שהעיד העד בב"ד והוא לאחר כדי דבור שוב אינו יכול לחזור בו ולומר דבר שסותר עדותו אבל אם הג"ר חוץ לב"ד יכול לחזור בו וכן אם העיד בפני ב"ד וחזר בו תוך כדי דבור לגמור עדותו יכול לחזור בו דתוך כדי דבור כדבור דמי ואחר כדי דבור אין שומעין לו כיצד אם אמר אחר כדי דבור מוטעה הייתי שוגג הייתי ונזכרתי שאין דדבר כן או לפחדו עשיתי אין שומעין לו אפילו נתן טעם לדבריו וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי שכיון שכבר נחקרה עדותן וגמרו דבריהם ובתנאי זה שאומרים מתבטל עדותן כל זמן שלא נתקיים התנאי ה"ל חוזרין ומגידין ולא מהימני וי"א שיכול להוסיף תנאי בעדותו דס"ל דמה שהוסיף תנאי אינו סותר בזה עדותו הראשונה אלא מפרש דבריו ולא מקרי חוזר ומגיד וע"ל סימן פ"ב סעיף י"ב ואם חזר ואמר דבר שמוכח שטעה כגון שהזקיקוהו ב"ד להביא עדים שאינו רמאי והלך והביאם ואמר להם הב"ד יודעי' אתם בו שהוא רמאי ואמרו העדים הן ואמר להם הבע"ד וכי רמאי אני ואמרו לו לא אמרנו אלא שאינך רמאי שומעין לדבריהם האחרונים משום דמסתמא אין אדם מביא עד להביא חובתו ובודאי טעו בדבריהם ואין זה חוזר ומגיד וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד. וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלי' ביאור אחד משני ענייני' משמעות א' קרוב ואחד רחוק כל שאנו יכולין לפרש הדברים לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחשת ויש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראי' מכחישים זה את זה כדי שתהא עדותם מכוונת ה"נ הכא מתרצינן בדיבוריה וכשנותנים חרם בב"ה על כל מי שיודע עדות שיבא ויגיד קודם שיצאו מב"ה ויצאו קצת מהם ולא הגידו ולאחר שיצאו באו קצת ואומרים לא שמנו לבנו אז להעיד ועתה אנו זוכרין יכולין לחזור ולהעיד דהואיל ומתחלה שתקו ויצאו ולא אמרו אין אנו יודעין אין זה נקרא חוזר ומגיד מחמת ששתק שהרי לא הגיד ולא עוד אלא אפילו אמרו כבר בב"ה אין אנו יודעין ומתנין אמתלא לדבריהם למה אמרו כך חוזרין ומגידין הואיל ולא אמרו כבר בהיפך ממה שאומרי' באחרונ' אלא אמרו אין אנו יודעין זה לא מקרי הגדה שהרי לא הגיד כלום אע"ג דנוש' עון דואם לא יגיד לא עשה מעשה של עביר' אלא שב ואל תעש' איכ' הכא והא נותן אמתל' לדבריו מה שאין כן כשהגיד כבר ואח"כ סותר עדותו אע"ג דנתן אמתלא לדבריו אינו חוזר ומגיד דמשוי נפשיה רשיעא שהעיד שקר.

ב עדים שאמרו שקר העדנו אע"פ שאינם נאמני' לגבי הבעל דין נאמנים הם בהודאתם על עצמם וחייבין לשלם כל מה שגרמו זה להפסיד בעדותם מדינא דגרמי.

ג אע"ג דאמרינן בכ"מ לא ראיתי אינה ראייה היינו היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה אבל היכא רתרוייהו כי הדדי נינהו כי אמר אחד לא ראיתי ה"ל כאומר לחבירו לא ראית והוה ליה הכחשה וה"מ ששניהם הודו שהיו ביחד באותו זמן שמעידין עליו אבל אם אמר העד הא' שפלוני היה עמו ואותו הפלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין כל אדם מדקדק מי היה עמו בשעת ראייתו דבר עדות.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה