אור ברסלב
לבוש עיר שושן חושן משפט הלכות נחלות › סימן רעח

לבוש עיר שושן חושן משפט· הרב מרדכי יפה

הלכות נחלות · סימן רעח

סימן רעז

אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בשבח ואם מכר חלק בכורה ובו י"ס:

א כבר אמרנו בסימן הקודם סעיף ח' דבכורה באב תלייה רחמנא לפיכך אין הבכור נוטל פי שני' אלא בנכסי האב אבל לא בנכסי האם ואפילו אם הוא בכור לאב ולאם ומת' אמו והניחה נכסי' הוא והפשוט חולקין שוה בנכסים.

ב מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנ' קודם שנשבעה על כתובתה כל הנכסים בחזקת היורשים ואין להאלמנה בהם כלום ונוטל בהם הבכור פי שנים.

ג אין הבכור נוטל פי שנים אלא במה שהוא מוחזק בבית אביו בשעה שמת שנ' לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו היינו בכל מה שהוא מוחזק בידו אבל לא במה שראוי לבא לו אחר מיתתו כגון אם מת יעקב בחיי אביו יצחק ואח"כ מת יצחק ובני יעקב יורשין אותו אין ראובן הבכור נוטל פי שני' בנכסי יצחק כיון שלא היה מוחזק ביד יעקב כשמ' אלא היה ראוי לבא לו אח"כ וכן אם היתה מלוה ליעקב ביר אחרים אינה נקראת מוחזק בה דמחוסר גוביינא ואין הבכור נוטל בה פי שנים.

ד וכן אין נוטל פי שני' בשבח ששבחו נכסי' אחר מיתת אביהם דהוי נמי ראוי שהרי לא היה מוחזק בידו בשעה שמת מיהו דוקא בשבח שבא ע"י טורח והוצאה עד שנרא' קצת שינוי בנכסי' מחמת שבא בהן פנים חדשות באותו שבח אינו נוטל פי שנים אבל שבח דממילא ולא אישתנו אינו חשוב כראוי ונוטל פי שני' לפיכך אם הניח להם אביה' פרה מושכר' או מוכר' ביד אחרים ואין מזונותיה על היורשי' והרי החכירו' והשכירות בא להם ממילא בלא טורח ושינוי בפרה או שהיתה הפרה רועה באפר וילדה נוטל הבכור פי שני' בשכירות בה ובולדה ולא חשבינן הולד עצמו לשינוי דמעיקרו עובד והשתא ולד דשאני עובר דירך אמו הוא והוה ליה כלא אשתני. הניח להם עבד או בחמה טמאה שאוכל ועושה נוטל בהם הבכור פי שני' והפשוט חלק אחד והיינו שעובדי' לבכור שני ימים ולפשוט יום אחד וכן לעול'.

ה שחט אחד ממכירי אביו בהמה בחיי אביה' ודרכו. לתת המתנו' לאביהם ואח"כ מת אביה' קוד' שהורמו המתנות נוטל הבכור פי שני' במתנות של אותה בהמה דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי והוו כאלו באו ליד אביה' בחייו.

ו כבר אמרנו שאין הבכור נוטל פי שני' בשבח ששבחו נכסי' לאחר מיתת אביו מ"מ תקנו חז"ל כשבאי' לחלוק נוטל הבכור ב' חלקים מן הנכסי' כמו שהן עם שבחן ואח"כ שמין שבח היתר שנטל ונותן לאחיו דמי' בעד יתר השבח שנטל עם חלק הבכורה ודוקא בשבח דאישתנו הנכסים כגון כרמל שנעשו שבלים וכפניות שנעשו תמרי' אבל אם שבחו הנכסי' מחמת עצמן ולא נשתנו כגון אילן קטן שגדל ונתעבה ואר' שעלתה שרטון מאליה ה"ז נוטל פי שני' בשבח בזה ואם מחמת הוצאה אינו נוטל בד"א שלא מיחה בהן אבל אם מיחה הבכור בפשוטי' ואמר להם אל תשביחו הנכסי' בהוצאה עד שנחלוק ולא שמעו לו והשביחו' אם לא עשו בהם שינוי כגון שהיו ענפים מחוברי' ובצרום שאין בהם שינוי אלא שבח בצירה יש בהם נוטל פי שנים בשבח בצירה ואם עשו בהם שינוי כגון שדרכום קנאום בשינוי ואינו נוטל פי שנים בשבח דריכה וגם לא בהפסד שא' נשפך היין או נתקלקלו הענבים שאינן שוין כמו שהיו שוין כשהיו ענבים משלמין דמי הענבים כשעת הגזילה דהיינו כמו שהיו שוין קודם הבציר וכן אם לא שינו כגון שבצורי' ונתקלקלו אין לו חלק בהפסד אע"פ שיש לו חלק בשבח כיון שמיחה ביד' ידו על העליונה.

ז כבר אמרנו שאין הבכור נוטל פי שנים במלו' שהיה לאביהם ביד אחרים ואפילו במלוה בשטר אינו נוטל ל"ש גבי קרקע ל"ש גבי מעות כולהו ראוי מיקרי שהרי היו מחוסרי גוביינא בד"א במלוה בלא משכון אבל אם היה משכון בידו שהלוה עליו לישראל אפי' משכנו בשעת הלואתו קרוי מוחזק ונוטל ממנו פי שני' דהא ק"ל בעל חוב קונה משכון וכדידיה דמיא אבל במשכון של גוים דק"ל אינו קונה משכון ראוי מיקרי ואינו נוטל ממנו פי שני' בד"א במשכון של גוי שעדיין לא הגיע זמנו לפדות אבל במשכון של גוי שכבר נחלט בדינא דמלכותא הרי הוא נחשב מוחזק ביד האב ונוטל ממנו פי שנים ואם המלוה על משכונא של קרקע באתרא דלא מסלקי שקיל בה כי שני' והוא דלא מטו זימנא בחיי אבוהון שכיון שלא היה יכול לסלקו בחייו קרוי לו מוחזק ונוטל ממנו בכורו של מלוה פי שנים וגם כיון שבכלות הזמן יכול הלוה לסלקו קרוי נמי מוחזק לגבי לוה ובכור הלוה נוטל ג"כ ממנו פי שנים כשחוזר להם ואם היה לאב מלוה ביד הבכור ה"ז ספק אם יטול בה פי שנים אם לא דמספקא לן אם נאמר בכגון דא ודאי הבכור רוצה לשעבד נכסיו לאביו לגמרי ובעין יפה גמר ומקני נכסיו לאביו כדי שיהא אביו קרוי מוחזק בהך מלוה ויטול בה פי שנים או דילמא לא שנא משאר מלוה ואם כן הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין כלומר נוטל במלוה זו חצי חלק בכורה ואם היה לאב שותפו' ביד אחרים אפילו בעיר אחרת קרוי מוחזק ונוטל ממנו פי שנים ואם השותף הלוה עסק השותפות על משכונו דינו עמהם בדין משכון שבידו שכתבנו הן של ישראל הן של גוים.

ח חלק בכורה מתנה קרייה רחמנא דכתיב לתת לו פי שנים והנותן מתנה ומזכה לו ע"י אחר אין מקבל מתנה זוכה במתנתו עד שישמע ויתרצה בה שאילו כששמע צווח לא זכה לפיכך חלק בכורה נמי שהיא במתנה לא זכה בה בכור עד שיכוין לזכות בה ואלו אמר אינו רוצה בה אבד זכותו מיד וזו היא שאמרו שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי כמ"ש בסעיף י' בע"ה כשם שאמרו במקבל מתנה שאם צווח בשעה ששמע לא קנה ומטעם זה ג"כ אמרנו כל שבח שהשביחו נכסים בהוצאה כל זמן שלא גלה בדעתו שהוא רוצה לזכות בה אפי' בדברים ולא אשתנו הנכסים הרי הוא של אחיו ומיד שגל' דעתו ומיחה ואמר שהוא רוצה לזכות בה זכה ושלו השבח ח כמ"ש בסעיף ו' ומטעם זה ג"כ בכור שמכר חלק בכורה שלו קוד' חלוקה ממכרו קיים שכיון שגלה דעתו שהוא חפץ במתנתו זאת היא שלו ויכול למוכרה אפי' קודם חלוקה ולפיכך גם אם חילק עם אחיו במקצת נכסים בין במקרקעי בין במטלטלין ונטל חלק כפשוט גילה בדעתו שמחל על חלק בכורתו ואבד בכורתו בכל הנכסים אפי' בגילוי דעת בעלמא כיון דמתנה קרייה רחמנא ואינו נוטל גם בשאר אלא כפשוט.

ט בד"א שלא מיחה אבל אם מיחה ואמר בפני שנים עניינים אלו שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי חלק בכורה הרי זו מחאה ולא ויתר בשאר נכסים ואפי' מיחה בענבים כשהם מחוברים ובצרום וחלקום בשוה לא ויתר בשאר נכסים כיון שמיחה וחלק בשוה מיד בעוד שלא נעשה בהם שינוי גדול אבל אם מיחה ועשו שינוי גדול שהמתין עד שדרכום וחלק עמהם בשוה ביין ולא מיחה בהם משנעשה יין ויתר גם בשאר נכסים הא למה זה דומה למי שמיחה בענבים וחלק עמהם בשוה בזתים שהרי ויתר בכל וכן כל כיוצא בזה..

י יצא עליה' ש"ח בכור פורע בו פי שנים ואם אינו רוצה ליטול פי שנים ולא לפרוע פי שנים רשאי כדכתיבנא טעמא לעיל מתנה קרייה רחמנ' ואין נותנין לאדם מתנה בע"כ וכ"ת מאי נ"מ במה שאומ' אינו נוטל פי שנים ואינו פורע פי שנים יש נפקות' בדבר שאם שאר היורשי' קטנים או אם אינן כאן שאין ב"ח יכול לגבות ממנו אלא כפי חלק הפשיטות שרוצה ליטול ויש מי שאומר שאם אח"כ רוצה לחזור בו שוב אינו יכול שמיד שמחל זכו היורשים בחלקו ודוקא בחלק הבכור דמתנה קרייה רחמנא דמיד שאמר אי איפשי בה דבריו קיימין הילכך מכי אמר איני נוטל לא מצי הדר ביה אבל בחלק פשוטו' אי אמר לא יריתנא ולא פרענא וכי פרעו אחי בזוזי הדר ואמר הבו לי מנתי ואפרע לכו זוזי מצי הדר דמכי מיית אבוה זכה בחלק פשוטו וכי אמ' לא יריתנא ולא פרענא דיבור בעלמא הוא ואין כאן לא זביני ולא מתנה ולא הפקר ולמה לא יחזור בו. היו לאביהם קרקעות משועבדי' לאחרי' מיקרי מוחזקים ונוטל בהם הבכור פי שנים אבל אם חייבים מס למלך ודר' המלך ליקח קרקע בעד המס הרי הקרקע מוחזקת ביד המלך שהמלך נקרא מוחזק בכל הקרקע המשועבדי' בעד מס והרי היא ראוי לגבי אביהם ואין הבכור נוטל פי שנים אבל במקום שאין דרך המלך ליטול הקרקע מיקרי מוחז' ונוטל הבכור פי שני' היה לאביהם קרקע המוכת' לו לו מאחרי' מהיום ולאחד מיתה או שהיתה לו קרקע שגזלוה ממנו וק"ל קרקע אינה נגזל וכן אם נגנבו לו ספרי' מסתמ' אין דרכו להתייאש מהם כל אלו נקראו מוחזקים וניטל הבכור פי שנים מהם.

תוכן העניינים

לבוש עיר שושן חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה