לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה
הלכות נחלות · סימן רעט
דין האומר זה בני או אחי או עבדי וחוזר ואומר איפכא ובו ו' סעיפים:
א כשם שהאמינה התורה לאב להכיר את שהוא מוחזק שהוא בנו לומר עליו שהוא בכורו לתת לו חלק בכורתו דכתיב את הבכור יכיר כן נאמר ה"ה שיהא נאמן לומר על אחר שאין מוחזק לבנו לומ' עליו שהו' בנו לתת לו ירושתו וה"ה על אח' לומר עליו שהוא אח' משאר קרוביו הראוי לירש אותו ליורשו דמ"ש לפיכך האומר זה בני או זה אחי או אבי או שאר היורשים שיירש אותו אע"פי שהם אנשים שאינם מוחזקי' שהם קרוביו ה"ז נאמן ויירשנו בין שאמר כן כשהוא בריא בין שאמר כן כשהוא ש"מ או אפי' נשתתק וכתב בכתב ידו שזה יורשו בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין ויירשנו ול"מ קרא שהוא נאמן לומ' כן על נכסים שהם בידו בשעה שאומר כך דפשיט' הוא דנאמן במגיד אי בעי יהיב ליה כל אשר לו במתנה אלא אפי' על נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס דבאותו זמן ליכא האי מיגו שאינו יכול לדבר אפ"ה נאמן עכשיו לומר כן דאל"כ קרא למה לי.
ב ודיקא לתת לו ירושה אמרינן בשאר קרובים שהאמינה דתורה אבל ליטול ממנו ירושה לא אמרינן שהאמינה התורה בשאר קרובים לפיכך אם היינו מוחזקין באחד שהוא אחיו או בן אחיו או בן דודו ואמר עליו אינו אחי ובן אחי או אינו בן דודו כדי שלא יירשנו אינו נאמן אע"ג שיש כאן ג"כ מיגו שהיה יכול להעביר ממנו הנחלה ולתתה לאחרים מ"מ לא מצינו שהאמינתו התורה והוי כאילו אמר אחי הוא ולא יירשני שאין זה בידו כמ"ש אבל נאמן הוא על מי שהוא מוחזק לבנו לומר עליו שאינו בנו כדי שלא יירשנו דגבי בנו מצינו שהאמינתו אפי לסלקו מן הירושה דכתיב יכירנו שיכול להכיר אפי בן בין הבנים לומר זהוא בכורו ואפי' הוא מוחזק בין שני או בן שלישי שלו וא"כ הראשונים אינ' בניו אלא ממזרים אפ"ה נאמן כמ"ש בלבוש הבוץ וארגמן ואפי' היו לבן בנים ג"כ נאמן עליו לסלקו מן הירושה ואע"פ שאינו נאמן עליו לומר אינו בנו לעניין יחוס ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו כשיש לו בנים כמ"ש בלבוש הבוץ סימן נאמן הוא עליו לעניין שלא יירשנו ובניו מיהו דוקא בעוד שהבן חי האמינתו התורה עליו בין לתת לו בין ליטול ממנו אבל אם מת הבן ואמר על בני בניו אין אלו בני בני כי אב הם לא היה בני אינו נאמן אף על הירושה כיון שאין הבן קיים דה"ל לגבי בני בניו כאילו אמר זה אינו אחי שאינו נאמן שלא האמינתו התורה אלא לגבי בנו כשהוא קיים.
ג האומר זה בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן במה שאמר עבדי ואע"פ שנוכל לתרץ דבריו ולומר האי דקרי ליה מתחלה בני משום דאורכו כבנו דחזקה הוא שאין אדם קורא לעבדו בנו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אבל אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן שאין זה חזרה מדיבורו אלא פירש שמה שקראו עבדו ר"ל שהוא משמשו כעבד אבל הוא בנו ונאמן אפי' אינו משמשו כתשמיש של עבד מ"מ מפני אהבתו אמר כן שמקובל עליו תשמישו אפי' היא קלה כת כתשמישי עבדות. אבל אם אמר עבדי זה שוה כך וכך או כיוצא בזה דברים שאין אומרים אותן אלא לעבד וחזר ואמר בני אינו נאמן אפי' משמשו בעבר שאם היה בנו לא היה אומר עליו כך.
ד היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא זה וחזר ואמ' עבדי נאמן שלא אמר תחלה בני אלא לפוטרו מן המכס אבל אם אמר בבית המכס עבדי הוא וחזר ואמר בני אינו נאמן דא"כ למאי קראו מתחל' עבדי בבית המכס והא דמהימן בבית המכס כי אמר עבדי הוא ה"מ דלא אתחזק' אמיה בבת ישראל אבל אי אתחזקה אמיה בבת ישראל לאו כל כמיניה למימר עליה עבדי הוא דכי מהימניה רחמנא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר הוא דאיכא למימר אוליד ליה מחייבי כריתות א"נ דידוע דבר איתתיה הוא ואמר עליה דלאו בריה הוא דה"ל ממזר ממילא אבל בעלמא לא מהימן למימר ממזר הוא או עבד הוא לפיכך הוא נמי כיון דאתחזק דזו איתתיה היא והיא אתחזקת בבת ישראל לאו כל כמיניה לאחזוקה בשפחה.
ה לא יקר' אדם לעבד אב' פלו' או לשפחה א מ' פלונית שלא יב' מהדבר תקלה שיאמרו זה הו' הבן ונפגם לפי' אם היו עבדים ושפחות חשובי' ביותר ויש להם קול וכל הקהל מכירים אותם ואת בניהם ועבדי אדוניהם כגון עבדי הנשיא הרי אלו מותר לקרות להם אבא ואימא.
ו מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנגד בנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצות הרי זה יירשנו דלגבי ממון אזלי' בתר חזקה דחזקה שלא עשה בעילתו בעילת זנות ותלינן לומר ודאי שחררה קודם שבא עליה ובא עליה לשם קידושין אבל לא סמכינן אחזקה זו להתירו בבת ישראל עד שיביא ראיי' שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה בפנינו והיא עדיפא מחזקה שאין עושה בעילתו בעיות זנות ואם הוא משאר הדיוטות ואצ"ל אם היה מן המפקירין עצמן לכך ה"ז בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו משעבדין בו ומוכרין אות כעבד גמור ואם אין לאביו בן חו' ממנו אשת אביו מתייבמת שאין בן השפחה פוטר מן היבום כמבואר במקומו וי"א דחולצת ולא מתייבמת מספק ועיין בלבוש הבו' וארג סימן קנ"ו וי"א דגם לעניין ממון ספק הוא ואמרינן המוציא מחבירו עליו הראייה ואינו מוציא הירושה משאר היורשים בלא ראייה וכתב מורי וכן נ"ל.